בשקט וברקע התנודות ההיסטוריות הדרמטיות באזורנו, קידמה ממשלת ישראל מציאות חדשה שכבר הפכה לעובדה מוגמרת: גישתם לישראל ולשטחים הכבושים של אזרחים זרים המעבירים ביקורת על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, נחסמה כמעט לחלוטין.

מדיניות זו נועדה למנוע מעדים ניטרליים ממדינות שלישיות לחזות בפשעיה של ישראל במו עיניהם ולספר לעולם על שראו.

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

בשבועיים האחרונים אני עוקבת במידה מסוימת של אובססיביות אחר קמפיין מימון ההמונים הקורא ל"צדק לעמירם" – או במלים אחרות, הקמפיין לשחרור הרוצח ששרף משפחה פלסטינית בשנתה, עמירם בן אוליאל.

בתוך הפרשייה המחרידה הזו, אלה לא אמירותיה מעוררות הבחילה של חברת הכנסת לימור סון הר-מלך – שכינתה את בן אוליאל צדיק וקדוש – שתופסות אותי. אני כבר לא מצפה ממנה לכלום. מה שתופס אותי זו העובדה שכמעט 10,000 בני ובנות אדם תמכו בקמפיין הזה, שתוך כשלושה ימים גייס 1.7 מיליון שקלים.

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

מדי יום, מאז השבעת ממשלת ישראל השלושים ושבע בדצמבר האחרון, תמונה או סוגיה בוערת תופסות את תשומת הלב של הציבור המרכז-שמאלי בארץ. שני נושאים בלטו במיוחד בשבוע האחרון: הדרת נשים במרחב הציבורי, ובפרט בתחבורה הציבורית, ומקרה האלימות המחריד במהלכו 16 שוטרים הכו עצור פלסטיני ממזרח ירושלים וחרטו על לחיו מגן דוד.

תמונות רבות צפות בתודעה הציבורית בעת האחרונה: האלימות הקשה שחווה אמיתי בריליאנט בן ה-18 בידי שוטרים בהפגנה בתל אביב; רצח קוסאי מעטאן בן ה-19 על-ידי מתנחל בכפר בורקה; הפגנות הנשים באדום נגד משטר ההדרה והדיכוי.

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

ביום רביעי האחרון החליט שר החינוך יואב קיש להרחיק את פורום המשפחות השכולות ממערכת החינוך הישראלית. על ההחלטה הדכאנית הזו לא נשמעו זעקות לשמים במוצאי שבת בקפלן.

פרסום ראשון:

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

ימים ספורים אחרי הבחירות בנובמבר 2022, הלכתי ברחובות תל אביב בשעת ערב ונתקלתי בקבוצה של ידידות וידידים מתקופת הצבא שישבו בבר ודנו בעוגמת המצב.

מהר מאוד הגענו לנושא החם בסצנה התל אביבית: לאן כולם חושבים לעבור, עכשיו שהמצב הפוליטי נהיה כאן בלתי נסבל. מצד אחד, יש הגיון בכך שהניחו שאני אהיה מהראשונות לתכנן מהלך כזה: יש לי בן זוג זר, עשיתי תואר שני בבריטניה, ויש לי אמא אמריקאית ואת האזרחות שבאה איתה.

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

ביום העצמאות האחרון ישבתי עם הילדים על הספה, בזמן שבחוץ עוד נשמעו זיקוקים ושירים. הטלפון היה פתוח על החדשות. ואז עלתה הידיעה על הנער שנרצח בפתח תקווה.

אני זוכרת את התחושה הפיזית בבטן. לא רק בגלל הרצח עצמו, שהיה מזעזע, אלא בגלל משהו אחר שהבהיל אותי כמעט באותה מידה: כמה מהר הכול המשיך.

טלי לאופר היא כותבת, אשת תוכן ומנהלת אמנותית במוסדות תרבות ואמנות. עוסקת בתרבות, חברה, חינוך וסיפורים אנושיים ומביאה קול אישי, חד ורגיש המחבר בין יצירה, אנשים ותהליכים.

לאחרונה נחשפנו כולנו לרצח המזעזע של ימנו בנימין זלקה ז"ל על ידי נערים בפתח תקווה. מי שנחשף לתמונות ראה רצח אכזרי בהשתתפות בני נוער רבים – מראות בלתי נתפסים.

לצערי, מאז אנו עדים למקרי אלימות רבים נוספים של בני נוער. בדיוק בעודי כותב על הרצח בפתח תקווה אני קורא על תלמיד יסודי שהכה עד זוב דם את מנהלת בית הספר בו הוא לומד. 

מתן ראב״ד הוא חבר הנהלה רחבה בארגון מנהיגים ומנהל מקיף ש״י עגנון בנתניה. בעל ותק של 16 שנים במערכת הפורמלית, 7 שנים כמנהל במערכת החינוך.