לפני הכל, הבעיה בתוכנית סער-לוין היא חוסר אמון *מוחלט* בכנות הכוונות של שני האנשים המציעים אותה – מי באמת חושב שטובת המדינה, או הדמוקרטיה זה מה שעומד לנגד עיניהם של שני אלו? ירים את ידו.

אין לי את הכלים וההבנה המשפטית לרדת לעומק ההשלכות של ההצעה, ולא אמורים לבחון הצעה על פי האנשים שמציעים אותה. אבל במקרה זה מדובר באדם אחד שהביא עלינו את אסון ההפיכה המשטרית וקרע את המדינה, אדם שמשתק את מערכת המשפט כבר שנתיים, אדם שמסרב לכנס את הועדה לבחירת שופטים (שנבחרה בקדנציה שלו בצורה חוקית) כי אין לו רוב בה, ומנסה בכל כח לדחוף שני אנשים ספציפיים מקהלת שאין להם שום התאמה לשיפוט כסוסים טרויאנים לתוך בית המשפט העליון (לעיתים נראה כי זו מטרת העיקר של לוין). האדם השני הוא אופורטוניסט פוליטי שאין לו שום בעיה לשנות את דיעותיו ואת מחנהו הפוליטי לקידום האינטרסים האישיים שלו, והשרדותו הפוליטית. לכן קשה לי מאוד להאמין שטובת המדינה וחיזוק הדמוקרטיה מהווים איזשהו פקטור בשיקולים שלהם (אולי פקטור שלילי).

אתן לגדולים ממני לנתח את תוכן ההצעה. אשאר בינתיים סקפטי.