לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.
בשקט וברקע התנודות ההיסטוריות הדרמטיות באזורנו, קידמה ממשלת ישראל מציאות חדשה שכבר הפכה לעובדה מוגמרת: גישתם לישראל ולשטחים הכבושים של אזרחים זרים המעבירים ביקורת על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, נחסמה כמעט לחלוטין.
מדיניות זו נועדה למנוע מעדים ניטרליים ממדינות שלישיות לחזות בפשעיה של ישראל במו עיניהם ולספר לעולם על שראו.
לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
לא הבנתי מה הבעיה של "רופאים ללא גבולות" לספק לישראל פרטים על אנשיהם. מדוע זה מסכן אותם? מי בעצם יפגע בהם? הפלסטינים עצמם - למה שיפגעו באנשים שבאים לעזור להם? וישראל לא יורה על אנשי זכו... המשך קריאה
לא הבנתי מה הבעיה של "רופאים ללא גבולות" לספק לישראל פרטים על אנשיהם. מדוע זה מסכן אותם? מי בעצם יפגע בהם? הפלסטינים עצמם – למה שיפגעו באנשים שבאים לעזור להם? וישראל לא יורה על אנשי זכויות אדם. היא יורה על טרוריסטים, שמתחבאים מאחורי גלימה של ארגוני זכויות אדם. וזו בדיוק הסיבה שהיא דורשת לדעת מי נמצא בארגון ומי לא. אדרבה: הפרטים הללו יאפשרו יותר הגנה לאותם פעילים. ולכן הם צריכים להיות הראשונים לשתף פעולה עם ישראל.
הדברים שנכתבו אינם אפילו קוהרנטים. במשפט אחד הגברת טוענת שהפרטים שיגיעו לישראל יסכנו את הפעילים, ובמשפט הבא, היא מסבירה שישראל הרגה 1700 אנשי רפואה בעזה. פירוש למתקשים: אם אנחנו נספק לישראל פרטים על אנשי רפואה פלסטינים, ישראל תשתמש בפרטים הללו כדי להרוג אותם. ולמה שתעשה את זה, בעצם? לא ברור. אפילו המילה "מטורלל" חלשה מדי עבור הכתבה הזו.
ואולי הסיבה היא ש"רופאים לזכויות אדם" מעסיקים טרוריסטים, תומכי חמאס, וכיוצא באלו? אולי הם לא רוצים שישראל תתחיל לבדוק בציציות של הפעילים שלהם, כי הם יודעים היטב מה היא תמצא? אולי הם חוששים מביקורת בינלאומית, ולא רוצים שהעולם יידע שהם עוד ארגון שנבנה על יסודות מוצקים של גזענות ואנטישמיות? שאלה מצויינת. הרי אם לא היו חוששים מזה, היה להם אינטרס עליון להעביר ביוזמתם את הפרטים האישיים של הפעילים שלהם לישראל.
בשבועיים האחרונים אני עוקבת במידה מסוימת של אובססיביות אחר קמפיין מימון ההמונים הקורא ל"צדק לעמירם" – או במלים אחרות, הקמפיין לשחרור הרוצח ששרף משפחה פלסטינית בשנתה, עמירם בן אוליאל.
בתוך הפרשייה המחרידה הזו, אלה לא אמירותיה מעוררות הבחילה של חברת הכנסת לימור סון הר-מלך – שכינתה את בן אוליאל צדיק וקדוש – שתופסות אותי. אני כבר לא מצפה ממנה לכלום. מה שתופס אותי זו העובדה שכמעט 10,000 בני ובנות אדם תמכו בקמפיין הזה, שתוך כשלושה ימים גייס 1.7 מיליון שקלים.
לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
מדי יום, מאז השבעת ממשלת ישראל השלושים ושבע בדצמבר האחרון, תמונה או סוגיה בוערת תופסות את תשומת הלב של הציבור המרכז-שמאלי בארץ. שני נושאים בלטו במיוחד בשבוע האחרון: הדרת נשים במרחב הציבורי, ובפרט בתחבורה הציבורית, ומקרה האלימות המחריד במהלכו 16 שוטרים הכו עצור פלסטיני ממזרח ירושלים וחרטו על לחיו מגן דוד.
תמונות רבות צפות בתודעה הציבורית בעת האחרונה: האלימות הקשה שחווה אמיתי בריליאנט בן ה-18 בידי שוטרים בהפגנה בתל אביב; רצח קוסאי מעטאן בן ה-19 על-ידי מתנחל בכפר בורקה; הפגנות הנשים באדום נגד משטר ההדרה והדיכוי.
לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
כל מילה אמת לאמיתה ואף יותר גרוע ממה שנאמר כאן! ניתן להסתכל גם לאחור מתחילת המאה העשרים מאבק הימין הקיצוני נגד תנועת העבודה וההתיישבות הם מעולם לא בנו כלום. פרט לפשעי המלחמה בשטחים כאשר... המשך קריאה
כל מילה אמת לאמיתה ואף יותר גרוע ממה שנאמר כאן! ניתן להסתכל גם לאחור מתחילת המאה העשרים מאבק הימין הקיצוני נגד תנועת העבודה וההתיישבות הם מעולם לא בנו כלום. פרט לפשעי המלחמה בשטחים כאשר חיסלו את מדינת הרווחה בישראל והעבירו אותה לשטחים כאפרטהייד סיפוח זוחל ורצח יום יומי. ויש סיפור היסטורי ארוך עכשיו מתקרבים מאוד לתשוקתם המלאה מדינה אוטוקרטית ספרטנית לאומנית קיצונית פטריארכלית במלחמת רצח נצח עם לבדד ישכון ללא משפט העמים אלא רק "מפקד אליון" כביטוי של יגיל לוי
ביום רביעי האחרון החליט שר החינוך יואב קיש להרחיק את פורום המשפחות השכולות ממערכת החינוך הישראלית. על ההחלטה הדכאנית הזו לא נשמעו זעקות לשמים במוצאי שבת בקפלן.
פרסום ראשון:
לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
ימים ספורים אחרי הבחירות בנובמבר 2022, הלכתי ברחובות תל אביב בשעת ערב ונתקלתי בקבוצה של ידידות וידידים מתקופת הצבא שישבו בבר ודנו בעוגמת המצב.
מהר מאוד הגענו לנושא החם בסצנה התל אביבית: לאן כולם חושבים לעבור, עכשיו שהמצב הפוליטי נהיה כאן בלתי נסבל. מצד אחד, יש הגיון בכך שהניחו שאני אהיה מהראשונות לתכנן מהלך כזה: יש לי בן זוג זר, עשיתי תואר שני בבריטניה, ויש לי אמא אמריקאית ואת האזרחות שבאה איתה.
לי כספי היא פעילת זכויות אדם העובדת בעמותת רופאים לזכויות אדם. בעלת תואר שני במשפט זכויות אדם בינלאומי מאוניברסיטת אדינבורו, ומאמינה גדולה בכוח של לימודי ערבית ככלי לשינוי תפיסת המציאות שלנו, וביכולת של כל אחת ואחד מאתנו לעשות צעדים קטנים של אמפתיה ובניית אמון.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
והיה אם הערבים היו מקבלים את תוכנית החלוקה ב47 או גבולות 48 הכל היה אחרת , זה לא קרה ומכאן הכל התפתח לכוון לא טוב אבל זה הכי קל ופשוט שהופכים הסיכסוך לצדק של צד אחד הפלשתנאי... המשך קריאה
והיה אם הערבים היו מקבלים את תוכנית החלוקה ב47 או גבולות 48 הכל היה אחרת , זה לא קרה ומכאן הכל התפתח לכוון לא טוב אבל זה הכי קל ופשוט שהופכים הסיכסוך לצדק של צד אחד הפלשתנאים ומתעלמים מהמורכבות של חלק מהצד הפלשתנאי שאינו מקבל מדינת ישראל בכל גבול לא 67 לא 48 ולא 47 , כאילו אין חמאס אין שנאה ליהודים בספרי לימוד הפלשתנאים היום , פשוט יש פתרון קסם אחד נסיגה ! המצב הרבה יותר מורכב ואין שלום כי שני הצדדים לא מוכנים להשלים עם קיום הדדי ! אבל לשמאל הקיצוני מוכה רגשי אשמה אין ראיה כוללת מעבר לראיה צרה של אשמת ישראל .
בזמן שהאגפים במשרד האנרגיה והגופים הכפופים לו שאחראים על משק המים היו עסוקים השבוע בניהול משבר ההתפלה, עמיתיהם שעוסקים בחשמל הניפו במפגש עם עיתונאים דגל אדום עם מסר חריף לממשלת ישראל: צריך לשנות כיוון, ומהר. מכיוון שהממשלה הנוכחית היא כבר בגדר מי שהייתה, המסר הזה כוון לאוזניה של הממשלה הבאה, תהיה אשר תהיה. שנאמר, ניפגש בדצמבר.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
קשה להאמין אבל רק לפני שנתיים, ב-2024, ישראל הייתה אחת המובילות בעולם בקצב חדירת הרכבים החשמליים. כל מכונית רביעית שנמכרה בארץ (24.7%) הייתה חשמלית. יותר מהממוצע באיחוד האירופי שעומד על כ-19%, יותר ממדינות שלרוב נחשבות אצלנו מושא לחיקוי כמו שווייץ ואוסטריה (21-23%).
רק שבמקום להמשיך את המומנטום, ישראל לחצה חזק על הברקס. ב-2025 ירד הנתח של הרכבים החשמליים ל-19.8% – כל מכונית חמישית, והשנה הצניחה התגברה בחדות.
רק לפני שנתיים, ב-2024, ישראל הייתה אחת המובילות בעולם בקצב חדירת הרכבים החשמליים. רק שבמקום להמשיך את המומנטום, ישראל לחצה חזק על הברקס
בחציון הראשון של 2026 רק 11.3% מהמכוניות שעלו כאן על הכביש היו חשמליות, כלומר 9 מ-10 מכוניות חדשות נוסעות על בנזין. זה כבר מתחת לממוצע של האיחוד האירופי, זה דומה יותר לנתונים של קפריסין. בנורבגיה, אגב, 96% מהמכוניות החדשות הן חשמליות, בדנמרק 69% ובשוודיה 37%. לרגע קצר היינו כמעט שוודים, אבל הוא חלף במהירות.
עמדות טעינה לרכבים חשמליים בחניון תת-קרקעי בקניון ראשונים בראשון לציון. 5 בדצמבר 2024 (צילום: Yossi Aloni FLASH90)
מעבר למספרים, זו המגמה: בכל המדינות המפותחות יש עלייה משנה לשנה בחדירת המכוניות החשמליות, שרק מתחזקת מאז חוסר הוודאות סביב מצרי הורמוז והטלטלות בשוק הנפט העולמי. רק בישראל ירידה. מה אנחנו מבינים שכל העולם מפספס?
הכל נראה אחרת בקדנציה הקודמת. הממשלה קיבלה החלטה להציב יעד שאפתני – להגיע לחדירה של 90% מכוניות חשמליות ב-2030. שלוש שרות – מרב מיכאלי מהתחבורה, קארין אלהרר מהאנרגיה ותמר זנדברג מהסביבה – עשו יד אחת לדחוף את הרכבים החשמליים.
הכל נראה אחרת בממשלה הקודמת, שהציבה יעד שאפתני – להגיע לחדירה של 90% מכוניות חשמליות ב-2030. השרות מיכאלי מהתחבורה, אלהרר מהאנרגיה וזנדברג מהסביבה פעלו במשותף לשם כך
ההנחה היא שזה טוב לבריאות הציבור והסביבה בגלל זיהום האוויר (התחבורה מייצרת את רוב זיהום האוויר בישראל), מה עוד שמדובר באוויר שנפלט בגובה האף; שזה טוב למשק האנרגיה בגלל צמצום התלות בנפט ובדלקים מיובאים והסתמכות על גז ושמש מקומיים; ושזה טוב גם להוזלת יוקר המחיה.
לפי חישובי משרד האנרגיה, משק בית שמחזיק רכב חשמלי חוסך בתקופת חייה של המכונית 70 אלף שקלים לעומת אחזקה ורכישת דלק עבור רכב בנזין.
מרב מיכאלי בטקס החתימה על הפעלת אוטובוסים חשמליים של חברת דן. מסוף רדינג, 22 בפברואר 2022 (צילום: Avshalom sassoni/Flash90)
ב-2024 המגמה כאמור הגיעה לשיא, אבל אז דברים השתנו. הדרג הפוליטי יצא מהתמונה – מה עשו מירי רגב ועידית סילמן בקדנציה הזו כולם יודעים, וזה לא היה קידום רכבים חשמליים – וסוגיית המכוניות החשמליות הפכה לזירת מאבק בין הדרגים המקצועיים במשרד האוצר לבין אלה שבמשרד האנרגיה.
מס הקנייה על רכב חשמלי עולה מדי שנה, מ-20% ב-2023 ל-48% ב-2026. הבעיה היא לא רק שיעור המס, אלא הוודאות. כלומר, חוסר הוודאות.
ב-2024 המגמה הגיעה לשיא, אבל אז דברים השתנו. הדרג הפוליטי יצא מהתמונה – מה עשו מירי רגב ועידית סילמן בקדנציה הזו כולם יודעים, וזה לא היה קידום רכבים חשמליים – ומס הקנייה על רכב חשמלי הוכפל מאז 2023
"כשגברת כהן מחדרה", אומר רון אייפר, ראש החטיבה לאנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה, "שומעת כל הזמן דיבורים על זה שיעלו בחדות את מס הקנייה או שיטילו מס נסועה (מס על מספר הקילומטרים שנוסעת המכונית החשמלית שמקביל לבלו שמגולם במחיר הדלק), אין סיכוי שהיא תחליט לקנות מכונית חשמלית".
"כל שנה מגיעים עם ההחלטות על שיעור המס בשבוע האחרון של דצמבר", אומר גורם בעולם הרכב, "כל פעם יש איומים שזה יקפוץ בעשרות אחוזים ומחליטים ברגע האחרון. זה לא רציני".
עמדת טעינה לרכב חשמלי במתחם ישפרו סנטר במודיעין. 12 באוגוסט 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
במקביל להעלאת המס, לא נעשתה כמעט שום פעולה יזומה לתמרץ את הישראלים לשנות הרגלים של שנים, להתגבר על שורה של חסמים ולהעדיף את המכונית החשמלית על המקבילה ששורפת בנזין.
הראשונים שרכשו בכמויות גדולות מכוניות חשמליות הם בעלי הבתים הפרטיים עם החניה שנוח להתקין בה עמדת טעינה. הם מה שמכונה "הפירות הנמוכים" – ורבים מהם כבר נקטפו.
במקביל להעלאת המס, לא נעשתה כמעט שום פעולה יזומה לתמרץ את הישראלים לשנות הרגלים, להתגבר על שורה של חסמים ולהעדיף את החשמלית על המקבילה ששורפת בנזין
בבתים משותפים הסיפור מורכב יותר. יש צורך בהסכמת דיירים, בוועד אקטיבי, בהסדרה של התקנת עמדות טעינה בחניות משותפות. 80% מהישראלים גרים בבניינים משותפים, בלעדיהם תקרת הזכוכית של המכוניות החשמליות נמוכה מאוד.
לא המצאנו את הבעיה הזו, אבל במקומות אחרים מנסים לפתור אותה. ברבות ממדינות המערב הממשלה מעניקה תמריצים לדיירי בתים משותפים. בגרמניה, למשל, המדינה נותנת מענק של 1,500 אירו לבניין מגורים על כל עמדת טעינה. ישראל לא שם. לאן נעלם "מה שטוב לאירופה טוב לישראל"?
עמדת טעינה לרכב חשמלי בישפרו סנטר במודיעין. 12 באוגוסט 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
במשרד האנרגיה אומרים שאם המדינה לא תהיה אקטיבית, למשל באמצעות חוק שמחייב את יבואני הרכב לעמוד במכסה של רכבים חשמליים מתוך כלל המכוניות שהם מייבאים (גם זה מקובל במדינות מפותחות אחרות) – זה פשוט לא יקרה. "חייבים לשנות מדיניות", אומר רון אייפר, "והזמן הוא עכשיו".
במשרד האוצר רואים את הדברים אחרת. באוצר מזכירים שהמטרה הראשונה במעלה היא לגרום לציבור לעבור מרכב פרטי לתחבורה הציבורית, לא להמיר רכב בנזין ברכב חשמלי. אם המכוניות החשמליות יהיו זולות מדי, אנשים יעדיפו לנסוע בהן ולא ברכבת או באוטובוס.
במשרד האנרגיה אומרים שאם המדינה לא תהיה אקטיבית, למשל באמצעות חוק שמחייב את יבואני הרכב לעמוד במכסה של רכבים חשמליים – זה פשוט לא יקרה. במשרד האוצר רואים את הדברים אחרת
זה טיעון לגמרי לא מבוטל, אבל נראה שבינתיים, במבחן המציאות, מי שמוותר על רכישת מכונית חשמלית לא עושה את זה לטובת אופניים או רכבת, אלא לטובת רכב בנזין. ספק אם זה ישתנה כל עוד התחבורה הציבורית לא תשתפר משמעותית ובעיקר כל זמן שהיא לא תפעל בשבת.
טקס חנוכת החניון החדש לאוטובוסים חשמליים של חברת דן בבני ברק, 19 בפברואר 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
לפי הניתוח של משרד האנרגיה, ישראל נמצאת בצומת קריטי כי עד השנה היינו די קרובים ליעד השאפתני, אבל כעת הקווים בגרף מתחילים להתפצל: כדי להגיע ל-90% חדירה ב-2030, או אפילו קרוב לכך, הממשלה צריכה להתעשת ולאמץ מדיניות של עידוד רכישת רכבים חשמליים.
עד השנה היינו די קרובים ליעד השאפתני, אך כעת הקווים בגרף מתחילים להתפצל: כדי להגיע ל-90% חדירה ב-2030, או אפילו קרוב לכך, הממשלה צריכה להתעשת ולאמץ מדיניות של עידוד רכישת רכבים חשמליים
השאלה אם ישראל בכלל בשלה להיפרד ממכוניות הבנזין, שהרי מס הבלו על הדלק מניב לתקציב המדינה עשרות מיליארדי שקלים בשנה.
"האוצר בפאניקה מהמחשבה על אובדן הבלו", אומר גורם סביבתי, "התמכרנו לבלו. הגיע הזמן להיגמל".
הערכות משרד האנרגיה על כניסת רכבים חשמליים לשוק בישראל, ספטמבר 2026 (צילום: משרד האנרגיה)
2
כמעט לכל שיחה עם פרנסי אילת מתגנבת תחושת קיפוח קלה שנגזרת מהמרחק והניתוק. לא קל להיות עיר שממוקמת בשולי השוליים הגאוגרפיים של המשק. תחום המים מהווה דוגמה טובה: אילת אף פעם לא חוברה לרשת המים הארצית. המוביל הארצי ההיסטורי מעולם לא הגיע אליה.
במסגרת העולם ההפוך, בשבועיים האחרונים אילת נהנית מהמעמד האקס-טריטוריאלי בכל הנוגע למים. השבתת מתקני ההתפלה וזיהום האצות לאורך חופי הים התיכון הם מבחינתה רק שמועה.
אילת אף פעם לא חוברה לרשת המים הארצית. המוביל הארצי ההיסטורי מעולם לא הגיע אליה. אך בשבועיים האחרונים היא נהנית מהמעמד האקס-טריטוריאלי: השבתת מתקני ההתפלה הם מבחינתה רק שמועה
למעשה, בתחום ההתפלה אילת הקדימה בעשורים את שאר המדינה. מתקן ההתפלה הראשון בישראל ובמזרח התיכון התחיל לפעול באילת כבר בשנות ה-70 בשיטות מיושנות של אידוי.
בשנות ה-90 התחילו להתפיל בשיטת האוסמוזה ההפוכה, ומאז כל צריכת המים של אילת והערבה הדרומית מסופקת על ידי מתקן ההתפלה שמכונה "אתר סבחה", ששוכן מצפון לעיר ומתפיל את המים המליחים של הבארות בערבה וגם את מי ים סוף.
מבט כללי על מתקן התפלת מים ליד ראשון לציון, מרכז הארץ. 2 בספטמבר 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
בשנים האחרונות "מקורות" מבצעת פרויקט נרחב להכפלת גודלו של המתקן, מ-18-20 מיליון קוב בשנה לכמעט 40, על מנת לענות על הצרכים הגדלים של העיר וסביבתה.
העבודות בעיצומן, ובימים האחרונים אילת השקיפה מרחוק על המהומה במשק המים ועל הזיהום בים התיכון, בעוד המים הצלולים של ים סוף ממשיכים לשרת אותה כרגיל.
בשנים האחרונות "מקורות" עובדת על הכפלת גודל המתקן האילתי. העבודות בעיצומן, ובימים האחרונים אילת השקיפה מרחוק על הזיהום בים התיכון, בעוד המים הצלולים של ים סוף ממשיכים לשרת אותה כרגיל
"לפעמים כדאי להיות מנותק", אומר גורם במשק המים, "אבל צריך לזכור שאם אירוע כזה של זיהום יקרה בים סוף – למשל מדליפת נפט ממכלית – לאילת תהיה בעיה קשה. הכינרת ומתקני ההתפלה האחרים לא יוכלו לתת גיבוי. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. השבוע אילת הרוויחה מזה שהיא רחוקה מהמדינה".
מבט כללי על מתקן התפלת מים בדרום הארץ. 2 בספטמבר 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
3
לפני 105 שנים ארגנו תלמידי בית הספר החקלאי מקווה ישראל סמינריון על מצב החקלאות בארץ ישראל. הדובר הראשון היה אליהו קראוזה, אגרונום מומחה, בעבר מנהל החווה החקלאית בסג'רה ובאותה עת מנהל מקווה ישראל.
את הפסקה האחרונה בהרצאתו הקדיש למה שב-2026 מכנים "ביטחון המזון", נושא חם בשלוש שנות המלחמה האחרונות.
כבר לפני 105 שנים, אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל ואגרונום מומחה, דיבר על הצורך ב"ביטחון המזון" – נושא חם בשלוש שנות המלחמה האחרונות
"היהודים צריכים לדאוג לסדר משק בעל 'כלכלה עצמית' על כל מקרה שלא יבוא", אמר קראוזה, "אולי יבוא משבר חדש חס ושלום בפרדסים, ואולי תבוא חס ושלום אנטישמיות כלכלית בעולם ולא יקנו את 90% תפוחי הזהב שאנו מוכרחים לשלוח מחוץ לארץ…
"הכל יכול להיות ולכן עלינו לבנות משק פנימי ששעות חירום ורוחות זועפות לא יזעזעוהו חלילה. משק שיהיה איתן בהיותו מבוסס על כל ענפי החקלאות המספקים למתיישבים את צרכי המחיה העיקריים. זו תהיה התיישבות חזקה שכל סערה לא תעקרנה".
אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון לע"מ)
ב-1921 קראוזה לא שמע על משבר האקלים או על מצרי הורמוז ובאב אל מנדב, אבל הוא הבין את העיקרון: העולם כאוטי, ההסתמכות הכמעט מוחלטת על ייבוא עלולה לתפוס אותנו לא מוכנים.
בשנתיים האחרונות ישבו על המדוכה צוותי עבודה משורה של משרדי ממשלה והכינו תוכנית לאומית לביטחון מזון עד 2050, כמקובל במדינות מפותחות רבות.
בשנתיים האחרונות שורה של משרדי ממשלה הכינו תוכנית לאומית לביטחון מזון עד 2050, כמקובל במדינות מפותחות רבות. כעת יש לתרגם את התוכנית להחלטת ממשלה ולתקצוב, אבל משרד האוצר מתנגד בחריפות
השבוע ראשי משרד החקלאות – שתכלל את העבודה – הציגו בכנס את הגרסה הסופית של התוכנית. במשרד החקלאות מבקשים לתרגם את התוכנית להחלטת ממשלה ולתקצוב, אבל משרד האוצר מתנגד בחריפות.
כמו הרבה דברים, גם זה כנראה יחכה להכרעת הממשלה הבאה. די ברור מה א. קראוזה, המנהל המיתולוגי של מקווה ישראל, היה ממליץ לה לעשות.
שר הכלכלה ניר ברקת, שר החקלאות אבי דיכטר והשרה להגנת הסביבה עידין סילמן בכנס גיבוש התוכנית הלאומית לביטחון המזון, 7 בינואר 2025 (צילום: סיון שחר/לע"מ)
4
רשות נחל הירקון מקימה קהילה לצלמים מקצועיים ומקצועיים פחות ומזמינה אתכם להצטרף. יהיו סיורים בנחל ובסביבתו להכרת החי והצומח ושלל הזדמנויות לתעד אותו.
רשות נחל הירקון מקימה קהילה לצלמים מקצועיים ומקצועיים פחות ומזמינה אתכם להצטרף. יהיו סיורים בנחל ובסביבתו להכרת החי והצומח ושלל הזדמנויות לתעד אותו
מה כבר יש לצלם בירקון? אז זהו, שלא חסר, כמו שממחישות הדוגמיות של הצלם לו מיכלסון (Lew Michelson).
בנישואים ובקואליציה שני צדדים מבטיחים לצעוד יחד לעתיד טוב יותר, חותמים על מסמך חגיגי, מחייכים למצלמות – ומייד לאחר מכן מתחילים להתווכח מי הבטיח למי מה, מי ויתר יותר ומדוע הצד השני אינו האדם שהכרנו בתקופת החיזור. על הדמיון בין ממשלה לזוגיות.
לא האירוע האחרון הכריע
גם בנישואים וגם בפוליטיקה, ההתחלה מלאה בהצהרות אהבה. בני זוג אומרים "לנצח", פוליטיקאים אומרים "שותפות היסטורית". כדאי להתייחס בזהירות למילים האלה. הן נוטות להתכווץ עם הזמן.
עו"ד בני דון-יחייא הוא מבכירי עורכי הדין בתחום הירושה והמשפחה. כתב 20 ספרים.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הרבה שמעתי אומרים שיש להכין רשימה לפני שהולכים למכולת.
מאחר שאינני הולך למכולת אלא לסופרמרקט, הנחיצות של צעד כזה גדולה פי כמה וכמה. שהרי בניגוד למכולת של פעם, הסופרמרקט של ימינו מתוכנן על ידי יועצי מכירה ושיווק מתוחכמים, שעיקר התמחותם בהעברת הכסף מכיסך אל כיסם של הבעלים תוך שהוא חונה חנייה קצרה בקופה בדרכו אל חשבון הבנק שלהם.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שמתם לב איך טליק - אם שכולה התהפכה ולקחה על עצמה להיות שופר רעל? טליק, הכאב לא מבעבע? מה את עוד לא מבינה? איזה חלל במוחך התמלא כעת עם הרפש של מומחה הזבל הלאומי - ביבי?
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
![אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/09/montage-2up-20260910-bddabe-1024x640.jpg "אליהו קראוזה, מנהל בית הספר החקלאי מקווה ישראל (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון לע"מ)")
![שר הכלכלה ניר ברקת, שר החקלאות אבי דיכטר והשרה להגנת הסביבה עידין סילמן בכנס גיבוש התוכנית הלאומית לביטחון המזון, 7 בינואר 2025 (צילום: סיון שחר/לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/01/IMG-20250107-WA0037-1024x640.jpg "שר הכלכלה ניר ברקת, שר החקלאות אבי דיכטר והשרה להגנת הסביבה עידין סילמן בכנס גיבוש התוכנית הלאומית לביטחון המזון, 7 בינואר 2025 (צילום: סיון שחר/לע"מ)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולא הבנתי מה הבעיה של "רופאים ללא גבולות" לספק לישראל פרטים על אנשיהם. מדוע זה מסכן אותם? מי בעצם יפגע בהם? הפלסטינים עצמם – למה שיפגעו באנשים שבאים לעזור להם? וישראל לא יורה על אנשי זכויות אדם. היא יורה על טרוריסטים, שמתחבאים מאחורי גלימה של ארגוני זכויות אדם. וזו בדיוק הסיבה שהיא דורשת לדעת מי נמצא בארגון ומי לא. אדרבה: הפרטים הללו יאפשרו יותר הגנה לאותם פעילים. ולכן הם צריכים להיות הראשונים לשתף פעולה עם ישראל.
הדברים שנכתבו אינם אפילו קוהרנטים. במשפט אחד הגברת טוענת שהפרטים שיגיעו לישראל יסכנו את הפעילים, ובמשפט הבא, היא מסבירה שישראל הרגה 1700 אנשי רפואה בעזה. פירוש למתקשים: אם אנחנו נספק לישראל פרטים על אנשי רפואה פלסטינים, ישראל תשתמש בפרטים הללו כדי להרוג אותם. ולמה שתעשה את זה, בעצם? לא ברור. אפילו המילה "מטורלל" חלשה מדי עבור הכתבה הזו.
ואולי הסיבה היא ש"רופאים לזכויות אדם" מעסיקים טרוריסטים, תומכי חמאס, וכיוצא באלו? אולי הם לא רוצים שישראל תתחיל לבדוק בציציות של הפעילים שלהם, כי הם יודעים היטב מה היא תמצא? אולי הם חוששים מביקורת בינלאומית, ולא רוצים שהעולם יידע שהם עוד ארגון שנבנה על יסודות מוצקים של גזענות ואנטישמיות? שאלה מצויינת. הרי אם לא היו חוששים מזה, היה להם אינטרס עליון להעביר ביוזמתם את הפרטים האישיים של הפעילים שלהם לישראל.