במה עסקה הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת בימים אלה? בזמינות מרחבים מוגנים? במוכנות העורף ללחימה? בצרכי המשטרה, שירות בתי הסוהר או כיבוי אש בזמן החירום?
אז זהו שלא – זמנה הוקדש לדיון בהצעת חוק עונש מוות, חקיקה בלתי דחופה בעליל, שמתייחסת לענישה של מעשי טרור שאולי יבוצעו בעתיד, אחרי שהחוק יעבור.
עו"ד דבי גילד חיו היא מנהלת קידום מדיניות וחקיקה באגודה לזכויות האזרח. בוגרת תואר ראשון בלימודי מזרח תיכון עם חטיבות בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית, ותואר ראשון ושני במשפטים עם התמחות במשפט ציבורי מאוניברסיטת תל אביב. מקדמת זכויות אדם במסגרת חקיקה בכנסת ומול קובעי מדיניות מאז 2006.



















































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנועונש מוות לא מרתיע…. אח איפה וולאד המשפד שבתקופתו שק של זהב היה מונח ברחוב ולא נגנב.
אם התגובה על החטיפה הראשונה הייתה איסוף כל המחבלים שאמורים היו להשתחרר , לתוך הרקולס ופיזורם באופן רנדומלי מגובה 200 מטר מעל עזה שכם ורמאללה . לא היו חטיפות ולא 7/10 . הליברליות ההומנית מתאימה אולי( גם לא בטוח) לאירופה. לא לג'ונגל שלנו
מי שביצע את ה-7 באוקטובר ובכלל פיגועים בע"מ להרוג יהודים על רקע לאומני – דינו מוות. צריך להבין שערבי שעושה פיגוע ע"מ להרוג יהודים זה אותו נאצי כמו אייכמן ושות', פשוט בקנה מידה יותר קטן, לכן דינם צריך להיות זהה.
ואין כאן שום התדרדרות ערכית, להיפך דווקא יישור קו נכון למדינת ישראל.
עונש מוות הוא ראוי בהתחשב בנסיבות ישראל משחררת פעם אחר פעם אלפי מחבלים בעיסקאות שבויים כי יש לה אסירים ביטחוניים אם היו מוצאים להורג לא היה את מי לשחרר מי ששחררנו בעבר הטרג אותנו שוב בהווה ויהרוג אותנו בעתיד
אחד מסימני ההיכר של אנשים חכמים הוא, שהם מסוגלים לחשוב מחדש על אקסיומות יסוד, ולא להיות תקועים לנצח באותן קלישאות שחוקות. ואכן, למרות שעונש המוות אף פעם לא נעלם מהמדינות הדמוקרטיות, הוא הפך פחות ופחות מקובל בעולם הנאור בעשורים האחרונים. מצד שני, העולם הנאור מעולם לא חווה שביעי באוקטובר, ולא ראה את אותם תתי-אנוש שפשטו על הקיבוצים באותו יום ארור. ומי שלא מבין זאת, עונש המוות מיועד בראש ובראשונה למחבלי הנוחבה שנתפסו בשביעי באוקטובר, ועדיין אנחנו מחזיקים בכמה אלפים מהם שלא הועמדו לדין.
הרבה דברים למדנו בשנתיים וחצי האחרונות. למשל, גילינו שיש בני אדם שאינם אנושיים כלל, ואסור להתייחס אליהם כאל בני אדם בעלי זכויות אנוש. ומי שלא מבין זאת, מוזמן לחזור לסרטוני הטלגרם מאוקטובר 23. גילינו שישנן בעולם חברות ברבריות ואלימות ופרימיטיביות, והמוסר שלהן שונה לחלוטין מכל מה שחשבנו. גילינו שהעונשים שאנחנו כחברה מטילים על עבריינים, אינם בהכרח מרתיעים עבריינים מחברות פרימיטיביות. רק חמור ממשיך שוב ושוב לחזור על אותן קלישאות שחוקות, ומסרב להסתכל על המציאות שהשתנתה. והמציאות השתנתה ללא הכר מאז אוקטובר 23.
מן הראוי היה לעבור על הטענות של הכותבת ולהפריכן בזו אחר זו. למען האמת, אלו טענות מוכרות מאוד וישנות ולא יהיה קשה להפריכן. סביר להניח שגם הכותבת עצמה מכירה היטב את הדיון הפילוסופי בנושאים הללו. אבל מה שחשוב זה לא הדיון לגופה של טענה כזו או אחרת: מה שחשוב זה העיקרון. והעיקרון הוא שצריך להסתכל על המציאות הנוכחית ולא לטמון את הראש בחול. גם השב"כ – שבהחלט מעסיק אנשים חכמים – התנגד במשך שנים רבות לעונש מוות, אבל כעת הוא תומך בו. אמנם במגבלות מסוימות, בהקשרים מסוימים, אבל תומך. משום שאנשים חכמים יודעים לחשוב על הדברים מחדש.
לפני כמאה שנים הגיע לעולם הפמיניזם, ודרש לתת לנשים זכות הצבעה לפרלמנט. וגם אז היו אנשים שכתבו בשצף קצף מאמרים, שחזרו שוב על אותן טענות שחוקות כבר אלפי שנים. הרי ידוע שאישה אינה ברת דעת כמו הגבר, ומי שמע על זכויות לנשים? לפני כחמש מאות שנים הגיע גלילאו גליליי, וטען שאנחנו מסתובבים סביב השמש ולא להיפך. וגם אז היו כל מיני חכמולוגים שציטטו שוב ושוב את אותן טענות שחוקות בשם הכנסייה. חכמולוגים תמיד היו ותמיד יהיו, והם ימשיכו "להזהיר", ולחזור על אותן קלישאות, ולנבוח על השיירה שכבר עברה. אבל כאשר המציאות משתנה, עלינו לשפוט את ערכינו מחדש לפי המציאות הנוכחית. ומי שלא יודע לעשות זאת, פשוט יישאר לא רלוונטי.
דבי, כל הדרדור הזה ימשך כל עוד הקקיסטוקרטים בשלטון. זה יפסק רק כשהאפסים המושחתים האלה יעלמו מחיינו. ספוילר: זה לא הולך לקרות. אולי תהיה הפוגה זמנית אבל הבבונים ניצחו וההתדרדרות תימשך עד לאבדון.