תפקיד הבחירות בדמוקרטיה איננו לבחון מה טוב ומה רע, אלא לאפשר ספירה כמותית. אם הרוב אינו מעוניין בדמוקרטיה, לא ניתן לכפות אותה עליו על ידי מיעוט.
אם הרוב אינו מעוניין בדמוקרטיה ליברלית – עם הפרדת רשויות עצמאיות ומתפקדות, עם שלטון החוק החל גם על השליטים, עם שויון בפני החוק, עם שומרי סף שלא ממונים על ידי השליטים ולא יראים מפניהם, עם רשות שופטת עצמאית ולא מסורסת שבולמת עריצות השילטון, עם תקשורת חופשית, ביקורתית, לא מפוחדת ולא מאויימת, עם שויון זכויות בין כל האזרחים ללא הבדלים – אם הרוב אינו מעוניין בדמוקרטיה כזאת, לא ניתן לכפות אותה עליו על ידי מיעוט.
זאת לא תהיה הפעם הראשונה שחברה נסוגה ממצב של דמוקרטיה מתפקדת, בתהליך שראשיתו באמצעות הכלים הדמוקרטים עצמם (בחירות, חקיקה וכו').
זאת לא תהיה הפעם הראשונה שחברה נסוגה ממצב של דמוקרטיה מתפקדת, בתהליך שראשיתו באמצעות הכלים הדמוקרטים עצמם (בחירות, חקיקה וכו').
למעשה, אפילו הספונסר של ראש הממשלה שלנו, המיליארדר שלדון אדלסון, כבר ציין לפני מספר שנים ש"לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה. זה לא כתוב בתורה". אחרי הכל, דמוקרטיה זה לא עסק מניב כמו קזינו במקאו בעלות של 4.4 מיליארד דולר.
דמוקרטיה, כמו בריאות, מוערכת בעיקר כאשר כבר איננה.
לכן, אזהרות מוקדמות על פגיעה צפויה, בבריאות או בדמוקרטיה, פחות משכנעות את המוזהרים – מאשר הפגיעה עצמה כאשר היא כבר מתממשת.
משום כך, הרוב יזהה פגיעה קשה שכבר התרחשה, אך לא בהכרח ישתכנע מראש לגבי סכנת פגיעה קשה שצפויה. התסמונות ידועות: לי זה לא יקרה, אסור להשוות, ודומיהן.
כלום לא קשור לכלום וכאן, אף אחד לא רוצה להיות 'הראשון לזהות'.
אזהרות מפני חורבן, הן תמיד תפקיד של מיעוט. מיעוט שאומר: גם לי זה יכול לקרות אם לא אזהר, גם לנו.
חשוב לזכור ולא להתבלבל: בניגוד לאידיאל בספורט, בדמוקרטיה לא הטוב יותר מנצח אלא הפופולארי יותר. בעל הרייטינג והיכולת לסנוור ולעוור. החזק והגדול יותר, מספרית
וכידוע מההיסטוריה, לא תמיד (בלשון המעטה) יש בכוחו של המיעוט להצליח לשכנע באזהרותיו ולמנוע חורבן גדול. בגלל זה הוא מיעוט.
חשוב לזכור ולא להתבלבל: בניגוד לאידיאל בספורט, בדמוקרטיה לא הטוב יותר מנצח אלא הפופולארי יותר, בעל הרייטינג והיכולת לסנוור ולעוור, החזק והגדול יותר, מספרית.
תפקיד הבחירות בדמוקרטיה איננו לבחון מה טוב ומה רע. תפקיד הבחירות הוא לאפשר ספירה, ורק הכמות קובעת. רק הכמות היא הקריטריון ל"ניצחון".
מה טוב ומה רע, מה בנה ושיפר ומה הרס והשחית – רואים אחר כך, רק אחרי ההתממשות, של ההבטחות או של האזהרות.
בתמונה: אירופה בחורבנה הגדול במאה הקודמת. אזהרות המיעוט באירופה מפני אוטוריטאריות, הרס הדמוקרטיה ומוסדותיה, פאשיזם ואפליות על בסיס דגל (דג"ל: דת, גזע, לאום) לא שיכנעו את הרוב ולא מנעו את האסונות הגדולים.
תפקיד הבחירות בדמוקרטיה איננו לבחון מה טוב ומה רע. תפקיד הבחירות הוא לאפשר ספירה, ורק הכמות קובעת. רק הכמות היא הקריטריון ל"ניצחון"
החורבן הממשי לעומת זאת, כן שיכנע את הרוב בצורך לבנות חברה מושתתת על ערכים אחרים, יותר פלורליסטית, יותר דמוקרטית, יותר פתוחה לאחרים, מבוקרת ומאוזנת, ללא עריצות הרוב נגד המיעוט וללא שליטים מעל לחוק וחסינים מפניו.
חורבן איננו תוצאה רק של פצצות
דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם