השיח אודות אלימות משטרתית בהפגנות נמצא זה זמן רב על סדר היום הציבורי. בשנים האחרונות קבוצות שונות – מתנגדי הממשלה ותומכיה, חרדים, בני העדה האתיופית ועוד – מפגינות ומוחות בפרהסיה הציבורית מטעמים שונים, לעיתים תוך חסימת צירי תנועה מרכזיים.
במהלך ההפגנות הללו פורצים לעיתים עימותים בין המפגינים לבין המשטרה האמונה על הסדר הציבורי, וכפועל יוצא עולות האשמות מצד המפגינים אודות אלימות מצד המשטרה.
ד"ר עומר יעיר הוא מנהל המחקר ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
המערבולת הפוליטית בה נמצאת החברה הישראלית בשנים האחרונות, ושהולכת ומחמירה בשנה האחרונה, מחלחלת יותר ויותר גם למערכות היחסים האישיות שלנו.
מנתוני סקר של המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן עולה כי ל-40%-45% מהישראלים יש לכל היותר שני חברים וקרובי משפחה מהצד השני, בעוד שלרובם המוחלט יש מספר גדול הרבה יותר של אנשים בסביבתם הקרובה שהם מהצד שלהם.
ד"ר עומר יעיר הוא מנהל המחקר ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
עם ההתקדמות בגיל הפרופורציות משתנות. ככל שאני מתבגרת ומוסיפה שנים זה נהייה יותר קשה ובלתי נסבל לשמוע את גילאי הלוחמים הנופלים. הם הולמים שוב ושוב בראש. באכזריות, בלי רחמים: בן 19, בן 20, בן 21. בצעירותי לא הייתי מודעת כמו עכשיו לגודל ההחמצה. לא ממש תפסתי שחייהם נגדעו ממש בהתחלה.
המילה "בהתחלה" חזרה שוב ושוב ברשימות ושירים, שפרסמה אחות שכולה אשר אחיה נפל בגיל 21 במלחמת ששת הימים. הכרתי את האחות המוכשרת, רותי אבני מקיבוץ כפר בלום. היא כתבה על אחיה ברוך בעיתונות הקיבוצית והייתה חוזרת ותוהה: זה בלתי נתפס ובלתי אפשרי. איך זה שחיים צעירים נגדעים כל כך בהתחלה?
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
ראש הממשלה ורעייתו הגיעו השבוע לניחום אבלים וחיללו ברגל גסה את הטקס היהודי המקודש ביותר בישראל
שנת הלימודים נפתחה בימים של מתח וחרדה. המלחמה חשפה את בועת הענק של חיינו – הפיל שבחדר שהמעטנו בסכנות הטמונות בו במהלך הזמן, כמו אומה המדחיקה את הבשורה.
ואולם, מערכת החינוך הפסיקה לעסוק בשאלות הגדולות, ומחנכים ברחו לזוטות ולאזורי הנוחות מפחד העיסוק בתפוח אדמה לוהט בעל גוון פוליטי. המערכת נמנעה ככל יכולתה מלגרום לתלמידים לחשוב על השלכות הסכסוך והבעיות הקיומיות שהוא מציב לעתיד הדור הבא.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
האריס שלטה בעימות, אבל המרוץ ימשיך להיות צמוד
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה לגבי המניעים שהמשטרה מפעילה כוח במחאה בדמוקרטיה? לגבי השתנות המשטרה והאחראים עליה? אולי כדאי, להקשר, להוסיף שאלות על תפקוד המשטרה בנושאי פשע מאורגן, פרעות בבסיסים, פוגרומים בגדה המערבית, רצח ברחובות, פרוטקשן, גניבות רכב, קטל בכבישים, או "סתם" שחיתות ממסדית? מה בעצם משתנה בתפיסת החוק, זכויות, הקשר בין לובשי מדים לאזרחים, הערכים המנחים, היכולות המקצועיות, והמשטר? אולי לסקר הבא משהו מעבר לנתונים התיאוריים? תודה, ותודה לשוטרות/ים