דניאל אלוני, ילנה טרופנוב ורימון קירסט, שנחטפו בידי מחבלי חמאס והופיעו בסרטון לוחמה פסיכולוגי של הארגון שפורסם ב-30 באוקטובר 2023 (צילום: צילום מסך מסרטון של חמאס)
יכול להיות שחמאס בחרו לפרסם דווקא אתמול את הסרטון שבו תועדו ילנה טרופנוב, דניאלה אלוני ורימון בוכשטב, כדי להסיט את תשומת לב הציבור מההצלחה המבצעית הישראלית.
עד שפורסמו הידיעות הראשונות על שחרורה של מגידיש, עסקו כולם בשאלה האם נכון או לא נכון לפרסם את הסרטון, שבו זעקה דניאל אלוני והאשימה את ראש הממשלה נתניהו במחדל.
סביר להניח שחמאס בחרו לפרסם את הסרטון, מתוך מחשבה נפסדת שהם יחלישו את ההנהגה הישראלית ויתסיסו את הציבור בישראל – מה שישרת את ארגון הטרור.
סביר להניח שחמאס בחרו לפרסם את הסרטון, מתוך מחשבה נפסדת שהם יחלישו את ההנהגה ויתסיסו את הציבור בישראל
בתמימות דעים נדירה – וללא תיאום – בחרו כל אתרי האקטואליה וערוצי הטלוויזיה שלא לשדר את הסרטון. גם בני המשפחה של החטופות המופיעות בו ביקשו שהסרטון לא ישודר.
אבל הווידיאו דילג מקבוצת ווטסאפ לקבוצת ווטסאפ, קל למצוא אותו ברשת וכל מי שרוצה לצפות בו יכול לעשות את זה בקלות רבה.
הדיונים על "האם לשדר או לא לשדר את הסרטון" גלשו מייד למחוזות המופרכים בהם התברר שלכל אחד יש דעה מוצקה על לוחמה פסיכולוגית, איך מתנהלים מול מלחמה פסיכולוגית, איך נכון לנהוג מעתה והלאה בסרטונים שחמאס בוודאי ישחרר כדי להפעיל לחץ על הציבור הישראלי ועל מקבלי ההחלטות בישראל – וכן הלאה.
בין המגיבים בלט לרעה, כרגיל, פעיל הימין מני אסייג שמיהר לקבוע שהמסרים שנאמרו בסרטון נשלפו ישר מדפי המסרים של מחאת קפלן (הוא מחק את הציוץ כעבר זמן מה, אחרי שאלפי ישראלים מזועזעים גינו אותו).
אפשר רק להעיר לכל המגיבים – בצניעות הראויה – אין לכם מושג.
אין לכם מושג מה מרגישה דניאל אלוני, שגם בתה בת השש חטופה בעזה. בין אם הדברים שאמרה בסרטון הם שלה או הוכתבו לה; בין אם שירתה את דרישות חוטפיה או נהגה בספונטניות – אין לנו דרך לדעת. היא לא במצב לסרב או להכתיב תנאים.
היא גם לא במצב, מן הסתם, להעביר את אישורה לתקשורת לשדר סרטון שבו היא נראית ברגע קשה כל כך. מותר לצפות ולדרוש מישראלים שלא ישללו מדניאל אלוני את אנושיותה עוד יותר מהאסון שכבר נגרם לה.
מותר לצפות ולדרוש מישראלים שלא ישללו מדניאל אלוני את אנושיותה עוד יותר מהאסון שכבר נגרם לה
מה שנחסך מאיתנו בהחלטה לא לשדר את סרטון חמאס בתקשורת הממוסדת, הוא החזרה האינסופית עליו מבוקר ועד ערב. אף אחד לא יאלץ לראות אותו שוב ושוב ושוב, כפי שהיה נכפה על כל צופי הטלוויזיה לו ערוצי השידור היו משלבים אותו במעגל החדשותי שלא נגמר.
יכול להיות שיש פה לקח תקשורתי שכדאי להרהר בו גם למקרים נוספים. יכול להיות שיש מקרים שעדיף להפנות את מי שמעוניין לצפות בסרטונים לרשת – במקום לשדר אותם שוב ושוב ושוב ושוב – כשעצם השידורים החוזרים עצמם יוצרים אפקט פסיכולוגי הרסני ומיותר, שאי אפשר להצדיק אותו ב"זכות הציבור לדעת".