הכותרת הקשה הזו – בוקס בבטן ממש – לקוחה משלט שהונף אתמול בהפגנה סוערת בירושלים שבה קראו המפגינים לראש הממשלה בנימין נתניהו להתפטר.
באותו זמן ממש נערכה הפגנת המונים בתל אביב בקריאה לממשלה להעמיד את גורל החטופים ברצועת עזה בראש סדר העדיפויות הלאומי ולפעול לשחרורם המיידי. רבים מהמפגינים, שעד לשבעה באוקטובר קראו במוצאי שבתות קריאות קצובות של "בושה! בושה! בושה!" בהפגנות בקפלן, עברו לצעוק "עכשיו! עכשיו! עכשיו!" בדרישה לשחרור החטופים.
הפגנה הקוראת לממשלה להחזיר את החטופים המוחזקים ברצועת עזה ב"כיכר החטופים" ברחבת מוזאון ישראל, מול משרד הביטחון בתל אביב, 4 בנובמבר 2023 (צילום: אבשלום ששוני)
צריך לומר: הפגנות נגד הממשלה ונגד ראש הממשלה, בשעה שחיילי צה"ל נמצאים בעומק רצועת עזה ומסכנים את חייהם בשליחות מדינת ישראל – הן עניין בעייתי מאוד, מכל בחינה.
בעשרות אלפי בתים בישראל הורים מתהפכים על משכבם בלילות בדאגה לגורל ילדיהם הנלחמים בעזה. באלפי בתים אחרים מתקשים להירדם מדאגה לגורל החטופים שעלולים להיפגע גם מאש ישראלית. מאות אלפי משפחות נעקרו מבתיהן ומנסות להסתגל למציאות המפורקת שנכפתה עליהם. אלה ימים קשים ומאתגרים.
ההפגנה נגד ראש ממשלת ישראל הועברה בשידור ישיר בערוצי התעמולה של חמאס, ועמית סגל צייץ למאות אלפי עוקביו:
"טיפ: אם ההפגנה שלך משודרת בלייב בערוצי החמאס וזוכה לאזכור בערוצי החמאס – כנראה שהיא טובה לחמאס ורעה למדינה. אני מדבר גם אליך, דן חלוץ".
נראה את עמית סגל מסתכל בעיניו של גדי קדם, שהוביל אמש את ההפגנה בירושלים. בתו של גדי קדם, תמר, חתנו יונתן ושלושת ילדיהם – ארבל ושחר, תאומות בנות שש, ועומר בן ארבע – נרצחו בשבעה באוקטובר בניר עוז. "הדם על הידיים שלך", הוא כתב בשלט שהחזיק אתמול והופנה לנתניהו.
בנאומו הוא קרא להדיח את ראש הממשלה מייד. "מי שהרס את המדינה לא יוכל לתקן אותה", אמר אתמול, "מי שרצח לא יכול לשקם את הנרצח. מי שאנס לא יכול להציל את הנאנסת".
"מי שהרס את המדינה לא יוכל לתקן אותה. מי שרצח לא יכול לשקם את הנרצח. מי שאנס לא יכול להציל את הנאנסת"
אלה דברים קשים. אולי הקשים ביותר שנשמעו אי פעם בישראל. והם יוצאים מלב שותת דם.
"הזעם המצטבר ניכר על פניו של כל אחד מהמפגינים שצעקו שם את הנשמה", כותב הבוקר שלום ירושלמי בזמן ישראל, "הכאב הזה לא היה בהפגנות בבלפור ולא בכל מקום אחר. וזה רק ילך ויגבר".
החברה הישראלית מתקשה למצוא את הטון הנכון לנוכח גלי הכאוס, הכאב, האבל והחרדה שמתפשטים במדינה. בכל מקום מתנוססת הסיסמה "יחד ננצח", שכולם מקפידים לחזור עליה בכל הזדמנות, כמין מנטרה מרגיעה.
החברה הישראלית מתקשה למצוא את הטון הנכון לנוכח גלי הכאוס, הכאב, האבל והחרדה שמתפשטים במדינה
אבל האמת המרה היא שה"יחד" הישראלי, שהתגלה בשבועות האחרונים במלוא יופיו – עם ההתנדבות, הסולידריות וההתגייסות – עומד עכשיו בפני המבחן הגדול בתולדותיו.