בשבועיים האחרונים אני עוקבת במידה מסוימת של אובססיביות אחר קמפיין מימון ההמונים הקורא ל"צדק לעמירם" – או במלים אחרות, הקמפיין לשחרור הרוצח ששרף משפחה פלסטינית בשנתה, עמירם בן אוליאל.

בתוך הפרשייה המחרידה הזו, אלה לא אמירותיה מעוררות הבחילה של חברת הכנסת לימור סון הר-מלך – שכינתה את בן אוליאל צדיק וקדוש – שתופסות אותי. אני כבר לא מצפה ממנה לכלום. מה שתופס אותי זו העובדה שכמעט 10,000 בני ובנות אדם תמכו בקמפיין הזה, שתוך כשלושה ימים גייס 1.7 מיליון שקלים.

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

מדי יום, מאז השבעת ממשלת ישראל השלושים ושבע בדצמבר האחרון, תמונה או סוגיה בוערת תופסות את תשומת הלב של הציבור המרכז-שמאלי בארץ. שני נושאים בלטו במיוחד בשבוע האחרון: הדרת נשים במרחב הציבורי, ובפרט בתחבורה הציבורית, ומקרה האלימות המחריד במהלכו 16 שוטרים הכו עצור פלסטיני ממזרח ירושלים וחרטו על לחיו מגן דוד.

תמונות רבות צפות בתודעה הציבורית בעת האחרונה: האלימות הקשה שחווה אמיתי בריליאנט בן ה-18 בידי שוטרים בהפגנה בתל אביב; רצח קוסאי מעטאן בן ה-19 על-ידי מתנחל בכפר בורקה; הפגנות הנשים באדום נגד משטר ההדרה והדיכוי.

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

ביום רביעי האחרון החליט שר החינוך יואב קיש להרחיק את פורום המשפחות השכולות ממערכת החינוך הישראלית. על ההחלטה הדכאנית הזו לא נשמעו זעקות לשמים במוצאי שבת בקפלן.

פרסום ראשון:

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

ימים ספורים אחרי הבחירות בנובמבר 2022, הלכתי ברחובות תל אביב בשעת ערב ונתקלתי בקבוצה של ידידות וידידים מתקופת הצבא שישבו בבר ודנו בעוגמת המצב.

מהר מאוד הגענו לנושא החם בסצנה התל אביבית: לאן כולם חושבים לעבור, עכשיו שהמצב הפוליטי נהיה כאן בלתי נסבל. מצד אחד, יש הגיון בכך שהניחו שאני אהיה מהראשונות לתכנן מהלך כזה: יש לי בן זוג זר, עשיתי תואר שני בבריטניה, ויש לי אמא אמריקאית ואת האזרחות שבאה איתה.

לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.

גם במדינה בה שערוריות הן חלק מהיום יום שלנו – השערורייה הזו זוכה לדירוג גבוה. אלפי ישראלים נתקעו בחו"ל והמדינה לא עושה דבר כדי לחלצם.

במדינה נורמלית, בה יש ממשלה מתפקדת, ובמקרה הזה – שרת תחבורה מתפקדת, היו מנכ"לי שלוש חברות התעופה הישראליות נקראים ללשכת ראש הממשלה והיו מקבלים הצעה שלא ניתן לסרב לה: בצעו מבצע חילוץ משני מוקדים בהם נתקעו ישראלים – יוון וקפריסין.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

בטור שפורסם לאחרונה ב"ידיעות אחרונות", כתב בן-דרור ימיני כי "המהגרים מאריתראה הביאו איתם את המריבות מהבית לתל-אביב. למרות הפגיעות הקשות והסבל של תושבי דרום העיר, בממשלות ישראל בעשור האחרון לא השכילו להציג מדיניות הגירה מסודרת, כזו שהייתה מאפשרת גירוש ועוצרת את המחדל".

כבר המשפט הראשון בטור שכותרתו "בגלל היעדר מדיניות: אנרכיה בלב המדינה", אמור להדליק נורה אדומה. מלחמת האזרחים שהסתיימה באריתריאה נמשכת בתל-אביב?

שני בר-טוביה היא בעלת דוקטורט ביחסים בין-לאומיים, מקדמת המדיניות וקשרי הממשל של פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל.

במלאות שנה לשבעה באוקטובר, אפשר לומר שישראל לא שינתה דבר בתהליכים אשר הובילו לטבח. אדרבא, תהליכי ההרס רק התחזקו והעמיקו.

למעשה, אנו חוזים בשני עמים שונים. עם אחד ממלכתי, נטוע בערכי המערב, דמוקרטי, טכנולוגי ומוביל את המלחמה לניצחון. זאת בעוד שהעם השני, המיוצג על ידי הממשלה, נטוע בדת, ולא רק שאינו משתתף במאמץ המלחמה, אלא שהוא אף מחבל בו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.