בימים אלו מתקיימים המשחקים הראשונים בטורניר הפלייאוף של ה-NBA. בינתיים, בסיבוב הראשון, דני אבדיה מוביל את פורטלנד טרייל בלייזר להצלחה בלתי צפויה, לאחר שוויון 1-1 מול סן אנטוניו ספרס החזקה.

האירוע המיוחד הזה מזמין מחשבה על הדרך שבה אנו צופים במשחק. לא רק כדרמה ספורטיבית, אלא כתופעה תרבותית רחבה יותר. זהו רגע שבו האינטנסיביות עולה, הרגעים מתחדדים, והמשחק אמור להתגלות במלוא עוצמתו.

אך דווקא כאן מתחדדת תופעה אחרת, שקטה יותר, סמויה, אך רבת השפעה – ההשתלטות הגוברת של הסטטיסטיקה על חוויית המשחק ועל אופן הבנתו.

דווקא כשהמשחק אמור להתגלות במלוא עוצמתו, מתחדדת תופעה אחרת, שקטה יותר, סמויה, אך רבת השפעה – ההשתלטות הגוברת של הסטטיסטיקה על חוויית המשחק ועל אופן הבנתו

בעשורים האחרונים עבר הכדורסל המקצועני תהליך מואץ של כימות. אם בעבר הסתפקו בנקודות, ריבאונדים באסיסטים, הרי שכיום כל פעולה על המגרש מתורגמת למדד, לכל החלטה יש ערך מספרי, ולכל שחקן פרופיל סטטיסטי מורכב. מדדים כמו יעילות כוללת, אחוזי קליעה, מספר חסימות וכדורים חוזרים, ומדדי פלוס מינוס, הפכו לשפה שדרכה מדברים על המשחק. הם אינם רק כלי עזר, אלא מסגרת שמעצבת את האופן שבו המשחק נתפס, מנותח ומוערך.

התופעה אינה מוגבלת למאמנים או לאנליסטים. היא מחלחלת אל השיח הכללי, אל השידורים, אל פרשנויות האולפן, ואף אל האוהדים עצמם. משחקים אינם מתוארים רק במונחים של מתח, קצב או יצירתיות, אלא, ואולי בעיקר, דרך טבלאות, גרפים והשוואות. כל מהלך מתועד, כל שחקן מדורג, וכל עונה מתורגמת למספרים שניתנים להשוואה כמעט אינסופית. במובן זה, הסטטיסטיקה לא רק משקפת את המשחק, אלא מתווכת אותו ולעיתים אף מחליפה אותו.

יש בכך יתרון ברור. הכימות מאפשר זיהוי דפוסים, תיקון טעויות, ושיפור ביצועים. הוא מעניק תחושה של דיוק ושליטה במשחק מורכב, דינמי ומשתנה. עם זאת, מתעוררת שאלה עקרונית. האם הריבוי העצום של מדדים אכן מקרב אותנו להבנת המשחק, או שמא הוא מייצר אשליה של הבנה?

הסוציולוג-פילוסוף הצרפתי  ז'אן בודריאר (Jean Baudrillard) הצביע על התפנית הפוסט-מודרנית כמקום שבו החברה עברה מתיאור המציאות לייצוגים שלה, שבסופו של דבר מחליפים את המציאות עצמה.

הכימות לא מוגבל למאמנים או לאנליסטים. הוא מחלחל לשיח הכללי, לשידורים, לפרשנויות ואף לאוהדים עצמם. משחקים אינם מתוארים רק במונחים של מתח, קצב או יצירתיות, אלא, ואולי בעיקר, דרך טבלאות, גרפים והשוואות

לפי בודריאר, בחברות מודרניות מתקדמות (פוסט-מודרניות) אנו עדים ליצירת "היפר-מציאות" שבה הסימנים לא רק משקפים את העולם, מייצגים אותו, אלא נעשים ממשיים יותר ממנו. בהקשר ל-NBA, ניתן לומר כי הסטטיסטיקות אינן רק מתארות את המשחק, אלא הופכות להיות המשחק במובנו הציבורי.

הדבר ניכר במיוחד באופן שבו שחקנים נתפסים ומוערכים. שחקן אינו מתואר עוד רק דרך סגנונו, נוכחותו או השפעתו הלא מדידה, אלא בעיקר דרך מדדיו. זהותו הציבורית נבנית מתוך שורת נתונים. גם השיח על מצוינות, למשל במרוץ לתואר השחקן המשתפר של העונה, רוקי העונה והמצטיין – עוסק כמעט כולו בהשוואות סטטיסטיות מורכבות. כך נוצר מצב שבו מה שניתן למדידה זוכה למעמד מרכזי, ואילו מה שאינו ניתן לכימות נדחק לשוליים.

השלכה נוספת נוגעת לחוויית הצפייה עצמה. האוהד המודרני אינו רק צופה במשחק, אלא גם מפרש אותו בזמן אמת דרך נתונים. מסכי השידור מציפים את העין במספרים, אחוזים והשוואות היסטוריות. החוויה הרגשית, הישירה, מתווכת על ידי שכבת מידע צפופה. לעיתים נדמה כי המשחק אינו מתרחש על הפרקט בלבד, אלא גם במרחב הנתונים שמקיף אותו.

הפרדוקס מתחדד כאשר מבינים כי דווקא הכלי שנועד להעניק שקיפות יוצר הסתרה. הסטטיסטיקה מדגישה את מה שניתן למדוד, אולם בכך היא גם מסתירה את מה שלא ניתן למדידה. אינטואיציה, תזמון, מנהיגות, נוכחות, או השפעה עדינה על מהלך המשחק, כל אלה מתקשים למצוא ביטוי מלא במספרים. כאשר השיח מתמקד במדדים בלבד, מרכיבים אלו מאבדים מנראותם, ולעיתים גם מערכם.

הפרדוקס מתחדד כשמבינים כי דווקא הכלי שנועד לשקיפות יוצר הסתרה. הסטטיסטיקה מדגישה את שניתן למדוד, אך מסתירה את שלא ניתן למדידה. אינטואיציה, תזמון, מנהיגות, נוכחות, השפעה עדינה על המשחק

מאמנים מובילים בליגת ה-NBA מבינים זאת היטב ומסרבים להתמסר באופן מוחלט לסטטיסטיקה. סטיב קר (Steve Kerr), גרג פופוביץ (Gregg Popovich) ותום ת'יבודו (Tom Thibodeau), למשל, משתמשים במספרים, אבל לא מאמינים להם עד הסוף. הם מביטים בדף, ואז מרימים את הראש כי מבחינתם המשחק קורה במקום אחר. הם קוראים את הסטטיסטיקה, אבל סומכים גם על מה שלא נכנס אליה.

לתשוקתה של הליגה לסטטיסטיקה יש שורשים תרבותיים עמוקים. התרבות האמריקאית, כפי שמתאר בודריאר, נוטה להעדיף שקיפות, נראות ויכולת חישוב, על פני עומק סימבולי או מסורת פרשנית. הכימות אינו רק כלי טכני, אלא גם צורת חשיבה. הוא מבטיח שליטה, סדר ובהירות, אך לעיתים במחיר של צמצום המורכבות.

אין בכך כדי לטעון שיש לדחות את הסטטיסטיקה או להתעלם ממנה. היא חלק בלתי נפרד מהמשחק המודרני, והיא תרמה רבות להתפתחותו. אך ייתכן שנדרש איזון עדין יותר, כזה שמכיר בערכה של המדידה, אך גם בגבולותיה. הבנה של משחק, כמו הבנה של כל תופעה אנושית מורכבת, אינה יכולה להתמצות במספרים בלבד.

דווקא לקראת הפלייאוף, כאשר כל מהלך נטען במשמעות וכל רגע עשוי להיות מכריע, עולה הצורך לשוב ולהקשיב גם למה שאינו נמדד. לראות את המשחק לא רק דרך המדדים, אלא גם מעבר להם. אולי שם, במרחב שאינו ניתן לכימות מלא, מצויה עדיין הליבה החיה של הספורט.

לתשוקתה של הליגה לסטטיסטיקה יש שורשים תרבותיים עמוקים. התרבות האמריקאית, כפי שמתאר בודריאר, נוטה להעדיף שקיפות, נראות ויכולת חישוב, על פני עומק סימבולי או מסורת פרשנית

בסופו של דבר, השאלה אינה האם למדוד, אלא כיצד לראות. האם אנו משתמשים במספרים כדי להעמיק את הבנתנו, או שמא אנו מאפשרים להם להחליף אותה. בין שקיפות להסתרה, בין שליטה לאשליה, נותר המשחק עצמו, מחכה שנסתכל בו ולא רק נחשב אותו.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.