נושא
מחאת יוצאי אתיופיה

הוא חטף מכות בהפגנות יוצאי אתיופיה ונלחם לפרק את מח"ש בעקבות אותם ארועים ● עכשיו הוא נדרש להגן על התנהגות השוטרים בהפגנות נגד נתניהו - מי שחיזר אחריו ודאג להעביר אותו מכחול-לבן לליכוד ● גדי יברקן כועס על ניסנקורן, מתעמת עם אמיר השכל ומקווה שכחול-לבן תפרוש ● והוא דווקא אופטימי לגבי החזרתו של אברה מנגיסטו

עוד 1,226 מילים

"יהודה ביאדגה מת, וסולומון טקה מת, והשנה ראינו המון – אני לא רוצה לומר גזענות – אבל אינטראקציות עם המשטרה ועם אזרחים שכללו הפרת זכויות" ● "אז אני חושב שיש לנו הרבה דברים לעשות, ואני מקווה שיום אחד המשטרה תסכים להבין שיש בעיה עם נהלי השיטור בישראל" ● לעו"ד אווקה (קובי) זנה, האיש שמדינת ישראל מינתה כדי להילחם בגזענות, יש מסר נוקב למשטרה ● ולא, הוא לא חושב שמינוי פוליטיקאים יוצאי אתיופיה לשרים הוא הפתרון

עוד 1,209 מילים

שחורים ולבנים בכל העולם מצטרפים להפגנות המוניות נגד הגזענות, בעקבות רצח ג'ורג' פלויד בארצות הברית ● אבל בישראל המחאה הזו מתרחשת על אש קטנה מאוד, ומעסיקה בעיקר את יוצאי אתיופיה ● מנהיגים וצעירים בקהילה רואים בכך תעודת עניות לחברה הישראלית, שלא השכילה לחבק אותם ולהילחם בגזענות הממוסדת, גם אחרי הרג סלמון טקה בשנה שעברה בידי שוטר ● "כשאנחנו הפגנו, ישראלים לבנים פחדו מפקקים, לא מזה שהילדים שלנו נפגעים"

עוד 1,570 מילים ו-1 תגובות

פתיחת התיקים נגד יוצאי אתיופיה עדיין כפולה מחלקם באוכלוסיה

היחידה למאבק בגזענות טיפלה ב-500 תלונות ב-2019, יותר מפי-שניים מאשר ב-2018 ● אבל ליחידה הקטנה הזו, שהוקמה לפני 3 שנים, אין סמכויות ויכולות מעבר להפניית התלונות הלאה וניסיון לוודא שהן יטופלו ● והיא עוד לא הגיעה לטפל באוכלוסיות שסובלות מאוד מגזענות, כמו מהגרי עבודה, וגם לא לכמה סוגיות נפיצות שאמורות להיות על הרדאר שלה ● דוח היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות ל-2019

עוד 1,129 מילים

ראיון בתפקיד סוכן המוסד השרמנטי: קפטן אמריקה

השחקן ההוליוודי כריס אוונס מככב בסרטו החדש של גידי רף, "אתר הצלילה בים האדום", העוסק במבצע החשאי להעלאת יהודי אתיופה מסודן ● לקראת עליית הסרט לנטפליקס, ביום רביעי, מספר רף על הצילומים המאתגרים באפריקה ועל תמיכתו במחאת יוצאי אתיופיה

אין מחסור בסיפורים ישראליים, אבל יש סיפורים שטרם הוצגו. חלקם עתיקים, אחרים התרחשו בשנות ה-80. מהקבוצה השנייה מגיע הסיפור על "אתר הצלילה בים האדום" (Red Sea Diving Resort), מלון מזויף לחופה של פורט סודן.

במיקום הזה, לפני מספר עשורים, הפעיל המוסד בסיס שארגן את העלאת אלפי יהודים ממוצא אתיופי לישראל – יהודים שנמלטו ממלחמת האזרחים באתיופיה.

התכנית הייתה משוגעת מספיק בשביל לעבוד, מסוג הדברים שאומרים עליו "מישהו צריך לעשות מזה סרט". וכך נולד "אתר הצלילה בים האדום", של נטפליקס. גידי רף, יוצר הסדרה "חטופים" (שהפכה ל"הומלנד") אסף צוות שחקנים מרשים כדי להוציא את הסיפור הזה לאור (החל ב-31 ביולי בנטפליקס).

השחקן הראשי הוא כריס אוונס ("קפטן אמריקה" מהסרטים של מארוול), ולצדו משחקים (בתור סוכנים ישראלים) היילי בנט, אלסנדרו ניבולה ומיכיל האוסמן.

מייקל קיי. וויליאמס הוא איש הקשר שלהם בתוך הקהילה האתיופית וגרג קיניר הוא איש ה-CIA המועיל בתוך סודאן. בן קינגסלי מגלם שם את ראש המוסד.

אוונס מגלם מעין קאובוי חמום מוח טיפוסי שמביא תוצאות בזמן שהוא מסכן את עצמו, וזה סרט מהנה, אבל גם נוגע, במיוחד כשהוא מראה את הייאוש של הפליטים. ועל אף שהסיפור מתרחש לפני 40 שנה, הוא נותר רלוונטי למדי לימינו.

"הכרתי את העליות מאתיופיה בשנות ה-80 וה-90 שהגיעו במטוסים", מספר הבמאי רף, "ואני זוכר את התמונות המרגשות, אבל לא ידעתי על המלון הזה עד שהמפיקה אלכסנדרה (מילצ'ן, בתו של ארנון מילצ'ן), הביאה אותו לתשומת ליבי.

גידי רף (צילום: פיל מקרטן\ Invision for Fox\ AP)
גידי רף (צילום: פיל מקרטן\ Invision for Fox\ AP)

"במהלך העבודה על הסרט נפגשתי עם חלק מסוכני המוסד שהיו מעורבים במבצע, כמו גם עם ישראלים רבים שעשו את המסע מאתיופיה דרך סודאן.

"הצילומים עצמם מאוד מאתגרים. היינו במקומות כמו אפינגטון ופלה בדרום אפריקה, ואז ליד לידריץ בנמיביה, ובאמצע המדבר. כשחוצים נהרות שם אתה עומד בפני דברים שאתה לא עומד בפניהם בדרך כלל. כמו להביא מישהו שיוודא כי אין היפופוטמים ותנינים במים. ויש בבונים בצד השני של הנהר שנובחים עלינו במשך כל הזמן. היו עקרבים שעקבו אחרי הצל שלנו, משום שהיה כל כך חם, עד שהם רצו ליהנות מהצל של הגוף שלנו. היו דברים שלא ציפינו להם.

"כשצילמנו את הסצנה הראשונה שלנו בכפר האתיופי, הרגשתי את הצורך לחפש שדה תירס. אז נכנסתי לשדה תירס כדי לבדוק אותו ואחד מהסיירים המקומיים רץ אליי ואמר לי שאני נכנס לאזור של נחשי הבלאק ממבה. אבל האתגרים הגדולים ביותר היו עבור השחקנים. היה כל כך חם, ואז הנהר קפא".

היה לכם את כריס אוונס בתפקיד הראשי, שנהנה מתנאים נוחים במיוחד, אני מניח, באולפנים של מארוול בארצות הברית. איך הוא הסתדר עם זה?

"הוא נכנס לעניין ועשה כל מה שנדרש לו. הוא השחקן הכי פחות מפונק שאי פעם עבדתי איתו".

כריס אוונס בקפטן אמריקה (צילום: יח"צ, MARVEL ENTERTAINMENT)
כריס אוונס בקפטן אמריקה (צילום: יח"צ, MARVEL ENTERTAINMENT)

הוא נראה בחור כייפי! אבל אנחנו מכירים אותו בתור קפטן אמריקה, ופחות מסרטים רציניים על פליטים, או סרטים עם קצת יותר כובד.

"הוא היה מאוד נלהב לעשות את הסרט הזה. הוא קרא את התסריט ופנה אליי. הוא השקיע בו כל דקה במשך היום, עבד קשה מאוד כדי להרים את התפקיד שכתבתי.

מפתיע בימים אלו שמישהו עם כזה פרופיל ציבורי משחק גיבור ישראלי. יש תגובת-נגד אוטומטית מחלקים מסוימים בחברה בכל הנוגע למשהו שהוא אפילו קצת ישראלי.

"כריס הבין שמדובר בסיפור על האנושות, על אנשים המתאחדים, על משפחות המתאחדות מחדש. הסרט הזה מכיר בכך שכולנו שווים. יש לנו משבר פליטים עכשיו בעולם וחשוב לספר סיפורים מעוררים ומלאי תקווה על אנשים מתאחדים, עושים את הדבר הנכון והופכים את העולם למקום טוב יותר".

האם הראיתם לשחקנים ולצוות סרטים דומים?

"לא ממש, אבל הצלם שלי רוברטו שיפר ואני דנו על הרבה מותחנים על המלחמה הקרה משנות ה-70, סרטים כמו "איש המרתון", "השיחה", ו"גורקי פארק" ואפילו "חיים של אחרים". אבל באשר למעברים הוויזואליים, דיברנו על סרטי שנות ה-80 והשפה הזו שהשתנתה בזמן שהעולם עבר מהאנאלוגי לדיגיטלי".

אתר הצלילה בים האדום (צילום: נטפליקס)
אתר הצלילה בים האדום (צילום: נטפליקס)

סרטים הרגילו אותנו לקלישאות מסוימות. כשרואים בתחילת הסרט של כריס אוונס והיילי בנט חושבים "הם בטוח יתחברו בהמשך", אבל זה לא סיפור מהסוג הזה. האם היה לחץ לשלב זווית רומנטית?

"לא, בכלל לא. היו דברים אחרים שירדו בעריכה. האתגר הגדול ביותר של הסרט היתה לדחוס חמש שנים של מבצע לשעתיים, ומקביל לתת את הכבוד לקהילה האתיופית בתור הגיבורה של הסיפור. הם היו אלו שהתחילו את הכל, והיו פעילים בדיוק כמו סוכני המוסד בחילוץ שלהם".

האם יהיו לכם הקרנות לקהילת יוצאי אתיופה בישראל?

"עשינו כבר כמה כאלה, במיוחד לאלו שעזרו וייעצו לנו".

יש בתקופה האחרונה מתחים בקרב קהילת יוצאי אתיופיה בישראל. האם הסרט יכול להזכיר לאנשים על אחדות?

"אני מקווה. הקהילה האתיופית בישראל נלחמת עבור צדק, לסיום האפליה ולשוויון. וזה הנושא של הסרט – חמלה, אחדות עם השכנים שלכם ובני האנוש האחרים. למרבה הצער, האתיופים עוברים תקופה קשה היום, אבל הם מנהלים מאבק צודק".

עוד 695 מילים

"הוונדליזם והאלימות הם הוצאת המוגלה"

שוטרים עצרו את ירוס בתחנת אוטובוס צפופה כדי לשאול רק אותה מה יש לה בשקית. סוואעלם אולצה להשאיר את אחיה לבד באתיופיה, מבלי שיורשה לעלות אפילו לרגל חתונת אחותו. למה המחאה היא רק של האתיופים? שואלת אדיסעלם. למה מצקצקים על כאבנו? שואלת גלית. ארבע צעירות יוצאות אתיופיה מדברות על הסבל שהודחק ונפל על אזניים ערלות עד שהתפרץ בלי שליטה

ירוס קסיה

ירוס קסיה תמונה
ירוס קסיה תמונה

אני רוצה לספר קצת על הרגשות שלי בתקופה האחרונה. באופן אישי, אני לא נתקלתי בילדות שלי במצבים לא נעים מול שוטרים וכוחות הביטחון. אבל המון מחברי כן. ככל שאני גדלה אני שומעת על יותר ויותר מקרים של התנכלויות שוטרים לצעירי הקהילה האתיופית, מבלי שנבין מה הסיבה.

כשאת רואה מקרה כזה, שוטר ניגש לאזרח ומבקש ממנו תעודת זהות, סתם בגלל שהותו בפארק שעשועים או ברחוב, והמקרה חוזר על עצמו פעם אחר פעם, את מבינה שמשהו פה לא בסדר.

גם אני חוויתי מקרה דומה פעם אחת. שוטר עצר לידי בתחנת אוטובוס, שהייתי בה האתיופית היחידה בין הרבה נשים עם ילדים ותינוקות, ושאל אותי מה יש לי בשקית. אמרתי לו מה יש בשקית והמשכתי בחיי. רק בתקופה הבוערת הזו אני יותר מבינה שגם אלי הגיע השוטר – ממש ללא סיבה מוצדקת.

אחרי תקופה ארוכה שבני הקהילה סובלים מהתנכלויות של שוטרים הגענו עכשיו למצב הרבה יותר קשה.

שוטר יורה באזרח. איך זה יכול להיות? איך שוטר מוציא אקדח ומכוון אותו כלפי אזרח? זאת לא הפעם הראשונה שהקהילה שלנו מאבדת סבלנות, אבל עכשיו יוצא כל הזעם

שוטר יורה באזרח. איך זה יכול להיות? איך שוטר מוציא אקדח ומכוון אותו כלפי אזרח? זאת לא הפעם הראשונה שהקהילה שלנו מאבדת סבלנות, אבל עכשיו יוצא כל הזעם.

המקרה האחרון של ירי על ידי שוטר עבר כל גבול. בצבא ובמשטרה ברור לכל חייל ושוטר שאם יש סכנה כלשהי – מנטרלים את הסכנה ולא הורגים את האדם מולך. הרי ראינו מה קרה לחייל שהרג מחבל, הוא נכנס לכלא. איך יכול להיות ששוטר רגיל יורה באזרח רגיל במקום לנטרל אותו?

יש המון שאלות שלא נקבל עליהם תשובות אבל אני מקווה מאוד שהמצב הזה ישתנה לטובה. שמשהו יקרה כאן.

כואב לי שחלק מבני הקהילה האתיופית, אם לא רובה, כבר לא סומכים על המשטרה שאמורה להגן עלינו, ובמקום זה קורה אחרת. יקח הרבה זמן עד שהאמון הזה יבנה. המון תפילות.

ירוס קסיה, 21, מתגוררת באשדוד. בוגרת שירות לאומי של שנתיים כקומונרית בתנועת הנוער "עזרא" ובבית ספר יסודי בבית שמש. השנה (תשע"ט) למדה תורה במדרשת "נשמת", בתוכנית מעין.

סאוועלם וורקנך

סאוועלם וורקנך
סאוועלם וורקנך

אני בת 22 וגרה בבאר יעקב. עליתי לארץ בשנת 2003, כשהייתי בת שש, יחד עם שני אחיי, אחותי ואמי. אבי ואחי הבכור נשארו באתיופיה. לאחר 4 שנים של פרידה אבי נפטר ואחי נשאר לבד באתיופיה.

ביקשתי להביע את דעתי בעניין ההפגנות שהיו בשבוע האחרון ברחבי הארץ. כולם מדברים על עד כמה המחאה היתה אלימה ולא על הסיבה שבגללה הנוער שהיה אלים פעל בצורה הזו.

ההפגנות לא היו רק על הרצח של סולומון טקה, אלא על כל היחס הלא צודק והלא שוויוני שאנחנו מקבלים פה בארץ, מהממשלה ומהרשויות שאמורות להגן עלינו.

שורש הבעיה לדעתי מתחיל כבר עם עלייתם של ביתא ישראל. לאחר הסבל הרב שספגנו באתיופיה בגלל יהדותנו, הדרישה שנתגייר כאבה עמוקות. היחס המזלזל והפוגע מצד השלטונות והרשויות התבטא במתן כדורים לאמהות שלנו כדי להפחית את הילודה בקהילה, בשפיכת תרומות הדם שלנו, והדוגמאות עוד רבות.

האלימות שהיתה בהפגנות מביעה כאב עמוק שנשמר בבטן והתפרץ כי הכאב נפל על אזניים ערלות. אני אישית חווה את האפליה מצד משרד הפנים שמסרב להעלות את אחי הגדול לארץ בטענה שהוא לא יהודי.

איך יכול להיות שאחי מאותם אבא ואמא לא זכאי לעלות כי הוא לא יהודי? אז איך אני יהודיה ולמה אני פה?

איך יכול להיות שאחי מאותם אבא ואמא לא זכאי לעלות כי הוא לא יהודי? אז איך אני יהודיה ולמה אני פה? באין ספור טלפונים למשרד הפנים לא הצלחתי לקבל מענה הולם שיניח את דעתי.

כשאחותי הגדולה התחתנה רצינו שאחי יהיה נוכח בשמחה שלנו, שהיא גם השמחה שלו, אבל משרד הפנים סירב לתת לו אשרת כניסה, כי ערערו על כך שהוא בנה של אמי. אני כותבת את זה בשברון לב גדול ובכאב עצום. איך אפשר לשנות את המציאות הלא מתוקנת?

לדעתי הכל מתחיל ונגמר בחינוך. צריך להשקיע בחינוך כבר מהגיל הרך ורק ככה אפשר יהיה לשנות את המציאות ולהפחית את הגזענות. בנוסף לזה אני חושבת שעלינו, הדור הצעיר של הקהילה, ללמוד ולהצליח בחיים, להגיע לתפקידים בכירים שיש להם כוח השפעה, ומשם לנסות ולשנות דברים. בתפילה לשלום בעם ישראל ולגאולה שלמה בעזרת ה'.

סאוועלם וורקנך גדלה באתיופיה בכפר שנקרא וואגרה (קרוב לגונדר) עד גיל 6. היא עלתה לארץ וגרה 4.5 שנים במרכז קליטה במבשרת, עד שעברה לדיור קבע בבאר יעקב. בשירות הלאומי שירתה במשך שנתיים באולפנת אבן שמואל, והדריכה קבוצת בנות בכיתה י"א וי"ב. היום היא לומדת במדרשת "נשמת", תוכנית "מעיין" (שנת מדרשה בשילוב הכנה ללימודי תואר אקדמי), עובדת במדרשת "מסע" של "נשמת" (מסע של זהות עצמית וליווי והכוונת בני נוער למצוא את דרכם). בשנה הבאה מתכננת להתחיל לימודי ביואינפורמטיקה לתואר ראשון.

גלית דג'ון

גלית דג'ון
גלית דג'ון

בעיקר כואב לי לראות את מה שקורה עכשיו. זו זעקה לצדק, זו קריאה של אנשים שיראו אותם. 'אל תראוני שאני שחרחורת'. זו זעקה של קהילה שלמה להיות חלק, לקבל חלק בצורה שווה.

אני מזועזעת בעיקר משיפוט היתר של אנשים סביב הנושא. צקצוק הלשון והדרישה של אנשים להפסיק להתבכיין: "עשיתם לנו מספיק צרות – תחליטו מה אתם רוצים ותשתקו".

אנשים לא קולטים שזה לא רק מקרה חריג בין אחים. זה לא רק נושא בין הקהילה למשטרה. זה קשור למשהו הרבה יותר שורשי ועמוק שמתגלה בדיוק כאן.

כל הוונדליזם והאלימות הן הוצאת המוגלה שכולם מנסים לאטום בפלסטר. אני יושבת קרועה כי אני ממש רוצה להיות חלק, אך מאמינה שאלימות היא לא הדרך. אני בעיקר מתפללת ומחפשת להוסיף טוב לקהילה. מכינה דברים שיקרבו לבבות ויאחו את הקרע.

אני מקווה שההפגנות האלה יסתיימו בשלום וללא פגיעה באף אחד מהצדדים. שהכאב ירפא ושהקרע יתאחה. שנזכה להוציא ממקרים כאלה מעשים טובים ומאחדים ביננו ולא נטיח ונזלזל אחד בשני. עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל. אמן.

גלית דג'ון, בת 23, היא תלמידה במדרשת "נשמת" תוכנית "מעיין". בשנה הבא תתחיל את שנתה האחרונה בלימודי חינוך מיוחד במכללה האקדמית הרצוג. היא גרה עם משפחתה ביבנה.

אדיסעלם קמפלה

אדיסעלם קמפלה
אדיסעלם קמפלה

לדעתי מטרת ההפגנות של בני העדה האתיופית בשבוע שעבר היא להעביר את החקירה ממשטרת ישראל לועדת חקירה ממלכתית. לבני העדה נמאס לסבול יחס משפיל מהמדינה. בני העדה יצאו להפגין בעבר מספר פעמים וזעקו את כאבם ללא אלימות וכלום לא השתנה. הממשלה הקימה וועדות, שלא פעלו לשינוי אלא רק להרגעת המצב הקיים.

ההפגנות בשבוע שעבר יצאו משליטה משום שהעדה ספגה פגיעות ואובדן של מספר נערים במהלך שנה אחת. הטענה שחוזרת על עצמה היא שהשוטרים נתונים בסכנה ואינם יכולים להשתמש באמצעים אחרים כדי לנטרל את האדם שעומד מולם. אך השאלה שנשאלת היא האם זאת שזאת הדרך היחידה?

למה המחאה היא של בני העדה האתיופית ולא המחאה של כולם?

הרי חייל לא יכול להרוג מחבל גם אם הוא נתון בסכנה וזורקים עליו אבנים, ראינו לא מעט מקרים כאלה. אז למה כאשר רוצחים אזרח זה בסדר? השאלה היא למה שוטרים יכולים לפגוע ולהרוג אזרח אתיופי וזה עובר בשתיקה מצד האזרחים והממשלה? למה המחאה היא של בני העדה האתיופית ולא המחאה של כולם?

כמה עוד אפשר להתעלם? תרומות דם של אתיופים נזרקות לפח. יוסף סלמסה – נרצח על ידי שוטר. סלמון טקה – נרצח על ידי שוטר. חייל אתיופי שנפגע על ידי שוטר. אנשים שמסרבים לקבל טיפול מאחיות אתיופיות במחלקות רפואיות. אברה מנגיסטו – בחור אתיופי לוקה בנפשו, שעבר את הגבול לעזה והממשלה עושה מעט מאוד כדי לחלצו. העדה חווה גזענות סמויה וגלויה במשך שנים. די. לא עוד.

אדיסעלם קמפלה היא מדריכה במדרשת מסע מבית נשמת, מפעילה סדנאות חוויתיות וסמינרים על זהות אישית. למניעת גזענות לילדים בתיכון ובית ספר יסודי ברחבי הארץ. סיימה שנתיים שרות בהתנדבות בבית ספר וגם עם נוער בסיכון ברמת ‏אליהו. בשנה הבאה היא מתחילה ללמוד ‏עבודה סוציאלית.

עוד 1,154 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אָנַרְכְיָה

המילה אנרכיה זוכה בשבועות האחרונים לרנסנס שלא זכור כמותו מאז "אנרכיה בממלכה המאוחדת" של הסקס פיסטולס ● איך מגיב דור ה"ביבי בומרס" לשימוש במונח, כאמצעי לדיכוי מחאה?

"אנחנו לא ניתן למדינה לשקוע באנרכיה"

(ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפתח ישיבת הממשלה, 7.7.2019, כתגובה על הפגנות המחאה של יוצאי אתיופיה נגד האלימות המשטרתית ושריפת דירת הגננת בראש העין וגל מחאת ההורים נגד ההפקרות והאלימות בפעוטונים)

המילה אנרכיה זוכה בשבועות האחרונים לרנסנס שלא זכור כמותו מאז "אנרכיה בממלכה המאוחדת" של הסקס פיסטולס. מהכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" אחרי גל הפגנות המחאה הראשון של יוצאי אתיופיה דרך כמעט כל ראיון עם פוליטיקאי או איש חוק ועד ישיבת הממשלה.

נתניהו, איש רחב אופקים ובנו של היסטוריון, בוודאי מכיר את ההיסטוריה הפתלתלה של המושג "אנרכיה" ויודע היטב, שיוצאי אתיופיה או ההורים של ילדי הפעוטונים לא יצאו לרחובות כדי לקדם "אנרכיה". הם לא רוצים לפרק את המשטר וגם לא רוצים להחליש אותו – להיפך. הם דורשים שהמשטר ימלא את ייעודו וישלוט.

הם לא יצאו לרחובות כדי לקדם "אנרכיה". הם לא רוצים לפרק את המשטר וגם לא רוצים להחליש אותו – להיפך. הם דורשים שהמשטר ימלא את ייעודו וישלוט

יוצאי אתיופיה תובעים הגינות. ההורים דורשים פיקוח. ואל מי, בעצם, הם מפנים את הטענות שלהם? ובכן, בישראל של העשורים האחרונים יש לשאלה הזו רק תשובה אחת.

גדל דור חדש של ישראלים – אפשר לקרוא להם דור ה"ביבי בומרס" – שלא זוכרים ישראל שנתניהו לא מנהיג אותה. אחד מכלי השליטה המרכזיים של נתניהו הן המילים, שבעזרתן הוא מטשטש את המציאות, בורא מציאות חלופית שבה דברים נפתרים בהבל פה, ויוצר בשיטתיות זהות מוחלטת בין המדינה לבינו. ספק אם היה אי פעם ראש ממשלה, שהשתמש בהטיות כה רבות של פעלי שליטה בגוף ראשון.

ביום שני, למחרת ההצהרה האנטי אנרכיסטית שלו בפתח ישיבת הממשלה, הודיע נתניהו: "סיכמתי עם שר החינוך פרץ שנעביר את תפעול מעונות היום למשרד החינוך". אמנם לפני שלוש שנים הוא סיכם בלא פחות תקיפות עם שר הרווחה חיים כץ שמעונות היום יישארו באחריות משרד הרווחה (בניגוד לכל מה שהמליצו הוועדות שעסקו בנושא, ואשר מונו בשנות שלטונו של נתניהו), אבל הרחוב בוער וצריך לתת לו מענה מילולי – אז נתניהו "סיכם" את הנושא.

הפועל הרך יחסית "סיכמתי" די חריג בארסנל הפעלים החביבים על נתניהו. הוא שמור כנראה למקרים קשים מעין אלה, שבהם נתניהו מבקש לשמור על ריחוק מסוים בינו לבין ההתרחשויות. בדרך כלל הוא משתמש בפעלים תקיפים הרבה יותר.

הבה נצעיד אותם בסך:

במקום הראשון ברשימת פעלי השליטה החביבים על ראש הממשלה מככב הפועל "הוריתי", שנשלף כמעט תמיד באירועים ביטחוניים הדורשים מענה מילולי תקיף.

"הוריתי על פעולה תקיפה בעקבות הירי לישראל" (נתניהו בפתח ישיבת הממשלה החגיגית לרגל יום ירושלים, 2 ביוני 2019).

"הוריתי לזרז את הריסת בתי המחבלים" (נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, 16 בדצמבר 2018).

"הוריתי על אינספור פעולות כדי להבטיח את בטחון ישראל" (נתניהו במסיבת עיתונאים בקריה, 2 בנובמבר 2018).

בביטחון נתניהו לא מתפשר על "סיכמתי" החלשלוש. כאן הוא המפקד העליון.

קצת מתחת ל"הוריתי" התקיף צועד אחיו הנינוח יותר "הנחיתי".

"הנחיתי את צה"ל להמשיך בתקיפות המאסיביות ברצועת עזה" (נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, 5 במאי 2019).

"הנחיתי להשאיר את כוחות צה"ל בפריסה מלאה" (נתניהו בקבלת פנים לנשיא ברזיל, 31 במרץ 2019).

"הנחיתי לעלות את שכר המינימום במגזר הציבורי ל-5000 שקל" (נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, 21 בדצמבר 2014).

הפועל "דרשתי", שהגיע רק למקום השלישי, שמור לדרישות של נתניהו מהמערכת המשפטית, שאותן היא בדרך כלל לא יכולה או לא מעוניינת למלא.

מצד אחד: "דרשתי מהמערכת המשפטית לסגור את החנויות של הסוחרים ששיתפו פעולה עם המעשה הזה או עמדו מנגד" (נתניהו בעקבות הרצח ברחוב הגיא בירושלים, 8 באוקטובר 2015).

ומצד שני: "במהלך החקירות נגדי דרשתי עימות עם עדי המדינה וסורבתי" (נתניהו במסיבת עיתונאים "דרמטית" בשבעה בינואר 2019).

הקולות שעולים מהרחוב מגיעים לקריית הממשלה. נתניהו מבין היטב שהאזרחים הזועמים – רבים מהם, מטבע הדברים, בוחריו – מעוניינים בשלטון תקיף וסמכותי, כזה שיהיה נוכח בחייהם וישמור עליהם, הם רק דורשים שזה ייעשה בהגינות וללא משוא פנים. האזרחים האלה לא תומכים בהפקרות, הם מרגישים מופקרים. הפעלים התקיפים והסמכותיים הם המענה של נתניהו לצורך האזרחי הזה.

אבל בעולם האמיתי נתניהו דווקא מתגאה בכך, שממשלתו מסתלקת מחיי האזרחים, ומשאירה אותם להתמודד לבד עם מצוקותיהם.

ביום שני השבוע הציג משרד ראש הממשלה את "ספר הפחתת הנטל הרגולטורי", המציג שורה של הקלות בתחומי רגולציה שונים שאמורים, כך על פי המצגת החגיגית, לחסוך לאזרחים לא פחות משמונה מיליון ימי המתנה בתור ולחסוך למדינה 1.4 מיליארד שקל בשנה.

זה כבר, כמובן, חלק מהשקפת עולם כלכלית מבוססת ומוכרת של נתניהו, שהוא מאמין גדול בכוחות השוק. ביד הנעלמה שתפעל לטובת כלל האזרחים. הבעיה היא רק שהאזרחים לא תמיד מרגישים ככה. במיוחד לא החלשים שבהם, שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות בכסף את השירותים שהמדינה מפסיקה להעניק להם.

האזרחים האלה מרגישים שהיד הנעלמה היא זו שדוחפת פועלים אל מותם באתרי בנייה שאיש לא מפקח על הבטיחות בהם (בישראל יש רק 22 מפקחי בנייה. חיסכון רגולטורי, שמקצר הליכים. עשרות פועלים נהרגים באתרי בנייה מדי שנה).

היד הנעלמה היא זו שמטלטלת קשישים סיעודיים במיטותיהם.

היד הנעלמה מכה תינוקות בפעוטונים שפועלים ללא פיקוח.

היד הנעלמה מחלקת דירות שלושה חדרים בתל אביב לעשרה כוכים עם מטבחון משותף ב-3,000 שקל לחודש.

וכשהאזרחים החלשים ביותר בחברה מתקוממים בדיוק כנגד ההפקרות הזו – או אז, מאשים אותם נתניהו שהם אנרכיסטים.

עוד 769 מילים ו-1 תגובות

לפעול או לא לפעול? דילמת השוטרים שאינם במדים

עו"ד פיני פישלר, לשעבר קצין במשטרת ישראל: "צריך נוהל שיגדיר את תפקודו של שוטר שאינו בתפקיד" ● "אם שוטר נתקל באזרח שמסכן חיים, הוא צריך לפעול לפי נוהלי הפתיחה באש - ולא להמציא נהלים" ● עו"ד קובי חן, לשעבר בלש במשטרה: "אם יהיה נוהל שיכבול את ידי השוטרים שאינם במשמרת, הם עלולים להקטין ראש ולא להתערב"

האירוע שהוביל למותו של סלומון טקה, כפי שעולה מחקירת מח"ש בעקבות האירוע (המאשרת את המידע באתר זמן ישראל),  החל כאשר השוטר שהרג את טקה התערב בקטטה אלימה בינו לבין נערים אחרים, וזאת, לאחר שנקלע לאותה גינה ציבורית במקרה, ושהה שם עם אשתו וילדיו שלא בתפקיד.

השאלה המתבקשת מאירוע כזה היא, לפיכך, האם יש נוהל שמסדיר את פעילותם של שוטרים ושוטרות שאינם בתפקיד, שנקלעים במקרה לאירוע אלים או פלילי? האם יש פעולות שהם חייבים לעשות וכאלה שאסור להם לעשות?

לפי פקודת המשטרה אין בכלל אבחנה בין שוטרים בתפקיד או בסיור וכאשר אינם בתפקיד. בפקודת המשטרה (סעיף 15) כתוב: "שוטר, כשהוא בישראל, רואים אותו, לכל עניין שבפקודה זו, כנמצא תמיד בתפקיד". בפקודה מפורטים נהלים (סעיף 4-5) למקרה ששוטר "מצא כי קיים חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש", בלא אבחנה בין שוטרים בתפקיד ושאינם בתפקיד.

הפקודה מפרטת (סעיף 5ב' והלאה) את חובותיו של שוטר שאינו במדים: להזדהות ולהציג את תעודת השוטר שלו "למעט במקרים שבהם הזדהות עלולה לסכל את ביצוע הסמכות ולפגוע בביטחונו של השוטר או כל אדם אחר". ואולם, לא כל השוטרים שאינם במדים אינם בתפקיד – המשטרה מפעילה לעתים "סמויים", כלומר שוטרים שנמצאים בתפקיד ללא מדים.

במשטרת ישראל לא ענו ישירות לשאלה, אם יש נוהל שחל על שוטר שאינו נמצא בסיור, במשמרת או בתפקיד כלשהו, ונקלע לאירוע אלים או פלילי, בזמנו הפנוי, אלא הסתפקו בהבהרה: "מעמדו של השוטר וסמכויותיו אינם מוגבלים לשעות העבודה בלבד. כך גם לגבי סמכות המעצר והשימוש בכלי ירייה במצב של סכנה לשלמות גופו או חייו שלו ושל הסובבים אותו, הכל בהתאם לפקודות ולנהלים".

מתאבלים אוחזים בתמונותיו של סולומון טקה (צילום: Meir Vaknin/Flash90)
מתאבלים אוחזים בתמונותיו של סולומון טקה (צילום: Meir Vaknin/Flash90)

"שום נוהל לא יגיד שלשוטר בחופשה מותר לירות לרצפה"

עורך הדין הפלילי פיני פישלר, ששימש בעבר כקצין חקירות במשטרה, אומר ל"זמן ישראל": "אין דבר כזה שוטר בתפקיד. שוטר הוא שוטר, 24/7, גם אם הוא נקלע לאירוע בזמן חופשה. היו הרבה מקרים שבהם שוטרים שנקלעו לאירועים במקרה ושלא בתפקיד הצילו חיים של אזרחים ותפשו עבריינים, וככה צריך להיות.

"כעיקרון, על שוטר שלא בתפקיד חלים בדיוק אותם נהלים שחלים על שוטר בתפקיד. זה ששוטרים לא תמיד עובדים לפי הנהלים זה המצב והפרצוף של משטרת ישראל כיום".

לדברי פישלר, "אם שוטר נתקל באזרח אלים שמסכן חיים הוא צריך לפעול לפי נוהלי הפתיחה באש ולא להמציא נהלים משלו בגלל שהוא לא בתפקיד או חושש ממשהו. הוא צריך לירות באוויר, ולא לרצפה, ושום נוהל לא יגיד ש'לשוטר בחופשה מותר לירות לרצפה'".

אבל יש הבדל בין המצבים שבהם נמצאים שוטרים בתפקיד ומצבים שנקלעים אליהם שוטרים שלא בתפקיד. אתה חושב שהעובדה שאין נוהל שמגדיר את הפעילות של שוטר ש"נקלע לתפקיד" היא המצב הרצוי והנכון?

"זה בכלל מצחיק לדבר על משטרת ישראל היום בתור 'המצב הרצוי והנכון'. המצב שבו משטרת ישראל נמצאת עכשיו הוא המצב הלא רצוי והלא נכון. ובוודאי שכדאי שיהיה נוהל. צריך נוהל".

פיני פישלר (צילום: באדיבות המרואיין)
פיני פישלר (צילום: באדיבות המרואיין)

"הזעקת תגבורת, למשל, היא דבר קריטי לשוטר שנקלע לאירוע לבד. אני הייתי בסיטואציות שנקלעתי אליהן לבד בתור שוטר, ולא היססתי אף פעם להזעיק תגבורת, זה דבר חשוב שחוסך סיכון גם לשוטר וגם לאזרחים, וצריך להבהיר את זה במיוחד לשוטרים שאינם בתפקיד".

"אבל האמת היא, שאני מתקשה לצפות ממשטרת ישראל שתשנה פתאום את הנהלים שלה. למשטרה כיום אין ביקורת עצמית והיא לא פתוחה לשינויים. בכל פעם שקורה משהו, שיש פאשלה, הם מתחילים לדבר על 'חידוד נהלים' כאילו שהם איזו חברה למחדדים. המשטרה כיום עסוקה בדוברות במקום בשיטור".

"גם אם יהיה נוהל שיחייב שוטרים במקרים כאלה להזעיק עזרה במהירות, זמני התגובה של המשטרה כל כך גרועים שספק אם העזרה תגיע בזמן. המשטרה דומה כיום לחברה על סף פשיטת רגל, וזה לא זמן טוב לשאול שאלות טובות על נהלים חדשים", מסכם פישלר.

"נהלים? לא טוב, שוטרים שלא בתפקיד בכלל לא יגיבו"

קובי חן, עורך דין ומגשר ששימש בעבר כבלש משטרה, סבור שאין צורך בנוהל לפעילותם של שוטרים מחוץ לתפקיד, ושנוהל כזה יכול אף להזיק.

"אין דבר כזה שוטר שלא בתפקיד ולא צריך להיות. על שוטרים מוטלת החובה לפעול כשוטרים לאורך כל שעות היום", אומר חן, "יש הבדל בין שוטר סיור במדים לשוטר שאינו לובש מדים, ועל שוטר שאינו במדים חלות חובות שאינן חלות על שוטר במדים, כמו חובה להזדהות.

"אבל לדעתי אין אפשרות לעשות נוהל שלם שיסדיר את פעילותו של שוטר שאינו בסיור או במשמרת. יש כל כך הרבה תסריטים שיכולים להתרחש בסיטואציות כאלה שאי אפשר לעשות נוהל שיחזה את כולם", אומר חן.

יש סיטואציות שייחודיות לשוטר שלא נמצא בסיור. הוא לבד, המשטרה לא מעודכנת בעובדה שהוא שם ואי אפשר לשלוח לו תגבור מיידי אם הוא לא מודיע על האירוע שנתקל בו, וזאת עובדה שיכולה לסכן חיים של השוטר ושל אנשים אחרים, עוברי אורח, עבריינים וקרבנות עבירה. אתה לא חושב שצריך נוהל שיחייב את השוטר להזעיק עזרה מיד?

"זה מאוד תלוי בסיטואציה. יש מקרים שנשקפת בהם סכנת חיים ברורה לאנשים שנמצאים ליד השוטר והעדיפות העליונה היא קודם כל להתערב ורק אחר כך לנסות להזעיק עזרה. זאת דוגמה טובה לבעיה עם נהלים למצבים האלה".

"יש מקרים שנשקפת בהם סכנת חיים ברורה לאנשים שנמצאים ליד השוטר והעדיפות העליונה היא קודם כל להתערב ורק אחר כך לנסות להזעיק עזרה. זאת דוגמה טובה לבעיה עם קביעת נהלים מיוחדים למצבים האלה"

גם שוטרים במדים ובסיור נתקלים בהמון מקרים ובכל זאת יש נהלים ברורים שמסדירים את פעילותם.

"אם יהיה נוהל שיכבול את ידיהם של שוטרים שאינם במשמרת הם פשוט לא יתערבו. הם לא יסתכנו ולא יסכנו את המשפחה שלהם כדי שלא ייחשפו אחר כך לבירורים ולתביעות. הרי הם לא מתוגמלים על מילוי החובה הזאת, ולרוב אף אחד לא ידע שהם היו שם, הם עלולים להקטין ראש ולא להתערב. אני מעדיף שוטרים שלא יחששו להתערב, אלא יתערבו ויצילו חיים גם תוך סיכון עצמי".

קובי חן (צילום: סיגל איילנד)
קובי חן (צילום: סיגל איילנד)

"הבעיה של המשטרה, בנושא הזה כמו בנושאים אחרים, היא לא היעדר נהלים אלא מחסור בכוח אדם", אומר חן. "שוטר שנקלע לאירוע ומפעיל שיקול דעת סביר ממילא יזעיק תגבור כמה שיותר מהר ואם יש סכנה יתערב בעצמו כמה שיותר מהר. אבל אם למשטרה לוקח כמה דקות טובות להיענות לקריאות דחופות השוטר לא יכול להסתמך על התגבור ויצטרך לסמוך רק על עצמו ושום נוהל לא יעזור לו בזה.

"והכי חשוב", מסכם חן, "ברוב האירועים האלימים, אין, כמובן, שוטר שנקלע לשם במקרה, ואם האזרח לא יוכל להזעיק את המשטרה במהירות ברוב המקרים לא 'ייפול עליו מהשמים' שוטר שלא בתפקיד ויציל אותו".

תגובת משטרת ישראל

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בהתאם לערכי המשטרה, מצופה מכל שוטר, גם כשאינו בתפקיד, לפעול באופן אקטיבי ולמנוע פשיעה חמורה ופגיעה בנפש. שוטר שאינו לבוש מדים, המשתמש בסמכויות כשוטר כלפי אזרח שלא בתפקיד, נדרש להזדהות ולדווח על כך בהתאם. לא בכדי, בעבר היו דוגמאות רבות של מקרים בהם פעולתם של שוטרים שלא היו בתפקיד מנעו פשיעה חמורה, פגיעה בנפש או ברכוש והצילו חיי אדם".

עוד 1,015 מילים

התעלמנו מהם כשמחו בשקט, ואז כעסנו עליהם כשמחו בזעם

אין מנוס מהתחלה רצינית מדי של הבלוג הזה. התחלה כבדה מדי. מבאסת במידה רבה. אבל היא הכרחית.

אני סנגור פלילי. המשרד שלי מתמחה במשפט פלילי, עבירות צווארון לבן, דין משמעתי, לשון הרע וועדות חקירה. בקיצור: המשרד שלי מתמחה בגירוד המוגלה.

אני מחויב להתמקד הן בזכות היסוד החוקתית לחפות של כל חשוד ונאשם שאני מייצג מחד, הן בזכות היסוד החוקתית לכבוד האדם של נפגעי ונפגעות העבירה שאני מייצג מאידך והן למבט כולל ואנושי בפצעים המדממים של החברה הישראלית. כי מי שעוסק במשפט הפלילי אינו יכול לראות אך ורק את הלקוח הפרטי שלו. הוא מרגיש מין צורך עמוק להביט גם במכלול המשפטי, התרבותי והסוציולוגי של כל פרשה.

אז הנה כמה הערות קצרות וממוקדות על מותו של סלומון טקה ז"ל, על קצין המשטרה שהמית אותו ועל התבערה הגדולה שהוצתה לפתע ברחבי מדינת ישראל. תבערה שהתלקחה כעת. אבל הגחלים לחשו כל הזמן מול עינינו:

1

חכו עם ההכרזות על רצח. הלב נקרע. אבל קצין המשטרה הוא בחזקת חף מפשע. חזקת החפות שלו מוחלטת. יש להיזהר מקביעה גורפת לגביו מבלי להכיר את הראיות.

יש להיזהר ממשפט שדה. מדינה ליברל-דמוקרטית (או לפחות מדינה שמתיימרת להיות כזו) מחויבת להקשיב ברצינות לאזרחיה המופלים. ולקטוע את חרפת האפליה. אבל גם לזכור שכל חשוד הוא בגדר חף מפשע. אלא אם יוכח אחרת מעבר לכל ספק סביר בבית המשפט. ואפילו אז זכאי המורשע לערער על עצם הרשעתו.

2

מאידך, המנוח אינו מוכר לנו. איננו יודעים אם אכן היה לו עבר פלילי כפי שנטען בהודעות ווטסאפ נחרצות שמועברות בין מאות אלפי ישראלים במהירות של אש המתפשטת בשדה דרדרים. אין לנו מושג אם הוא נהג באלימות בפרשה הטראגית ואם התנהגותו הולידה בכלל סכנת חיים בעטיה ירה קצין המשטרה.

ייתכן שכן. ייתכן שלא. חכו רגע.

3

אנחנו כן יודעים שישנו שיטור יתר בקרב הישראלים יוצאי אתיופיה, העדר אופק שיקומי, מצבי סיכון חמורים, השפלות חוזרות, כמות עצורים ואסירים עצומה של ישראלים יוצאי אתיופיה ביחס לחלקם בציבור הכללי, כמות מדהימה של עצורים ואסירים קטינים מקרב יוצאי אתיופיה, מציאות כלכלית בלתי נסבלת, היבטים שונים של אפליה גלויה וסמויה, העדר אפשרויות חינוכיות וכלכליות ועוד. אנחנו יודעים שישנו ייאוש.

4

וכן קיים בקרבנו חשש שמושתת על ניסיון העבר שלפיו אנשי משטרת ישראל (שמלאכתם קשה וכפוית טובה מאין כמוה) ממיתים אזרחים מקבוצות ספציפיות ומוחלשות (בעיקר אזרחים ערבים) בשיעור גבוה לאין ערוך מאזרחים מקבוצות אחרות. זה בכלל לא בר השוואה.

5

אכן, כל מקרה אמור להיבחן לגופו. כל אירוע חייב להיבדק לעומק ובצורה עניינית והגונה. חובה לחקור בענייניות ובהגינות למען משפחת המנוח. חובה לחקור בענייניות ובהגינות למען החשוד עצמו. הקושי טמון בחוסר האמון האינהרנטי שלנו במנגנון החקירה. חוסר אמון עמוק.

לצד חקירות רציניות של מח"ש, אנחנו יודעים על פרשות רבות שנמרחו, נחקרו בעצלתיים והסתיימו במסקנות תמוהות מאד מטעמה של המחלקה לחקירות שוטרים. אני כותב זאת הן כסנגור פלילי שהתלונן לא אחת מטעם אזרחים במח"ש, הן כמי שייצג איש משטרה אחד לפחות שהיה חשוד במח"ש והן כמי שהציץ בסטטיסטיקה הכללית והבלתי מעודדת של מכלול חקירות מח"ש מאז הקמתה בשנות ה-90.

6

גם משטרת ישראל סובלת מתופעה דומה: לצד חלקים משובחים במשטרה (יחידות שמגנות באמת בתמים על משטרנו הדמוקרטי או לפחות על מה שנותר ממנו, ממוקדות בטוהר המידות, לוחמות ברצינות בפשע ושומרות על זכויות האדם והאזרח), ישנם חלקים רבים במשטרה שבהם התפשטה תרבות רקובה של כזב וגם אלימות.

האלימות, כידוע, מופנית בעיקר כלפי בני הקבוצות המוחלשות יותר. נכון, בעיקר אזרחים ערבים. אזרחים ישראלים ממוצא אתיופי. מזרחים. וכמובן הלא אזרחים. תושבי ירושלים המזרחית הפלסטינים. והנתינים הנצחיים של הדיקטטורה הצבאית בגדה: הפלסטינים שמעבר להרי החושך.

7

העניין כמובן חרג מיידית ממתחם האירוע הפרטי והנורא של סלומון טקה. האירוע הפרטני הזה (בין אם קצין המשטרה נהג כשורה ובין אם לאו. אין לנו עדיין מושג כאמור) הצית את התפרצות הזעם המוצדק בעטיו של קיפוח רב-ממדי ובעטיה של אפליה שיטתית. לא בכל תחום. לא תמיד. אך זה קיים עמוקות.

8

לצד התבטאויות גזעניות ומחליאות באמת, קראתי גם דוברי ימין שלא התגזענו על הישראלים ממוצא אתיופי, אבל טענו נגדם במין פטרנליזם מתפנק של מי שמעולם לא קופחו ומעודם לא נאלצו להתמודד עם מציאות כלכלית בלתי אפשרית, כי עליהם להפסיק להתבכיין על מר גורלם ולקחת אחריות על חייהם.

אז ככה: נכון שכל אדם וכל קהילה צריכים ליטול אחריות על חייהם. כל אדם וכל ציבור צריכים להיזהר מהתקרבנות ומהתמכרות להטלת אשמה חיצונית.

9

אך כל אדם וכל ציבור מקופחים ומופלים זכאים לזעוק את זעקתם האדירה. וחובת המדינה (הליברל-דמוקרטית או הסוציאל-דמוקרטית) להקשיב ולפעול.

10

מדינת ישראל, כמה נורא, דחקה את אזרחיה ממוצא אתיופי למציאות בלתי אפשרית. עכשיו זה מתפוצץ. עלינו לעמוד לצידם. בעוד 3 ימים כבר ישכחו מהם כי הם ישובו להיות שקטים ומנומסים. כפי שאנחנו אוהבים אותם. עד ההתפרצות הבאה. ואז כמובן נכעס עליהם: איבדתם אותנו כשחסמתם כבישים, נגיד להם בזעם.

זה יהיה שקר, כמובן: הם לא איבדו אותנו כי חסמו כבישים. אנחנו בכלל לא היינו לצדם מההתחלה. לא חשבנו עליהם בכלל. התעלמנו מהם כשמחו בשקט. ואז כעסנו עליהם כשמחו בזעם. כי אנחנו לא סופרים אותם. קוראים לזה גזענות. ואת מעגל הגזענות חייבים לשבור.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אני כמובן אקבל כלשונה ובמלואה את המלצתך באשר לחפותו העומדת של הקצין - שהרי רק מן התקשורת אני ניזון, אומר בנחרצות, כמי ששנים היה שייך לאותו ארגון: לא היתה טעות אחת בשיקול דעת ולא שגיאה א... המשך קריאה

אני כמובן אקבל כלשונה ובמלואה את המלצתך באשר לחפותו העומדת של הקצין – שהרי רק מן התקשורת אני ניזון, אומר בנחרצות, כמי ששנים היה שייך לאותו ארגון: לא היתה טעות אחת בשיקול דעת ולא שגיאה אחת בהערכת מצב ופעולה אותה החמיץ הזכאי.

עוד 820 מילים ו-3 תגובות

שווים, שווים פחות ולא שווים

מדכא לראות את סיבוב הפרסה שעשתה התקשורת בפרשת סלומון טקה.

סעיף האישום המסתמן נגד השוטר שירה בו אינו הריגה, למה מי מת? בקושי גרימת מוות ברשלנות, אולי סעיף משמעתי. טיפה לא ממושמע השוטר הזה, מי יורה לרצפה ככה? אני הייתי הולכת על הערה בתיק שלו על השחתת רכוש ציבורי. ושישלם על הבלטה, יעלה כמה שיעלה.

הראש מסתחרר מרוב פרטים על הקורבן, לא מי שחשבתם. תחשבו רגע מחוץ לקופסה, מדובר במערבון. הפשע משתולל ברחובות. שוטר טוב נתקל בעבריין עם קופת שרצים ומעבדת סמים שמקלל אותו בידיים חשופות וזורק עליו אבנים, הפושע בורח ונורה. כלומר הרצפה נורתה אבל הפושע נופל. תנו לי עכשיו מוזיקה של סרט פשע עם סוף טרנטינו.

המדיה שמתייחסת לראש ממשלה מושחת וכבד-תיקים כאל גזרת גורל – כולה מרמה והפרת אמונים – נעמדת על רגליה כשצעיר אתיופי נורה למוות ע"י שוטר. תוך יומיים תסמן אותו כעבריין אלים, תוך שימוש במידע מגמתי ששחררו 'מקורבים לחקירה'.

ולא סתם מידע אלא כזה שמטה דעת קהל. הוא כולל פרטים קשים על הצעיר (חשד לשימוש בגראס. וואו. סבתא שלי מוסרת אוי ויי) ועוד כמה תקריות שקיבלו נפח פלילי, וכבר יש לנו עילה להגדיר את הקורבן האומלל כעבריין שקיבל עונש קצת מוגזם, הוא בכל זאת מת, מצד שני לא יקלל עוד שוטרים ולא יזרוק אבנים ולא יברח. מצד שלישי הוא מת גמור ולא יגן על שמו.

לתקשורת סולם ערכים מתלהם ונגוע. ובאשר למשטרה, הכבוד היחיד שהיא מקפידה עליו אינו כבוד המת או חזקת החפות השמורה לשווים יותר מאתיופים, אלא הכבוד האבוד שלה עצמה.

עו
עו"ד יאיר נדשי, פרקליטו של השוטר היורה, במסיבת עיתונאים (צילום: פלאש90)

תמורת הפרטים המסעירים מ'מקורבים' היא מקבלת מטרייה אווירית מהתקשורת הרעבה לכל בדל מידע בסערה הנוכחית שאחריה תגיע עוד סערה, שאז ירפו מסלומון טקה ויעברו הלאה, אין זמן. מפלצת הסערות נצחית ורעבה, ותמיד יש מי שירצה להאכיל ולאכול.

קחו את עמית סגל, כתב פוליטי ושופר תעמולה, גם הוא עמנו והוא מזועזע מהיחס המיוחד שקיבלו המפגינים האתיופים המיוחסים, VIP זה לא מילה. העיתונאי הכל כך מוטה שראשו נוגע באדמה שנתניהו דורך עליה מבכה את הטיפול הקשוח במפגינים המתנחלים אדוני הארץ ושותי התקציבים, עם שרים מקיר לקיר, ומעלה על נס את היחס המכיל להפגנות האתיופים האליטיסטים המפונקים. אני בדמעות כאן על הכתף של עמית.

השוטר היורה מאותרג מכל עבר, אפילו לא נעצר לחקירה, ישפוט הציבור ויכריע, כמקובל במקומותינו. המשטרה מדבררת את גרסתה, כלומר גרסתו, ורק המת- מת לגמרי, ובאשמתו. שווים ושווים פחות ולא שווים.

מייאש לראות איך מעשה נורא של ירי באזרח סוג ב', תגידו מה שתגידו, הופך באבחת ספין לטיול בפארק, אז מה אם מישהו מת. גם זה יעבור. הרי שכחתם כבר את החשוד הערבי באונס שנרקב חודשיים במעצר שווא, זה היה כל כך מזמן, שבועיים. זה נצח זה.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 406 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה