"אין לכם מנדט על הכאב", הטיח אתמול חבר הכנסת אלמוג כהן מ"עוצמה יהודית" במשפחות החטופים שהגיעו לוועדה לביטחון לאומי בכנסת, כדי להתחנן שחברי הכנסת יסירו מסדר היום את הדיון על הטלת עונש מוות למחבלים.
ואכן נראה שהקואליציה הנוכחית, שמזניחה את המנדט שיש לה לטפל בבעיות הרבות בישראל, לקחה לעצמה את מלוא המנדט על הכאב. חברי הקואליציה מקדמים כאב למקומות שלא יכולנו לדמיין שהם אפשריים בכלל.
משפחות חטופים ממתינות מחוץ לבסיס הקריה בתל אביב שיכניסו אותן לפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו וחברי קבינט המלחמה, 20 בנובמבר 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
הדיון בהטלת עונש מוות למחבלים היה מיותר מכל בחינה אפשרית. כמו שהסביר אתמול עו"ד רז נזרי, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ומי שעומד כיום בראש המערך המשפטי של מטה משפחות החטופים, יש כבר עכשיו סעיפים שונים בחוק הישראלי שמאפשרים הטלת עונש מוות על מחבלי השבעה באוקטובר.
יש כבר עכשיו סעיפים שונים בחוק הישראלי שמאפשרים הטלת עונש מוות על מחבלי השבעה באוקטובר
למשל, הסעיף הדן ברצח עם – שהדין הישראלי אימץ מתוך המשפט הבינלאומי – המאפשר להטיל עונש מוות על מי שביצע מעשי רצח וחטיפה מתוך כוונה להשמיד "השמדה מלאה או חלקית" קבוצה לאומית. לצורך הרשעה בסעיף הזה מספיק להראות כוונה כזו – ולא תהיה בעיה לעשות את זה ביחס לרוצחי שבעה באוקטובר.
וממילא, גם אם יעבור החוק החדש שחברי "עוצמה יהודית" מנסים לקדם – אי אפשר יהיה להחיל אותו על רוצחי השבעה באוקטובר, כי סעיף 5 לחוק העונשין קובע במפורש שכל תיקון לחוק המחמיר אותו, לא יחול רטרואקטיבית.
אז למה השר איתמר בן-גביר וחברי הכנסת צבי פוגל, לימור סון הר מלך ואלמוג כהן מ"עוצמה יהודית" התעקשו לדון בחוק מיותר כזה אתמול?
כי הם חושבים על הבחירות הבאות ועל הבייס שלהם. וכי כל מה שהם יודעים לעשות זה הצגות של עוצמה ותקיפות למצלמות. וכי ובניגוד לסיסמאות ה"לא עושים פוליטיקה בזמן מלחמה", הם לא מפסיקים לעשות פוליטיקה בזמן מלחמה. פוליטיקה זה כל מה שהם עושים.
איתמר בן גביר מחבק את גיל דיקמן בניגוד לרצונו בישיבת הוועה לביטחון לאומי בכנסת, 20 בנובמבר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
והם לא הפסיקו אתמול לעשות פוליטיקה, גם כשמשפחות החטופים התחננו בפניהם, עם דמעות בעיניים, שיתחשבו בכך שיקיריהם כלואים בעזה, ולא יפיצו הצהרות דרמטיות מיותרות, שיספקו למחבלי החמאס סיבות נוספות להתעלל באהוביהם.
הם לא הפסיקו לעשות פוליטיקה, גם כשמשפחות החטופים התחננו בפניהם שיתחשבו בכך שיקיריהם כלואים בעזה
"חצוף", הטיחה חברת הכנסת הר מלך בגיל דיקמן, שבני משפחתו נחטפו. ובן גביר ניגש אליו וחיבק אותו בכוח, כדי להרוויח עוד צילום מזויף ליחסי הציבור שלו, ואמר לו "אני אוהב אותך" ולא הרפה גם כשדיקמן דרש ממנו בתקיפות "אל תחבק אותי".
וכך רק החל מסלול הייסורים של משפחות החטופים אתמול. כי בערב הן היו אמורות לפגוש בקריה בתל אביב את ראש הממשלה וחברי קבינט המלחמה, אבל כשהגיעו לכניסה נאמר לחלק מהן שאין מקום לכל המשפחות. וכך חלק מהמוזמנים נשארו בחוץ, בגשם שוטף. הביזיון הזה נמשך מעל שעה, עד שנמצאה דרך להכניס את בני כל המשפחות לפגישה.
שני האירועים האלה – הדיון המביש בכנסת, והיחס המחפיר בכניסה לדיון בקריה – הם כתם נוסף שלא יימחה על ממשלת הכאב, שמנהיגה עכשיו את ישראל באחת התקופות הקשות בתולדותיה.