(הערת מערכת: את הניוזלטר היום הכינה בירנית גורן. אמיר יחזור מחר)
אנחנו מורגלים לחשוב על טרור כפעילות אלימה, רצחנית, שמתבצעת למטרות אידאולוגיות לכאורה. אבל האמת היא שיש גם סוג אחר של טרור: טרור שקט, רגשי, טרור שאינו מלווה בדם ומטרתו להשליט פחד ואימה.
חמאס הוא ארגון טרור, והוא מתמחה בשני הסוגים האלה.
מנהיג חמאס בעזה יחיא סנוואר, אפריל 2023 (צילום: MOHAMMED ABED / AFP)
אחרי הטבח בשבעה באוקטובר, שבו נרצחו כ-1,200 ונחטפו כ-240 בני אדם לרצועת עזה, שלב הטרור הפיזי של חמאס הסתיים – ויש לקוות כי לתמיד. זו המטרה שמדינת ישראל הציבה לצה"ל. אבל את הטרור הרגשי יהיה הרבה יותר קשה להשמיד, והוא ילווה אותנו עוד זמן רב קדימה. עוד 195 חטופים קדימה, למען הדיוק.
ביום שישי שוחררו משבי חמאס 13 ישראלים, 10 תאילנדים ופיליפיני אחד בתהליך שהיה נדמה כמורט עצבים: מעל שבע שעות לקח למשוחררים להתאחד עם בני משפחתם ולהיות חופשיים בארצנו, בתמונות שספק אם מישהו בישראל ישכח אי פעם.
אבל החוויה של יום שישי, שהייתה מרגשת מאין כמוה, הפכה כמו ברכבת הרים לטראומה של יום שבת.
החוויה של שישי, שהייתה מרגשת מאין כמוה, הפכה כמו ברכבת הרים לטראומה של שבת
זה התחיל כבר בבוקר, כשחמאס הגיש את רשימת החטופים שבכוונתו לשחרר ביום השני של ההפוגה. הדיווחים נעו בין 12 משוחררים ל-14. הפער סימן דרמה שתימשך ועדיין נמשכת הבוקר:
על פי הסיכום המוקדם לפיו לא מפרידים בני משפחה, ישראל דרשה שרעיה רותם שושני תשוחרר יחד עם בתה בת ה-12, הילה רותם שושני. חמאס טוענים שאינם יודעים היכן רעיה מוחזקת. כך גם במקרה של האחים מיה ואיתי רגב: חמאס טוען שאינם יודע היכן איתי בן ה-18 מוחזק.
במקביל, חמאס טען שישראל מפרה את ההבנות בכך שלא הכניסה סיוע הומניטרי לצפון רצועת עזה – וכשהגיע שעת השי"ן, בחמש אחר הצהריים, וכל 200 משאיות הסיוע כבר הוכנסו לרצועה – חמאס הודיע שהוא מעכב את שחרור החטופים משום שלטענתו, המשאיות לא הוכנסו לצפון הרצועה.
וכך אדם אחד, שיושב מתחת לפני האדמה וסופר את ימיו לאחור, הצליח להעביר מדינה שלמה טרור נפשי של חרדה ודאגה עמוקה – ולהוביל את קבינט המלחמה להסכים להכניס 61 משאיות סיוע נוספות, מעבר למוסכם, לטובת צפון הרצועה. יש שיאמרו שזהו עוד ניצחון קטן של יחיא סנוואר – עוד הפגנת שריר.
בכלל, כל הסכם שחרור החטופים הנוכחי מחייב את ישראל לגלות איפוק-על באשר להפרות של חמאס עצמו. מעבר להפרדת המשפחות, יש גם את ההסכמה לאפשר לצלב האדום לבקר את החטופים הרבים שלא כלולים בהסכם הנוכחי ושמצבם הבריאותי לא ידוע כלל מאז שנחטפו לפני 51 ימים.
כל הסכם שחרור החטופים הנוכחי מחייב את ישראל לגלות איפוק-על באשר להפרות של חמאס עצמו
"ביקורים של הצלב האדום אצל החטופים היו משנים מן היסוד את התמונה כולה", כותב הבוקר נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". "היינו יודעים את מצב כולם, את התנאים שבהם הם מוחזקים ואת המיקום. החרדות סביב חיי החטופים היו נרגעות בבת אחת: חמאס היה מאבד חלק גדול מכוח המיקוח שלו. אין בשורה טובה מזו.
"בדקתי. התברר לי שסעיף יש, אבל אין בו התחייבות כלשהי לביצוע. יותר מזה: שני הצדדים למשא ומתן הניחו תוך כדי עבודה שמדובר במילים חסרות משמעות, פיסת נייר שהצד הישראלי ביקש כדי לשכנע את בצלאל סמוטריץ' וסיעתו להצביע בעד ההסכם או כדי לשכנע את משפחות החטופים להנמיך טון.
"למה הדבר דומה? להתחייבות של הקואליציות בעבר למוטט את חמאס. הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים".