בליץ החקיקה שמקדמת הקואליציה השבוע, רגע לפני שריקת הסיום הפרלמנטרית, עתיד להביא איתו כמה מהזוועות החקיקתיות הגרועות שידעה הכנסת מאז ומעולם.
בין החוקים: החוק להחלשת היועץ המשפטי לממשלה, חוק הכשרות, חוק התקשורת, חוק יסוד לימוד תורה, איסור מעצר משתמטים; ועוד שורה של מתנות חקיקתיות לשותפות הקואליציוניות, עם אפס התחשבות באינטרס הציבורי.
התפיסה הרווחת בקרב מפלגות האופוזיציה היא שמייד עם הקמת הממשלה הבאה, אחרי הבחירות, ניתן יהיה למחוק מספר החוקים את כלל דברי החקיקה הללו. זו תפיסה שגויה ומסוכנת; זה יהיה רחוק מלהיות פשוט.
התפיסה הרווחת בקרב האופוזיציה היא שמייד עם הקמת הממשלה הבאה, אחרי הבחירות, ניתן יהיה למחוק מספר החוקים את כלל דברי החקיקה הללו. זו תפיסה שגויה ומסוכנת
הדרך לבטל את החוקים הללו עוברת באחד משני מסלולים: או בהצעת חוק בתחילת כהונתה של הכנסת הבאה, שתעביר בשלוש קריאות הצעה לביטול איזה מהחוקים שהכנסת מחוקקת כעת; או באמצעות עתירות חוקתיות לבג"ץ, שיוגשו מן הסתם ביחס לכל אחד ואחד מדברי החקיקה הללו.
תיאורטית, כל החוקים הללו יכולים להיעלם באמצעות אחד משני המסלולים הללו. אך ריאלית, לכל אחד מהם יהיה קשה מאוד לתת מעטפת הגנה מלאה מפני הפיגולים החקיקתיים האלה.
הקושי החקיקתי יגיע משלל סיבות: פוליטיות, ציבוריות ומשפטיות. ניקח למשל את חוק יסוד לימוד תורה. אל מול החוק הכולל סעיף אחד בלבד, שעניינו הצהרה על קיומו של ערך יסוד בעם ישראל ובמדינה שעניינו לימוד תורה – לא רבים הם חברי הכנסת היהודים שיסכימו להתייצב נגדו ולקדם את ביטול החקיקה הזו.
כלומר, זה דבר אחד לא לתמוך בחקיקת חוק יסוד בנימוק כי הוא נחקק מטעמים פוליטיים, מפלגים ולא ענייניים – ודבר אחר לגמרי להיות חתום על חקיקת ביטולו.
קושי אחר נעוץ בחקיקה שיוצרת עובדות בשטח, שעלולות להתברר ככמעט בלתי הפיכות. דוגמה לכך היא "חוק הכשרות" שעתיד להביא למינוי מספר עצום של משגיחי כשרות ברשויות מקומיות ובמועצות דתיות. לאחר איוש התקנים הללו, יהיה קשה מאוד להביא לביטולם, גם אם החוק עצמו יבוטל.
אם האופוזיציה של הכנסת הנוכחית תהפוך לקואליציה של הכנסת הבאה, צפויות מפלגות הימין לדרוש את אותו סטנדרט שאותו דרשה האופוזיציה לאורך ארבע שנים, על אף שהן לא עמדו בו בעצמן
תרחיש אפשרי להימנע מהקושי הזה עשוי לבוא מהחלטה של בג"ץ להוציא צו ביניים שיקפיא את יישומו של חוק הכשרות וימנע את איושם של התקנים הללו בתקופת בחירות, אך צו ביניים כזה כלל אינו מובטח.
לאורך הקדנציה כולה צעקו אנשי האופוזיציה בכנסת – ובצדק – כי הקואליציה עושה שימוש לרעה בכוחה כדי לעוות תהליכי חקיקה. למשל, באמצעות הקמת "ועדות מיוחדות" לדיון בהצעות חוק קונקרטיות, כמו במקרה של חוק התקשורת, או באמצעות ניתוב הצעת חוק לוועדות הלא נכונות, כמו במקרה של הדיון המתקיים בוועדת הכנסת בהצעת חוק לימוד תורה.
אם האופוזיציה של הכנסת הנוכחית תהפוך לקואליציה של הכנסת הבאה, צפויות מפלגות הימין לדרוש את אותו סטנדרט שאותו דרשה האופוזיציה לאורך ארבע שנים, על אף שהן לא עמדו בו בעצמן: הליכי חקיקה תקינים, ללא מניפולציות בוועדות, ללא קיצורי דרך. התקינות הזו לא באה בחינם: היא גובה מחיר בזמן ובהון פוליטי.
במסלול השיפוטי, הקושי עשוי גם הוא להגיע הן בהיבט המשפטי המהותי, והן בהיבט הציבורי שעניינו נראות.
נניח לצורך העניין תרחיש קיצון, שבו מוגשות עתירות לביטול כלל החוקים שהקואליציה העבירה, ושהשופטים אכן חושבים שמתקיימת עילה לפסילתם. קשה מאוד להניח שבית המשפט ירצה לשים עצמו במשבצת של מי שפעל ב־100% נגד הממשלה היוצאת וב־100% לטובת הקואליציה החדשה.
אין בכך כמובן כדי לומר שהשופטים ישקלו שיקולים זרים, אך התייצבות הרמטית שכזו אינה סבירה בשום תרחיש.
קשה מאוד להניח שביהמ"ש ירצה לשים עצמו במשבצת של מי שפעל ב־100% נגד הממשלה היוצאת וב־100% לטובת הקואליציה החדשה. אין בכך כדי לומר שהשופטים ישקלו שיקולים זרים, אך התייצבות הרמטית שכזו אינה סבירה
גם לגופם של שיקולים משפטיים יעמדו בפני העותרים והשופטים מכשולים רבים. הדוגמה הבולטת ביותר היא שוב חוק יסוד לימוד תורה. אף שבית המשפט כבר חצה את הרוביקון בעניין חוקי יסוד, בקובעו כי יש בסמכותו להורות על ביטול סעיף בחוק יסוד ואף עשה זאת הלכה למעשה בפרשת עילת הסבירות, מדובר עדיין בעניין שאמור להישמר למקרים נדירים וחריגים ביותר, עניין של פעם בדור.
התקדים השני בעניין זה צפוי להגיע בפרשת שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים – פסק הדין בעניין התיקונים לחוק יסוד החקיקה ולחוק בתי המשפט בהקשר זה אמור להינתן עוד לפני הבחירות. אף אחד משופטי בג"ץ לא ירצה "לפתוח פס ייצור" ולחשוב על אפשרות ביטולו של חוק יסוד שלישי. בפרט לא כאשר מדובר בעניין לימוד תורה – נושא שיעמיד את בית המשפט בעין הסערה.
מה גם שללא הוכחה מפורשת כי יישומו של החוק לא רק יפגע בזכות לשוויון, אלא יקעקע את היסודות הגרעיניים של המדינה, כמדינה יהודית או דמוקרטית, לא תימצא עילה לביטול על־חוקתי שכזה.
חוק התקשורת השנוי במחלוקת שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי צפוי גם הוא להידון בבג"ץ, בשני הקשרים מרכזיים: הן בדבר חוקתיותם של רכיבים מרכזיים מהחוק, והן בדבר הפגמים העצומים בהליכי החקיקה שליוו את הצעת החוק הזו עוד מלפני שלב הנחתה על שולחן הכנסת.
מדובר בהצעת חוק ממשלתית שנוסחה מחוץ להישג ידם של אנשי הייעוץ המשפטי הממשלתי, ובמידה רבה גם ללא אנשי הלשכה המשפטית של הכנסת. התוצאה היא לא רק שורת הסדרים פוגעניים מבחינת שמירת סטנדרטים של שידורי חדשות, הרסניים מבחינה כלכלית ומפלים מבחינת השוויון בפני החוק, אלא לעיתים אף בלתי קריאים ובלתי קוהרנטיים.
יידרש מאמץ סיזיפי, מרוכז ולאורך שנים, כדי להתמודד עם התופעות שהתפרצו כאן, עקב בצד אגודל. מוטב לא להמתין לזבנג וגמרנו – קונספט שאין לו שום קיום במציאות
על רקע ההתנהלות הקואליציונית הקיצונית ביחס להצעת החוק הזו, קשה להבין כיצד היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק לא הוציאה תחת ידיה חוות דעת הקובעת שבהליכי חקיקתו של החוק נפלו פגמים היורדים לשורש העניין. בהיעדר חוות דעת כזו, יהיה קשה הרבה יותר לשופטי בג"ץ להגיע לתוצאה משפטית של בטלות החקיקה.
המסקנה המפוכחת ביחס למאמץ שיידרש כדי להתמודד עם נזקי החקיקה של הקדנציה הנוכחית, גם בתרחיש האופטימלי, דומה במהותה למסקנה בדבר עצם היכולת להתרפא מהתפיסה האיומה שהביביזם וממשלת בנימין נתניהו הנחילו לציבור במשך קרוב לארבע שנים: הנזקים הללו לא ייעלמו כבמטה קסם ביום שאחרי הבחירות.
יידרש מאמץ סיזיפי, מרוכז ולאורך שנים, כדי להתמודד עם התופעות שהתפרצו כאן, עקב בצד אגודל. מוטב לא להמתין ל"זבנג וגמרנו" – קונספט שאין לו שום קיום במציאות – ובמקום זאת להפשיל שרוולים ולצאת למאבק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו