נכון ל-2023 פעלו בישראל 1.76 מיטות אשפוז כללי לאלף נפש (לא כולל מיטות פסיכיאטריה) – פחות ממחצית מממוצע ה-OECD, שעמד על 3.18 מיטות לאלף נפש, לפי דוח מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מדצמבר 2025.

זהו לא נתון חד-פעמי: המספר יורד באופן רציף – מ-1.85 מיטות לאלף נפש ב-2015 ל-1.76 ב-2023. המגמה ארוכת הטווח ברורה עוד יותר. לפי ynet, ב-1995 עמד היחס על 2.27 מיטות לאלף נפש, ובין 2010 ל-2022 ירד מספר המיטות בפועל ב-9% במקביל לגידול משמעותי באוכלוסייה. ישראל, במילים אחרות, לא רק מפגרת אחרי ה-OECD – היא מתרחקת ממנו.

יעל אמתי היא רופאה נוירולוגית וחוקרת המוח, פרופ' אמריטה של אוניברסיטת בן גוריון ומתעניינת בגיאו-פוליטיקה. אם לשניים וסבתה לשישה.

בקצרה: 

• 37% מבוגרי החינוך המיוחד – הזכאים לשירותי רווחה – כ-3,500 בני אדם – אינם מקבלים מהמדינה כל שירות.
• 1,155 תקני עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות אינם מאוישים. 
• תקציב משרד הרווחה זינק מ-12.2 מיליארד שקל נטו ב-2025 ל-14 מיליארד שקל נטו ב-2026 אך מדדי העוני לא ירדו.
• משרד הרווחה והביטחון החברתי כשל ביישום רפורמות, אף שתקציבו גדל פי 2.3 מאז 2010. ממדי העוני כמעט לא ירדו.
• דוחות מבקר המדינה חושפים כשלים כרוניים בטיפול בבוגרים עם מוגבלות, במחלקות לשירותים חברתיים ובהעברת שירותי הרווחה לרשויות המקומיות.
• דוח מבקר המדינה קבע כי 81% מהרשויות המקומיות מספקות שירותי רווחה במיקור חוץ "ללא פיקוח ראוי".
• ישראל ממוקמת במקום השני בשיעור העוני במדינות ה-OECD, עם 1.98 מיליון נפשות עניות ב-2023, ושלישית מהסוף בהוצאות על רווחה.

משרד הרווחה והביטחון החברתי כשל ביישום רפורמות מרכזיות לאורך 15 השנים האחרונות, למרות שתקציבו גדל פי 2.3 במונחים ריאליים מאז 2010. מדדי העוני נשארו יציבים, וגבוהים, לאורך כל התקופה.

ניר גולדברג, כלכלן ורו"ח. כתב שוק ההון בגלובס בעבר, מנהל כספים של חברות היי-טק, יזם ומשקיע בחברות היי-טק.