אישיות
סלומון טקה
קולן של צעירות העדה האתיופית

"הוונדליזם והאלימות הם הוצאת המוגלה"

שוטרים עצרו את ירוס בתחנת אוטובוס צפופה כדי לשאול רק אותה מה יש לה בשקית. סוואעלם אולצה להשאיר את אחיה לבד באתיופיה, מבלי שיורשה לעלות אפילו לרגל חתונת אחותו. למה המחאה היא רק של האתיופים? שואלת אדיסעלם. למה מצקצקים על כאבנו? שואלת גלית. ארבע צעירות יוצאות אתיופיה מדברות על הסבל שהודחק ונפל על אזניים ערלות עד שהתפרץ בלי שליטה

איור: אבי כ״ץ
איור: אבי כ״ץ

ירוס קסיה

ירוס קסיה תמונה
ירוס קסיה תמונה

אני רוצה לספר קצת על הרגשות שלי בתקופה האחרונה. באופן אישי, אני לא נתקלתי בילדות שלי במצבים לא נעים מול שוטרים וכוחות הביטחון. אבל המון מחברי כן. ככל שאני גדלה אני שומעת על יותר ויותר מקרים של התנכלויות שוטרים לצעירי הקהילה האתיופית, מבלי שנבין מה הסיבה.

כשאת רואה מקרה כזה, שוטר ניגש לאזרח ומבקש ממנו תעודת זהות, סתם בגלל שהותו בפארק שעשועים או ברחוב, והמקרה חוזר על עצמו פעם אחר פעם, את מבינה שמשהו פה לא בסדר.

גם אני חוויתי מקרה דומה פעם אחת. שוטר עצר לידי בתחנת אוטובוס, שהייתי בה האתיופית היחידה בין הרבה נשים עם ילדים ותינוקות, ושאל אותי מה יש לי בשקית. אמרתי לו מה יש בשקית והמשכתי בחיי. רק בתקופה הבוערת הזו אני יותר מבינה שגם אלי הגיע השוטר – ממש ללא סיבה מוצדקת.

אחרי תקופה ארוכה שבני הקהילה סובלים מהתנכלויות של שוטרים הגענו עכשיו למצב הרבה יותר קשה.

שוטר יורה באזרח. איך זה יכול להיות? איך שוטר מוציא אקדח ומכוון אותו כלפי אזרח? זאת לא הפעם הראשונה שהקהילה שלנו מאבדת סבלנות, אבל עכשיו יוצא כל הזעם

שוטר יורה באזרח. איך זה יכול להיות? איך שוטר מוציא אקדח ומכוון אותו כלפי אזרח? זאת לא הפעם הראשונה שהקהילה שלנו מאבדת סבלנות, אבל עכשיו יוצא כל הזעם.

המקרה האחרון של ירי על ידי שוטר עבר כל גבול. בצבא ובמשטרה ברור לכל חייל ושוטר שאם יש סכנה כלשהי – מנטרלים את הסכנה ולא הורגים את האדם מולך. הרי ראינו מה קרה לחייל שהרג מחבל, הוא נכנס לכלא. איך יכול להיות ששוטר רגיל יורה באזרח רגיל במקום לנטרל אותו?

יש המון שאלות שלא נקבל עליהם תשובות אבל אני מקווה מאוד שהמצב הזה ישתנה לטובה. שמשהו יקרה כאן.

כואב לי שחלק מבני הקהילה האתיופית, אם לא רובה, כבר לא סומכים על המשטרה שאמורה להגן עלינו, ובמקום זה קורה אחרת. יקח הרבה זמן עד שהאמון הזה יבנה. המון תפילות.

ירוס קסיה, 21, מתגוררת באשדוד. בוגרת שירות לאומי של שנתיים כקומונרית בתנועת הנוער "עזרא" ובבית ספר יסודי בבית שמש. השנה (תשע"ט) למדה תורה במדרשת "נשמת", בתוכנית מעין.

סאוועלם וורקנך

סאוועלם וורקנך
סאוועלם וורקנך

אני בת 22 וגרה בבאר יעקב. עליתי לארץ בשנת 2003, כשהייתי בת שש, יחד עם שני אחיי, אחותי ואמי. אבי ואחי הבכור נשארו באתיופיה. לאחר 4 שנים של פרידה אבי נפטר ואחי נשאר לבד באתיופיה.

ביקשתי להביע את דעתי בעניין ההפגנות שהיו בשבוע האחרון ברחבי הארץ. כולם מדברים על עד כמה המחאה היתה אלימה ולא על הסיבה שבגללה הנוער שהיה אלים פעל בצורה הזו.

ההפגנות לא היו רק על הרצח של סולומון טקה, אלא על כל היחס הלא צודק והלא שוויוני שאנחנו מקבלים פה בארץ, מהממשלה ומהרשויות שאמורות להגן עלינו.

שורש הבעיה לדעתי מתחיל כבר עם עלייתם של ביתא ישראל. לאחר הסבל הרב שספגנו באתיופיה בגלל יהדותנו, הדרישה שנתגייר כאבה עמוקות. היחס המזלזל והפוגע מצד השלטונות והרשויות התבטא במתן כדורים לאמהות שלנו כדי להפחית את הילודה בקהילה, בשפיכת תרומות הדם שלנו, והדוגמאות עוד רבות.

האלימות שהיתה בהפגנות מביעה כאב עמוק שנשמר בבטן והתפרץ כי הכאב נפל על אזניים ערלות. אני אישית חווה את האפליה מצד משרד הפנים שמסרב להעלות את אחי הגדול לארץ בטענה שהוא לא יהודי.

איך יכול להיות שאחי מאותם אבא ואמא לא זכאי לעלות כי הוא לא יהודי? אז איך אני יהודיה ולמה אני פה?

איך יכול להיות שאחי מאותם אבא ואמא לא זכאי לעלות כי הוא לא יהודי? אז איך אני יהודיה ולמה אני פה? באין ספור טלפונים למשרד הפנים לא הצלחתי לקבל מענה הולם שיניח את דעתי.

כשאחותי הגדולה התחתנה רצינו שאחי יהיה נוכח בשמחה שלנו, שהיא גם השמחה שלו, אבל משרד הפנים סירב לתת לו אשרת כניסה, כי ערערו על כך שהוא בנה של אמי. אני כותבת את זה בשברון לב גדול ובכאב עצום. איך אפשר לשנות את המציאות הלא מתוקנת?

לדעתי הכל מתחיל ונגמר בחינוך. צריך להשקיע בחינוך כבר מהגיל הרך ורק ככה אפשר יהיה לשנות את המציאות ולהפחית את הגזענות. בנוסף לזה אני חושבת שעלינו, הדור הצעיר של הקהילה, ללמוד ולהצליח בחיים, להגיע לתפקידים בכירים שיש להם כוח השפעה, ומשם לנסות ולשנות דברים. בתפילה לשלום בעם ישראל ולגאולה שלמה בעזרת ה'.

סאוועלם וורקנך גדלה באתיופיה בכפר שנקרא וואגרה (קרוב לגונדר) עד גיל 6. היא עלתה לארץ וגרה 4.5 שנים במרכז קליטה במבשרת, עד שעברה לדיור קבע בבאר יעקב. בשירות הלאומי שירתה במשך שנתיים באולפנת אבן שמואל, והדריכה קבוצת בנות בכיתה י"א וי"ב. היום היא לומדת במדרשת "נשמת", תוכנית "מעיין" (שנת מדרשה בשילוב הכנה ללימודי תואר אקדמי), עובדת במדרשת "מסע" של "נשמת" (מסע של זהות עצמית וליווי והכוונת בני נוער למצוא את דרכם). בשנה הבאה מתכננת להתחיל לימודי ביואינפורמטיקה לתואר ראשון.

גלית דג'ון

גלית דג'ון
גלית דג'ון

בעיקר כואב לי לראות את מה שקורה עכשיו. זו זעקה לצדק, זו קריאה של אנשים שיראו אותם. 'אל תראוני שאני שחרחורת'. זו זעקה של קהילה שלמה להיות חלק, לקבל חלק בצורה שווה.

אני מזועזעת בעיקר משיפוט היתר של אנשים סביב הנושא. צקצוק הלשון והדרישה של אנשים להפסיק להתבכיין: "עשיתם לנו מספיק צרות – תחליטו מה אתם רוצים ותשתקו".

אנשים לא קולטים שזה לא רק מקרה חריג בין אחים. זה לא רק נושא בין הקהילה למשטרה. זה קשור למשהו הרבה יותר שורשי ועמוק שמתגלה בדיוק כאן.

כל הוונדליזם והאלימות הן הוצאת המוגלה שכולם מנסים לאטום בפלסטר. אני יושבת קרועה כי אני ממש רוצה להיות חלק, אך מאמינה שאלימות היא לא הדרך. אני בעיקר מתפללת ומחפשת להוסיף טוב לקהילה. מכינה דברים שיקרבו לבבות ויאחו את הקרע.

אני מקווה שההפגנות האלה יסתיימו בשלום וללא פגיעה באף אחד מהצדדים. שהכאב ירפא ושהקרע יתאחה. שנזכה להוציא ממקרים כאלה מעשים טובים ומאחדים ביננו ולא נטיח ונזלזל אחד בשני. עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל. אמן.

גלית דג׳ון, בת 23, היא תלמידה במדרשת "נשמת" תוכנית "מעיין". בשנה הבא תתחיל את שנתה האחרונה בלימודי חינוך מיוחד במכללה האקדמית הרצוג. היא גרה עם משפחתה ביבנה.

אדיסעלם קמפלה

אדיסעלם קמפלה
אדיסעלם קמפלה

לדעתי מטרת ההפגנות של בני העדה האתיופית בשבוע שעבר היא להעביר את החקירה ממשטרת ישראל לועדת חקירה ממלכתית. לבני העדה נמאס לסבול יחס משפיל מהמדינה. בני העדה יצאו להפגין בעבר מספר פעמים וזעקו את כאבם ללא אלימות וכלום לא השתנה. הממשלה הקימה וועדות, שלא פעלו לשינוי אלא רק להרגעת המצב הקיים.

ההפגנות בשבוע שעבר יצאו משליטה משום שהעדה ספגה פגיעות ואובדן של מספר נערים במהלך שנה אחת. הטענה שחוזרת על עצמה היא שהשוטרים נתונים בסכנה ואינם יכולים להשתמש באמצעים אחרים כדי לנטרל את האדם שעומד מולם. אך השאלה שנשאלת היא האם זאת שזאת הדרך היחידה?

למה המחאה היא של בני העדה האתיופית ולא המחאה של כולם?

הרי חייל לא יכול להרוג מחבל גם אם הוא נתון בסכנה וזורקים עליו אבנים, ראינו לא מעט מקרים כאלה. אז למה כאשר רוצחים אזרח זה בסדר? השאלה היא למה שוטרים יכולים לפגוע ולהרוג אזרח אתיופי וזה עובר בשתיקה מצד האזרחים והממשלה? למה המחאה היא של בני העדה האתיופית ולא המחאה של כולם?

כמה עוד אפשר להתעלם? תרומות דם של אתיופים נזרקות לפח. יוסף סלמסה – נרצח על ידי שוטר. סלמון טקה – נרצח על ידי שוטר. חייל אתיופי שנפגע על ידי שוטר. אנשים שמסרבים לקבל טיפול מאחיות אתיופיות במחלקות רפואיות. אברה מנגיסטו – בחור אתיופי לוקה בנפשו, שעבר את הגבול לעזה והממשלה עושה מעט מאוד כדי לחלצו. העדה חווה גזענות סמויה וגלויה במשך שנים. די. לא עוד.

אדיסעלם קמפלה היא מדריכה במדרשת מסע מבית נשמת, מפעילה סדנאות חוויתיות וסמינרים על זהות אישית. למניעת גזענות לילדים בתיכון ובית ספר יסודי ברחבי הארץ. סיימה שנתיים שרות בהתנדבות בבית ספר וגם עם נוער בסיכון ברמת ‏אליהו. בשנה הבאה היא מתחילה ללמוד ‏עבודה סוציאלית.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,154 מילים
  • שוטרים מבצעים מעצר במהלך מחאת יוצאי אתיופיה (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
    AP Photo/Oded Balilty
  • מחאת יוצאי אתיופיה בעקבות הריגתו של סלמון טקה (צילום: אדם שולדרמן/פלאש90)
    אדם שולדרמן/פלאש90
  • לווייתו של סלמון טקה (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)
    יונתן זינדל/פלאש 90
  • מחאת יוצאי אתיופיה בעקבות הריגתו של סלמון טקה (צילום: אדם שולדרמן/פלאש90)
    אדם שולדרמן/פלאש90
  • מחאת יוצאי אתיופיה בעקבות הריגתו של סלמון טקה (צילום: אדם שולדרמן/פלאש90)
    אדם שולדרמן/פלאש90
  • מחאת יוצאי אתיופיה בעקבות הריגתו של סלמון טקה (צילום: אדם שולדרמן/פלאש90)
    אדם שולדרמן/פלאש90

לפעול או לא לפעול? דילמת השוטרים שאינם במדים

עו"ד פיני פישלר, לשעבר קצין במשטרת ישראל: "צריך נוהל שיגדיר את תפקודו של שוטר שאינו בתפקיד" ● "אם שוטר נתקל באזרח שמסכן חיים, הוא צריך לפעול לפי נוהלי הפתיחה באש - ולא להמציא נהלים" ● עו"ד קובי חן, לשעבר בלש במשטרה: "אם יהיה נוהל שיכבול את ידי השוטרים שאינם במשמרת, הם עלולים להקטין ראש ולא להתערב"

האירוע שהוביל למותו של סלומון טקה, כפי שעולה מחקירת מח"ש בעקבות האירוע (המאשרת את המידע באתר זמן ישראל),  החל כאשר השוטר שהרג את טקה התערב בקטטה אלימה בינו לבין נערים אחרים, וזאת, לאחר שנקלע לאותה גינה ציבורית במקרה, ושהה שם עם אשתו וילדיו שלא בתפקיד.

השאלה המתבקשת מאירוע כזה היא, לפיכך, האם יש נוהל שמסדיר את פעילותם של שוטרים ושוטרות שאינם בתפקיד, שנקלעים במקרה לאירוע אלים או פלילי? האם יש פעולות שהם חייבים לעשות וכאלה שאסור להם לעשות?

לפי פקודת המשטרה אין בכלל אבחנה בין שוטרים בתפקיד או בסיור וכאשר אינם בתפקיד. בפקודת המשטרה (סעיף 15) כתוב: "שוטר, כשהוא בישראל, רואים אותו, לכל עניין שבפקודה זו, כנמצא תמיד בתפקיד". בפקודה מפורטים נהלים (סעיף 4-5) למקרה ששוטר "מצא כי קיים חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש", בלא אבחנה בין שוטרים בתפקיד ושאינם בתפקיד.

הפקודה מפרטת (סעיף 5ב' והלאה) את חובותיו של שוטר שאינו במדים: להזדהות ולהציג את תעודת השוטר שלו "למעט במקרים שבהם הזדהות עלולה לסכל את ביצוע הסמכות ולפגוע בביטחונו של השוטר או כל אדם אחר". ואולם, לא כל השוטרים שאינם במדים אינם בתפקיד – המשטרה מפעילה לעתים "סמויים", כלומר שוטרים שנמצאים בתפקיד ללא מדים.

במשטרת ישראל לא ענו ישירות לשאלה, אם יש נוהל שחל על שוטר שאינו נמצא בסיור, במשמרת או בתפקיד כלשהו, ונקלע לאירוע אלים או פלילי, בזמנו הפנוי, אלא הסתפקו בהבהרה: "מעמדו של השוטר וסמכויותיו אינם מוגבלים לשעות העבודה בלבד. כך גם לגבי סמכות המעצר והשימוש בכלי ירייה במצב של סכנה לשלמות גופו או חייו שלו ושל הסובבים אותו, הכל בהתאם לפקודות ולנהלים".

מתאבלים אוחזים בתמונותיו של סולומון טקה (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
מתאבלים אוחזים בתמונותיו של סולומון טקה (צילום: Meir Vaknin/Flash90)

"שום נוהל לא יגיד שלשוטר בחופשה מותר לירות לרצפה"

עורך הדין הפלילי פיני פישלר, ששימש בעבר כקצין חקירות במשטרה, אומר ל"זמן ישראל": "אין דבר כזה שוטר בתפקיד. שוטר הוא שוטר, 24/7, גם אם הוא נקלע לאירוע בזמן חופשה. היו הרבה מקרים שבהם שוטרים שנקלעו לאירועים במקרה ושלא בתפקיד הצילו חיים של אזרחים ותפשו עבריינים, וככה צריך להיות.

"כעיקרון, על שוטר שלא בתפקיד חלים בדיוק אותם נהלים שחלים על שוטר בתפקיד. זה ששוטרים לא תמיד עובדים לפי הנהלים זה המצב והפרצוף של משטרת ישראל כיום".

לדברי פישלר, "אם שוטר נתקל באזרח אלים שמסכן חיים הוא צריך לפעול לפי נוהלי הפתיחה באש ולא להמציא נהלים משלו בגלל שהוא לא בתפקיד או חושש ממשהו. הוא צריך לירות באוויר, ולא לרצפה, ושום נוהל לא יגיד ש'לשוטר בחופשה מותר לירות לרצפה'".

אבל יש הבדל בין המצבים שבהם נמצאים שוטרים בתפקיד ומצבים שנקלעים אליהם שוטרים שלא בתפקיד. אתה חושב שהעובדה שאין נוהל שמגדיר את הפעילות של שוטר ש"נקלע לתפקיד" היא המצב הרצוי והנכון?

"זה בכלל מצחיק לדבר על משטרת ישראל היום בתור 'המצב הרצוי והנכון'. המצב שבו משטרת ישראל נמצאת עכשיו הוא המצב הלא רצוי והלא נכון. ובוודאי שכדאי שיהיה נוהל. צריך נוהל".

פיני פישלר (צילום: באדיבות המרואיין)
פיני פישלר (צילום: באדיבות המרואיין)

"הזעקת תגבורת, למשל, היא דבר קריטי לשוטר שנקלע לאירוע לבד. אני הייתי בסיטואציות שנקלעתי אליהן לבד בתור שוטר, ולא היססתי אף פעם להזעיק תגבורת, זה דבר חשוב שחוסך סיכון גם לשוטר וגם לאזרחים, וצריך להבהיר את זה במיוחד לשוטרים שאינם בתפקיד".

"אבל האמת היא, שאני מתקשה לצפות ממשטרת ישראל שתשנה פתאום את הנהלים שלה. למשטרה כיום אין ביקורת עצמית והיא לא פתוחה לשינויים. בכל פעם שקורה משהו, שיש פאשלה, הם מתחילים לדבר על 'חידוד נהלים' כאילו שהם איזו חברה למחדדים. המשטרה כיום עסוקה בדוברות במקום בשיטור".

"גם אם יהיה נוהל שיחייב שוטרים במקרים כאלה להזעיק עזרה במהירות, זמני התגובה של המשטרה כל כך גרועים שספק אם העזרה תגיע בזמן. המשטרה דומה כיום לחברה על סף פשיטת רגל, וזה לא זמן טוב לשאול שאלות טובות על נהלים חדשים", מסכם פישלר.

"נהלים? לא טוב, שוטרים שלא בתפקיד בכלל לא יגיבו"

קובי חן, עורך דין ומגשר ששימש בעבר כבלש משטרה, סבור שאין צורך בנוהל לפעילותם של שוטרים מחוץ לתפקיד, ושנוהל כזה יכול אף להזיק.

"אין דבר כזה שוטר שלא בתפקיד ולא צריך להיות. על שוטרים מוטלת החובה לפעול כשוטרים לאורך כל שעות היום", אומר חן, "יש הבדל בין שוטר סיור במדים לשוטר שאינו לובש מדים, ועל שוטר שאינו במדים חלות חובות שאינן חלות על שוטר במדים, כמו חובה להזדהות.

"אבל לדעתי אין אפשרות לעשות נוהל שלם שיסדיר את פעילותו של שוטר שאינו בסיור או במשמרת. יש כל כך הרבה תסריטים שיכולים להתרחש בסיטואציות כאלה שאי אפשר לעשות נוהל שיחזה את כולם", אומר חן.

יש סיטואציות שייחודיות לשוטר שלא נמצא בסיור. הוא לבד, המשטרה לא מעודכנת בעובדה שהוא שם ואי אפשר לשלוח לו תגבור מיידי אם הוא לא מודיע על האירוע שנתקל בו, וזאת עובדה שיכולה לסכן חיים של השוטר ושל אנשים אחרים, עוברי אורח, עבריינים וקרבנות עבירה. אתה לא חושב שצריך נוהל שיחייב את השוטר להזעיק עזרה מיד?

"זה מאוד תלוי בסיטואציה. יש מקרים שנשקפת בהם סכנת חיים ברורה לאנשים שנמצאים ליד השוטר והעדיפות העליונה היא קודם כל להתערב ורק אחר כך לנסות להזעיק עזרה. זאת דוגמה טובה לבעיה עם נהלים למצבים האלה".

"יש מקרים שנשקפת בהם סכנת חיים ברורה לאנשים שנמצאים ליד השוטר והעדיפות העליונה היא קודם כל להתערב ורק אחר כך לנסות להזעיק עזרה. זאת דוגמה טובה לבעיה עם קביעת נהלים מיוחדים למצבים האלה"

גם שוטרים במדים ובסיור נתקלים בהמון מקרים ובכל זאת יש נהלים ברורים שמסדירים את פעילותם.

"אם יהיה נוהל שיכבול את ידיהם של שוטרים שאינם במשמרת הם פשוט לא יתערבו. הם לא יסתכנו ולא יסכנו את המשפחה שלהם כדי שלא ייחשפו אחר כך לבירורים ולתביעות. הרי הם לא מתוגמלים על מילוי החובה הזאת, ולרוב אף אחד לא ידע שהם היו שם, הם עלולים להקטין ראש ולא להתערב. אני מעדיף שוטרים שלא יחששו להתערב, אלא יתערבו ויצילו חיים גם תוך סיכון עצמי".

קובי חן (צילום: סיגל איילנד)
קובי חן (צילום: סיגל איילנד)

"הבעיה של המשטרה, בנושא הזה כמו בנושאים אחרים, היא לא היעדר נהלים אלא מחסור בכוח אדם", אומר חן. "שוטר שנקלע לאירוע ומפעיל שיקול דעת סביר ממילא יזעיק תגבור כמה שיותר מהר ואם יש סכנה יתערב בעצמו כמה שיותר מהר. אבל אם למשטרה לוקח כמה דקות טובות להיענות לקריאות דחופות השוטר לא יכול להסתמך על התגבור ויצטרך לסמוך רק על עצמו ושום נוהל לא יעזור לו בזה.

"והכי חשוב", מסכם חן, "ברוב האירועים האלימים, אין, כמובן, שוטר שנקלע לשם במקרה, ואם האזרח לא יוכל להזעיק את המשטרה במהירות ברוב המקרים לא 'ייפול עליו מהשמים' שוטר שלא בתפקיד ויציל אותו".

תגובת משטרת ישראל

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בהתאם לערכי המשטרה, מצופה מכל שוטר, גם כשאינו בתפקיד, לפעול באופן אקטיבי ולמנוע פשיעה חמורה ופגיעה בנפש. שוטר שאינו לבוש מדים, המשתמש בסמכויות כשוטר כלפי אזרח שלא בתפקיד, נדרש להזדהות ולדווח על כך בהתאם. לא בכדי, בעבר היו דוגמאות רבות של מקרים בהם פעולתם של שוטרים שלא היו בתפקיד מנעו פשיעה חמורה, פגיעה בנפש או ברכוש והצילו חיי אדם".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,015 מילים
דקה אחרי דקה: כך טופל האירוע שבו נהרג סולומון טקה במוקד 100

השוטר ביקש סיוע משטרתי מייד לפני הירי בקריית חיים

גילויים חדשים דוח של מוקד 100 מליל מותו של סלומון טקה מראה כי השוטר היורה הזעיק למקום ניידת משטרתית לפני הירי, "כי מאיימים עליו" ● כדקה אחר כך, ביקש מהמוקד לשלוח למקום אמבולנס

מתאבלים אוחזים בתמונותיו של סולומון טקה (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
Meir Vaknin/Flash90
מתאבלים אוחזים בתמונותיו של סולומון טקה

עשר דקות שתועדו, דקה אחר דקה, במוקד 100 של המשטרה בזמן אמת, שופכות אור על האירועים שהתרחשו בעת אירוע הדמים שהסתיים במותו של סולומון טקה, והצית את המחאה של יוצאי אתיופיה.

עיקרי הדוח של מרכז השליטה, המפרטים את הדיווחים שהגיעו בזמן אמת למוקד המשטרה, מעידים כי השוטר היורה הזעיק את עזרת המשטרה כדקה לפני הירי, לאחר שחש מאוים. על פי הדוח, כבר בשעה 20:06 התקשר השוטר והזעיק ניידת נוספת למקום, "כי מאיימים עליו".

שעה 20:06

שוטר מבקש סיוע של ניידת ברחוב השיירה בקריית חיים, מסר כי מאיימים עליו.

שעה 20:07

דיווח של מוסר כי נזרקו אבנים והוא השתמש בנשק. מבקש לשלוח למקום ניידת מד״א בדחיפות.

שעה 20:07

במקביל נפתחת קריאה נוספת: דיווח על קטטה בבלינסון קריית חיים, ליד טיפת חלב. נערים ממוצא אתיופי זורקים אבנים.

שעה 20:08

ילד מתקשר למוקד ומדווח כי ירו על החבר שלו, ושהוא איבד את ההכרה.

שעה 20:09

השוטר מתקשר למוקד ומוסר שהילד שוכב ללא הכרה על הרצפה מדמם.

שעה 20:09

מודיעה מדווחת שבאזור תאטרון הצפון אדם ירה באקדח, ושיש התקהלות של ילדים ממוצא אתיופי באזור.

שעה 20:11

השוטר מתקשר ומבקש להביא למקום ניידת בזריזות

שעה 20:12

מודיעה מדווחת למוקד כי האדם שירה דיבר עם ניידת משטרה שהגיעה למקום.

גורם הבקיא בפרטים אמר היום ל"זמן ישראל": "השוטר היורה היה שם יחד עם המשפחה שלו, אשתו ושלושת ילדיו, תינוק בן שבעה חודשים ועוד שניים קטנים. בזמן שהיה עם המשפחה בגן המשחקים, הוא שמע רעשים במרחק של כ-50 מטר מהמקום בו ישב. הוא ניגש אליהם, אחד הנערים טען שגנבו לו את הטלפון.

"הוא פנה לנערים שהכו, הזדהה כשוטר וביקש להפסיק להכות. התחיל דין ודברים, ואיימו עליו. הוא ביקש לבדוק אם הטלפון נמצא. לאחר מכן התחיל ללכת לאחור. הנערים זרקו אבנים. נזרקו שלוש אבנים לעברו. הוא התקשר 100 למשל"ט (מרכז שליטה) חוף, וביקש עזרה: ׳תגיעו תוקפים אותי!׳.

"לאחר מכן הוא המשיך לכיוון המשפחה. למיטב ידיעתי הוא נפגע בכתף, בראש ובחזה, וצעק ׳תלכו, אם לא אני יורה׳. הוא ירה לקרקע והכדור קפץ לחזה. הוא לא ירה לעבר הנער. אלא לקרקע."

בהודעת המשטרה לאחר הארוע נאמר כי "לאחר שהזדהה כשוטר, החלו הצעירים ליידות לעברו אבנים. השוטר, שלטענתו חש סכנת חיים, ביצע ירי שנסיבותיו נבדקות". המשטרה מסרה עוד כי השוטר נפצע קלות ופונה לבית החולים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אם אפשר לומר שעל פי המחלקה לחקירת שוטרים, מצאו פער בין גרסאות השוטר לגרסאות עדי הראייה, ולא מצאו הוכחות או דיווחים טלפונים כפי שהצגתם בכתבה. מעבר לזה הצבת הסיטואציה שנזרקו עליו שלושה אב... המשך קריאה

אם אפשר לומר שעל פי המחלקה לחקירת שוטרים, מצאו פער בין גרסאות השוטר לגרסאות עדי הראייה, ולא מצאו הוכחות או דיווחים טלפונים כפי שהצגתם בכתבה. מעבר לזה הצבת הסיטואציה שנזרקו עליו שלושה אבנים ואז התקשר "תוקפים אותי!" מדובר בשקר וכזב לחלוטין, החקירות לא הסתיימו והחשוד, קצין המשטרה שירה אינו נכח עוד בשחור האירוע.

עוד 228 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 17 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
גיא זהר גיא זהר
צבר מצוי נגוע בכנימה (צילום: באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני))
באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני)

הבננות לא לבד כנימה קטלנית מאיימת להשמיד את הסברסים

דרמה בגבול הצפון: חוקרים ממכון וולקני ייבאו שני מינים של טורפי חרקים שניזונים מהכנימה המזיקה ● אלפי מושיות מקסיקניות כבר שוחררו בגליל, ולאחרונה הצטרפו אליהן נחילי זבובים מקסיקניים ● "אנחנו בעיצומו של התהליך, אז זה קצת כאוטי, אבל יש סיבה לתקווה" ● ובלבנון, שם גם נפגעים שיחי הצבר, מאשימים את ישראל

עוד 886 מילים

שיר אהבה מצולם לאופקים - המותשת, החולית והמאובקת

  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  • אופקים3
  • אופקים1 (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  • אופקים2 (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי

מדי כמה ימים אני נוסעת לאופקים, העיר הגדולה לעשות בה קניות. "סידורים" מה שנקרא. אופקים היא העיר הכי קרובה למושב שלי אי שם במועצה אזורית אשכול – עוטף עזה.

והאמת, אני רק מחפשת תירוצים לנסוע אליה. יש בה משהו באופקים, איזשהו קסם שאני לא יכולה להסביר. קסם שמושך אותי אליה נפשית.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר, והכל. באר שבע גדלה וקיבלה נפח רציני בכל תחום – חברתי, תרבותי וקולינרי- גדלה בלי עין הרע לתפארת מדינת הנגב. באמת. וזה כל כך משמח שעיר הבירה הדרומית ממלאה כמעט את כל הפונקציות עבור אזרחית סקרנית, צמאה לתרבות (ואוכל טוב) כמותי. למעט ים. אין בה ים. אבל יש בה ים אפשרויות אחרות.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר. אבל בואו נדבר על אופקים, העיירה עם המראה המותש, החולי והמאובק, והניחוח ששייך רק לה

אבל לא בשביל באר שבע הגעתי עד הלום, בואו נדבר על העניין שלשמו התכנסתי חגיגית – אופקים – העיירה בעלת המראה המותש, החולי והמאובק – והניחוח ששייך רק לה.

נכון, לא ניתן להתחמק מזה – התחושה היא אמיתית, תחושה שהזמן עצר בה מלכת. וכל פעם כשאני מוצאת את עצמי כותבת או מספרת על אופקים, במין דוק של עצבות, מיד החברים שלי קופצים ואומרים לי "אוי די, באמת, אופקים מתפתחת למופת, עם תנופת בניה אדירה, יש בה ראש עיר בולדוזר שמתכנן מלא פרויקטים, היא עברה מהפך אדיר, תפסיקי לקונן".

אבל אני, נשמה רומנטית, מקוננת לא מעט, לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות.

רוב מי שמגיע אליה, עושה קניות בסופר, קצת בנק, קופ"ח, פיצוחים, ומיד ממהר חזרה למועצה שלנו. אני נשארת, שוהה עוד קצת. צופה. מחפשת אחר המשהו הזה לחקור, לצפות באנשים, בהתנהלות שלהם. לבדוק אם הם מאושרים. נראה שכן. לנסות להבין את הלך הרוח בה. אולי אמצא אוצר, איזו חנות שטרם גיליתי שיתאפשר לי לקנות בה, ללכת בה לאיבוד, להתרגש.

לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות

לא תמצאו שם ארומה, לא סטימצקי. לא גן סיפור. המון מכולות קטנות. חנויות דחוקות וצפופות ובתוכן נערמים כלי בית, כלי ניקוי, כלי פלסטיק, סירים, מטאטאים, דליים. גומחות קטנות שיש בהן הכל. חנויות פיצוחים ותבלינים, קוקוס בתפזורת, שומשום, קטניות. אגוזים. פפריקה וכמון. והשירות הכי לבבי בעולם. הכי ביתי. הכי נגיש. בלתי אמצעי.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים, עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים אותה. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת.

ולמה שוב חנות ספרים? כי חנות ספרים מסמלת עבורי חופש. אפשרויות לצאת למסע חובק עולם גם כשפיזית אין את היכולת. העמקת ידע. ואופציה למתנה שהכי תשמח אותי. אם וכאשר. איך זה שאין באופקים חנות ספרים, בית קפה צוהל, מעוצב ומגניב לשבת בו להתפנק.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים. עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת

אני יודעת את התשובה. אבל לא אשיב עליה בקול רם. נכון, יש קצת מסעדות בשרים על האש, יש פלאפל. את המקסיקני, יש את האטליז של מוטי. ושני סופרים גדולים. יש מלא מכולות. וחנויות לכלי בית. ונעליים. שתי חנויות לפיתוח תמונות. חנות לווילונות. ופוקס אחד. וסופרפארם. וחדש! נפתח ללין. ויש גם קולנוע במרכז הצעירים.

והכי הכי יש את גוזלן, גומחה פיצית שיש בה "הכל לילד" כמו שכתוב בשלט – חומרים למלאכת יד. ציוד משרדי, משחקים, צבעים ומכחולים. מין ארטא-קרביץ, אבל הרבה יותר, הרבה הרבה יותר. חוטים. ומדבקות. וניירות. ועפרונות. שם מצאתי ממלכה משלי.

אחר כך קונים במאפיה הצמודה, קצת לחמניות, בורקסים ורוגלך. אחר כך כפכפים, כי אלה שהלכתי איתם בדיוק נקרעו ואני יחפה, עם מצלמה באמצע אופקים. חנות פרחים אחת. כמה מספרות, שלושה בנקים. גורילה אחת. וטיפה גרפיטי. ואני אוהבת אותה, את אופקים. נקשרתי אליה. גם לתושבים. הם לא יודעים.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 627 מילים

למקרה שפיספסת

הדו-קרב היומי: אמירה אומללה של ברק, תגובה חריפה של עודה

אהוד ברק, בעקבות המעצרים אתמול: "פתח תקווה זה לא אום אל חיראן" ● איימן עודה לאהוד ברק: "הסר את מועמדותך" ● ברק: "אתה מסכסך בין יהודים לערבים" ● יאיר לפיד כתב מגילה על אירוע ההפרדה בעפולה ● דונלד טראמפ, על פרשת רשידה טליב: "סבתא שלה הרוויחה, היא לא תצטרך לראות אותה"

ברק ועודה (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
ברק ועודה
14:20 עריכה

ח"כ מטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת), בתגובה לציוץ השנוי במחלוקת של אהוד ברק:

"למרות ניסיונותיו הנואשים של ברק לכסות או לטשטש את תפיסת עולמו הגזענית והמתנשאת כלפי האוכלוסייה הערבית הוא נכשל מחדש ואומר את האמת שלו. ברק היה ונשאר גזען כלפי האוכלוסייה הערבית, מאמין עד עומק לבו בנחיתות מעמדה ומגלה שאכן יש פריווילגיות ליהודים. אותו ברק שמודאג מהפרת חופש הביטוי, נתן הוראה לרצוח 13 בחורים ערבים באירועי אוקטובר 2000" .

13:51 עריכה

ליאיר לפיד היה ה-מ-ו-ן מה להגיד על האירוע בעפולה – והוא אמר הכל בפוסט ארוך מדי בפייסבוק (הנה, פה למטה).

אמ.לק: "העובדה שגם החרדים בעפולה וגם המפגינים נגד חוק המרכולים במתחם ״ביג״ באשדוד השתמשו בעצם באותו טיעון – חופש הבחירה – שמה אותנו על מסלול התנגשות.

"הנפש מתקוממת בכל כוחה נגד הרעיון שתגרום לילד שלך לסכן את חייו.  ובכל זאת אנחנו עושים את זה. למה? מפני שמישהו צריך לוודא שמחבל לא יתפוצץ באמצע ההופעה בעפולה. מי שלא מוכן להיות חלק מהסיכון הזה, שלא ידבר אתנו על שיוויון.

"החרדים והחרד״לים לא באמת יכולים להתקרבן. הם השלטון. הכוח אצלם. דווקא אנחנו, החילונים, מקבלים מהם כל הזמן תכתיבים לגבי נישואין וגירושין, תחבורה בשבת, גיור וכשרות.

"עם כל הכאב והזעם שעלו באירוע בעפולה, יש גם מקום לשביב אופטימיות: אם החרדים משתמשים בטיעונים דמוקרטיים בעוד החילונים תובעים את זכותם על היהדות, התקדמנו קצת".

נפרדים או נשארים?—אני הולך לנסות משהו שייכשל: לדבר על סיפור ההפרדה המגדרית בעפולה לא כדי לנצח בויכוח, אלא כדי לבדוק אם…

פורסם על ידי ‏Yair Lapid – יאיר לפיד‏ ב- יום שבת, 17 באוגוסט 2019

13:07 עריכה

עמיר פרץ, בכנס פעילים בחיפה: "החמאס מנהל את נתניהו. ביבי משלה את עצמו שתושבי הדרום לא מבינים שהם בתחתית סולם העדיפויות".

12:56 עריכה

אהוד ברק מסביר את אמירתו הבעייתית וטוען שאיימן עודה "מנצל אי הבנה לחרחור ריב בין יהודים לערבים".

12:46 עריכה

תחת הכותרת "צו 8 אזרחי": איתי אלמוג-בר (המחנה הדמוקרטי) ממשיך לחמם את האווירה לקראת ההפגנה הצפויה הערב בפתח תקווה נגד אלימות המשטרה בהפגנה אמש.

12:42 עריכה

שבתרבות ביסוד המעלה: אלי אבידר (ישראל ביתנו) במסר תקיף לגבי תפקודו של ראש המל"ל הישראלי, מאיר בן שבת: "הוא פקיד בקמפיין הליכוד". עוד אמר אבידר: "ברוח ממשלת הלכה עוד יעשו חדר ממשלה בהפרדה מגדרית עבור רגב, גמליאל וחוטובלי".

שבתרבות בעכו: ח"כ רם בן-ברק (כחול לבן) התייחס להסלמה הביטחונית ואמר: "מדיניות ראש הממשלה בעזה קלוקלת, אין לשתף פעולה עם שלטון החמאס. את הסבב הבא אסור לסיים עד להרס מוחלט של הכוח הצבאי של חמאס. בד בבד יש לשפר את רמת חיי התושבים בעזה.

10:19 עריכה

במהלך הלילה צייץ אהוד ברק (המחנה הדמוקרטי), בעקבות המעצרים בהפגנה בפתח תקווה: "גלעד ארדן, פתח תקווה זה לא אום חיראן. לאזרחים מותר להפגין".

כעת, איימן אודה (הרשימה המשותפת) משיב לו: "אהוד ברק, צריך להשאיר אותך בעבר".

09:55 עריכה

תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי) על המעצרים הלילה בהפגנה בפתח תקווה: "תפקיד המשטרה והיועץ המשפטי הוא גם להגן על זכויות דמוקרטיות בסיסיות ולא להתגייס לדכא המחאה ולהגן על השחיתות מפני האזרחים".

09:39 עריכה

יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית, ננסי פלוסי, אמרה כי היחסים בין ארצות הברית לישראל יכולים לעמוד ב"חולשה של הנשיא דונלד טראמפ ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו". כלשונה. פלוסי, שהתייחסה לכך שישראל מנעה מחברות קונגרס להיכנס לישראל, הוסיפה: "הקשר עם ישראל עמוק וארוך שנים, איננו יכולים לתת למה שקורה לעמוד בדרכה של מערכת היחסים הזאת".

ננסי פלוסי (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
ננסי פלוסי (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
09:30 עריכה

איתי אלמוג-בר (המחנה הדמוקרטי) קורא לאזרחי ישראל להגיע הערב להפגנה בפתח תקווה:

ומוסי רז (מרצ, לשעבר), מצטרף לקריאה:

09:11 עריכה

חודש לבחירות: בחדשות 13 הכינו תקציר של אירועי הפרקים הקודמים – כל מה שקרה במערכת הבחירות הנוכחית מאז פיזור הכנסת ועד היום. וקרה הרבה.

09:06 עריכה

דן מרגלית תוהה: האם ישראל ביקשה מטראמפ להתנגד להכנסת חברות הקונגרס לארץ?

09:01 עריכה

אורן נהרי טוען בוואלה! ניוז: טראמפ הפך את חברות הקונגרס לגיבורות. בקונגרס הבא עשויות טאליב ועומאר להגיע לוועדות חשובות – הנוגעות גם לנושאי חוץ.

נהרי טוען שגם אם בישראל הספור יישכח בקרוב, הרי ש"בארצות הברית הסיפור אחר. שם ישראל נקלעה בלא תבונה, למאבק הפוליטי. וישראל שוב מצטיירת כזו שמתייצבת לצד הרפובליקנים – ואפילו לא כל המפלגה הרפובליקנית אלא טראמפ – ונגד המפלגה הדמוקרטית, עד וכולל ההכרזה שנשיאות אובמה הייתה עוינת לישראל. ישראל ויתרה במודע על התמיכה הדו-מפלגתית שהיתה אבן יסוד ביחסים בין ישראל לארצות הברית. ישראל בהובלת נתניהו מטילה את כל יהבה על טראמפ. וזה עובד, בינתיים". 

נהרי מצין את "שנאתו" של הנשיא טראמפ ל"חבורה" הכוללת ארבע חברות קונגרס בהנהגת אלכסנדרה אוקסיו-קורטז, כשהאחרות הן פרסלי, טאליב ועומאר – כולן בנות מיעוטים מהפלג השמאלי ביותר במפלגה. "טאליב ועומאר היו לגיבורות היום במפלגה הדמוקרטית", הוא ממשיך וכותב, "אלה המעוררות את זעמו של הנשיא השנוא על הדמוקרטים, וגיבורות מתנגדי מדינת ישראל, שמספרם גדל במפלגה הדמוקרטית. הקרע בין ישראל לדמוקרטים התרחב עוד יותר בטיפול המגושם של ישראל בפרשת הביקור.

08:04 עריכה

זהבה גלאון, יו"ר מרצ לשעבר, תוקפת את השר לביטחון פנים, גלעד ארדן בנוגע להתנהלות המשטרה בהפגנות בכיכר גורן בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט: "ארדן אפשר לשוטרים לעכב ולעצור 18 אזרחים בצורה פסולה ובלתי חוקית".

07:02 עריכה

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על התנהלות ישראל בעניין דרישתה של חברת הקונגרס רשידה טליב לבקר את סבתה באזור יהודה ושומרון: "ישראל פעלה כראוי. ישראל נהגה באופן נחמד ומכבד כלפי טליב, כשאישרה לה לבקר את סבתה".

עוד צייץ טראמפ: "ישראל אישרה לטאליב לבקר את סבתה, והיא דחתה את האישור. איזו תרמית. מי שהרוויחה מכך היא סבתה, שלא תצטרך לראות אותה".

אתמול, כזכור, הודיעה טאליב שהחליטה לא להגיע לביקור בגדה המערבית בשל המגבלות שהטילה עליה ישראל. זאת, לאחר שמוקדם יותר שר הפנים אריה דרעי אישר את בקשתה ההומניטרית לבקר את סבתה בת ה-90 – בתנאי שלא תעסוק בפוליטיקה. "החלטתי שלבקר את סבתי בתנאים המגבילים האלה, עומד בניגוד אל כל מה שאני מאמינה בו – להילחם בגזענות, בדיכוי ובחוסר הצדק", כתבה טליב בחשבון הטוויטר שלה.

"להשתיק אותי ולהתייחס אלי כמו פושעת זה לא מה שסבתי רוצה בשבילי", המשיכה טליב, "זה היה הורג חלק ממני. כשניצחתי, נתתי לעם הפלסטיני תקווה שמישהו סוף סוף יגיד את האמת על התנאים הלא אנושיים שלהם. אני לא יכולה לאפשר למדינת ישראל לקחת את האור הזה, להשפיל אותי ולהשתמש באהבתי לסבתא שלי כדי להיכנע למדיניות מדכאת וגזענית".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 15 עדכונים

סיפור לשבת אהבה היא לא כל הסיפור

הדי וחניה בן-עמר לפי כמה (וכמה) שנים
הדי וחניה בן-עמר לפי כמה (וכמה) שנים

בט"ו באב השנה החלטתי לצום.

חשבתי לעצמי שדי לי כבר בכל הציניות הזו, עייפתי ממנה, ואני רוצה להרגיש כמו כל אזרח נורמלי במדינה. אני רוצה להרגיש שייך.

אז לא אכלתי כלום כל היום.

בערב, בישיבת ההנהלה סביב השולחן העגול, הֵעירה לי החברה שישבה לימיני שיש לי ריח מוזר מהפה. קיבוצניקים מהדור הישן לא מבדילים עדיין בין דוגריות לחוסר נימוס.

"זה בגלל ט"ו באב," אמרתי לה באסרטיביות על גבול התוקפנות הסמויה. "החלטתי לצום השנה. החלטתי שהשנה אני רוצה להיות חלק מעם ישראל."

"ט"ו באב זה חג האהבה," היא אמרה. "אתה בטוח שאתה צם בחג הנכון?"

ראיתי שכולם מביטים בי בדממה. ידעתי שכהרגלם הם מחפשים את המנהל החיצוני לתפוס אותו בקלקלתו, אבל לא איש כמוני ייפול ללא קרב.

"ברור שזה חג האהבה," אמרתי בנימה שבה מדברים אל קשה הבנה. "אני צם כדי להיות חתיך בשביל אשתי. לא מגיע לה שאעשה את המאמץ הקטן הזה עבורה?"

"ברור שזה חג האהבה," אמרתי בנימה שבה מדברים אל קשה הבנה. "אני צם כדי להיות חתיך בשביל אשתי. לא מגיע לה שאעשה את המאמץ הקטן הזה עבורה?"

בעשר בלילה הישיבה נגמרה, ואני מצאתי את עצמי בכביש 6, תוהה איפה אפשר למצוא בשעה כזו פרחים רעננים. עצרתי בחנות הנוחוּת שבכביש ונכנסתי פנימה. על המתקן של ווילי-דוג הסתובבה בעגמומיות נקניקייה אחרונה שנראתה כמו שהייתה זא-זא גאבור נראית אילולא עברה מתיחה.

או עשרים מתיחות.

זכרתי את מה שאמרה לי פעם חניה כשהגעתי הביתה עם אריזה חגיגית של בושם שקניתי במיטב כספי בסופרפארם. היא פתחה את האריזה והביטה בבקבוק.

"לא חשוב," היא אמרה. "העיקר הכוונה. אני מאוד מעריכה את זה. העיקר שחשבת עלי. יש פתק החלפה?"

בשעה הזו של הלילה ואחרי אינספור ישיבות, נקניקייה באריזה בשקית נראתה לי הוכחת כוונות סבירה.

"תארזי לי את הנקניקייה הזו," אמרתי לבחורה שבדלפק.

אחרי יום ללא אוכל לנקניקייה היה ריח משכר ללא גבול.

"אביא לחניה את אהבתי," חשבתי. "זה שווה יותר מהכול."

ולפני שידעתי מה קרה כבר הוצאתי את הנקניקייה מתוך האריזה וערמתי עליה כרוב חמוץ בגבעה קטנה, ועליו זרזפתי שובל אדום של קטשופ ושובל צהוב של חרדל, וזמן קצר מאוחר יותר הייתה הנקניקייה כלא-הייתה, ועל פנַי הייתה הבעה של זאב שזה עתה חיסל את כיפה אדומה. וגם את הסבתא שלה.

ובכל זאת ידעתי שחניה לא תיפגע.

היא לא תיפגע כי בכל יום שישי אני נוסע למשתלה שבמושב ושם מוציאים לי פרחים רעננים וטריים מהמקרר, ואני מביא אותם לחניה אשתי בחבילה גדולה. כל יום שישי, גם אם אני צריך להקיף את חצי עמק חפר כי הגעתי מהכיוון השני.

המוכרת ואני כבר מכרים ותיקים. כתבתי פעם סיפור קצר על מישהו שקנה כל יום שישי פרחים לאשתו ובסוף התגרש ממנה והתחתן עם מוכרת הפרחים, אבל לנו זה כבר לא יקרה, כנראה, אף שהיו שנים שבהן פרחים היו הדבר האחרון שעליו חניה ואני חשבנו בהקשר לזוגיות. אלו היו שנים שבהם סרטי הפולחן אצלנו בבית היו "מלחמת רוז ברוז", "הכבוד של פריצי" וקטעים מסוימים מ"מר וגברת סמית", בעיקר עם הירי ההדדי באקדחים שלופים בבית המשפחה.

אח, הנוסטלגיה לזמנים אחרים.

* * *

חניה ואני סוגרים בקרוב 38 שנות זוגיות. השנתיים הראשונות היו סקס פראי, סוער וחסר גבולות, ובשאר השנים היינו נשואים.

בשנות הנישואים שלנו היו גם כמה ימים ללא ריבים וללא ויכוחים. מאחר שלא סימַנו אותם בלוח השנה אני מתקשה לזכור אותם – הם היו כל כך נדירים.

בכל השנים הללו ידענו שאנחנו אוהבים, האחד את השנייה או האחת את השני, אבל זה בערך כמו לדעת שיש ביקום אינטליגנציות זרות – יום אחד אתה משתוקק גם לפגוש אותן או לפחות לקבל הוכחות לקיומן.

עברנו חמישה מטפלים זוגיים במהלך השנים ושני מטפלים משפחתיים. בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב יש שלט מוזהב שהשמות שלנו חרוטים עליו.

עברנו חמישה מטפלים זוגיים במהלך השנים ושני מטפלים משפחתיים. בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב יש שלט מוזהב שהשמות שלנו חרוטים עליו

ארבעה מהמטפלים הזוגיים שלנו התגרשו עם הזמן, אבל אני לא בטוח שזה בהשפעת הטיפול הזוגי שעברנו אצלם. החמישית הייתה קוסמת, אבל על כך מאוחר יותר.

הבית שלנו היה מלא אהבה – אם הצלחת לשמוע אותה בין הוויכוחים. הילדים בבית ידעו שמותר לדבר על הכול, אז בארוחת ליל שישי שבה ישבנו כולנו סביב השולחן, אילי אמר פעם: "אולי תתגרשו כבר ולא תצטרכו לריב כל הזמן?"

"אבל אנחנו אוהבים," אמרנו שנינו בו-זמנית, ולארה כהרגלה הפטירה מתחת לאף: "כן, כן, בטח."

* * *

כשקרתה התאונה של נינה היא יצרה בינינו שסע שנראה כלא ניתן לאיחוי.

אם ראיתם סרטים הוליוודיים שבהם אסון מכה משפחה וגורם לה לאחד כוחות ולהתמודד כגוף אחד מול הקשיים הנערמים, תזכרו שהוליווד בנויה על דמיון. היינו שלוש שנים בבית לוינשטיין, ולמול עינינו ראינו משפחות נהרסות, מתפרקות, נפרדות.

אחת אחרי השנייה.

זה קורה כי במצבים קיצוניים כל כך אוסף כל אחד את כל הכוחות שהוא יכול לאסוף כדי לשרוד נפשית. להחזיק מעמד. כל אחד מתמודד בדרך שלו, ולא פעם הדרך של האחד מאיימת על האחר. לא פעם לאחר אין בכלל מקום – לא נשארים עבורו כוחות.

חניה בחרה מהיום הראשון לתאונה בראייה מפוכחת וקשה. אני בחרתי באופטימיות גדולה. כל אחד ראה בגישתו של האחר אִיום. בזמן קצר יחסית הגענו לישון בחדרים נפרדים.

אני זוכר את היום שישבנו לשיחה ואמרנו: "ככה אין טעם להמשיך. עדיף שניפרד."

ואחר כך אמרנו: "אולי ננסה עוד פעם אחת. ניתן צ'אנס אחרון לעוד טיפול זוגי אחד," אבל איש מאיתנו לא האמין באמת.

ובדרך מקרית לגמרי הגענו אל רות בן-אשר.

אמרתי לפני כמה שורות שהמטפלת החמישית שלנו הייתה קוסמת, אבל האמת היא שהיא סתם הייתה מקצועית מהמעלה הראשונה, עם אינטואיציות טובות, עם קריאת שפת גוף מקצועית לעילא ועם תחושה של האנרגיות שכל אחד מאיתנו הקרין בעת שישבנו מולה.

היא הייתה הרוח המזרחית שהעיפה את החול וחשפה לפנינו את כל המוקשים שדרכנו עליהם כל הזמן והתרסקנו עליהם שוב ושוב.

התחלנו לעקוף אותם, וכך התחלנו להתקרב חזרה.

שנה מתחילת הטיפול נסענו יחד לארגנטינה. נסיעה משותפת לחו"ל היא מוקש ממדרגה ראשונה, אבל אנחנו חזרנו מארגנטינה בהחלטה לרהט מחדש את חדר השינה המשותף ולחזור לישון יחד, ואפילו באותה מיטה – קורבן גדול למי שהתרגל לשכב באלכסון כל הזמן, קורבן שנמוג כשאתה שומע את בת הזוג שלך נושמת או נוחרת לידך ואתה מחייך לעצמך מתוך שינה.

חזרנו בהחלטה לחזור לישון יחד, ואפילו באותה מיטה – קורבן גדול למי שהתרגל לשכב באלכסון כל הזמן, קורבן שנמוג כשאתה שומע את בת הזוג שלך נושמת או נוחרת לידך ואתה מחייך לעצמך מתוך שינה

הדי וחניה בן-עמר, 2017
הדי וחניה בן-עמר, 2017

מאז אנחנו כמו בני שש-עשרה מאוהבים או כמו בתקופת חיזור. כשאני חושב איפה אנחנו נמצאים היום ואיפה עלולים היינו להיות, אני שמח שהתעקשנו כל השנים הללו ושהתעקשנו על הצ'אנס ההוא, האחרון.

אני רואה לא מעט זוגות שנפרדים, ולפעמים זה הדבר הנכון לעשותו.

אבל לפעמים אני רואה כמה כאב מלווה את הפרידה, וחושב: "אולי אם היו נותנים לזה צ'אנס, רק עוד צ'אנס אחד…"

אבל אני מניח שזה כמו בלוטו – אולי תזכה בכרטיס הבא, אבל אולי עוד שבוע נשרף סתם.

והשאלה היא, אם לצטט את הארי ("המזוהם") קלהאן, דמות טיפולית ידועה: "האם אתם מרגישים בני מזל היום?"

אני כן. מאחל גם לכם. מכל הלב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,047 מילים
עודכן לפני 10 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
אילוסטרציה (צילום: istockphoto)
istockphoto

בריאות מי שמנמן של סבתא

פרופ' מארי רודולף (68) הצליחה להפחית את השמנת היתר בקרב ילדים בבריטניה ● אחרי שעלתה לישראל, היא חולמת לעשות כאן את אותו הדבר, בדגש על עזרה לאוכלוסיות מוחלשות ● בין לבין היא מטפלת בנכדים התאומים שלה, ואין שום סיכוי שהיא תיתן להם שוקולד ● ראיון

עוד 1,417 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גֵּירוּשׁ

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים - ובצדק - נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של נתניהו והימין בחרדות השואה, עשו בדיוק את אותו הדבר השבוע במסגרת המאבק בגירושם של העובדת הזרה ובנה ● כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו

עוד 1,072 מילים

בעקבות כתב האישום: השר חיים כץ הגיש את התפטרותו

כץ במכתב ההתפטרות: "הניסיון להטיל דופי בניקיון כפי הוא חסר יסוד ונועד לכישלון" ● על אף האישור שניתן לה, חברת הקונגרס טאליב הודיעה כי "ביקור בישראל תחת התנאים שהוצבו נוגד את ערכיי", דרעי: "פרובקציה. שנאתה לישראל גוברת על אהבתה לסבתה"

חיים כץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
חיים כץ
עוד 18 עדכונים

חודש לבחירות כיצד הפך נתניהו את עצמו לאימפריה

בזמן שגנץ מותקף על עילגותו ועל האנמיות שבה מתנהל קמפיין כחול-לבן, ראש הממשלה ממשיך להתעלם מרעשי הרקע ולבנות את עצמו כדמות גדולה מהחיים ● אבל בכיר בליכוד מדווח על דאגה אמיתית במפלגת השלטון: "המצב כרגע מבחינתנו לא טוב" ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
בנימין נתניהו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 954 מילים
מימין: בנימין נתניהו, בני גנץ ואהוד ברק, ארכיון (צילום: Yossi Zeliger/FLASH90)
Yossi Zeliger/FLASH90
ההסבר המפתיע לשוויון ההיסטורי בין הימין לשמאל:

הישראלים "נולדים ימניים" - אבל מתים שמאלנים

הדמוגרף סרג'יו דה לה-פרגולה מסביר את היציבות ביחסי הכוחות של הגושים הגדולים בבחירות בישראל מאז שנות ה-70: "הישראלים ש'נולדים ימניים' מתקדמים, מתבססים ונעשים שמאלנים יותר - וזה מתקזז עם הילודה הגבוהה בציבור הימני ועם העלייה הימנית" ● ראיון

עוד 1,196 מילים ו-1 תגובות

"אם בית החולים הדסה היה חברה בורסאית, בחיים לא הייתי משקיעה בו"

מעקב זמן ישראל חברת דירקטוריון לשעבר בנשות הדסה: "אם זמן ישראל היה מצטט אותי בתחקיר על ביה"ח, ייתכן שהיה מגיע למסקנות הרבה יותר נחרצות" ● "אולי פעמוני האזהרה יתחילו לצלצל סוף סוף"

זאב רוטשטיין (צילום: by Hadas Parush/Flash90)
by Hadas Parush/Flash90
זאב רוטשטיין
עוד 946 מילים

מתים מבדידות

1 מכל 5 מתאבדים בישראל הוא קשיש ● ההערכות הן שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה, מאחר שרבים מהמקרים מוגדרים כתאונות או כ"מוות טבעי" ● "רוב המתאבדים הם גברים, כי היכולת שלהם ליצור קשרים ולבקש עזרה נמוכה יותר" ● למרות שהממשלה כבר אימצה תוכנית, הטיפול בתופעה לוקה בחסר

התאבדויות של קשישים (צילום: iStock)
iStock

1 מכל 5 מתאבדים בישראל הוא קשיש ● ההערכות הן שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה, מאחר שרבים מהמקרים מוגדרים כתאונות או כ"מוות טבעי" ● "רוב המתאבדים הם גברים, כי היכולת שלהם ליצור קשרים ולבקש עזרה נמוכה יותר" ● למרות שהממשלה כבר אימצה תוכנית, הטיפול בתופעה לוקה בחסר

עוד 1,233 מילים

כניסתן למדינה של שתי חברות הקונגרס האמריקאי לישראל תאסר

סקר חדשות 13 וקמיל פוקס: הליכוד וכחול לבן היו מקבלות 31 מנדטים כל אחת. מפלגת ימינה 12 מנדטים, ישראל ביתנו 11, הרשימה המשותפת 9 מנדטים, המחנה הדמוקרטי 8 מנדטים, ויהדות התורה 7 מנדטים ● דרעי החליט לאסור את כניסתן של חברות הקונגרס האנטי-ישראליות לארץ: "מדובר במי שמנצלות את הבמה המרכזית ביותר לתמיכה בארגוני bds הקוראים לחרם נגד ישראל" ● במפה השמאלית זועמים על ההחלטה

טראמפ ונתניהו (צילום: צילום: יעל רוטמן)
צילום: יעל רוטמן
טראמפ ונתניהו
עוד 34 עדכונים
  • בני עייש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • בני עי"ש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • בני עייש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • אחד משני ההוסטלים לקשישים בבני עי"ש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • בני עי"ש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
מי עשוי לשלם את מחיר הנאמנות לנתניהו של ראש מועצת בני עי״ש?

מסע בחירות "הקשישים רוצים תקציבים? שלא יצביעו ליברמן"

בני עי"ש הוא היישוב עם האחוז הגבוה של דוברי רוסית בישראל, ועם תמיכה מאסיבית בליברמן ● אריה גארלה, ראש המועצה מטעם הליכוד, משוכנע שאם הוא לא ישנה את הצבעתם, ירושלים תפנה לו עורף ● "הכל עובד על נאמנות", הוא אומר, "ככה זה" ● מסע בחירות 2019

עוד 2,182 מילים
חמאה (צילום: istockphoto.)
istockphoto.

בדיקת זמן ישראל מי הזיז את החמאה שלי

החמאה הישראלית הפכה למצרך נדיר בסופרים וברשתות השיווק ● כאשר ניסינו לברר למה זה קרה, הגורמים בענף מילאו את פיהם מים (הרי חמאה אין) ● בינתיים, הממשלה התירה לייבא חמאה ללא מכס, אבל המחירים בשמיים ● בכיר במשרד החקלאות: "העלאת מחיר מסוימת עדיפה על מחסור" ● הצרכנים זועמים - ורק הטבעונים מרוצים

עוד 1,697 מילים
סגירה