חודשים ספורים לאחר הרכבת הממשל האמריקאי, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן אמר במסיבת עיתונאים בגן הוורדים של הבית הלבן כי הוא "מרוצה מכך שאיראן ממשיכה להסכים לקיים דיונים, דיונים ישירים איתנו ועם השותפות שלנו, על איך להתקדם ומה דרוש כדי לאפשר לנו לחזור" להסכם הגרעין מעידן ברק אובמה. זו הייתה ההצהרה הברורה ביותר שלו כנשיא על המדיניות ביחס לאיראן.

כמעט שלוש שנים מאוחר יותר, הדיונים הללו כבר קרסו מזמן והוחלפו ב… שום דבר. סקר שנערך בקרב חברי קונגרס דמוקרטים ורפובליקאים, פקידי ממשל, דיפלומטים זרים ומשקיפים אישר את המובן מאליו: לממשל ביידן אין כעת שום מדיניות נראית לעין בנושא איראן ותוכנית הגרעין שלה.

איראן זכתה לאזכור חולף בלבד בנאום מצב האומה של הנשיא – והעיתוי של היעדר המדיניות הזה לא יכול היה להיות גרוע יותר.

פירוש הדבר בפועל הוא שלאיראן יש מספיק אורניום בדרגת נשק כדי לבנות פצצה בתוך ימים, ומספיק כדי להרכיב שישה ראשי נפץ בתוך 30 יום

המכון למדע וביטחון בינלאומי מפיק בקביעות הערכות על מצב תוכנית הגרעין הבלתי חוקית של איראן. המכון מעריך כעת כי זמן הפריצה לגרעין – התקופה הנחוצה לאיראן כדי להרכיב נשק גרעיני – הוא אפסי. פירוש הדבר בפועל הוא שלאיראן יש מספיק אורניום בדרגת נשק כדי לבנות פצצה בתוך ימים, ומספיק כדי להרכיב שישה ראשי נפץ בתוך 30 יום.

שיגור טיל במהלך תרגיל צבאי באיראן, 19 בינואר 2024 (צילום: Iranian Army office / AFP)

אף שיו"ר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לא אישר את הנתונים הללו, בפגישת מועצת הנגידים של הסוכנות ב־4 במרץ, רפאל גרוסי הבהיר כי לגוף הבינלאומי אין הרבה מושג על המתרחש באיראן, והסביר: "הסוכנות איבדה את רציפות הידע על הייצור ומלאי הצנטריפוגות, רוטורים ומפוחים, מים כבדים וריכוז עפרות אורניום".

בפגישה הקודמת של מועצת סבא"א, בנובמבר 2023, הועלו חששות רבים שנותרו בלתי פתורים, בכלל זאת לגבי הימנעותה של איראן מלחלוק את המידע הנדרש על פי החוק הבינלאומי על נוכחותם של חלקיקי אורניום בשני אתרים שונים – וראמין וטורקוזאבאד.

אף שהמשטר צייר את ההחלטה כנקמה במדינות אירופה על הפעלת הסנקציות, על פי גורם אירופי סולק גם פקח רוסי בעל התמחות בצנטריפוגות מתקדמות

נוסף על כך, טהרן לא עמדה בהבטחתה ממרץ 2023 לספק הבהרות לשאלות שהעלתה סבא"א מוקדם יותר. תחת זאת, בספטמבר 2023 המשטר בחר לבטל את הרשאתם של פקחי הגרעין שפעלו במדינה.

אף שהמשטר צייר את ההחלטה כנקמה במדינות אירופה על הפעלת הסנקציות (ברוב הדוחות הפקחים ציינו כי נשללה הרשאתם של הפקחים הגרמנים והצרפתים בלבד), על פי גורם אירופי סולק גם פקח רוסי בעל התמחות בצנטריפוגות מתקדמות.

נשיא איראן אבראהים ראיסי לוחץ את ידו של ראש סבא"א רפאל גרוסי בטהרן, 4 במרץ 2023 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)

למרות ההתקדמות בעבודות פיתוח הנשק הגרעיני של איראן – והחלטתה להעשיר אורניום ל־60% (ובכך להפר את התחייבויותיה לא רק על פי הסכם הגרעין אלא גם על פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני) – ממשל ביידן לא פרסם הצהרה רשמית שלפיה המדיניות הקודמת שלו מתה.

בכיר הפנטגון לשעבר קולין קאהל אמר בעדות בפברואר 2023 כי קיימת "עדיין ההשקפה שאם נפתור את הנושא הזה בצורה דיפלומטית ונחזיר את ההגבלות על תוכנית הגרעין שלהם, זה עדיף מהאופציות האחרות. אבל כרגע הסכם הגרעין מושעה". באופן אישי ביידן היה אף ישיר יותר ואמר לאישה שהשתתפה בעצרת בנובמבר 2022 כי הסכם הגרעין עם איראן "מת".

עם קריסת משאלתו של ביידן להסכם חדש או טוב יותר עם איראן, רבים ציפו לחידוש משטר הסנקציות שהתקיים לפני בחירת ביידן. אבל זה לא קרה

כאשר השליח המיוחד לאיראן רוברט מאלי הושעה מתפקידו בשל הפרות ביטחון שעדיין אינן ברורות, נראה היה כי כל התקוות לחידוש ההסכם נגוזו.

עם קריסת משאלתו של ביידן להסכם חדש או טוב יותר עם איראן, רבים ציפו לחידוש משטר הסנקציות שהתקיים לפני בחירת ביידן. אבל זה לא קרה. תחת זאת, רוב הצעדים שננקטו עם כניסתו של ביידן לבית הלבן ב־2021 – כמו הסרת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור (הם הוחזרו לרשימה בתחילת 2024) והקלת הסנקציות על מפרי סנקציות הנפט שהטילה ארה"ב על איראן – נותרו על כנם.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן והנשיא לשעבר ברק אובמה באירוע בחירות בניו יורק, 28 במרץ 2024 (צילום: Brendan Smialowski / AFP)

מכתב דו־מפלגתי ששלחו מוקדם יותר השנה הסנאטורים מרקו רוביו, מגי האסן ויותר מתריסר סנאטורים נוספים, קרא לחידוש אכיפת סנקציות הנפט:

איראן מייצאת כעת בממוצע יותר מ־1.4 מיליון חביות נפט גולמי ביום, ששני שלישים מהן מגיעים לרפובליקה העממית של סין. מפברואר 2021 ועד אוקטובר 2023 המשטר הכניס לפחות 88 מיליארד דולר מייצוא הנפט הבלתי חוקי הזה. איראן מפיקה יתרונות כלכליים משמעותיים מהתחמקות נרחבת מהסנקציות, כלכלתה צומחת ב־4% בשנה ויתרות המט"ח נטו גדלו גם הן ב־45% בין 2021 ל־2023.

ייצוא הנפט האיראני לסין נמשך ללא סנקציות. אולי ממשל ביידן עדיין מקווה לסוג של הסכם שירסן את תוכנית הגרעין; אולי החששות מפני זינוק במחיר הנפט בשנת בחירות הם שמניעים את האיפוק של משרד האוצר

אף שמשרד האוצר של ביידן המשיך להפעיל סנקציות נגד איראן בשל מגוון הפרות בענייני זכויות אדם, טילים והפצת נשק, הסנקציות על נפט וגז טבעי נוזלי, בייחוד נגד סין וקניינים הקשורים לסין, הן דלות ובלתי יעילות.

מעטים יכולים להצביע על סיבה נחרצת שבגינה ממשל ביידן מאפשר לטהרן לגרוף את הכסף, והמועצה לביטחון לאומי הכחישה כי הבית הלבן מעלים עין. "ארה"ב מקיימת בקפידה את כל הסנקציות הקשורות לאיראן ולא הסירה שום סנקציות. כל טענה מנוגדת היא כוזבת", נמסר מדוברות המועצה לביטחון לאומי לוול סטריט ג'ורנל.

בתי זיקוק של איראן בעיר <em>עסלויה</em> ב־2019 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

אף על פי כן, ייצוא הנפט האיראני לסין נמשך ללא סנקציות. אולי ממשל ביידן עדיין מקווה לסוג של הסכם שירסן את תוכנית הגרעין; אולי החששות מפני זינוק במחיר הנפט בשנת בחירות הם שמניעים את האיפוק של משרד האוצר – ואולי ממשל ביידן חושש שהזנחת הבעיה מצדו העניקה לאיראן עליונות בהסלמה, ופירוש הדבר שכעת עליו להתייחס לאיראן כמעצמת גרעין בפועל.

באופן דומה, נראה כי המעצמות האירופאיות ששיתפו פעולה עם ארה"ב בגיבוש הסכם הגרעין ב־2015, וגינו את נסיגתו של הנשיא דאז דונלד טראמפ מההסכם ב־2018, אינן מתעניינות לפתע בהתקדמות הנשק הגרעיני של איראן.

מוזר עוד יותר הוא חוסר הרצון של ממשל ביידן לעבוד עם בעלות בריתו כדי להפעיל את ה"סנאפבק" (Snapback) – מנגנון לחידוש מהיר של הסנקציות הבינלאומיות על איראן

לאחר פגישת מועצת הנגידים המטרידה של סבא"א בנובמבר, מדינות ה"טריו האירופי" – גרמניה, צרפת ואיטליה – וארה"ב התייצבו יחדיו וגינו את החלטת איראן להגביר את ייצור העשרת האורניום ל־60%. עם זאת, דיווחה רויטרס בזמנו, "בעלות הברית לא ציינו שום השלכות שאיראן עשויה להתמודד איתן בשל הגברת הייצור".

הצהרה משותפת דומה נשמעה בפברואר בעקבות דוח חדש של סבא"א וגם היא כשלה מלהציע תוכנית פעולה כלשהי, ואולי מוזר מכך, לא גינתה את איראן בשל הפרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. גינוי הוא הפעולה החזקה ביותר שסבא"א יכולה לנקוט ללא פנייה למועצת הביטחון של האו"ם.

תרגיל של צבא איראן עם כטב"מים, 25 באוגוסט 2022 (צילום: Iranian Army via AP)

מוזר עוד יותר הוא חוסר הרצון של ממשל ביידן לעבוד עם בעלות בריתו כדי להפעיל את ה"סנאפבק" (Snapback) – מנגנון לחידוש מהיר של הסנקציות הבינלאומיות על איראן. היו כמה רגעים קריטיים שבהם היה הגיוני לעשות זאת, כשם שגם היום.

באוקטובר 2023 החלטת האו"ם שאסרה על העברת כטב"מים וטילים לאיראן או ממנה איבדה מתוקפה תחת תנאי הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית. ואף שהן ארה"ב והן איראן חדלו מלמלא את ההסכם, ההחלטה הביצועית של האו"ם – שאימצה את הסכם הגרעין – עומדת בעינה.

עוד לפני שמתקפת חמאס ב־7 באוקטובר הבליטה את תפקידה הזדוני של איראן במזרח התיכון, כמה אירועים הבהירו כי נטייתו של המשטר בטהרן לשאת ולתת עם המערב הולכת ופוחתת

על פי ממשל ביידן, איראן מפרה זה זמן רב את ההגבלות על תוכניות הטילים והכטב"מים שלה. מנגנון חידוש הסנקציות – סעיף הכלול בהסכם הגרעין המקורי עם איראן – מאפשר לכל אחד מהצדדים הנותרים להסכם ליזום תהליך במועצת הביטחון של האו"ם לחידוש כל הסנקציות של האו"ם, בכלל זאת על נשק קונבנציונלי וטילים, ללא אפשרות וטו.

היופי שבמנגנון חידוש הסנקציות הוא שנוסף על הסנקציות על טילים והאיסור על נשק קונבנציונלי שכבר פקעו, צעד כזה יחזיר גם את ההגבלות על תוכנית הגרעין של איראן. אולם באופן מוזר, לא צרפת, גרמניה או בריטניה ולא ארה"ב – שהביעו דאגה לנוכח תמיכתה של איראן ברוסיה במלחמתה באוקראינה, בין השאר – גילו יותר מאשר עניין רטורי בחידוש הסנקציות.

שיגור טיל במהלך תרגיל צבאי באיראן, 19 בינואר 2024 (צילום: Iranian Army office / AFP)

תחת זאת, כולן טענו כי יטילו סנקציות משלהן על העברות טילים לאיראן או ממנה. כמובן, הסנקציות האירופיות חלות רק על מי שכפוף לתחום השיפוט האירופי ולא על צדדים ממדינות שלישיות המעורבים בהעברות טילים וכטב"מים.

בקיצור, רק ארה"ב מנסה בפועל לייצר הרתעה מפני מעורבות של גורמים ממדינות שלישיות בהעברות כאלה, ללא השפעה רבה.

בשנתיים האחרונות איראן הגבירה את התמיכה במלחמה של רוסיה באוקראינה ושלחה "יותר מ־2,000 כטב"מים" כסיוע לפלישה של מוסקבה. המשטר בטהרן גם תמך בבניית מפעל כטב"מים ברוסיה

ישנם יותר ויותר סימנים לכך שהפנייה של איראן לקו אולטרה־נוקשה מהווה איום על ארה"ב. קריסת הדיאלוג עם איראן ב־2022 לא התרחשה בחלל ריק. עוד לפני שמתקפת חמאס ב־7 באוקטובר הבליטה את תפקידה הזדוני של איראן במזרח התיכון, כמה אירועים הבהירו כי נטייתו של המשטר בטהרן לשאת ולתת עם המערב הולכת ופוחתת.

הראשון היה הדיכוי האלים בעקבות הרצח של מהסא אמיני בספטמבר 2022, שגרר גינוי חריף מצד ממשל ביידן. דיאלוג נוסף בין וושינגטון לטהרן לאחר הסנקציות החדשות סביב אמיני הוגבל למאמצים להשיג את שחרורם של חמישה אזרחים אמריקאים שהוחזקו זמן רב בכלא האיראני (הם הורשו לעזוב את איראן לאחר שממשל ביידן הפשיר שישה מיליארד דולר מהכספים האיראניים).

איראנים גולים מפגינים בסנטיאגו, צ'ילה, בעקבות מותה של מהסא אמיני, 30 בספטמבר 2022 (צילום: AP Photo/Esteban Felix)

בשעה שעמדותיה של איראן התקשחו בזירה הביתית, כך גם מדיניות החוץ שלה התיישרה בצורה מפורשת יותר ויותר עם רוסיה וסין. בשנתיים האחרונות איראן הגבירה את התמיכה במלחמה של רוסיה באוקראינה ושלחה "יותר מ־2,000 כטב"מים" כסיוע לפלישה של מוסקבה. המשטר בטהרן גם תמך בבניית מפעל כטב"מים ברוסיה.

ויש גם את התפקיד של איראן במתקפת 7 באוקטובר, בכלל זאת מימון, חימוש ואימון אנשי חמאס; תקיפות כלי שיט על ידי החות'ים הנתמכים על ידי איראן (חמושים בטילים ובכטב"מים עוצמתיים בעלי טווח של עד 2,400 קילומטר); מימון, חימוש ואימונים איראניים, וכן פיקוד ובקרה של חזבאללה; ותקיפת מטרות צבאיות ומסחריות אמריקאיות על ידי שליחיה השונים של איראן, בכלל זאת בים האדום, בסוריה ובירדן – שבה נהרגו שלושה חיילים אמריקאים.

אחרי 7 באוקטובר, על כף המאזניים של ממשל ביידן מונח הרבה יותר. אף שהתמריצים להתרחקות מהאזור עומדים בעינם, המציאות היא שהמלחמה בעזה דורשת את מעורבותה של ארה"ב

כל זה קרה בהקשר של תחושה חזקה באזור, לפני 7 באוקטובר, שארה"ב סוף סוף מתנתקת מהמזרח התיכון. סימנים מבשרים – כמו היעדר התגובה של ארה"ב למתקפת הכטב"מים בתמיכתה של איראן על אזרחים באיחוד האמירויות הערביות, או לתקיפה ההרסנית של בתי הזיקוק הסעודיים – הביאו לשורת צעדים של התקרבות מחודשת בין מדינות המפרץ לאיראן.

קטאר מעולם לא ניתקה את היחסים עם טהרן, אבל איחוד האמירויות וערב הסעודית צמצמו או ניתקו את הקשרים הדיפלומטיים עימה. כפי שקורה פעמים רבות, דובאי היא זו שהובילה, אבל ריאד מיהרה ללכת בעקבותיה עם פתיחתה המחודשת של השגרירות שלה בטהרן.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ברגע של דומיה במהלך נאום לאחר שחרור חטופים, 26 בנובמבר 2023 (צילום: AP/Stephanie Scarbrough)

אחרי 7 באוקטובר, על כף המאזניים של ממשל ביידן מונח הרבה יותר. אף שהתמריצים להתרחקות מהאזור עומדים בעינם – רוסיה וסין מציבות סכנות ברורות ומיידיות – המציאות היא שהמלחמה שפתחה חמאס על ישראל, והרס עזה בעקבותיה, ידרשו את מעורבותה של ארה"ב.

כבר יש דרישות לחידוש תהליך השלום הישראלי–פלסטיני, לקראת פתרון של שתי מדינות. באיזון בין האינטרסים והעדיפויות של ארה"ב יעמדו בפני הבית הלבן ובעלות בריתו באירופה שתי אפשרויות: מעורבות באזור שנשלט יותר ויותר על ידי איראן ושלוחיה או מסירת השליטה לידי איראן, המצוידת בתוכנית גרעין קטלנית. הבחירה צריכה להיות ברורה.

דניאלה פלטקה היא עמיתה בכירה במכון אנטרפרייז האמריקאי ומגישה שותפה בהסכת "What the Hell is Going On?"