ב-18 באפריל 1942 תקף להק של 16 מפציצי B-25 אמריקאים את העיר טוקיו. מן הלהק הזה הופלו שני מפציצים, והשאר הצליחו להגיע באדי הדלק האחרונים שלהם לאזור בשליטה סינית ובו הצילו כוחות סיניים אנטי-אימפריאליים את אנשיו.
רק מפציץ אחד מתוך הלהק כולו הצליח לנחות חזרה בוולדיווסטוק שברוסיה. כל יתר המפציצים, נכסים יקרים ללא כל ספק עבור ארה"ב (שבאותה תקופה הרת גורל הייתה זקוקה לכל קלוריה צבאית שברשותה) אבדו, התרסקו וקורקעו לתמיד.
ד"ר דוד וורמסר הוא עמית במכון משגב לביטחון לאומי. לשעבר היועץ של סגן נשיא ארה"ב דיק צ'ייני ושל סגן מזכיר המדינה ג'ון בולטון. שירת במודיעין הצבאי האמריקאי, ופרסם ספר על כישלונות ארה"ב בעיראק. מנהל חקר המזה"ת במכון למדיניות ביטחון בוושינגטון.
יאיר אנסבכר הוא דוקטורנט ועמית במכון משגב לביטחון לאומי. מומחה לתחום הכוחות למבצעים מיוחדים מודרניים. בוגר יחידת מגלן, ויחידת מילואים מיוחדת. יועץ למפקדת העומק ואגף המבצעים בצה"ל, למשטרת ישראל, ולמשרד ראש הממשלה.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מסכים עם כל מילה במאמר , אם ישראל לא מסוגלת להתמודד צבאית אסטרטגית מול האויב מספר 1 שלנו , אירן , אז מה יש לנו כמדינה לחפש פה במזרח התיכון, נשבעו כל הדורות לעולם לא עוד זה הזמן לקחת את השבועה וליישמה יש גיבוי מלא של העם רק חסרה לנו הנחישות והעזה של המנהיג הנוכחי .
מרתק וחשוב. אכן ישראל נגררת ומגיבה ונראה כאילו היא מופעלת על ידי כוחות חיצוניים. את המצב הזה חייבים לשנות.
למרבה הצער אין לנו רוזוולט משלנו, וראשי הצבא כשלו והם בטראומה. לנתניהו אין את שאר הרוח הנדרש. כל עוד לא יחליפו לפחות את ראש אמ"ן ואת שאר האחראים לכשל, אין ממש יכולת להתעשת.
זה לא חייב להיות מבצע כמו דוליטל. זה כן צריך להיות משהו שישנה את הלוך הרוח וההליכה בתלם.
פרשנות על פרשנות על פרשנות.
היש בכלל שאלה אם אמריקה לא הייתה מנצחת את יפן גם ללא מבצע דוליטל?
אין דרכים אחרות לרומם את המורל הלאומי?
בהחלט יש חשיבות לרומם מורל לאומי, אך לא בהכרח יש צורך במבצע צבאי התאבדותי, ועובדה שכל הצבא התנגד לתוכנית של הנשיא רוזוולט