מיצג "גלגל המזל" מגריל את המלחמה הבאה: האם זו תהיה מלחמת איראן השלישית? עזה השביעית? לבנון השלישית? מבצע נוסף בגדה המערבית? או שמא מלחמה בזירה תקדימית, שתנסה לראשונה את דוקטרינת הדאחייה בטורקיה? ומתי מגיע היום שאחרי היום שאחרי? גלגל ההגרלה המדכדך הופיע בהפגנה שנערכה ביום שישי האחרון בכיכר הבימה בתל אביב.
"כאן הגרעין שממנו מתחילה תנועת ההתנגדות למלחמה", אמר ח"כ לשעבר דב חנין, שהיה אחד הנואמים על הבמה. אשרי המאמין. הוא דיבר בפני קומץ של בקושי 200 מפגינים ושטח שורת טיעונים הקוראת תיגר על המשך המערכה.
בין הטיעונים: משטרים לא מוחלפים בהפצצות; מלחמות מחזקות משטרים סמכותניים; היה הסכם ששמר את האורניום המועשר ברמה של אחוזים בודדים, וכעת תתגבר המוטיבציה להפוך לקוריאה הצפונית – גרעינית וחסינה מפלישות.
"נתניהו והשלטון מנצלים את התקשורת לתעמולה, כשמולם אופוזיציה שלא נותנת פייט. חייבים לצאת החוצה, לדבר ולשכנע כדי שמעגל ההתנגדות למלחמה יתרחב עד שנעצור אותה"
יתרה מכך, הוסיף חנין, המלחמה מאפשרת את הידוק המצור וצמצום אספקת המזון לעזה, ומתדלקת גם את הגברת הטרור בגדה, וכן "מהלכים של ריסוק הדמוקרטיה וביזה של התקציב לטובת התנחלויות ומקורבים לצלחת". הוא הזהיר מפני "כניסה לבוץ הלבנוני שבקושי יצאנו ממנו", ומכך ש"הרחבת המלחמה לסוריה היא מהלך מטורף שלא מייצר ביטחון לנו או לשכנינו".
לסיכום, הוא הזכיר ש"אנחנו בשנת בחירות במעמד צד אחד, נתניהו והשלטון מנצלים את התקשורת לתעמולה, כשמולם אופוזיציה שלא נותנת פייט. אנחנו צריכים להיות האופוזיציה. חייבים לצאת החוצה, לדבר ולשכנע כדי שמעגל ההתנגדות למלחמה יתרחב עד שנעצור אותה".
יש קולות אחרים
הקומץ שהגיע להפגנה התאים לקלישאה על תא האוטובוס שאליו אפשר לדחוס את השמאל הישראלי. אם יש סדקים בתמיכה הגורפת במלחמת הברירה הנוכחית הם עדיין כבושים או מצויים בשלב הדיבורים. שגרת האזעקות והחשש (המוצדק!) להיתפס ללא מחסה מהווים חסם משמעותי בפני המפגינים, והנפילה ב"הבימה" בתחילת השבוע (ראשון) הייתה תזכורת לכך שאף מקום אינו חסין.
ועדיין, זה אינו הסבר מספק. גם ב"הבימה" יש מקלט תת־קרקעי גדול ומרווח, עם קליטה סלולרית ומזרנים לכל דורש. ההגנה המוחלטת נמצאת במרחק של שלושה דרגנועים למטה. בימים האחרונים הנוכחות במקלט הזה הייתה דלילה יחסית, בזמן שבתי הקפה והפאבים המו. התור לקפה בקיוסק בשדרות בן ציון התארך מייד לאחר הנפילה.
בדרג הפוליטי כמעט שאין מי שיאתגר את המשך המלחמה, למעט אמירות רפות על היעדרה של "רגל מסיימת" מדינית. גם הרצוג מעניק גיבוי מלא לממשלה ומבקש להמתין בסבלנות "לתוצאות הרצויות" בכל הזירות
בדרג הפוליטי כמעט שאין מי שיאתגר את המשך המלחמה, למעט אמירות רפות על היעדרה של "רגל מסיימת" מדינית. גם הנשיא יצחק הרצוג מעניק גיבוי מלא לממשלה ומבקש להמתין בסבלנות "לתוצאות הרצויות" בכל הזירות. בביקור בזירת הנפילה בערד בתחילת השבוע הוא אמר ש"המשטר באיראן בהיסטריה פנימית, הם חוטפים וחוטפים, זה תהליך שבסופו נמצא את איראן יותר מוחלשת".
נוכח האפשרות של תמרון קרקעי בלבנון, גם בזרם המרכזי נדמה שאין ברירה. במאמר שכותרתו "הניחו לשלום" טען נחום ברנע כי אף יוזמה צרפתית לא תגרום לממשלת לבנון להביא ביטחון לגבול הצפון. למרות מה שנראה כתמימות דעים, יש גם קולות אחרים.
"ההצעה הצרפתית טובה, יש בה הכרה של לבנון בישראל ודחיקה ובידוד של חזבאללה", אומרת בתגובה לכך ח"כ לשעבר זהבה גלאון, שגם היא נכחה בהבימה ביום שישי בצוהריים. "במקום להילחם לנצח במלחמה ולשוב לרצועת הביטחון ולשכול, עדיף לאמץ את ההצעה ולהפסיק את המלחמה הפוליטית הזו".
את חושבת שההתנגדות תתרחב? כרגע אין פה הרבה מפגינים.
"חשוב שאנשים ייצאו לרחובות וזה ייתן כוח, כרגע אנשים בסטרס. התנועה תלך ותגדל ותגיד לממשלה להפסיק לעשות מאיתנו ברווזים במטווח".
גלאון: "חשוב שאנשים ייצאו לרחובות וזה ייתן כוח, כרגע אנשים בסטרס. התנועה תלך ותגדל ותגיד לממשלה להפסיק לעשות מאיתנו ברווזים במטווח"
נגד הזרם
במקביל לנואמים ולמשתתפים בהפגנה הקטנה הזו, עשרות ארגונים פרסמו בימים האחרונים קריאה לדונלד טראמפ ולבנימין נתניהו לעצור את המלחמה ולהניע מהלך מדיני לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני ולייצוב האזור. לטענתם, המלחמה הציבה יעד שאינו בר־השגה, אין לה אסטרטגיית יציאה ברורה, ו"כל מלחמה נוספת באזור רק מקרבת את הסבב הבא במקום למנוע אותו".
הם הזכירו את ההגבלות על הסיוע לעזה ואת ההשתוללות של מתנחלים בגדה המערבית. לטענתם, מקור אי־היציבות הוא בסכסוך הישראלי–פלסטיני, וגם פתרונו יהיה המפתח לביטחון אזורי.
בצד הדברים הללו, הם מתחו גם ביקורת על היעדר קול ברור לסיום המלחמה באופוזיציה, וטענו כי את הדגל השחור מניפה רק החברה האזרחית, ששותפים לה כלל הארגונים מקואליציית "הגיע הזמן", שקמה אחרי שבעה באוקטובר בניסיון לשלב ידיים למרות הפילוגים המסורתיים בשמאל. דווקא כעת הם מקווים לקדם פעילויות ההולכות נגד הזרם, ששיאן בוועידת השלום העממית ב־30 באפריל.
ביום רביעי הקרוב תיערך שיחה בין אזרחים מישראל, פלסטין וכורדיסטן, שבה יספרו המשתתפים על חיים בצל מלחמה, דיכוי ואובדן, ויציגו קול נגד ההסלמה. פורום המשפחות השכולות יערוך מפגש מקוון בהשתתפות נשים מעזה שאיבדו בני משפחה, לצד פעילות שלום מישראל. כמו כן, 20 נשים מתנועת "נשות השמש" הפלסטינית ו"נשים עושות שלום" הישראלית יצעדו במחאה ברומא ב־24 במרץ.
"מחקרים מראים שהייתה תמיכה ציבורית גבוהה בפתרון שתי המדינות ובתהליכים המדיניים, אבל יותר מ־20 שנה אין כאלה, והדבר הכי קרוב שהיה הם 'הסכמי אברהם', שדילגו על הגורם לתסבוכת האזורית"
"עד מתי?"
"אנחנו מתעקשים שהציבור תומך במה שהוא רואה, כי לא מראים לו חלופה, ומקווים שהשדה הפוליטי יילך בעקבותינו", אומרת אורנה שרגאי, מנהלת שותפה בארגון "נשים עושות שלום,.
"מחקרים מראים שהייתה תמיכה ציבורית גבוהה בפתרון שתי המדינות ובתהליכים המדיניים, אבל יותר מ־20 שנה אין כאלה, והדבר הכי קרוב שהיה הם 'הסכמי אברהם', שדילגו על הגורם לתסבוכת האזורית ויכול להיות המפתח ליציאה ממנה". היא מוסיפה גם את קריסתם של כמה מתווים לסיום מלחמת עזה רק בגלל הסירוב לוותר על כיבוש הרצועה, עד שלבסוף הושגה הפסקת האש.
יש תמיכה גורפת במלחמה באיראן ובטענה שאין דרך אחרת להביא שקט לצפון.
"גם המצב 'הרגיל' לא מספק ביטחון – חוסר ההשתלטות על חזבאללה והירי. הציבור תומך במה שמסבירים לו כבר תקופה ארוכה – שזו האופציה היחידה, שמדובר במלחמות 'אין ברירה', ואיך בכלל אפשר לחשוב על הסכמים מדיניים בקייס של איראן, 'עם מי תשבו' ו'עם מי תדברו'. וככה נגררנו אחרי ההבטחות והזחיחות של טראמפ ונתניהו שיתקפו באיראן והכל יקרה לפי התסריט שלהם.
"העם האיראני יצא לרחובות ויביא את האביב האיראני. אנחנו מתעקשים שיש דרך אחרת. הילדים שלי עברו את 'צוק איתן', 'שומר חומות', 'עם כלביא', 'שאגת הארי', ואני יושבת איתם במקלטים ושואלת עד מתי והאם גם הילדים שלהם יישבו במקלטים? האם הציבור ימשיך לדבוק בייאוש ובחוסר האונים הזה של 'אין דרך אחרת?'"
"הילדים שלי עברו את 'צוק איתן', 'שומר חומות', 'עם כלביא', 'שאגת הארי', ואני יושבת איתם במקלטים ושואלת עד מתי והאם גם הילדים שלהם יישבו במקלטים?"
"אין אופק חלופי"
שרגאי: "גם לפני הסכמי השלום עם מצרים, בזמנו, נראה מופרך מאוד שאפשר להגיע להסכם; הרשע והאכזריות של השלטון המצרי לא היו רחוקים מזה של איראן. נכון שדמות כמו סאדאת חסרה, בשני הצדדים. המדינה לא הצליחה להפיל בדרך צבאית את השלטון בעזה, ולא ברור מאיפה השכנוע של נתניהו והציבור שזה יצליח באיראן ובלבנון?
"מתגברות הערכות שמה שקורה רק מחזק את המשטר, שנתפס כבעל שרידות ובלתי מנוצח. טראמפ מיתג את עצמו כאיש שלום, ואנחנו אומרים לו ולנתניהו שהדרך הצבאית לא יכולה להיות היחידה".
רוב האופוזיציה, וכן העומד בראשה, אינם מתנגדים למלחמה.
"אנחנו מצפים ליותר. תפיסת העולם של המפלגות שמרכיבות את האופוזיציה לא מתנגדת למלחמה ואינה משמשת כאופוזיציה. ב'וועידת השלום' שתתקיים בסוף החודש הבא ניתן במה למי שידבר נגד מדיניות מלחמת הנצח. זה מטורף שזה הדבר היחיד באופק. הדרך מירושלים לאבו דאבי עוברת ברמאללה ולא בפנטזיות שאפשר לפתור את הנושא האזורי ולדלג מעל הסוגייה הפלסטינית.
"לא יהיה פתרון אזורי בלי הסיפור המקומי, ולהפך – זו ההתפכחות בעינינו: צריך לדחוף את שני המתווים האלה בכל הכוח ולשרטט אופק מדיני חלופי למה שהממשלה משרטטת כרגע – 'מלחמות נצח כי ככה נגזר עלינו'".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו