(הערת מערכת: אמיר בן-דוד יצא להופיע מול תושבי הדרום. את הניוזלטר הזה הכינה בירנית גורן)

"צה"ל מסוגל להתמודד עם יותר מחזית אחת, אנחנו יכולים להתמודד אפילו עם שלוש חזיתות", הצהיר אלוף (מיל.) תמיר היימן, לשעבר ראש אמ"ן וכיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "אבל הבעיה היא לא צה"ל; הבעיה היא העורף. הבעיה היא הנזק לחברה הישראלית ולחוסן הנפשי של החברה הישראלית. שתי חזיתות זה לא בעיה צבאית. זו בעיה חברתית".

אפשר להתווכח עם היימן מי מבין הצבא/ממשל מחד והאזרחים מאידך מתפקד טוב יותר מאז החלה התקפת חמאס לפני שמונה ימים, אבל אין ספק שזו המלחמה הראשונה מזה עשורים שמתנהלת גם בתוך גבולות ישראל, ושמרבית נופליה הם אזרחים.

ארגון תרומות מזון ומצרכים לחיילים עת ידי מתנדבים בתל אביב, 9 באוקטובר 2023 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ולכן הלחץ על הממשלה והצבא לפעול הוא גבוה מהרגיל: גם שוחרי השלום הוותיקים ביותר מעידים כעת על רצון לנקמה ולפעולה נחושה ומוחצת בעזה. זה לגמרי אנושי. אי אפשר להישאר אדישים אל מול המראות והסיפורים שעדיין נחשפים בכל יום, על מה שארע ביישובי העוטף ב-7 באוקטובר; אי אפשר שלא לחוש זעם אלים נגד מי שביצע את המעשים הנתעבים הללו.

אבל הלחץ הזה הוא גם מסוכן: רבים אמרו ונאמר זאת שוב – נקמה איננה תוכנית פעולה. בטח ובטח כשהיא עשויה להתהפך עלינו ולגבות מאיתנו מחיר גבוה בהרבה.

בראייה רציונלית, ישראל חייבת כרגע לבחור בצעדים מושכלים, להתכונן היטב, לבחור מטרות מיידיות וארוכות טווח, ולבנות תוכנית פעולה שאיננה רק צבאית. כניסה של עשרות אלפי חיילים לרצועת עזה בהכרח תסתיים בעוד אלפי הרוגים. חלקם אזרחים חפים מפשע. ואין לדעת מה חמאס מתכנן לאותם חיילים שייכנסו בדרך היבשה.

אחרי שבת שעברה, מישהו מוכן להמר שכל המידע שבידינו על הנעשה בעזה מעודכן ומדויק? מישהו מוכן להתחייב שאנחנו לא נצעד לתוך מלכודת?

זאת ועוד: ונניח שההתקפה הצה"לית אכן תשיג את יעד-העל המבוקש – תשמיד את חמאס צבאית ומדינית – מה אז? מה עושים עם מעל שני מיליון אזרחים בשטח צפוף, שרבים מהם סבלו במשך כל חייהם גם מהכיבוש הישראלי וגם מהניצול הציני והמביש שחמאס עשה בהם? מי יטפל בהם?

מי יחליף את חמאס בהנהגת הרצועה? יש לממשלה תוכנית מה לעשות עם זה? כי לא מצרים ולא ארה"ב ולא האו"ם – וגם לא ערב הסעודית, לצורך העניין – יהיו מוכנות לקחת אחריות על הרצועה.

גבר פלסטיני מחזיק ילדה פצועה אחרי תקיפה ישראלית בעזה, 14 באוקטובר 2023 (צילום: YASSER QUDIH / AFP)

"כרגע בעזה יש ארגון שנתון במצור, ואין לו לאן ללכת. אנחנו צריכים כרגע בסבלנות, ולא למהר, ולאסוף את כל המודיעין הנדרש כדי לבסס אולי בהמשך כניסה קרקעית", אמר אתמול ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, בריאיון מרתק ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 12.

"אני לא סקפטי לגבי כנסיה קרקעית, אני רק יודע – כבוגר מערכות קודמות ברצועת עזה – שהמערכה היא מורכבת. המודיעין בשטח משתנה. זה דורש המון יכולות מודיעיניות, צבאיות ומיוחדות. כרגע, בגלל המצור שהטלנו על עזה, יש לנו זמן. האויב הזה לא מתמרן כרגע. הוא נמצא בתוך שטח נתון, הוא כלוא עם עצמו בתוך עצמו.

"אני אומר שצריך סבלנות. צריך להחזיק את עצמנו עד אשר הדרג המדיני יקבל אמירה ודאית מהדרג הצבאי והמודיעיני, שאנחנו מכירים יותר, שאנחנו יודעים יותר, ושאנחנו אכן ערוכים לכניסה".

נגמ"שים ישראליים ליד עזה, 14 באוקטובר 2023 (צילום: Aris MESSINIS / AFP)

יוסי כהן אמנם התנדב לסייע במאמצי המלחמה ("מאמצים לאומיים ובינלאומיים להשיב את החטופים", כדבריו), אבל לא נראה שאוזנו של ראש הממשלה כרויה לעצתו של ראש המוסד לשעבר, בכל הקשור לכניסה הקרקעית לרצועת עזה והצורך להאזר סבלנות.

אמש הודיעה צה"ל כי הוא ערוך להרחבת המערכה. "כוחות צה"ל, בגיבוי מאמץ לוגיסטי נרחב ובהשלמת גיוס מילואים של מאות אלפי משרתים, נערכים למימוש מנעד רחב של תוכניות אופרטיביות התקפיות אשר כוללות בין היתר תקיפה משולבת ומתואמת מהאוויר, מהים ומהיבשה", נמסר מדובר צה"ל.

"זרוע היבשה ואגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה פועל כעת להכנת כוחות צה"ל להרחבת הלחימה…בימים האחרונים הועברו הכלים הנדרשים ללחימה לריכוזי הכוחות, ובשלב זה היחידות השונות של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה עמלים על השלמת כשירותם של הכלים וציודם באמצעי לחימה מתקדמים, בהתאם לצורך.

"גדודי וחיילי צה"ל פרוסים בכל רחבי הארץ וערוכים להעלות את המוכנות לקראת השלבים הבאים של המלחמה – בדגש על פעולת יבשה משמעותית".

ההערכה היא כי עשרות אלפי חיילים ייכנסו לרצועה בשעות או בימים הקרובים. אתמול פג תוקפו של הדד-ליין שצה"ל נתן לתושבי עזה לפנות את צפון הרצועה ולעבור דרומה. מעל 600 אלף פלסטינים נטשו את בתיהם ועברו לאזור חאן יונס ורפיח.

במקביל, חיל האוויר ביצע תקיפות נרחבות שהפכו חלקים רבים מהעיר עזה לעיי חרבות.

משפחות החטופים והנעדרים ממתקפת חמאס תולים דפי מידע על יקיריהן על חומת הקריה בתל אביב, 14 באוקטובר 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

ויש, כמובן, פיל ענק באמצע עזה: לפחות 130 חטופים – ככל הנראה קרוב למאתיים – המוחזקים בידי חמאס והג'יהאד האסלאמי. וזה בנוסף לאינספור נעדרים שמשפחותיהם לא יודעות אם יקיריהן בחיים ומוחזקים ברצועה, או בין המתים שטרם זוהו.

זהו מצב בלתי נסבל, כמעט בלתי אפשרי. העמדה הרשמית של ממשלת ישראל היא כי אין לשאת ולתת עם ארגון שאנחנו מבקשים לחסל. אבל זה לא אומר שלא מתבצעים מאמצים מאחורי הקלעים דרך גורמי צד שלישי. השאלה היא, מה יהיה – אם בכלל – הגזר שיעודד את חמאס לשחרור כל או חלק מהחטופים.

במקביל, המשפחות הדואגות סובלות גם מהתעלמות כואבת מהגורמים הרשמיים בישראל. בעוד שנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שוחח בזום במשך שעה וחצי עם 14 משפחות חטופים בעלי אזרחות אמריקאית, ראש הממשלה בנימין נתניהו לא שוחח עם אף משפחה מבין 126 המשפחות שכבר קיבלו אישור רשמי כי יקיריהן מוחזקים בעזה.

אתמול, לראשונה, שוחח תא"ל (מיל.) גל הירש – שמונה על ידי נתניהו לאחראי על נושא החטופים והנעדרים – עם עיתונאים כדי להסביר את אופן הטיפול שלו ושל 200 אנשי הצוות שהקים באירוע. הירש, צריך לומר, מטפל בראש ובראשונה במשפחות – היכולת שלו לנהל מו"מ על שחרור החטופים מוגבלת עד למעשה לא קיימת.

"אנחנו עוסקים בנושא באמצעות צוותים גדולים ומקצועיים מסביב לשעון. בכל פעם שאוכל לומר לכם פרטים, אתן אותם – אבל אני לא מתכוון לסייע לאויב ולא אמסור פרטים שאינם מדויקים. לאורך כל המלחמה אני אומר לכם את האמת", הבטיח.

"אנחנו מקיימים מאמץ רצוף מסביב לשעון לזהות את החללים ולתת את הבשורה הקשה למשפחות ובכך לדעת שצמצמנו במשהו את רשימת הנעדרים", אמר הירש לעיתונאים. "אנחנו נמשיך לצד הלחימה גם במאמץ לאתר את כולם, ואנחנו מגבשים תמונת מצב לגבי החטופים שבידי האויב. זה מאמץ מתמשך שצפוי להמשיך בעת הקרובה".

"דבר אחד היה ברור מהשיחה איתו", כותבת הבוקר טל שניידר בזמן ישראל, "הירש הגיע לתפקיד עם כוונות טובות וכנות. אבל, כפי שלמדה משפחת גולדין לאורך השנים, גם הקצינים האמפתיים ביותר – וחלקם, בתפקידים האלה, לא היו אמפתיים כלל – התקשו להביא הישגים של ממש".

חיילי צה"ל במטולה, סמוך לגבול, כפי שהם נראים מכפר כילא שבלבנון, 13 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Bilal Hussein)

חזבאללה ממשיך להתגרות בצה"ל בגבול הצפון, ולפחות לעת עתה נראה ששני הצדדים מחליפים מהלומות בניסיון לייצר תיקו. מתישהו, אחד הצדדים ישאף לניצחון – ואז באמת נלמד מה היכולת של ישראל לנהל מלחמה רב-זירתית, לראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים.

הכל תלוי במוכנות של איראן לצעוד לתוך מלחמה אזורית כוללת. אתמול פרסם העיתונאי ברק רביד כי איראן העבירה לישראל מסר דרך האו"ם, לפיו טהרן "תאלץ להתערב" אם התקיפות בעזה יימשכו.

לפי רביד, שר החוץ של איראן אמר לשליח מטעם האו"ם כי טהרן לא מעוניינת להפוך את המלחמה ברצועה למלחמה אזורית ואף מעוניינת לסייע בשחרור החטופים, אולם על ישראל להפסיק את פשעי המלחמה שהיא מבצעת בעזה – אחרת לאיראן לא תהיה ברירה אלא להתערב.

בישראל משוכנעים לחלוטין שאיראן כבר מעורבת – והיא זו שעומדת מאחורי התקפת חמאס ופעולות חזבאללה בצפון בשבוע החולף.

אתמול, גם ראש המל"ל צחי הנגבי הצהיר נחרצות שהעקבות מובילות לאיראן, וגם יוסי כהן חזר על הדברים. גם הנגבי וגם כהן רמזו שישראל עוד תתחשבן עם הרפובליקה האסלאמית על ההתקפה הרצחנית.

מיכל הרצוג (משמאל) עם מפוני קיבוץ בארי השוהים במלון בים המלח, 13 באוקטובר 2023 (צילום: דוברות בית הנשיא)

במסגרת הכאוס הכללי ששורר בהנהגת המדינה, גם הצרכים הדחופים ביותר נופלים בין הכיסאות ועל מזבח הבירוקרטיה והתקנות שאינן רלוונטיות כלל למצב חירום כמו זה השורר כעת בישראל.

אלפי תושבי היישובים בעוטף איבדו את ביתם וחיים כעת בבתי מלון חסרי כל. ממברשת שיניים, דרך ביגוד ועד דברים אלמנטריים כמו משקפי קריאה או תעודת זהות – התושבים נאלצים להתמודד עם מצוקה קשה שמתורגמת גם לקשיים כלכליים. איש מהם הרי אינו עובד כרגע, ויש גבול כמה ניתן לאכול חסכונות ולחיות על תרומות של אזרחים מודאגים.

את הלינה בבתי מלון המדינה מימנה לכל מי שגר במרחק 4 ק"מ מהגבול – מה שיצר מצב אבסורדי שתושבי מושב כמו שדי אברהם, הנמצא במרחק 4.2 ק"מ, לא היו זכאים למימון ונאלצו, בעזרת המועצה האזורית אשכול, לגייס תרומות. שדי אברהם אמנם לא נפגע בהתקפת חמאס בשבוע שעבר, אבל האזור הוכרז כשטח צבאי בשל המלחמה והמדינה דרשה מהם להתפנות. אבסורד.

ביום שישי, אחרי ביקורת ציבורית, החליטה רשות החירום הלאומית (רח"ל) להרחיב את הזכאות ל-7 ק"מ מהגבול. מה שכעת מותיר את תושבי אשקלון, אופקים ונתיבות מחוץ למעגל. במקום לעבוד לפי צורך ולבחון כל מקרה לגופו, מעדיפים ברח"ל לעבוד לפי שרטוטי מפה קשיחים.

גם בכל הקשור לסיוע כלכלי, המדינה מקמצת בעזרה. אתמול הודיעה הממשלה כי תושבי העוטף (עד 7 ק"מ) יקבלו מענק בסך 1,000 שקל לנפש – עד תקרה של 5,000 שקל למשפחה. זה לא סכום רציני.

במגפת הקורונה נתניהו ידע איך לפזר כסף לכל עבר כדי להשתיק ביקורת ציבורית. מיליארדים חולקו. כעת, מדובר בהרבה פחות אזרחים והרבה פחות כסף שדרוש כדי לטפל בשורדים כראוי.

וכמובן, אפשר לבקש מסיעות הקואליציה להחזיר את המיליארדים ששדדו מקופת המדינה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מוסר הצהרה בשידור חי בשישי בערב, 13 באוקטובר 2023 (צילום: צילום מסך, יוטיוב)

רשימת המחדלים והטעויות שהובילו לתקיפת הפתע של חמאס בשבת שעברה יכולה למלא עשרות ועדות חקירה ממלכתיות.

קחו את ועדת אגרנט ממלחמת יום הכיפורים, תצרפו אליה את ועדת כהן לאירועי סברה ושתילה, הוסיפו בערך כל דוח מבקר הנוגע לעוטף עזה שהתפרסם ב-15 השנים האחרונות – ועדיין לא נגיע לרשימה הכוללת של כל הגופים והאנשים שיצטרכו לתת הסברים ולשלם את המחיר על האירוע החמור ביותר בתולדות המדינה.

אבל יש גם את החלק השני של המחדל, שלא בטוח שידברו עליו כשהכול ייגמר. שלא בטוח שמדברים עליו מספיק כרגע: ההתנהלות של ראש ממשלת ישראל מרגע שהאסון התרחש.

צריך להגיד את זה, למרות התותחים הרועמים ובגלל מה שמונח על הכף: נתניהו לא מתפקד.

ראש הממשלה משדר פאניקה, עושה טעויות, ודוהה מול עינינו. גם זה אנושי. יצחק רבין חטף, כך אומרים, התמוטטות עצבים בימים שלפני מלחמת ששת הימים; משה דיין, על פי דיווחים, ניסה להתאבד במהלך מלחמת יום הכיפורים. ומנחם בגין, כמובן, שקע בדיכאון עמוק במלחמת לבנון הראשונה.

אולם מה שמבדיל את נתניהו מכל האישים הללו הוא חוסר המודעות העצמית שראש הממשלה הוותיק ביותר בתולדות המדינה לוקה בו. נתניהו עדיין משוכנע שהוא האיש הנכון במקום הנכון. שהוא יציל את ישראל – למרות שידו הייתה עמוק בקריסתה. והנזק שהוא משית על המדינה נמשך גם במצב הרגיש הנוכחי.

אפשר לדבר על חוסר התפקוד הפוליטי שלו – שישה ימים להקמת ממשלת חירום עם בני גנץ; הכרזה אמש על כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה, שהוכחשה מייד על ידי ליברמן עצמו; הריבים הילדותיים בין לשכתו ללשכת גלנט.

אפשר (ורצוי) להיות מוטרדים מדיווחים על השפעתה של שרה נתניהו על המהלכים הנוכחיים.

אפשר גם לדבר על שפת הגוף הלא-טבעית שלו כשהוא נראה בציבור – לרוב בסרטונים מצולמים ומבויימים – או על כך שהוא לא מסוגל להגות את המילה "קיבוצים" או את הביטוי הפשוט כל כך: "אני אחראי".

אבל כרגע נתמקד בהנהגה שלו, בתפקידו להיות האבא הלאומי, המבוגר האחראי של מדינה שלמה – ומה הוא עושה במקום כל זה לאומה המצויה בטראומה.

ראש ממשלה שמעולם לא הופיע במהלך השבת בטלוויזיה, מכריז על נאום שיישא בשישי בתשע בלילה, "מייד עם סיום ישיבת הקבינט". מדינה שלמה, מסויטת, המחכה לחדשות טובות על החטופים או לחדשות רעות על כניסת צה"ל לעזה, יושבת במתח לשמוע מה חדש.

ואז נתניהו מופיע על המסך ואומר…כלום. פשוט כלום. שלוש דקות בדיוק הוא נאם למצלמה – אפילו לא מלווה בשרי קבינט המלחמה לצדו – וכל זה כדי להגיד: "שוחחתי גם היום עם כמה מהמשפחות שאיבדו את יקיריהן או שגורלם לא נודע. עולם חרב עליהן. אני יודע".

במילים אחרות: שלא תחשבו שרק הנשיא ג'ו ביידן מדבר עם משפחות, גם אני דיברתי. ושלא תטענו שאני לא יודע מה עובר על משפחות שכולות. גם אני שכלתי.

כמה מנותק, נרקיסיסט ואכזר צריך להיות כדי להקפיץ כך מדינה שלמה. ומה זה אומר שאדם מנותק, נרקיסיסט ואכזר מנהל כרגע את אחת המלחמות המורכבות והקריטיות ביותר לקיומה של המדינה?

(ודרך אגב: ערוץ 12 פצחו בחיפוש אחר אותן משפחות שזכו לשיחה עם ראש הממשלה. נכון להבוקר, טרם נמצאו המשפחות הללו).