אחת הבעיות הגדולות עם החדשות מאז השבעה באוקטובר, היא שגם אירועים שלכאורה אמורים להרגיע אותנו ולנסוך בנו ביטחון, מעוררים בנו חרדה.

לדוגמה הידיעה המעניינת על כך שארצות הברית שלחה לאזור את הצוללת הגרעינית "אוהיו", אחת הצוללות הגדולות ביותר בצי האמריקאי, שייתכן – אם כי זה לא מידע מהסוג שמאשרים אותו – שהצוללת הזו גם נושאת טילים בעלי ראשי קרב גרעיניים.

צוללת גרעינית מסוג אוהיו שארצות הברית שלחה למזרח התיכון ב-5 בנובמבר 2023 (צילום: חיל הים האמריקאי)

הצבא האמריקאי פרסם את ההודעה החריגה של העברת הצוללת לאזורנו בטוויטר. ההודעה נתפסת כצעד מרתיע של ארה"ב כלפי איראן ובעלי בריתה באזור, מחזבאללה בלבנון ועד הח'ותים בתימן: אל תסתבכו איתנו.

לכאורה אנחנו אמורים להרגיש עכשיו כמו מי שחטף מכות בחצר בית הספר, ועכשיו הבריון הגדול של השכונה מתייצב לצידו ומודיע לכולם "מי שמתעסק עם הישראלים, מסתבך איתי".

אבל זה בדיוק מה שמעורר עכשיו חרדה: אנחנו לא יכולים להסתדר לבד? לא אמורות להיות גם לנו כמה צוללות כאלה משלנו (שעל שמן "פרשת הצוללות" המפורסמת)? המצב עד כדי כך נפיץ שארצות הברית הגדולה נדרשת להודיע הודעה חריגה כזו בטוויטר?

ארה"ב הרי כבר שלחה לאזור שתי נושאות מטוסים – "ג'רלד פורד" שהגיעה למזרח הים התיכון ממש בימים הראשונים של המשבר, ו"דווייט אייזנהאואר" שהגיע בעקבותיה. וחוץ משתי אלה, נשלחו לאזור כמה ספינות מלחמה נוספות – כולל אחת שיירטה חלק מהטילים והכטב"מים שהח'ותים שיגרו מתימן לעבר אילת.

מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה התייחס לכל המהומה הימית הזו בנאום שלו ביום שישי ואמר: "הספינות של ארצות הברית לא מפחידות אותנו, אנחנו ערוכים היטב גם אליהן".

הפרשנים הצבאיים שמנתחים את הפעילות האמריקאית באזור מסכימים הבוקר שמדובר בהודעה חריגה מאוד מטעם הפנטגון. "זה לא רק סוג הצוללת שנמצאת שם. זו העובדה שהצבא האמריקאי מכריז שאחד מנכסי הנשק הסודיים ביותר שלו נמצא באזור. זה מסר פומבי גם בלי פירוט מיקום ספציפי", צייצה אתמול ברברה סטאר, שהייתה הכתבת הצבאית של סי-אן-אן במשך שנים.

שרת התחבורה מירי רגב, שהיא כזכור קוראת נאמנה של צ'כוב, בוודאי זוכרת את הכלל הדרמטי שמיוחס לו: אקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב לירות במערכה השלישית.

מעניין מה צ'כוב היה אומר על צוללת גרעינית.

שר המשפטים יריב לוין בכנס "מידה" בירושלים, 5 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

שר המשפטים יריב לוין הודיע אתמול לבג"ץ כי בכוונתו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בתוך 15 יום. בזאת לכאורה נגמרה הסאגה סביב כינוס הוועדה ומילוי עשרות התקנים החסרים בבתי המשפט.

אבל זוהי רק מראית עין. לוין עשה הכול כדי לדחות את הדיון בבג"ץ בעתירות נגדו על סירובו לכנס את הוועדה. אתמול היה אמור להגיש את תצהיר התשובה שלו לבג"ץ – תצהיר שהוא דרש להגיש ושבעטיו קיבל דחייה בדיון. כלומר, לוין חיכה עד לרגע האחרון, סחט את לימון הזמן עד הטיפה האחרונה, ואז הודיע כי הוא מכנס את הוועדה ובכך מייתר את הדיון בבג"ץ.

וכל זה, באצטלה של אדם שוחר שלום ("שר המשפטים סבור שבעת מלחמה אין מקום לעסוק בנושאים שבמחלוקת, לרבות בנושא הליכי מינוי שופטים"). תזכורת: לוין אחראי במו ידיו לקרע החברתי הגדול ביותר בתולדות המדינה, סביב ההפיכה המשטרית עליה הכריז ב-4 בינואר. מותר לחשוד בו שהיה מבצע את התרגיל הזה – של ניטרול הדיון בבג"ץ ברגע האחרון – גם ללא המלחמה הנוכחית.

זאת ועוד: הודעתו של לוין על כינוס הוועדה לבחירת שופטים איננה, בשום דרך, חזרה שלו מההפיכה המשפטית שהתניע. לוין ימנע מינוי שופטי עליון ואת מינוי של נשיא עליון קבוע עד שיוכל לשנות את מבנה הוועדה, שבה כרגע הוא במיעוט. זו אינה ספקולציה: בהודעה לבג"ץ אומר לוין במפורש כי "יביא בפני הוועדה החלטות שיש לגביהן הסכמה רחבה".

בשבועות האחרונים צצו דיווחים כאילו לוין מכה על חטא, מרגיש אשם במצב אליו נקלענו ואפילו שקע בדיכאון. לוין מיהר להעניק ריאיונות רדיופוניים ובערוץ 14 כדי להפריך את הסיפורים.

זה לא משנה: מעשיו בוועדה לבחירת שופטים – את מה יחסום מלעלות לדיון ואת מי יקדם – הם שיעידו בדיוק על רמת החרטה של לוין בחלקו בפילוג העם והובלת המדינה על פי תהום, והיישר לתוכו בשבעה באוקטובר.

• הפרשנות של יובל יועז: לוין החליט לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, אבל אין כל אינדיקציה שתוכניותיו השתנו

חיילי צה"ל וטנק ברצועת עזה, 5 בנובמבר 2023 (צילום: דובר צה"ל)

דובר צה"ל הודיע הבוקר כי מטוסי קרב של חיל האוויר חיסלו הלילה את ג'מאל מוסא, האחראי על הביטחון המיוחד בחמאס, ובכירים נוספים בארגון.

בנוסף, כוחות קרקעיים השתלטו הלילה על מוצב מרכזי של חמאס ועל כמה עמדות תצפית. על פי דובר צה"ל, חיל האוויר וחיל הים תקפו ביממה האחרונה 450 מטרות ברצועה, בהן מתחמים צבאיים, עמדות נ"ט ועוד.

צה"ל אמנם ממוקד בלחימה ברצועת עזה, אבל אסור להוריד את העיניים גם מהנעשה בגבול הצפון. אתמול ירה חזבאללה טיל נגד טנקים שהרג אזרח שנהג במכלית מים בקיבוץ יפתח. בתגובה, מל"ט של צה"ל תקף מכונית בצד הלבנוני, שבו – על פי החזבאללה – היו אישה ושלושת נכדיה.

"ישראל לא התייחסה לדברים", כותב הבוקר עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ", "אבל אמש נראה היה שמדובר בזיהוי מוטעה של מקור ירי הנ"ט… מתפתחת כאן אפשרות להסלמה, שתכלול ירי נרחב יותר של חזבאללה לעבר יישובים בישראל, אף שנסראללה אותת בנאומו כי פניו אינן למלחמה כוללת".

שר המורשת עמיחי אליהו בכנסת, ירושלים, 19 ביולי 2023 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

על ההצהרה של השר לענייני כלום ששיחרר אתמול עמיחי (מי זה?) אליהו, כבר סיקרנו במהדורת הניוזלטר אתמול. אבל כמו כל פצצת אטום מטאפורית, יש אחרי גם נשורת גרעינית ממשית. הנה כמה פיגועי צד שכדאי לשים אליהם לב:

מי הבוס?

דפנה ליאל דיווחה אמש בחדשות ערוץ 12 כי ראש הממשלה בנימין נתניהו התכוון לפטר את השר אליהו – אולם איתמר בן גביר, יו"ר סיעת עוצמה יהודית בה חבר אליהו – "סרב". מה זה סרב? לפי החוק, פיטורי שרים היא הפררוגטיבה השמורה רק לראש הממשלה. אם בן גביר סרב ונתניהו ציית, מי אם כך הוא בעצם ראש הממשלה?

מי הטרול?

אוקיי, אז עמיחי אליהו לא איש חכם במיוחד. הוא טען להגנתו שהתכוון ל"פצצת אטום כמטאפורה". הוא לא הרחיב מטאפורה למה.

אבל יש נקודה שהולכת לאיבוד בסיפור: מי שהעלה את נושא פצצת האטום היה המראיין, העיתונאי יקי אדמקר. והוא ידע בדיוק איזו תשובה יקבל. אדמקר ייצר חדשות ואחר כך חגג על החשיפה. עיתונאות זה לא. בוודאי לא עיתונאות אחראית.

מה באמת חשוב?

"מרוב עיסוק באופציה הגרעינית ובקטסטרופה ההסברתית, היבט מדאיג אחר בדברי השר כמעט ונשכח", כותבת הבוקר יוענה גונן ב"הארץ", "כשנשאל אם אין בעיה להטיל פצצת אטום כשבעזה מוחזקים יותר מ-240 חטופים, השיב אליהו: 'מה זה החטופים, למה החיים של החטופים… יותר חשובים מהחיים של החיילים?'"

מותר להניח שאליהו לא לבד בממשלה. כותבת גונן:

שלט נגד ג'ו ביידן באסיפת בחירות בדרום קרולינה, אוגוסט 2023 (צילום: AP Photo/Meg Kinnard)

ישראל נשענת כעת על התמיכה האמריקאית הבלתי מסויגת וחסרת התקדים שניתנת לנו מאז השבעה באוקטובר. אבל לא מדובר באשראי אינסופי. לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן יש צרות משלו שהוא יהיה חייב להתחשב בהן, ושישפיעו במוקדם או במאוחר – כנראה במוקדם – על התמיכה האמריקאית בישראל.

הבחירות בארצות הברית ייערכו בדיוק בעוד שנה. סקר שערך "הניו יורק טיימס" מגלה שמבין שש המדינות "המתנדנדות" שהבחירות יוכרעו בהן – אריזונה, ג'ורג'יה, מישיגן, נוואדה, וויסקונסין ופנסילבניה – ביידן מוביל רק בוויסקונסין, ומפסיד לדונלד טראמפ בחמש האחרות.

אלה חדשות מדאיגות מאוד לביידן ולמפלגה הדמוקרטית, והן ישפיעו בקרוב גם על היחס לישראל ולמזרח התיכון. הסקר מגלה שהמצביעים בארצות הברית לא מרוצים מהטיפול של ביידן במדיניות החוץ, מייחסים לו את אי היציבות הגדולה בעולם, וגם מאשימים אותו בבעיות הכלכליות ובסוגיות ההגירה שמעיקות על הבוחר האמריקאי.

על פי הסקר החדש, טראמפ מוביל על ביידן בנוואדה בפער של עשרה אחוזים, במישיגן בחמישה אחוזים, בג'ורג'יה בשישה אחוזים, באריזונה בחמישה אחוזים ובפנסילבניה בארבעה אחוזים.

מצביעים שחורים, שנחשבים מסורתית לבסיס תמיכה יציב של המפלגה הדמוקרטית, מתכוונים – על פי הסקר – להצביע לטראמפ בשיעור ממוצע של 22% במדינות המפתח. זה שיעור שלא נראה מעולם בעידן המודרני אצל מועמד רפובליקאי שמתמודד לנשיאות.

אמל"ק: ביידן מאבד את הבייס שלו. ומי כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו מבין מה משמעות של איבוד הבייס לפוליטיקאי.

כל תשומת הלב של ביידן ואנשיו תופנה בקרוב מאוד לזירה הפנימית המורכבת הזו. ואלה חדשות רעות מאוד לישראל. ציפי שמילוביץ, כתבת "ידיעות אחרונות" בניו יורק, מצטטת הבוקר "אסטרטג בכיר במפלגה הדמוקרטית" שאומר לה: