הפנייה הישירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ליו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ הייתה כמעט מכמירת לב. "יש בינינו הרבה מחלוקות, אבל יש בינינו גם הרבה מן המשותף", אמר נתניהו במתק שפתיים, ואפילו ניסה להתבדח בצורה מגושמת מעט, והזכיר לגנץ ששניהם חולקים שם משותף – בנימין – וששניהם נלחמו בשדה הקרב נגד אותו אויב.
אפשר היה לתהות למה נתניהו בחר להתעלם במפגיע מראש האופוזיציה יאיר לפיד. אם הוא באמת חותר לפיוס לאומי, ולא לעוד ספין פוליטי, הוא אולי היה צריך להתחיל דווקא מהאיש שחולק עם בנו שם משותף, ושכמו בנו, נלחם באויבים המשותפים בעזרת מילים ולא בשדה הקרב.
התשובה המהירה של גנץ הפכה את הדיון הצדדי הזה למיותר.
יושב ראש המחנה הממלכתי בני גנץ נואם בכנס פוליטי במועצה האזורית דרום השרון, 5 בספטמבר 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
בנאום מול כנס פעילים של המחנה הממלכתי, שגם הועבר בשידור חי במהדורות החדשות, אישר גנץ כי נשיא המדינה יצחק הרצוג אכן פנה אליו בימים האחרונים והציע לו מתווה לפתרון המשבר שקורע את החברה הישראלית, ואשר לדבריו של הרצוג גם מוסכם על ראש הממשלה.
"את המתווה חיברו נשיא המדינה יצחק הרצוג ואנשיו, והעבירו את הטיוטה הראשונה לאנשי הצוות של נתניהו", כותב הבוקר שלום ירושלמי, הפרשן הפוליטי של זמן ישראל, "זה היה מסמך מרחיק לכת וקשה לעיכול מבחינת נתניהו… למרות זאת, נתניהו הסכים.
"את המתווה חיברו נשיא המדינה יצחק הרצוג ואנשיו, והעבירו את הטיוטה הראשונה לאנשי הצוות של נתניהו"
"הוא כל כך להוט להוציא את המדינה ואת עצמו מהאירוע הזה, עד שיהיה מוכן גם לכרכר סביב ביתו של יאיר לפיד ולשיר לו שירי הערצה. לנתניהו היה רק תנאי אחד: 'אם אנחנו מוכנים לעסקה הזו, תוכלו להביא את בני גנץ?' שאל ראש הממשלה. הרצוג השיב בחיוב".
אבל גנץ לא בא.
"מלכתחילה אמרתי לנשיא, שאני מתקשה לראות את הקואליציה תומכת במתווה, אבל חובתנו לנסות – באחריות ובזהירות הנדרשות", אמר גנץ, ולרגע היה נדמה שהוא מתכוון להושיט יד אל ידו המושטת בווידיאו של נתניהו.
אבל אז גנץ המשיך – תוך שהוא משתמש בצירוף המילים מימי בית שני שהפך פופולרי לאחרונה: "אבל שורפי האסמים לא הניחו את הלפידים וממשיכים לשרוף את החברה הישראלית מבפנים גם כשהם כבר יודעים כמה כבד המחיר".
ואז הוא הגיע למסקנה הנחרצת: "אתמול הוכח שמדינת ישראל נלקחה שבי בידי הקיצונים – בעוד המתונים בקואליציה דוממים" ואמר על ראש הממשלה בצורה הכי ברורה: "לצערי הרב, כפי שהערכנו, אמנם יש המון על מה לדבר, אבל אין עם מי לדבר".
זו הייתה הצהרת אי אמון בוטה וחד משמעית, שברור כי המטרה היחידה שלה היא לנצח בקרב העתידי על דעת הקהל ואולי גם על ספרי ההיסטוריה, סביב השאלה הדרמטית – מי היה הגורם המתון שמוכן להתפשר על עמדותיו ומי היה "שורף האסמים"?
למרבה הצער והאימה, נראה כי דבר אחד מוסכם כבר עכשיו על כולם: האסמים יישרפו.