במרכז הקומדיה השחורה המצליחה "אכפת לי", שעלתה לפני כמה שנים לשירות הסטרימינג "נטפליקס", ניצבת מרלה גרייסון, נוכלת המצליחה לשכנע את מערכת המשפט להעניק לה אפוטרופסות על קשישים המתקשים לדאוג לעצמם, באמצעות העמדת פנים של חמלה.
במסגרת האפוטרופסות גרייסון משכנת אותם במתקן דיור מוגן, פוגעת בהכנסותיהם וגורמת להם לנתק קשר עם העולם החיצון ועם משפחותיהם.
הסרט מציג באופן מוקצן, ולעיתים מקאברי, את הפחד המוכר בעולם האפוטרופסות: מפני עוצמה מופרזת של עמותות וגורמים משפטיים, הנוטלים בערמומיות מקשיש או ממשפחתו את היכולת לנהל את ענייניו, ונעזרים בבתי משפט שמסרבים להיכנס לעובי הקורה – או שלעתים אף מוליכים שולל את השופטים – כדי להשיג את מבוקשם.
אחת העמותות שהצטברו נגדה תלונות רבות היא עמותת "גג לנזקק ולחוסה", שהוקמה ב־2003 וצמחה מאז בהתמדה. ירון (שם בדוי) היה עד לאחרונה אחד מחוסיה הכלכליים – עד שביקש בעצמו להעביר את האפוטרופסות
ואולם, על אף ההקצנה, גורמים מהתחום ששוחחו עם זמן ישראל – ובהם בני משפחות של חוסים שהאפוטרופסות על ענייניהם הכלכליים או הפיזיים הועברה לידיה של אחת העמותות המטפלות בתחום – מעידים כי לא מדובר רק בבדיה דרמטית. חלקם זיהו מרכיבים בסדרה המוכרים להם מהמקרים שבהם נתקלו או היו מעורבים, וטוענים בתוקף להפקרות מתמשכת בניהול התחום ובפיקוח עליו.
אחת העמותות שהצטברו נגדה תלונות רבות היא עמותת "גג לנזקק ולחוסה", שהוקמה ב־2003 וצמחה מאז בהתמדה. ירון (שם בדוי, השם המלא נמצא במערכת) היה עד לאחרונה אחד מחוסיה הכלכליים – עד שביקש בעצמו להעביר את האפוטרופסות. סיפורו של ירון הוא מקרה נדיר שבו ניתן לבחון את התנהלותה של העמותה באמצעים אובייקטיביים בלבד.
ילדותו של ירון עברה עליו בצל בעיות במשפחה, גירושי הורים וניכור. הוא גדל בקיבוץ לבדו, אובחן על הרצף האוטיסטי ומתקשה לנהל את ענייניו. אימו שוהה במוסד טיפולי ואביו נפטר. יש לו חבר אחד בעולם שבאמת דואג לגורלו: רן, הפסיכולוג של הקיבוץ שבו גדל.
במשך שבע שנים ליווה רן את ירון, והוא גם זה שהפנה אותו להוסטל שבו הוא שוהה כיום. המעבר להוסטל היה כרוך במינוי "אפוטרופוס רכוש" מטעם המדינה – נציג רשמי שאמור לשאת באחריות לניהול חשבונות הבנק, להקצאת הכספים ולפיקוח שימנע ניצול לרעה או שימוש לא מבוקר בכספים, ויוודא כי לירון לא יחסר דבר.
לצורך כך נכנסה לתמונה עמותת "גג לנזקק ולחוסה", הפועלת מטעם האפוטרופסות במשרד המשפטים ומקבלת אחריות לגורלם של אנשים קשי יום שאינם מסוגלים לטפל בעצמם, ואין להם קרובים שידאגו למחסורם ולצרכיהם. במקרים רבים מדובר בקשישים או קשישות, שסכסוך משפחתי מונע טיפול מסודר והוגן בענייניהם הכלכליים.
בשיחות עם זמן ישראל התלוננו בני משפחות של חוסים כי העמותה נוטלת על עצמה יותר חסויות מכפי שכוח האדם שלה יכול לנהל, מתוך שאיפה להגדיל את הכנסותיה
במקרים אלה ואחרים, עמותות כמו "גג לנזקק ולחוסה" מקבלות מבתי המשפט לענייני משפחה את הסמכות לנהל את החוסה ואת ענייניו – בין אם באמצעות "אפוטרופסות גוף" (כלומר טיפול רפואי) ובין אם באמצעות "אפוטרופסות רכוש" (ניהול חשבונות בנק והקצבות).
בשנים האחרונות חל זינוק משמעותי בהכנסות עמותת "גג לנזקק ולחוסה", ככל הנראה בעקבות גידול במספר החוסים המופנים אליה. ב־2019 עמד התקציב שהגיע מחוסים וממשרד המשפטים על סכומים דומים: כ־2.5 מיליון שקל הגיעו מהפרשות מחשבונות החוסים, ומעט יותר משני מיליון שקל ממשרד המשפטים.
ב־2024 נותרה התמיכה הממשלתית דומה ואף ירדה מעט, אך התשלום מחשבונותיהם של החוסים זינק משמעותית – מ־2.5 מיליון לכמעט שישה מיליון שקל.
בשיחות עם זמן ישראל התלוננו בני משפחות של חוסים כי העמותה נוטלת על עצמה יותר חסויות מכפי שכוח האדם שלה יכול לנהל, מתוך שאיפה להגדיל את הכנסותיה. לטענתם, התוצאה היא שירות ירוד, זמינות נמוכה והיענות לוקה בחסר לצרכים המיידיים של החוסים הנתונים לאחריותה.
החוק מבהיר כי תפקידי האפוטרופוס, העמותה במקרה זה, הם "לסייע לאדם שאינו מסוגל לדאוג לענייניו בעצמו, באופן חלקי או מלא, בשל מוגבלות או מחלה".
החוק מגדיר גם את ההכרח להתחשב ברצונו של החוסה, לחזק את עצמאותו ככל האפשר ולשתף פעולה עם בני משפחה וגורמים מקצועיים למען רווחתו
עוד מבהירות הוראות החוק כי על העמותה לשרת את החוסה ולמלא אחר צרכיו באופן מובהק: "על האפוטרופוס לסייע לאדם לחיות חיים מיטביים, מכבדים ומלאים, לסייע לו בהשמעת קולו ולקיים ככל האפשר את רצונו", וכן "לפעול ברגישות ובנאמנות, תוך שיתוף האדם בהחלטות ככל האפשר ושמירה על כבודו ורצונו ככל שניתן".
החוק מגדיר גם את ההכרח להתחשב ברצונו של החוסה, לחזק את עצמאותו ככל האפשר ולשתף פעולה עם בני משפחה וגורמים מקצועיים למען רווחתו.
ואולם, תחקיר זמן ישראל מעלה כי בפועל הדברים אינם תמיד מתנהלים כך. לא אחת נכנסים לתווך שיקולים זרים, הפוגעים בקשר הרגיש שבין איש או אישה הסובלים ממחלה או מלקות, לבין העמותה שלקחה על עצמה לייצג את המדינה ולטפל בענייניהם.
במקרים שנבחנו בזהירות הראויה על ידינו, בין אם בשל מגבלות משפטיות ובין אם לצורך שמירה על פרטיות החוסים, עולה לעיתים התנהלות תמוהה, לא שקופה, בלתי עניינית או לא הוגנת לכאורה מצד נציגי העמותה כלפי החוסה או כלפי בני משפחתו.
במקרים מסוימים חולקים בני המשפחה את האפוטרופסות עם העמותה: זו מקבלת אחריות על חשבונות הבנק, בעוד שהמשפחה מוסיפה להיות אחראית על גופו ושלומו של החוסה. כאשר מתקיים "פיצול" כזה, התלות של המשפחה באפוטרופוס וביכולת לתקשר עימו היא קריטית, שכן אם לא יוקצו מתוך חשבונו של החוסה המשאבים הדרושים, הוא עלול להיוותר ללא ביגוד מתאים, תזונה הולמת או טיפול רפואי מספק.
למה לקחת לנו לקוח בלי לספר לנו?
בשלל תלונות שהצטברו בשנים האחרונות עולה כי העמותה נוטה לשכוח את התכלית המרכזית של קיומה, ושוקלת שיקולים זרים או פגומים במקום רווחתם ואיכות חייהם של החוסים שהופקדו במשמרתה, למשל עקרון של "שימור הלקוח".
מדוע מתנגדת העמותה לאפשר לירון לממש את חלומו מכספים השייכים לו? אלא שבמהרה התברר כי זו הייתה רק חוליה ראשונה בשרשרת שהפכה את חייו של ירון למסובכים עוד יותר מכפי שהם ממילא
נדמה כי זהו חלק מהסיפור במקרה של ירון. כשאביו נפטר הוא הותיר עבורו ירושה וגם מחצית מדירתו. אלה מצטרפים לכסף שמקבל ירון מדי חודש מהביטוח הלאומי ומהקיבוץ. אז כמה כסף מופקד עבורו בחשבון? את התשובה לשאלה הזאת, שרווחתו של ירון תלויה בה, קשה מאוד לגלות. העמותה שולטת במידע הזה מכוח האפוטרופסות שבה זכתה מבית המשפט, ואינה חולקת אותו, גם כאשר היא לכאורה נדרשת לעשות זאת.
ירון נמצא בתפקוד גבוה יחסית לאדם במצבו, והקשר שלו עם רן, שתומך בו, כמעט אפשר לו להגשים חלום קטן. אבל רק כמעט. "הוא בא אליי לפני שלוש שנים וביקש לנסוע לחו"ל", מספר רן. "הוא אמר, 'אף פעם לא הייתי בחוץ לארץ'.
"בהתחלה ניסיתי להתחמק, כי זאת חתיכת אחריות, אבל בסוף הסכמתי לפנות כמה ימים מהעבודה ולקחת אותו לשיט בקפריסין, שזה המקסימום שאפשר לעשות איתו, כי חייבים משהו בלי סיכונים, כזה שיאפשר להתמודד עם החרדות והקשיים שיש לירון".
כדי לממן את הנסיעה נדרש אישור כספי מהאפוטרופוס, כלומר מנציגת העמותה. אך אף שמדובר בהוצאה חד־פעמית ולא גדולה, מתוך כספיו הפרטיים של החוסה, שתאפשר לו ליהנות מעט מחיים די אומללים, העמותה קפצה ידיה והחליטה לאשר את כרטיס ההפלגה לירון בלבד, ללא מלווה.
בהיעדר אישור לליווי, הנסיעה המיוחלת בוטלה, שכן אין דרך לירון להתנהל לבדו ללא פיקוח צמוד בסביבה לא מוכרת. "הם אמרו, 'אין אישור, תקנה אתה את הכרטיס שלך'. אמרתי להם, 'תראו, אני לא מבקש מכם להחזיר לי ימי עבודה או הוצאות אחרות, אבל להפלגה כזאת מישהו צריך ללוות אותו. אם זה לא יהיה אני, יצטרכו מישהו אחר. הוא לא יכול לנסוע לבד'.
בשלב מסוים ביקש ירון שוב מרן להפוך לאפוטרופוס הרכוש שלו במקום העמותה. בעבר סירב רן לקחת על עצמו את כובד האחריות הזו, אך הפעם – לאחר שגם העו"ס הסתייגה מהיחס של העמותה – התרצה
"לא עזר כלום, הם לא הסכימו לדבר איתי, אז פניתי לפיקוח על האפוטרופסות. ובסוף גם לירון יצא החשק וכל העסק התמוסס".
תקרית הנסיעה העלתה תהיות: מדוע מתנגדת העמותה לאפשר לירון לממש את חלומו מכספים השייכים לו? אלא שבמהרה התברר כי זו הייתה רק חוליה ראשונה בשרשרת שהפכה את חייו של ירון למסובכים עוד יותר מכפי שהם ממילא.
"הם סירבו לתת מידע לגבי הכסף, באופן קבוע", מעיד רן. "בשלב מסוים זה פגע בירון משמעותית. כשאביו נפטר לפני כשנה הוא הוריש לירון ולאחיו את הדירה שלו בקיבוץ. כדי לממש את הזכות הזאת היה צריך לשלם לקיבוץ כ־17 אלף שקלים בשביל לשחרר את הדירה, ששוויה מגיע בטח לשני מיליון שקלים או יותר.
"אז פנינו לעמותה, עם תאריך יעד שבו צריך היה לשלם, והתחילו המשחקים והם לא העבירו את הכסף בזמן. זאת הייתה התנהלות קבועה".
בשלב מסוים ביקש ירון שוב מרן להפוך לאפוטרופוס הרכוש שלו במקום העמותה. בעבר סירב רן לקחת על עצמו את כובד האחריות הזו, אך הפעם – לאחר שהבין כי גם העובדת הסוציאלית בהוסטל שבו שהה ירון וגם ירון עצמו הסתייגו מהיחס של העמותה כלפיו – התרצה.
בעיקר הטרידה אותו גישתה הדווקנית, לטענתו, של הממונה מטעם עמותת "גג לנזקק ולחוסה", ותחושתו כי העמותה מערימה קשיים למכביר ללא צורך. הוא הבין שאם רוצים להקל על ירון, יש לקחת חזרה את המושכות.
בניגוד למקרים אחרים שהגיעו לידי זמן ישראל, במקרה של ירון אין מחלוקת: הייתה החלטה ברורה ולא משתמעת לשני פנים של בית המשפט, שקבע כי האפוטרופסות תעבור לרן
ירון פנה לבית המשפט, וזה קיבל את בקשתו ושחרר את העמותה מייצוג החוסה. כאן המקום להזכיר כי אפוטרופסות המאושרת כחוק מכניסה כסף לחשבון העמותה בשני אופנים: תקציב קבוע וכללי ממשרד הפנים, ותשלום ספציפי עבור כל חוסה, הממומן מכיסו או מתוך חשבונותיו. כפי שצוין, הסעיף התקציבי הזה הלך ותפח עם השנים, ככל שהעמותה נטלה על עצמה עוד ועוד חסויות.
בניגוד למקרים אחרים שהגיעו לידי זמן ישראל, במקרה של ירון אין מחלוקת: הייתה החלטה ברורה ולא משתמעת לשני פנים של בית המשפט, שקבע כי האפוטרופסות תעבור לידיו של רן.
לנוכח הקרבה בין השניים, מחויבותו של רן והניסיון הרב שלו בטיפול באנשים הסובלים מבעיות נפשיות, היה בכך צדק פואטי וגם סימן אופטימי. ירון יוכל ליהנות מכספו בסיוע של חבר אמת – מישהו שבאמת אכפת לו ואינו מנסה להרוויח מהמצב.
אולם, בעמותה התקשו לקבל את הדין ופיתחו, לדבריו של רן, "רגשות" כלפי החלטת בית המשפט. "עדכנתי אותם שאני עכשיו האפוטרופוס והם נורא כעסו", מספר רן. "התגובה שלהם הייתה שעשיתי את זה מאחורי גבם, ואיך לא ביקשו התייחסות שלנו וכו'.
"הבהרתי להם שהתהליך המשפטי היה ידוע להם, ובכל מקרה שבעיניי זה לא רלוונטי, אבל מאותו רגע הם לא מוכנים לעזור לי בכלום. ביקשתי פירוט של כספים, מקורות הכנסה, מידע. הם הבהירו שלא יתנו לי שום מידע על כלום. להפך, הם הערימו עלי עוד קשיים.
"למשל, היה לירון טלפון, אבל אי אפשר לקנות לו סים חדש, כי לא נותנים את הפרטים של המפעיל. סתם דברים קטנים וטיפשיים של 'לעשות דווקא'. או סירוב להעביר תשלום לחונך של ירון, כך שלא היה מאיפה לשלם לו"
"למשל, היה לירון טלפון, אבל אי אפשר לקנות לו סים חדש, כי לא נותנים את הפרטים של המפעיל. סתם דברים קטנים וטיפשיים של 'לעשות דווקא'. או סירוב להעביר תשלום לחונך של ירון, כך שלא היה מאיפה לשלם לו. כשהגעתי לבנק לטפל בחשבון שלו, אמרו לי: 'הוא רשום אצלנו כמי שנפטר'. זה היה חשוד. בדיעבד התברר שנפלה טעות ברישום, אבל כל ההתנהלות הייתה מוזרה ולא מקצועית".
לדאגתו של רן שותפה גם העובדת הסוציאלית של ירון בהוסטל שבו התגורר. ביוני האחרון היא פונה לנציגת העמותה שירלי ליברמן, הממונה על התיק של ירון, ומבקשת להעביר את הטיפול בו לידי רן בהקדם. התשובה הלקונית שהיא מקבלת היא כי התהליך יארך שלושה חודשים: "לא מתפקידי לטפל בזה, הנהלת חשבונות מיודעת ופועלת להכנת דוח כזה".
בתגובה פונה אליה רן עצמו ומסביר מדוע המתנה של שלושה חודשים פוגעת בחוסה: "יש צורך דחוף", הוא כותב. "לפני כשבועיים הייתם אמורים להעביר את חלקו של ירון בקניית הקרקע של הבית שהוא ירש מאביו […] אין לי את המידע הרלוונטי שנמצא אצלכם […] לטובתו של ירון אבקש מכם לעזור בהעברת התשלום הנדרש באופן מיידי כדי שלא יאחר את המועד וייאלץ לשלם קנסות.
"שאר הדברים יכולים לחכות שלושה חודשים, בתנאי שאדע את מספר חשבון הבנק ואת הדרך שבה אוכל למשוך משם כספים על פי החוק".
בתגובתה המפתיעה משיבה לו ליברמן תשובה המעידה, לכאורה, כי העמותה אכן פיתחה סוג של "עלבון" בעקבות החלטת בית המשפט. "אין מדובר בפגיעה בי באופן אישי, אלא החשאיות שבה נעשו הדברים", מתריסה ליברמן. "אי עדכון העמותה על סיום המינוי […] וכל זה נעשה ללא ידיעתה [של העמותה], התנהלות לא מקצועית של כלל הגורמים המכותבים כאן מבחינתי".
רן משיב בתמיהה על הטענה שלפיה הליך משפטי חוקי, שנעשה למען רווחתו של החוסה, בוצע "בחשאי": "העברתי לכם את המינוי ברגע שקיבלתי אותו. הרי הייתה מעורבת בכך פקידת הסעד ובית המשפט"
בהמשך מבהירה ליברמן כי לא תעשה מאמץ להקל את המעבר עבור ירון, שממתין לאפשרות לנהל את כספיו הפרטיים: "אינך יכול לפעול מחשבון טרום האפוטרופסות אצלנו. ברגע שעדכנו את הבנק בסיום המינוי, הבנק יחסום [את החשבון] תוך שלושה חודשים, ואתה לא תוכל לפעול מתוכו".
רן משיב בתמיהה על הטענה שלפיה הליך משפטי חוקי, שנעשה למען רווחתו של החוסה, בוצע "בחשאי": "העברתי לכם את המינוי ברגע שקיבלתי אותו. הדבר גם לא נעשה בחשאי. הרי הייתה מעורבת בכך פקידת הסעד ובית המשפט, שבוודאי, כך נאמר לי, ביקש את התייחסותכם.
"וכן, אינני אפוטרופוס מקצועי ועליי ללמוד איך לעשות את הדברים. ובכל זאת יש לי ציפייה תמימה שתסייעו לי בכך לפחות בהתחלה, ובמקום שבו צריך לתת מענה דחוף".
גם העובדת הסוציאלית טורחת ומבהירה כי החוסה מצוי במצוקה לנוכח התמשכות ההליכים, ומנסה להפיס את תחושות העלבון המיותרות ואת חוסר המקצועיות: "הוא מוטרד מכך שהמעבר טרם בוצע באופן סופי מהבחינה המעשית […] הביע רצון ברור שרן יהיה האפוטרופוס שלו.
"הוא רואה בו בן משפחה ומכיר אותו כל חייו […] ירון לא הביע תסכול או חוסר שביעות רצון מהליווי שלכם, אך כאמור הוא רואה ברן בן משפחה, ומינויו הרשמי של רן כאפוטרופוס נותן לירון תחושת שייכות ומשפחתיות".
עד כה העבירה העמותה לרשותו של ירון סכום חלקי בשתי פעימות, ללא דיווח מסודר על הכסף הקיים בחשבון. רן מעריך כי הסכום אינו מכסה את כלל רכושו של ירון, אך בהיעדר שקיפות קשה לדעת
התכתובת מעלה תמיהה: גם אם טענת העמותה ש"הדברים נעשו בחשאי" נכונה, לנוכח קביעת בית המשפט עולה השאלה איזו סיבה יש לנציגת עמותה ציבורית, הממומנת מכספי מדינה, להערים קשיים בירוקרטיים הפוגעים בחוסה הסובל מלכתחילה ממצב קשה?
נניח שהחוסה אינו חפץ עוד בעמותה זרה שתהיה אחראית על חשבונותיו, ומבקש כי האדם הקרוב אליו כל חייו יטפל בענייניו – מדוע הדבר אמור לעורר "רגשות נטישה" אצל העמותה, ומדוע להערים קשיים דווקא על החוסה האומלל?
החוק מחייב את האפוטרופוס המופקד על ענייני רכוש – בין אם מדובר בעמותה ובין אם באדם פרטי – להגיש "פרטה" (סל מחיה) הכוללת מידע פיננסי ויתרות כספיות של החוסה. בדיקה שערך ירון גילתה, לטענתו, כי במשך עשר שנים נמנעה העמותה מלמלא את חובתה זו ולא הגישה פרטה כנדרש.
"המשמעות היא שלאף אחד אין מושג מה קורה בתיק שלו מבחינה כספית, וצריך להתחיל מאפס. הם העבירו סכום אחד שהיה נראה לי נמוך, וההתכתבות איתם הייתה מאוד מורכבת. לפעמים הם לא עונים במשך שבועיים ולפעמים במשך חודש. כאילו מי אני בכלל שפונה אליהם".
עד כה העבירה העמותה לרשותו של ירון סכום חלקי בשתי פעימות, ללא דיווח מסודר על הכסף הקיים בחשבון. רן מעריך כי הסכום אינו מכסה את כלל רכושו של ירון, אך בהיעדר שקיפות קשה לדעת. העמותה, משום מה, מתעקשת לשוב לבית המשפט ולבקש אפוטרופסות, ונלחמת על החוסה כאילו מדובר בלקוח פרטי שאיבדה.
העמותה, משום מה, מתעקשת לשוב לבית המשפט ולבקש אפוטרופסות, ונלחמת על החוסה כאילו מדובר בלקוח פרטי שאיבדה
עדותו של רן מקבלת חיזוק גם ממנהל ההוסטל שבו שוהה ירון, ניהאד. לדבריו, ההתנהלות מול נציגי "גג לנזקק ולחוסה" קשה ופעמים רבות אינה אפקטיבית מנקודת מבטו של החוסה.
"העמותה החליטה שהם לא רוצים לשחרר את הכסף של ירון ושהם רוצים לקחת אליהם חזרה את האפוטרופסות. היו שיחות לא נעימות כי לא היה לו כסף זמין לצרכים מיידיים, כמו נסיעות או טלפון נייד, והעמותה התעקשה. אז התערבתי כי ראיתי שבאמת ירון נפגע מהתהליך ושחסרים לו דמי כיס.
"צריך להבין שיחסית לחוסה ירון הוא אדם עם תפקוד מאוד גבוה ומבין עניין, ואם אין לו כסף להתנהל באופן עצמאי, הוא נכנס לחרדות. אני לא התערבתי בענייני הכספים שלו, רק ניסיתי לפשר כדי שהעמותה תאפשר לו לקבל דמי כיס, והתגובה שלהם הייתה קרה מאוד, כאילו לא אכפת להם".
נתקלת בתופעה הזאת בעבר?
"זאת לא הפעם הראשונה שהעמותה מתנגדת להעברת אפוטרופסות, אם כי מעולם לא נתקלתי בהתנגדות כה חריפה. יש התנהלות מאוד לא פשוטה עם נציגי העמותה בתקופה האחרונה גם מול דיירים נוספים.
"הייתה גם תקופה שאיבדנו קשר עם העמותה לגמרי – הם פשוט לא ענו לנו, וזה מתסכל. ממש מתסכל. הם נעלמו לפחות לחודש, ואין למי לפנות. זה היה בתקופת החגים, ואנחנו הוסטל עם תקציב מוגבל. נוצר מצב שבו דיירים מבקשים לדעת מה קורה עם הכסף שלהם – אם יש או אין חוב – ולא מקבלים תשובה".
"הייתה גם תקופה שאיבדנו קשר עם העמותה לגמרי – הם פשוט לא ענו לנו, וזה מתסכל. ממש מתסכל. הם נעלמו לפחות לחודש, ואין למי לפנות. זה היה בתקופת החגים, ואנחנו הוסטל עם תקציב מוגבל"
כדי לברר את תוצאות הבדיקה סביב טיפולה של העמותה בענייניו של ירון, העברנו למשרד המשפטים תצהיר מטעמו של רן – כיום האפוטרופוס של ירון – להעביר לידינו מידע ותשובות בענייניו של ירון. בתגובה אישר האפוטרופוס הכללי כי תלונות נוספות בעניינו של ירון עדיין מצויות בבדיקה:
"האפוטרופוס הנוכחי הגיש לאפוטרופוס הכללי בספטמבר 2025 תלונה על אי העברת הכספים בידי העמותה. בהתאם לדוח הסופי שהגישה העמותה, יתרת הכספים הועברה בשתי פעימות בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר. האפוטרופוס הכללי שלח על כך מכתב לאפוטרופוס הנוכחי במענה לפנייתו. יצוין כי סוגיות מסוימות בהתנהלות העמותה מצויות בבירור וממתינות להתייחסותה".
שלמה בוכובזא, מנכ"ל עמותת "גג לנזקק ולחוסה", סירב להתייחס למקרים ספציפיים, לרבות מקרהו של ירון – זאת אף לאחר שרן, האפוטרופוס החוקי, הסכים לכך. לשאלת זמן ישראל השיבו בעמותה: "לא מוכרים לנו מקרים של 'סירוב עיקש' שלנו להישאר במינוי כאפוטרופוסים, שכן בכל בקשה להחלפת או שינוי המינוי אנו משאירים לשיקול דעת בית המשפט, שלו נתונה הסמכות הבלעדית להחליט מי יהיה האפוטרופוס, וזאת לאחר שבחן את כלל המועמדים וכלל המידע". (התגובה המלאה בסוף הכתבה).
אך ירון אינו היחיד שנקלע למצב הבעייתי הזה, שבו במקום שהעמותה תסייע בעדו, היא בוחרת להילחם על האינטרסים שלה. בחלק השני של התחקיר נבחן את ההתנהלות הכספית של העמותה מאז הקמתה: מה עלה בביקורת המקיפה שערך רשם העמותות בעשור הקודם, האם התלונות על כספים שנעלמים מוצדקות, והאם העמותה מקפידה על דיווח מדויק למשפחות ולבתי המשפט.
"אני לא יכול לענות. רק האפוטרופוס יקבל את המידע"
מהאפוטרופוס הכללי נמסר לשאלות זמן ישראל כי בחלק מהמקרים – שחלקם יתפרסמו בכתבות עתידיות בסדרה – נמצאו התלונות נגד העמותה מוצדקות. עם זאת, סירבו שם לפרט באילו תלונות מדובר ומהן הפעולות שננקטו.
"במקרים שזוהו, חלק מהתלונות נמצאו מוצדקות, חלקן לא, וחלקן עדיין בהליכי בירור. ניתן להעביר אלינו פרטים מזהים לגבי התלונות שהגיעו לידך על מנת שנוכל לטפל גם בהן"
"במקרים שציינת והצלחנו לזהותם בהתאם לפרטים שנשלחו, ננקטו פעולות בידי האפוטרופוס הכללי לבירור אופן התנהלות העמותה, למתן הנחיות לעמותה במקרים המתאימים וכיוצ"ב. יחד עם זאת, לא נוכל להתייחס לפרטים בשל הגנה על פרטיותם של האנשים שמונה להם אפוטרופוס.
"במקרים שזוהו, חלק מהתלונות נמצאו מוצדקות, חלקן לא, וחלקן עדיין בהליכי בירור. ניתן להעביר אלינו פרטים מזהים לגבי התלונות שהגיעו לידך על מנת שנוכל לטפל גם בהן".
![האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני הירושה עו"ד בן ציון פיגלסון (צילום: משרד המשפטים)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/02/media_ben-zion-280x360.jpg "האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני הירושה עו"ד בן ציון פיגלסון (צילום: משרד המשפטים)")
רן העביר, באמצעותנו, לאפוטרופוס הכללי ייפוי כוח המתיר להעביר לרשותנו פרטים אודות הבדיקה שנעשתה בעניינו של ירון. בעקבות זאת הועברה לידי זמן ישראל ההתייחסות הבאה: "האפוטרופוס הנוכחי (רן) הגיש לאפוטרופוס הכללי בספטמבר 2025 תלונה על אי העברת הכספים בידי העמותה.
"בהתאם לדוח הסופי שהגישה העמותה, יתרת הכספים הועברה בשתי פעימות בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר. האפוטרופוס הכללי שלח על כך מכתב לאפוטרופוס הנוכחי במענה לפנייתו. יצוין כי סוגיות מסוימות בהתנהלות העמותה מצויות בבירור וממתינות להתייחסותה".
בהקשר זה נציין כי האפוטרופוס הכללי סירב לפרט מהן הסוגיות הנבדקות בעניינו של ירון.
מעמותת "גג לנזקק ולחוסה" נמסר בתגובה: "כל תלונה המגיעה לעמותה נבדקת. יחד עם זה יש לקחת בחשבון כי העמותה הינו תאגיד למתן שירותי אפוטרופסות ואינו תחליף לבני משפחה. גם כאשר מונה אפוטרופוס לאדם, יכולים בני המשפחה להמשיך ולדאוג לו.
"לא מוכרים לנו המקרים של 'סירוב עיקש' שלנו להישאר במינוי, שכן בכל בקשה להחלפת או שינוי המינוי אנו משאירים זאת לשיקול דעת בית המשפט, שלו נתונה הסמכות הבלעדית להחליט מי יהיה האפוטרופוס"
"לא מוכרים לנו המקרים של 'סירוב עיקש' שלנו להישאר במינוי, שכן בכל בקשה להחלפת או שינוי המינוי אנו משאירים זאת לשיקול דעת בית המשפט, שלו נתונה הסמכות הבלעדית להחליט מי יהיה האפוטרופוס, וזאת לאחר שבחן את כלל המועמדים וכלל המידע".
בשיחה עימו מסר שלמה בוכובזא כי הוא מסרב להתייחס למקרים פרטניים, ומוכן להתייחס רק לשאלות עקרוניות. "כל התיקים שאנחנו מטפלים בהם הם תחת חיסיון של בית משפט, ושיתוף מידע הוא עבירה חמורה, אז ברור שאני לא יכול להתייחס ספציפית לתיקים".
ביקשנו להיפגש איתך כדי להבין טוב יותר את גישתכם ונמסר לנו שהדבר יתאפשר.
"אני לא מוצא טעם בפגישה, זאת תקופה לחוצה. אבל כל שאלה כללית שהיא לא נוגעת לאדם ספציפי אני יכול לענות".
יש לנו מקרה שבו האפוטרופוס החדש מתיר מענה. מדוע שלא תתייחסו אליו?
"אני אענה רק לאפוטרופוס, אני לא יכול לענות לך. האפוטרופוס יקבל את המידע".
ואם הוא נותן לנו ייפוי כוח?
"לי אסור לשתף מידע עם אנשים חיצוניים".
אתם מודעים לעובדה שיש טענות קשות וחוזרות כלפי העמותה?
"בית המשפט ממנה אותנו בדרך כלל במחלוקות של כסף במשפחה, או כדי לעצור מצב שבו בני משפחה נהנו מהכספים של החוסה, או כאשר הוא לא ניהל את כספיו באופן נכון ובזבז, כך שלא נותר לו כסף לשלם עבור חשמל, ארנונה וכו'. אז בכל מקרה אנחנו יוצאים 'האיש הרע', כי אנחנו צריכים להפסיק התנהלות לא תקינה".
ביקשנו מבוכובזא לדעת עד כמה גדל מספר החוסים שבהם מטפלת העמותה. תשובתו הייתה: "יש את כל המידע באינטרנט". ואולם, המידע האמור אינו מצוי באינטרנט
זה ברור, אבל מה אם יש מקרה שבו לאדם שנמצא בהוסטל יש צרכים מידיים וקשה לקבל את המענה שלכם או תשובה בזמן סביר?
"אנחנו תמיד עונים בשעות העבודה. בסניפים או במטה הראשי תמיד יענו מראשון עד חמישי מ־08:00 עד 16:00. תמיד יענו. השאלה מי שואל את השאלה. אם זה החסוי עצמו הוא יקבל את כל המענה, אם זאת המשפחה שלו – אין לה סמכות לקבל. יש חיסיון".
זה לא מדויק. ייתכן, למשל, מקרה של אישה בת 90 השוהה בהוסטל: אתם משמשים אפוטרופוסים לענייני רכוש, והמשפחה אפוטרופוסים לענייני גוף, וההוסטל או בני המשפחה מבקשים אישור להוצאה דחופה או בסיסית עבור האישה – ואינם מצליחים לקבל מכם אישור. יש כמה וכמה מקרים כאלה.
"אני לא מכיר תופעה כזאת. אני לא רואה סיבה שיהיה עיכוב בתהליך".
אתה הרי לא טוען שכל מי שהתלונן על שהקרוב שלו היה במצוקה ולא קיבל יחס מתאים הוא בהכרח ממציא, נכון?
"לא, אני לא טוען זאת. יכולים להיות מקרים ולכל אחד יש את הסיבות האובייקטיביות שלו. אתה עיתונאי ולא נוח לי לחשוף מידע. אבל ככל שבן משפחה יכתוב לי מייל, אני מבטיח לעשות בדיקה יסודית למקרה ספציפי. אנחנו לא מתעלמים".
בסיום השיחה ביקשנו מבוכובזא לדעת עד כמה גדל מספר החוסים שבהם מטפלת העמותה. תשובתו הייתה: "תסתכל, יש את כל המידע באינטרנט, כמה כל תאגיד מטפל, יש תאגידים הרבה יותר גדולים מאיתנו".
ואולם, המידע האמור אינו מצוי באינטרנט, ובמענה לשאלה מפורשת בנושא השיבה העמותה: "מספר המטופלים הינו מידע מסחרי שאיננו מחויבים לשתף בו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכאחות שנים רבות וכאחראית תחום קשישים בקהילה בקופה בה עבדתי הייתי עדה לתפקוד ההזוי של העמותות שהאפוטרופוס הכללי ממנה כאחראיות לטיפול באנשים שמונו להם אפוטרופוס. זה שנים שידוע שהעמותות האלו דואגות אך ורק לרווח הפרטי שלהם ולא לרווחת המטופלים. כששאלו אותי הדרכתי משפחות 1. להימנע ממינוי אפוטרופוס (היום יש ייפוי כוח מתמשך) 2. במידה ואין בברה למצוא אדם בקהילה שיסכים להיות אפוטרופוס