הלכת דרעי-פנחסי תקועה לראש הממשלה בנימין נתניהו כמו עצם בגרון. הוא היה רוצה שתיעלם מן העולם.

ההלכה הזו, שנקבעה בבג"ץ ב-1993 וחייבה את ראש הממשלה דאז יצחק רבין לפטר את השר אריה דרעי מממשלתו נוכח כתב האישום שהוגש נגדו, משמשת מטרה קבועה להתקפות מצד נתניהו זה כמה שנים.

העתירות הדורשות מבג"ץ להורות על הדחתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הן ההזדמנות הנוכחית של נתניהו להיפטר מהלכת דרעי-פנחסי.

נתניהו מתעב את הלכת דרעי-פנחסי מאחר שהיא מסמלת פוטנציאל מתמיד להתערבות משפטית ושיפוטית בשיקול דעתו כראש הממשלה, בכל הקשור לזהות השרים המכהנים בממשלתו.

נתניהו מתעב את הלכת דרעי-פנחסי מאחר שהיא מסמלת פוטנציאל מתמיד להתערבות משפטית ושיפוטית בשיקול דעתו כראש הממשלה, בכל הקשור לזהות השרים המכהנים

מבחינתו של ראש הממשלה, השאלה את מי למנות ואת מי לפטר מהממשלה היא כל-כולה שאלה פוליטית, שלעולם המשפטי אין כל נגיעה אליה, ולכן שיקול דעתו בהקשר זה צריך להיות חסין מכל התערבות שיפוטית. לא על ידי בג"ץ, ובוודאי שלא על ידי היועצת המשפטית לממשלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בישיבת הממשלה, 4 בדצמבר 2025 (צילום: חיים צח/ לע"מ)

גישתו של נתניהו בעניין זה אינה תואמת את פסיקתו העקבית של בג"ץ לאורך עשרות שנים.

נקודת המוצא היא שראש הממשלה הוא חלק מהרשות המבצעת, כמו כל בעלי התפקידים האחרים. מאוד בכיר, כמובן, אבל חלק מהרשות המבצעת – ולכן כפוף באופן עקרוני למערך הכללים של המשפט המנהלי ולעילות ההתערבות הבג"ציות בהחלטות הרשות המבצעת.

אמנם, נקבע פעמים רבות כי שיקול הדעת של ראש הממשלה הוא רחב, והוא רשאי כמובן לשקול שיקולים פוליטיים בשאלת הרכב הממשלה – זה לגיטימי ומתבקש – אבל שיקולי המשפט המנהלי אינם נעלמים, אלא פשוט מצטמצמים ומופעלים במקרי קיצון.

בראשם של השיקולים הללו, ניצבת עילת הסבירות. אחת הסיבות שהקואליציה חוקקה בימי ההפיכה המשטרית של 2023 את התיקון לחוק יסוד השפיטה, שביטל את יכולתו של בג"ץ לפסול החלטות של הממשלה ושריה על יסוד עילת הסבירות, הייתה במטרה לחסן את ראש הממשלה מהתערבות שיפוטית על יסוד עילה זו, ולמעשה להעביר מן העולם את הלכת דרעי-פנחסי.

הלכת דרעי-פנחסי קבעה כי החלטה של ראש ממשלה שלא לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות היא החלטה הנגועה באי סבירות קיצונית. אם עילת הסבירות איננה במשחק, הלכת דרעי-פנחסי אינה קיימת

באותה הלכה נקבע כי החלטה של ראש ממשלה שלא לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות, כמו שוחד למשל, היא החלטה הנגועה באי סבירות קיצונית. אם עילת הסבירות איננה במשחק, הלכת דרעי-פנחסי אינה קיימת.

רפאל פנחסי ואריה דרעי ב-2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אמש (ראשון) הגיש עו"ד מיכאל ראבילו, עורך דינו הפרטי של נתניהו, את עמדתם של הממשלה וראש הממשלה לבג"ץ, במסגרת העתירות הדורשות את פיטוריו של השר בן גביר מהממשלה.

נתניהו וראבילו ניצלו את הרגע הזה כדי לקדם את תוכניתם האסטרטגית להפוך את סוגיית מינויי שרים ופיטוריהם מסוגיה הנטועה במשפט המנהלי, לאקט חוקתי-שלטוני החסין מעילת הסבירות ומכלל שיקולי המשפט המנהלי.

נתניהו וראבילו ניצלו את הרגע הזה כדי לקדם את תוכניתם האסטרטגית להפוך את סוגיית מינויי שרים ופיטוריהם מסוגיה הנטועה במשפט המנהלי, לאקט חוקתי-שלטוני החסין מעילת הסבירות

הפעם הקודמת שבג"ץ קבע שפעולה כלשהי הנעשית במרחב של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת איננה אקט מנהלי אלא חוקתי-שלטוני, הייתה במאי 2020, בפסק הדין בעניין הטלת המנדט להרכיב ממשלה על נתניהו עצמו, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים.

11 השופטים קבעו אז כי פעולתם של חברי הכנסת, שרובם המליצו לנשיא המדינה להטיל על נתניהו את תפקיד הרכבת הממשלה, איננה פעולה מנהלית רגילה אלא פעולה חוקתית-שלטונית, המהווה אחד השלבים בשיטת הבחירות בישראל. מהטעם הזה נמנעו השופטים מלהתערב בהחלטה.

כעת מבקש נתניהו, כאמור, לראות את השאלה של מינוי ופיטורי שר לממשלה כפעולה המצויה על המישור הזה. ובמילים אחרות – כפעולה החסינה מהתערבות שיפוטית בג"צית על יסוד עילת הסבירות וכללי המשפט המנהלי.

שופטי בית המשפט העליון בדיון בשאלה האם נאשם בפלילים יכול לקבל מנדט להרכיב ממשלה. 3 במאי 2020 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

"סמכות הממשלה וראש הממשלה הנוגעת להרכב הממשלה", כתב ראבילו, "היא סמכות חוקתית מיוחדת במינה, הן נוכח אופיה הפוליטי-ציבורי של ההחלטה, והן בשל מעמדו הרם של מקבל ההחלטה".

הממשלה אמנם מכירה בכך שבפסק הדין בעניין הטלת המנדט – המוכר יותר בכינויו "פסק דין ה-11:0" – קבע בית המשפט כי הלכת דרעי-פנחסי "חיה ובועטת" גם בעידן שאחרי חקיקת חוק יסוד הממשלה בנוסחו משנת 2001, ואולם לדבריו של ראבילו, "הגיעה העת לבחון מחדש פסיקה זו. עתירה זו היא ההזדמנות להבהיר זאת".

ראבילו מצטט את השופט סולברג, שכתב באותו הקשר: "עלינו לתחום מחדש את גבולותיה של עילת הסבירות, ולהכריז: עד כאן!"

ואכן, מאז פסק הדין בעניין עילת הסבירות, ובוודאי מאז פסק הדין בעניין הטלת המנדט על נתניהו, חלו שינויים ביחסי הכוחות הפנימיים בבית המשפט העליון. ניכר כי נתניהו וממשלתו מבקשים לגרום לשופטי האגף השמרני להתנער מההלכות הנושנות, ולהעניק לו סוף סוף את החסינות מפני התערבות שיפוטית שהוא כה כמה לקבל.

ניכר כי נתניהו וממשלתו מבקשים לגרום לשופטי האגף השמרני להתנער מההלכות הנושנות, ולהעניק לו סוף סוף את החסינות מפני התערבות שיפוטית שהוא כה כמה לקבל

תגובתו של שר המשפטים יריב לוין לפסק דינו של בג"ץ מאתמול (ראשון) שביטל את פיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, מלמדת כי מהמקום שבו ניצבת הממשלה, הפערים בין השופטים נראים מיקרוסקופיים ממש.

עו"ד מיכאל ראבילו, בא-כוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדיון בבג"ץ על חוק הנבצרות, 28 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"אם יש מי שחשב שבבית המשפט העליון יש שופטים שמרנים", הצהיר לוין, "מגיע פסק הדין הבוקר ומוכיח שוב שבבית המשפט ישנם אקטיביסטים ואקטיביסטים קיצוניים".

הדיון הצפוי בעתירות בעניין כהונת בן גביר, בעוד כחודש, ילמד האם הממשלה תצליח לתקוע טריז בין השופטים לבין עצמם.