חזק מאד, אלון
חזק מאד, אלון
פלטיאל ביכמן הוא טייס בחיל האוויר לשעבר, פיזיקאי (תואר שני) בהשכלתו ופנסיונר אחרי קריירה ארוכה בתעשייה האווירית. כיום סטודנט לתואר שני במדעי החיים באוניברסיטת בר אילן (תזה בנושא אלצהיימר), אזרח מודאג ופעיל במאבק. נשוי, אב לשניים וסב לארבע.
האמונה שאפשר לפתור את הסכסוך באזורנו באמצעות כוח צבאי בלבד הובילה אותנו לשפל אסטרטגי מסוכן. בעודנו נאחזים בכישלון אוסלו ומתעלמים מהצלחת הסכמי השלום עם מצרים וירדן, אנו צועדים בעיניים פקוחות למלחמות "אין ברירה" בלתי נגמרות.
אם המחנה הליברלי לא יתעורר עכשיו, המציאות תעיר אותו בדרך הקשה.
נדמה שרבים מאיתנו כבר שבעו מפרשנים ומפרשנויות. ובכל זאת, אחרי מעל חודש של לחימה מתמשכת, אני מנסה לקחת צעד אחורה, להתרחק מעט מהרעש היומיומי של מהדורות החדשות, ולהביט בתמונה הרחבה באמת – בתהליכים העמוקים שעברו עלינו בעשורים האחרונים.
פלטיאל ביכמן הוא טייס בחיל האוויר לשעבר, פיזיקאי (תואר שני) בהשכלתו ופנסיונר אחרי קריירה ארוכה בתעשייה האווירית. כיום סטודנט לתואר שני במדעי החיים באוניברסיטת בר אילן (תזה בנושא אלצהיימר), אזרח מודאג ופעיל במאבק. נשוי, אב לשניים וסב לארבע.


בכיר ברשות הפלסטינית מביע חשש שארצות הברית "משכפלת" את מדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלדבריו חיזקה את חמאס על חשבון הרשות הפלסטינית.
הבכיר אמר לזמן ישראל את הדברים יומיים לאחר שג'ארד קושנר נפגש בקהיר עם מנהיג חמאס חליל אל־חיה, ולאחר מכן המשיך לפגישה בירושלים עם נתניהו – מבלי לבקר ברמאללה או להיפגש עם נציגי הרשות הפלסטינית.
"הרשות יכולה למלא תפקיד קריטי בייצוב המצב בעזה ובגדה, ואין להתעלם ממנה", אמר הבכיר בעילום שם. הוא הזכיר כי ממשלות נתניהו אישרו לאורך השנים העברות כספים מקטאר לעזה, שלדבריו חיזקו את חמאס, במקביל להתרחקות הדרגתית מהרשות הפלסטינית, הנתפסת מתונה יותר ותומכת בפתרון שתי המדינות.
הבכיר נמנע מלמתוח ביקורת מפורשת על ממשל טראמפ, ככל הנראה בשל ההכרה במנוף הלחץ המוגבל שבידי רמאללה.
בראיון לפוקס ניוז ששודר ביום שלישי, קושנר דחה לעת עתה אפשרות להכרה אמריקאית במדינה פלסטינית ומתח ביקורת על הרשות.
"לפני שנוכל בכלל לדבר על ההיבט הפוליטי של מדינה, אנחנו רוצים לראות שהפלסטינים יכולים למשול בעצמם", אמר.
"הרשות רחוקה מאוד מהסטנדרט שנדרש כדי שמישהו יהיה כשיר למדינה".
הוא הוסיף כי הרשות נדרשת לרפורמות, שלדבריו גם ערב הסעודית, צרפת ומדינות נוספות מסכימות עליהן, אך תהה אם אכן תבצע אותן לאחר ש"איימה לבצע רפורמות במשך עשור".
קושנר הזכיר את הקמתה של ועדת טכנוקרטים לניהול עזה לאחר המלחמה במקום חמאס, ואמר כי "אולי נוכל לדבר על אופק מדיני בהמשך", אם הוועדה תצליח לנהל את הרצועה כראוי. התוכנית האמריקאית קובעת כי הוועדה הלאומית לניהול עזה תעביר בהמשך את השליטה ברצועה לרשות הפלסטינית, לאחר שתשלים שורת רפורמות.
הבכיר הפלסטיני טען כי רמאללה כבר מקדמת רפורמות, אך מתקשה לעשות זאת בשל צעדי ענישה של ממשלת נתניהו, שלדבריו דחקו את כלכלת הגדה אל סף קריסה.
כדוגמה הוא ציין עדכון של תוכניות הלימודים, לאחר טענות ישראליות כי הן כללו הסתה נגד יהודים. לדבריו, התוכניות המעודכנות הועלו לאינטרנט, אך למשרד החינוך הפלסטיני אין תקציב להדפיסן בהיקף נרחב בשל עיכוב מיליארדי שקלים מכספי הרשות בידי ישראל.
יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני תוקף את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, בעקבות קריאת לשכתה להגביר את האכיפה והסנקציות נגד משתמטי גיוס חרדים.
"ליועצת המשפטית לממשלה אין סמכות להטיל מגבלות על תלמידי ישיבות", אמר גפני. "תלמידי הישיבות ימשיכו לשקוד על תלמודם, ודבר לא יעצור אותם – גם לא יועצת משפטית שהממשלה החליטה להדיח מתפקידה וממשיכה לעסוק בנושאים שאין לה סמכות לעסוק בהם". הוא כינה את בהרב־מיארה "חצופה, מושחתת ופועלת בניגוד לחוק".
מוקדם יותר מסרה לשכת היועמ"שית כי יש להרחיב בהקדם את סל אמצעי האכיפה הכלכליים האישיים נגד משתמטי גיוס, וכי על הצבא והמשטרה לחדש פעולות יזומות ומעצרים נגד משתמטים מכלל חלקי האוכלוסייה.
באפריל הורה בג"ץ לממשלה לנמק מדוע לא הוציאה די צווי גיוס לתלמידי ישיבות חרדים ומדוע לא אכפה את הצווים שהוצאו. במאי הודיעה המשטרה כי הונחתה לעכב משתמטים עד לאיסופם בידי המשטרה הצבאית. בג"ץ הקפיא לאחרונה את יישום החוק שקידמה הקואליציה להקפאת מעצרי המשתמטים.

שגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי מגן על כינוי המתנחלים שהטילו מצור על בתים פלסטיניים בקוסרה "טרוריסטים ישראלים", ואומר כי האלימות שלהם פוגעת בישראל ובעם היהודי.
בריאיון לחדשות 12 אמר האקבי כי ספג ביקורת על השימוש במונח, אך הסביר כי לפי ההגדרה האמריקאית לטרור, מעשים שנועדו לגרום לאנשים לשנות את התנהגותם מתוך פחד לחייהם הם טרור – בין אם הם מופנים נגד מדינה, אדם או משפחה.
האקבי הדגיש כי מדובר ב"מיעוט קטן מאוד" בישראל, ואמר שלדעתו רבים מהמעורבים כלל אינם מתגוררים בגדה. "הם לא מתנחלים, הם באו לעורר בעיות", אמר. "הנזק שהם גורמים לישראל והנזק שהם גורמים לעם היהודי – אין לי מושג מדוע הם חושבים שהם משיגים משהו, מלבד פגיעה באנשים שלטענתם הם נלחמים למענם".
הוא לא השיב ישירות לשאלה אם התאכזב מכך שראש הממשלה בנימין נתניהו טרם גינה את האירוע, אך אמר כי הוא מאמין שהרשויות בישראל פועלות בנידון.
צה"ל אומר כי התקיפה מוקדם יותר היום סמוך לנמל העיר עזה כוונה נגד מפקדים ופעילים בכוח הנוחבה של חמאס, שהתכנסו במקום.
לפי הצבא, בין המטרות היו מפקד פלוגה בכוח הנוחבה, שלושה מפקדי מחלקות ופעילים נוספים שתכננו פיגועים נגד כוחות צה"ל הפועלים ברצועה. אחד מהם, לפי צה"ל, השתתף במתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023.
בצבא אומרים כי תוצאות התקיפה יפורסמו לאחר שיאומתו, וכי ננקטו צעדים לצמצום הפגיעה באזרחים. כלי תקשורת פלסטיניים דיווחו כי התקיפה פגעה בבית קפה, והרגה שישה בני אדם ופצעה עשרה.
צה"ל הודיע רשמית כי עצמותיו של רס"ל יהודה יקותיאל כץ, לוחם שריון שנפל בקרב סולטאן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה והוגדר נעדר מאז 11 ביוני 1982, אותרו והושבו לישראל.
במבצע מיוחד של צה"ל והמוסד, השבנו הביתה את עצמותיו של לוחם השריון, רס"ל יהודה יקותיאל כץ ז"ל, שנפל בקרב בסולטן יעקב ביוני 1982 במלחמת לבנון הראשונה.
לפני כשבע שנים השבנו לקבר ישראל את רס"ל זכריה באומל ז"ל, במאי 2025 השבנו את רס"ל צביקה פלדמן ז"ל, ולרגע לא פסקנו מלפעול להשבתו של… pic.twitter.com/84qZnP8ijJ
— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) August 18, 2026
לפי הודעת הצבא, המבצע הובל בידי אגף המודיעין, בשיתוף המוסד. לאחר הגעת השרידים לישראל נערך הליך זיהוי במרכז לזיהוי חללים של הרבנות הצבאית, בשיתוף חיל הרפואה ומשטרת ישראל, והם זוהו כעצמותיו של כץ.
קרב סולטאן יעקוב התרחש בבקעת הלבנון בין צה"ל לצבא סוריה וגבה את חייהם של 21 חיילים ישראלים. כץ נעדר מהקרב לצד רס"ל זכריה באומל ורס"ל צביקה פלדמן. שרידיו של באומל הושבו לישראל ב־2019, בסיוע רוסי, ושרידיו של פלדמן הושבו במבצע של המוסד במאי 2025.
בצה"ל מסרו כי השבתו של כץ התאפשרה בזכות מודיעין מדויק ומאמצי מחקר, איסוף ופעילות מבצעית שנמשכו יותר מארבעה עשורים. הוריו של כץ, שרה ויוסף, לא זכו לקבל את הבשורה.
הרמטכ"ל אייל זמיר אמר כי השבת כץ, "החלל האחרון מקרב סולטאן יעקוב", היא רגע משמעותי לצה"ל ולמדינה. "עשרות שנים חלפו, אך חובתנו כלפי נופלינו לא השתנתה – לא נשאיר מאחור אף אחד מאנשינו", אמר.

בשנים האחרונות יש גל גדול של הגירה מישראל ("ירידה מהארץ"). ב-2025 עזבו את ישראל כ-69 אלף מאזרחי המדינה, בעוד שכ-19 אלף אזרחים שעזבו את ישראל בעבר חזרו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו טען כי גל ההגירה מהארץ מורכב, ברובו, מעולים חדשים שהגיעו מרוסיה ומאוקראינה בעקבות המלחמה ביניהן ו"לא נקלטו בישראל", לדבריו. אבל דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוצג לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בתחילת יוני, מפריך את טענת נתניהו.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.

פרשנים מזהירים מפני הברית שנחתמה לאחרונה בין שלוש המעצמות – פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית. לטענתם, היא מאיימת על ישראל ומרחיקה את סיכויי הרחבת הסכמי אברהם.
יש שהרחיקו לכת עד כדי קביעה כי מדובר בהקמתו של "נאט"ו מזרח-תיכוני". סקירה של הבריתות במזרח התיכון אינה מחזקת טענות אלה. קריאת הרגעה.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

המודל ארוך הטווח של ה‑OECD צופה כי שילוב מלא של הקהילות החרדיות והערביות-ישראליות בכוח העבודה עשוי להעלות את התמ"ג הישראלי ב-8% במהלך עשרים שנה – שווה ערך לכ-49 מיליארד דולר במונחים של ימינו. זאת כאשר השילוב החרדי לבדו מהווה שש נקודות אחוז מתוכן (הנתונים לקוחים מתחזיות ה‑OECD להוצאות ארוכות טווח בישראל, אוקטובר 2025 – תרחישי השפעה על התמ"ג של שילוב חרדים וערבים ישראלים).
זו אינה טעות עיגול. זוהי ההזדמנות הכלכלית הגדולה ביותר העומדת בפני ישראל כיום, וכמעט אף אחד בשיח הציבורי אינו מתייחס אליה ברצינות.
סיימון פינק, יליד אוסטרליה, מנהל השקעות בישראל, בעל ניסיון אקדמי ומקצועי במשפטים, פוליטיקה וכלכלה. לסיימון עניין רב במדיניות ציבורית ועובד כעת על ספר אודות חופש ודמוקרטיה בישראל.

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולדעתי, צריך להבדיל בין שלושה סוגי סכסוכים. שלושתם אמנם קשורים זה לזה, אבל הם בעיקרון סכסוכים נפרדים.
הראשון – הסכסוך הישראלי פלסטיני. לסכסוך הזה אין פתרון, מסיבה פשוטה: מבחינת הפלסטינים, מטרת העל היא להביא לקץ הריבונות היהודית בארץ ישראל. זו בעצם הסיבה להתגבשות הלאומיות הפלסטינית במאה העשרים. בעיני הפלסטינים – לא רק חמאס, אלא הפלסטינים באשר הם – ישראל היא מדינה לא חוקית מעצם הקמתה, ואין לה זכות מוסרית להתקיים כאן. זוהי משמעות ההגדרה העצמית הפלסטינית (להרחבה בנושא, אמליץ על הספר "שיבה באוקטובר"). לעומת זאת, מבחינתנו, הדבר היחיד שאנחנו לא יכולים לוותר עליו הוא הריבונות שלנו. ולכן לסכסוך זה אין פתרון מוסכם או דיפלומטי, והוא צריך להיות מוכרע בכוח, כמו הרבה סכסוכים אחרים לאורך ההיסטוריה. המנצח צריך לכפות תנאים ולאכוף אותם בכוח. בדיוק כמו שעשו האמריקאים ביפן ב-1945, או הרומאים בקרתגו ב-146 לספירה. האמריקאים למשל הצליחו לשנות לחלוטין את תרבות יפן הקיסרית בתוך שש שנים בלבד. ואם זה לא יעבוד במקרה שלנו, צריך לשקול טרנספר רחב היקף לאפריקה. נשמע הזוי? כך גם הייתה הציונות בזמנו. אם תרצו אין זו אגדה!! ישראל חייבת להסביר זאת שוב ושוב ושוב, בכל מקום בעולם, ולהבהיר מה מקור הסכסוך הישראלי פלסטיני, ומדוע הוא עדיין ממשיך אחרי מאה שנים.
השני: הסכסוך הישראלי ערבי. למשל מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. הסכסוך הזה נשען על עוינות רבת שנים כלפי ישראל, שמתבססת על מקורות דתיים מוסלמיים. יש גם הרבה דם רע ממלחמות העבר, וכמובן הפלסטינים משחקים תפקיד חשוב. כאן יש לישראל הרבה מה לעשות, ובהחלט ניתן לשקול הסכמים כאלו ואחרים, ניסיונות להתחבב על השכנים שלנו, פתיחת גוף תקשורת ציוני בערבית, ואף להתנות שיתופי פעולה כלכליים בהתייחסות הוגנת כלפינו בתקשורת המוסלמית, בשינוי התכניות בבתי הספר, וכולי.
הסכסוך השלישי: זה המעגל הרחוק. למשל איראן (ובהמשך טורקיה). אלו מדינות שאינן משחקות כאן תפקיד ישיר, ומבחינתן אנחנו סוג של דמון שהן משתמשות בו ממניעים פנימיים, שאינם קשורים אלינו. איראן לא הפכה אותנו למטרה בגלל שפתאום נורא איכפת לה מהפלסטינים (הסונים…) אלא בגלל צרכים פנימיים דתיים שקשורים לייצוא המהפכה השיעית. גם לארדואן יש סיבות פוליטיות פנימיות למה הוא יוצא עלינו במאתיים קמש. ולכן קשה לראות מה אנחנו יכולים לעשות כדי להפיס את דעתם. ולכן עלינו להיות חזקים ומרתיעים, ולקוות שבהמשך משהו ישתנה.
לסיכום: את הסכסוך הראשון עלינו לסיים בכוח. לא בסבבים לא נגמרים ששוחקים את הלגיטימציה שלנו, אלא לפתור פעם אחת ולתמיד. את הסכסוך השני עלינו לנסות לפתור בדיפלומטיה והסכמים (כדאי למנף את ההתקפה באיראן בקרב המדינות הסוניות, כאמצעי להראות שכולנו נמצאים באותו צד). ובעניין הסכסוך השלישי, צריך לקבל את העובדה שפשוט אין לנו מה לעשות. לא הכל תלוי בנו, ולפעמים צריך פשוט להמתין בסבלנות. מי חלם שאיחוד האמירויות הערביות תהיה ידידה שלנו. מי חלם שישראלים יוכלו לבקר במרוקו. דברים משתנים עם הזמן. ובינתיים עלינו להיות חזקים ונחושים – מתוך הכרח, לא מתוך רצון – ולקוות לטוב.