הנתון המעניין בסקר הוא זה הנוגע לדרוזים. העובדה כי הדרוזים פופולרים כמו הישראלים הכי ישראלים — כלומר חילונים ומסורתיים, 7.1 — מעידה על כך שהחברה הישראלית איננה גזענית אלא נוקטות עמדות על פי מעשים.
אפשר לראות זאת גם בפער בין ההתייחסות לדרוזים בציבור היהודי (7.8) לעומת ההתיחסות של הציבור הערבי אליהם (5.5). הערבים, מן הסתם אלה ביניהם שרואים עצמם "פלסטינים", אינם מרוצים מן הדרוזים, אך הנתון של 5.5 איננו מאוד נמוך. אך, אפשר לנחש, ערבים אחרים, שהיו אולי רוצים להזדהות עם המדינה, אולי כן רואים בהם קבוצה חיובית.
כך גם בשאלת ההשוואה בין משרתי מילואים לאברכים. האהדה הכוללת למשרתי המילואים (8.3) ווהאהדה היחסית החרדים לחילוניים (6.4) במגזר החרדי מעידה על לאומיות ישראלית חזקה בקרבם, למרות הקושי הפנימי למצוא לעצמם דרך נכונה להיות חלק מן המודרנה, למשל על ידי שירות צבאי.
במילים אחרות, הנתונים כנראה מלמדים שקל יחסית לטפל בפערים בדרך דיאלוגית ובעשיית מעשים (כמו שירות בצבא), שכן אין בדרך כלל שנאה תהומית, דתית או גזעית — מסוג האנטישמיות — בין הקבוצות. האתגר העומד לפתחנו בעיקר עומד בזיק לערבים ולחרדים, אך הנתונים גם מרמזים שרבים בתוך שתי הקבוצות הללו עברו ישראליזציה משמעותית והעתיד צופן בחובו התקרבות.
המחקר גם מוכיח מה שידוע זמן רב שהמערכת הפוליטית היא המערכת החלשה ביותר בישראל, הרבה יותר מן המערכות הצבאית והמשפטית, שהרי משימתה היתה לעצב את החברה באופן חיובי יותר, והסקר מראה שזה אפשרי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם