במשך שנה שלמה שיגע ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, את המדינה כולה, עם הצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

מאות שעות דיונים בוועדה, חוות דעת וניתוחים משפטיים, צרחות ואיומים, הרחקת חברי כנסת מדיונים, השפלת אנשיה של היועצת גלי בהרב־מיארה, גרסאות על גבי גרסאות, ואיום ממשי, מוחשי ומתמשך על שלטון החוק. ובסוף, תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לא יפוצל. לא בקדנציה הזו. לא על ידי רוטמן.

כעומק הבריונות, עומק הרשלנות. רק במהלך דיוני החקיקה התברר לרוטמן שהוא לא הכין את שיעורי הבית. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה מוזכר במאות חוקים ותקנות, ופיצול התפקיד לשניים מחייב התעמקות בכל אחד מהם לצורך סיווג – איזה משני התפקידים המפוצלים העתידיים, היועץ המשפטי או התובע הכללי – יקבל את הסמכות הנתונה כיום בחוק ליועץ.

רוטמן הבין שאין ברשותו משאבי זמן ומשאבים פוליטיים להשלים את החקיקה. לפיכך, הוא החליט לפצל את חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

נוסף על כך, הצעת החוק חייבה גם תיקון של שלושה חוקי יסוד, עניין מורכב ומסורבל מבחינה פרלמנטרית. רוטמן הבין שאין ברשותו משאבי זמן ומשאבים פוליטיים להשלים את החקיקה. לפיכך, הוא החליט לפצל את חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

ביום שני הוא פרסם נוסח עדכני של הצעת החוק, שלא נותר בה אפילו זכר לעניין פיצול התפקיד. כל שנותר הוא מאמץ מרוכז להחליש את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ולהפוך אותו למעין עציץ: פקיד שחוות דעתו אינה מחייבת איש, שהממשלה רשאית לייתר אותו באמצעות שכירת עורכי דין פרטיים, ושבמקרה אוחז גם בסמכויות הפליליות של ראש התביעה הכללית בישראל.

יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן בישיבת הוועדה בכנסת, 17 במרץ 2026 (צילום: עומר בן חקון/פלאש90)

אסור לטעות: גם לאחר פיצול הצעת החוק וגניזת כל הפרק העוסק בפיצול תפקיד היועץ המשפטי זו עדיין הצעת חוק הרסנית ומסוכנת לשלטון החוק ולזכויות אדם. סכנת פגיעתו הרעה של יו"ר ועדת החוקה בשלטון החוק היא עדיין סכנה מוחשית.

יש הטוענים שכעת הצעת החוק מסוכנת אפילו יותר: אם החוק ייחקק במתכונת הזו, הם מסבירים, קיימת סכנה שלתפקיד היועץ ימונה להבא מינוי פוליטי ירוד, והיות שהוא יחזיק בידיו את סמכויות האכיפה הפליליות, הוא יעשה בהן שימוש פוליטי מוטה נגד יריבים פוליטיים ונגד מיעוטים.

רוב ההוראות שנותרו בנוסח המפוצל של הצעת החוק מוכרים מגלגוליה השונים של ההפיכה המשטרית. ניתן היה להיתקל בהם במה שנקרא "חוק היועמ"שים", במלחמתה של הממשלה ביועצת המשפטית בהרב־מיארה ואנשיה, ובהקשרים שונים שתכליתם המשותפת היא ערעור יסודות שלטון החוק ומערך הייעוץ המשפטי הממלכתי, במטרה להתיר לפוליטיקאים חסרי מעצורים לפעול ככל העולה על רוחם, ללא מגבלות של החוק.

הפצצה האמיתית מסתתרת בתוך הסעיף הבא: לא רק הממשלה תהיה פטורה מלציית לחוות הדעת המשפטיות של היועץ, אלא גם כל גורם אחר שהממשלה תחליט לפטור מציות

כך, נקבע בהצעת החוק כי הממשלה רשאית להתנער מחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה ולקבוע כי היא "אינה רואה את חוות דעתו של היועץ המשפטי כמשקפת את הדין הקיים". מה ייתן בידי הממשלה כלים להתווכח ויכוח משפטי ענייני עם היועץ המשפטי? אין לדעת.

מצדדי ההצעה יכולים עוד איכשהו לסנגר על הסעיף הזה, ולומר כי גם ועדת שמגר, שדנה במעמד היועץ המשפטי לממשלה בעקבות פרשת בר־און, קבעה קביעה דומה, שלפיה חוות הדעת של היועץ המשפטי מחייבת את כל גורמי הרשות המבצעת, אך לממשלה שמור מעמד מיוחד בהקשר זה.

"היועץ הוא יועץ, הוא לא מייצר חוק, ולא מייצר דין – הוא אומר מה המצב המשפטי הקיים ונותן על זה חוות דעת": יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן הציג למליאה את ההחלטה לפצל את הצעת חוק תפקיד היועמ"ש והתובע הכללי@rothmar https://t.co/MIRE8jFwyI pic.twitter.com/LTk3Eag725

— ערוץ כנסת 99 (@KnessetT) July 6, 2026

אבל הפצצה האמיתית מסתתרת בתוך הסעיף הבא: לא רק הממשלה תהיה פטורה מלציית לחוות הדעת המשפטיות של היועץ, אלא גם כל גורם אחר שהממשלה תחליט לפטור מציות.

במילים אחרות, הצעת החוק מפקידה בידי הממשלה סמכות בלתי קונבנציונלית, להחליט מיהם הגורמים ברשות המבצעת שאינם מחויבים לציית לחות דעת משפטית של היועץ ואנשיו.

תיאורטית, הממשלה יכולה להעביר החלטה הכוללת את רשימת כל השרים, סגני השרים, בעלי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי, קציני משטרה ועוד – כיד הדמיון הטובה – ולהציב אותם בעמדה פריבילגית של מי שהחוק לא חל עליהם.

מנגנון הפיקוח היחיד על הסמכות הבלתי קונבנציונלית הזו נעוץ בכך שהממשלה תניח את החלטת הפטור על שולחן ועדת החוקה או ועדת החוץ והביטחון. לא לאישור הוועדות הללו, אלא סתם כך לידיעתן

מנגנון הפיקוח היחיד על הסמכות הבלתי קונבנציונלית הזו נעוץ בכך שהממשלה תניח את החלטת הפטור על שולחן ועדת החוקה או ועדת החוץ והביטחון. לא לאישור הוועדות הללו, אלא סתם כך לידיעתן. זה איננו מנגנון פיקוח, זו בדיחה, בוודאי נוכח העובדה שהקואליציה עצמה שולטת בשתי הוועדות הללו.

גם בסוגיית ייצוג המדינה בערכאות משפטיות – לרבות בבג"ץ – הצעת החוק הזו מגמדת ומאפסת את משקלו ומעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, בשתי דרכים עיקריות.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה במהלך הדיון בבקשת החסינות של ח"כ טלי גוטליב בוועדת הכנסת, 9 במאי 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

האחת, הצעת החוק קובעת כי היועץ אינו רשאי לקבוע את העמדה המשפטית של המדינה שתוצג לבית המשפט, אלא הממשלה היא שתקבע את העמדה, והיועץ יהיה מחויב לייצגה, בין אם היא חוקית או בלתי חוקית.

השנייה, כל שר הנתקף לפתע בתחושה ש"עמדת הרשות המבצעת בהליך מסוים אינה מוצגת או לא תוצג כראוי באמצעות היועץ המשפטי לממשלה", יוכל להביא לכך שהממשלה תשכור עורך דין פרטי לייצג אותה. הסמכות לשכור ייצוג פרטי תהיה כמובן ללא צורך באישור היועץ המשפטי עצמו, כפי שהדין קובע כיום.

ועוד פצצת מצרר הטמונה בסעיף האחרון של הצעת החוק: לא מדובר רק בחוק להחלשת מוסד היועץ המשפטי לממשלה, אלא בחוק לפיטוריה של היועצת הנוכחית, בהרב־מיארה.

ועוד פצצת מצרר הטמונה בסעיף האחרון של הצעת החוק: לא מדובר רק בחוק להחלשת מוסד היועץ המשפטי לממשלה, אלא בחוק לפיטוריה של היועצת הנוכחית

בהתאם להצעת החוק, היא אמורה להיכנס לתוקף ב־1 בינואר 2027, כחודשיים לאחר הבחירות. כחודש לאחר מכן, נקבע בהצעת החוק, "תקבל הממשלה החלטה בהתאם לסעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים)" – דהיינו, היא תהיה רשאית לשנות את הדרכים והתנאים למינויו ולפיטוריו של היועץ המשפטי.

החוק הזה יאיין את פסק הדין שאסר על הממשלה לשנות את הכללים לפיטורי היועצת. רגע לאחר שהכללים ישונו, הממשלה תוכל לפטר את בהרב־מיארה בלי לעבור בדרך בוועדת גרוניס ובלי כל פרוצדורה נוספת.

ישראלים מפגינים לתמיכה ביועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, סמוך לביתה בתל אביב, 3 באוגוסט 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

כמו ביחס ליתר החוקים שהקואליציה מקדמת כעת בבליץ החקיקה של סיום הכנסת ה־25, גם ביחס לחוק הריסת מוסד היועץ המשפטי לממשלה מתקיים כעת מרוץ נגד הזמן.

וכמו ביחס לחוק הגיוס שהפך לחוק לאיסור מעצרם של משתמטים, וביחס לחוק התקשורת שפוצל גם הוא עד שהפך לחוק למתן הטבות לערוצי השלטון – כך גם ביחס לחוק היועץ המשפטי לממשלה, המסכות הקואליציוניות הוסרו.

אין עוד שום תכלית עניינית או אידיאולוגיה כלשהי שהקואליציה יכולה להצהיר על קידומה באמצעות החקיקה. זוהי תאוות כוח עירומה, בוטה, שבאה לחולל מקסימום הרס ונזק

אין עוד שום תכלית עניינית או אידיאולוגיה כלשהי שהקואליציה יכולה להצהיר על קידומה באמצעות החקיקה. זוהי תאוות כוח עירומה, בוטה, שבאה לחולל מקסימום הרס ונזק לפני שריקת הסיום הפרלמנטרית.