כשאחי נולד שמחתי מאוד
וחשבתי: סוף סוף יהיה לי עם מי לשחק בבית!
הייתי בסוף כיתה א', כמעט בן שבע.
ביום שההורים הביאו אותו הביתה מבית החולים, אחותי הגדולה ואני לא הלכנו לבית הספר.
גם בגלל זה שמחתי!
הסתכלתי עליו כל היום. רוב הזמן הוא ישן, אחרי הרבה זמן התעורר, בכה, שתה חלב וחזר לישון.
אז חשבתי שכנראה יקח הרבה זמן עד שיוכל לשחק איתי.
שאלתי את אימא שלי אם זה נכון שיקח הרבה זמן
והיא אמרה שכן.
טוב, לפחות הוא כבר נולד, חשבתי.
אז חשבתי שכנראה יקח הרבה זמן עד שיוכל לשחק איתי. שאלתי את אימא שלי אם זה נכון שיקח הרבה זמן והיא אמרה שכן. טוב, לפחות הוא כבר נולד, חשבתי
כשהיה בן שלוש החלטתי ללמד אותו שחמט כדי שיוכל לשחק איתי.
שחמט היה המשחק שהכי אהבתי חוץ מכדורגל, אבל לא היה לי עם מי לשחק בבית, רק עם חלק מהחברים.
ולא כל יום יכולים לבוא אליי חברים או אני אליהם.
הסברתי לו כל יום על כלי אחד, כדי שלא יתבלבל.
קודם על המלך, למחרת על המלכה, אחר כך הצריח, הרץ והחיילים,
קודם איך החיילים מתקדמים, וביום אחר איך הם אוכלים.
ושיחקנו בכל יום עם הכלים שהיו ידועים עד אותו יום.
השארתי את הפרש לסוף כי הוא הכי קשה.
כשהסברתי לו מה עושה הפרש הוא לא הבין.
לא ידעתי אם להסביר לו הרבה פעמים עד שיבין או לחכות שיגדל עוד קצת.
בסוף החלטתי לחכות עוד קצת כי רציתי שיהיה לו כיף לשחק ולא יצטרך להתאמץ יותר מדי.
אז שיחקנו בלי פרשים
כמעט בכל יום.
בכל פעם ששיחקנו שאל אותי "מתי תלמד אותי את הפרש? אולי עכשיו כבר אבין?"
ולפעמים אמר "אני בטוח שאבין עכשיו!"
אחרי כמה חודשים, כשהיה כמעט בן ארבע, היתה לי תחושה שעבר מספיק זמן והוא התרגל כבר לכל שאר הכלים. אז יום אחד שאלתי אותו אם הוא רוצה ללמוד איך זז הפרש.
הוא אמר "כן, בטח!" אז הסברתי לו.
הוא הבין מיד איך מזיזים פרש כי כבר היה כמעט בן ארבע, והיה מאוד שמח.
גם אני שמחתי מאוד. סוף סוף שחמט אמיתי!
עכשיו אנחנו משחקים הרבה שחמט, ועם פרשים
כמעט בכל יום.
מתוך 'ילד עם ותק' (ספר עם סיפורי ילדים שטרם ראה אור)
דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים
"במקום בו שורפים ספרים, ישרפו לבסוף גם בני אדם", כתב היינריך היינה. ביום ראשון, שוטרי משטרת ישראל, קרעו, השחיתו והחרימו ספרים. זו לא עוד מליצה או סיסמה, זו המציאות.
השוטרים פשטו על שתי החנויות של Educational Bookshop במזרח ירושלים, עצרו את בעלי החנויות מחמוד מונא ואחיינו אחמד. הכל באמצעות צו בית משפט. באמתלה של "חשד להפרת הסדר הציבורי", איפשר הצו את מאבקם של השוטרים בספרים.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
מי שחושב שהצעת דונלד טראמפ להוציא 1.8 מיליון עזתים מחוץ לעזה אינה מעשית, כדאי שייזכר כי עם כמה מאות כרוזים וכמה ימי הפגזות והפצצות מטוסים, הועברו 1.2 מיליון עזתים מצפון הרצועה למואסי, האזור שהיה פעם גוש קטיף.
לגרש אוכלוסייה של מאות אלפים זה לא בעיה למרבה הצער. אלא שהפנטזיה הזו לא תקרה באופן מעשי במציאות. שני מיליון פלסטינים בעזה לא מתכוונים ללכת לשום מקום.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מר לנדסברג-נבו. "כמה עלובים ופתטיים האנשים האלה יכולים להיות" כתבת ואסביר – הם יכולים כי אנחנו הגוש הדמוקרטי-ליברלי הפסדנו ונמשיך להפסיד בשל עניין פעוט, הדמוגרפיה בישראל. לטווח ארוך קואליצית הימין הקיצוני-הדתי-החרד"לי-החרדי שהקים ראש ארגון המחבלים הדיקטטור הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו אי שם כבר ב-1996, ומאז הוא מתחזק אותה בכל כוחו הפוליטי האדיר תמשיך לשלוט כאן. היא תמשיך לשלוט כאן גם בשנים שאחריו מותו של שקרניהו. היא תמשיך לשלוט כאן כי היא קואליציית אלו שרואים את עצמם כדחויים-כמקופחים-כקורבנות, ולא חשוב כמה עשרות שנים הם כבר בשלטון. מצביעי הקואליציה הזו ימשיכו תמיד להצביע לה משום שרובם נשמעים להוראות רבנים, והרבנים עושים עיסקאות פוליטיות של מליארדים תמורת תמיכה פוליטית רק עם אלו שמזדהים עם תחושת הקיפוח והקורבניות שבה הם מלעיטים את צאן מרעיתם. הרב לא יכול לעשות עיסקאות פוליטיות עם צד דמוקרטי-ליברלי. זה מנוגד לדרך הדיקטטורית שבה הוא שולט במאמיניו.
את האבחנה המדויקת ביותר והכואבת על "מצבנו" נתנו שניים מן המנוסים ביותר במנהלי קמפיינים, איל ארד ומשה גאון, כאשר בפודקסט של אטילה שומפלבי הם קבעו כי בעוד "הימין רוצה לנצח – השמאל רוצה להיות צודק".
בגלל זה בנימין נתניהו הצליח לאחד את כל כוחות הימין לגוש אחד, כאשר כל קבוצה ויתרה על נקודת מבטה המיוחדת כדי לכבוש את השלטון. זאת בעוד שמפלגות השמאל התעקשו לשמור כל אחת על המיוחדות שלה – שם כולם ביחד הפסידו את הבחירות, אבל הוכיחו שהם צודקים.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם