סוגיית הרעב ברצועת עזה זכתה בחודשים האחרונים לסיקור בינלאומי נרחב, והובילה לביקורת בינלאומית חזקה כלפי ישראל. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, לפי נתוני משרד הבריאות ברצועה הנשלט על ידי ארגון חמאס, למעלה מ-300 עזתים מתו מרעב מאז פרוץ המלחמה, מרביתם מאז ישראל הפרה את הפסקת האש בחודש מרץ 2025.

החל בחודש מאי החלה לפעול בעזה, בעידוד מדינת ישראל, הקרן ההומניטרית לעזה (ה-GHF). ארגון זה הוקם כדי לחלק סיוע הומניטרי לתושבי רצועת עזה, אך לא עשה זאת באופן אפקטיבי. תמונות של עזתים רעבים, ביניהם ילדים כחושים ומזי רעב, נפוצו במהלך החודשים יולי ואוגוסט בתקשורת הבינלאומית ועוררו תרעומת  על ישראל.

בעידוד ישראל החלה לפעול הקרן ההומניטרית לעזה, כדי לחלק סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה, אך לא עשתה זאת באופן אפקטיבי. תמונות עזתים, בהם ילדים, כחושים ומזי רעב, נפוצו  בעולם ועוררו תרעומת  על ישראל

מהו יחס הציבור הישראלי למצב הרעב ברצועת עזה? האם הציבור מאמין בכלל שישנו רעב בקנה מידה נרחב בעזה? ומי, לדעת הציבור הישראלי, אשם במצב? את השאלות האלו ואחרות ביררנו בסקר שערכנו במכון לחירות ואחריות ב-10-14 באוגוסט בקרב מדגם מייצג של 1505 משיבים ישראלים. ממצאי הסקר מראים שמרבית הציבור הישראלי סקפטי ביחס לטענות הרעב בעזה, ואיננו מאשים את ישראל במצב העניינים.

ראשית, מרבית הישראלים, 64%, לא הסכימו עם הטענה לפיה "יש רעב בקנה מידה נרחב ברצועת עזה", לעומת 28% שהסכימו (השאר ענו "לא יודע/ת").

מצאנו כאן הבדלים לא מבוטלים בין מצביעי הקואליציה (90% לא הסכימו) לבין מצביעי האופוזיציה (55% לא הסכימו), אך ההבדלים הגדולים ביותר היו בין משיבים יהודים (77% לא הסכימו ו-16% הסכימו) ומשיבים ערבים (13% לא הסכימו לעומת 76% שהסכימו).

הסכמה גורפת אף יותר נוגעת לסיקור הבינלאומי. כך, לא פחות מ-80% מהישראלים לא הסכימו עם הטענה לפיה גופי תקשורת בינלאומיים מסקרים באופן הגון ומקצועי את סוגיית כניסת המזון ומקרי הרעב בעזה, עם הבדלים יחסית קטנים בין מצביעי הקואליציה (95% לא הסכימו) לבין מצביעי האופוזיציה (79% לא הסכימו). ניכר שהציבור הישראלי ביקורתי וספקן מאוד ביחס לסיקור הבינלאומי של סוגיית הרעב ברצועת עזה.

מהו יחס הציבור הישראלי למצב הרעב ברצועה? האם הציבור מאמין בכלל שישנו רעב בקנה מידה נרחב בעזה? ומי, לדעת הציבור הישראלי, אשם במצב? שאלות אלו ואחרות ביררנו בסקר המכון לחירות ואחריות

בשאלה נוספת בחנו האם, לדעת הציבור, ישראל או חמאס מהווים את האחראי העיקרי למצב הרעב בעזה. 72% מהמשיבים ענו שמדובר בחמאס, לעומת 15% שענו ישראל (השאר ענו "לא יודע/ת" או פירטו תשובה אחרת).

גם בתשובה זו היו הבדלים גדולים ביותר בין משיבים יהודים למשיבים ערבים: 87% מהמשיבים היהודים ציינו את חמאס כאחראי העיקרי למצב הרעב בעזה ו-3% מהם ענו שמדובר בישראל, בזמן שבקרב המשיבים הערבים 17% ציינו את חמאס כאחראי העיקרי ו-61% ציינו את ישראל כאחראית העיקרית.

מהסקר שלנו עולה גם כי מרבית הישראלים אינם סבורים שישראל צריכה לעשות יותר ביחס למצב הרעב בעזה. 67% מהמשיבים בסקר לא הסכימו עם הטענה לפיה ישראל צריכה לעשות יותר כדי למנוע רעב המוני ברצועת עזה, לעומת 25% שהסכימו.

גם במקרה הזה היו הבדלים בולטים בין מצביעי הקואליציה והאופוזיציה (92% שלא הסכימו ו-53% שלא הסכימו, בהתאמה), ובעיקר בין משיבים יהודים וערבים (78% שלא הסכימו ו-21% שלא הסכימו, בהתאמה).

והאם הישראלים חשים צער כאשר הם שומעים על מצב הרעב ברצועת עזה? 27% מהמשיבים בסקר ענו בחיוב, לעומת 67% שלא הסכימו עם האמירה, עם הבדלים גדולים מאוד בין משיבים יהודים וערבים (16% מהיהודים ציינו שחשים צער לעומת 78% מהערבים).

בחנו מי, לדעת הציבור, אחראי עיקרי למצב הרעב בעזה, ישראל או חמאס. 72% מהמשיבים ענו חמאס, לעומת 15% שענו ישראל. מהסקר עולה גם כי מרבית הישראלים לא סבורים שישראל צריכה לעשות יותר בנושא

לבסוף, בראשית חודש אוגוסט שר האוצר בצלאל סמוטריץ אמר בראיון ש"אף אחד לא ייתן לנו להמית ברעב 2 מיליון אזרחים למרות שזה אולי צודק ומוסרי עד שלא מחזירים את החטופים שלנו". שאלנו את המשיבים בסקר שאלה המתכתבת עם דבריו של שר האוצר: האם הם מסכימים כי לגיטימי להרעיב את אוכלוסיית עזה כדי לנצח במלחמה.

במקרה זה, רוב הציבור הישראלי, 64% ציין שהדבר איננו לגיטימי, לעומת 27% שענו שהדבר לגיטימי. לצד זאת, כמעט מחצית ממצביעי הקואליציה (47%) ענו שהדבר לגיטימי, בזמן שמיעוט קטן ממצביעי האופוזיציה (13%) ענו שהדבר לגיטימי.

כלל הממצאים האלו מצביעים על חשדנות ניכרת בציבור הישראלי, בדגש על הציבור היהודי בישראל, ביחס לדיווחים על רעב בקנה מידה נרחב ברצועת עזה. יתרה מזאת, מרבית הציבור הישראלי סבור שארגון חמאס הוא שאחראי לבעיות הנוגעות לרעב ברצועת עזה, לא מדינת ישראל, וכך גם סבור שישראל לא צריכה לעשות יותר כדי למנוע רעב בעזה.

אף כי מיעוט מהישראלים סבורים שהרעבת אוכלוסיית הרצועה הינה מהלך לגיטימי כדי לנצח במלחמה, שיעור התומכים בהרעבה מגיע לכמעט מחצית מקרב מצביעי הקואליציה.

נדמה שכלל הממצאים, ובייחוד הממצא לגבי היעדר צער ביחס למצב הרעב בעזה, מעידים על היעדר כמעט מוחלט של חמלה ואמפתיה לסבל שישנו ברצועת עזה, בין אם בשל זיכרון אירועי ה-7 באוקטובר ותמונות העזתים הצוהלים, בשל הכעס והתדהמה בציבור הישראלי על מצבם הנורא של החטופים בשבי חמאס, בשל חשדנות עמוקה ביחס לדיווחי חמאס וטענותיהם של העזתים, או בשל סיבות אחרות.

נדמה שכלל הממצאים, ובייחוד הממצא לגבי היעדר צער ביחס לרעב בעזה, מעידים על היעדר כמעט מוחלט של חמלה ואמפתיה לסבל ברצועת עזה, בין אם בשל זיכרון אירועי ה-7 באוקטובר או מסיבות אחרות

לטווח הארוך, נראה שרק תקופה ארוכה של רגיעה בסכסוך, לצד הזזת חמאס מהשליטה ברצועת עזה, תוביל לשיפור ביחסם של מרבית הישראלים לעזתים.

ד"ר עומר יעיר הוא מנהל המחקר ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.