1

לא בכל יום יוצא לאדם מהיישוב – בעיקר כזה שאינו עשיר במיוחד – לבקר בג'ונגל שהוא עומד לקנות. לאורי שיינס היתה הזכות הזו בקיץ האחרון, כשיצא לסיור ביער בפיליפינים יחד עם אנשי שבט ההיגה-אונון.

"זו היתה אחת החוויות הכי מסעירות שהיו לי בטבע", הוא אומר בהתרגשות, "והייתי בהמון מקומות בעולם בטבע. ללכת איתם ביער, לראות את הקשר שלהם למקום, הם מאמינים באדמה, האלוהים שלהם הוא הטבע. בכל רגע הם עוצרים ואומרים 'מהעץ הזה אנחנו מפיקים תרופה לעיניים, זה בשביל העור ומזה אנחנו עושים אוכל' – זה היה פשוט מדהים".

בימים אלו פרופ' אורי שיינס חוגג גאולה של שלושה שטחים עתירי ערכי טבע נדירים בקולומביה ובפיליפינים, שהופקדו למשמרת בידי שבטים מקומיים. מישהו כבר אמר שהוא יהושע חנקין של יערות הגשם

הזכרונות מהיער העבות הם לא הדבר היחיד שמרגש בימים אלה את פרופ' שיינס. TiME (ראשי תיבות של This is My Earth), הארגון הייחודי שהזואולוג מהחוג לביולוגיה וסביבה באוניברסיטת חיפה/אורנים הקים ומנהל בהתנדבות, חוגג עשור וקצת להיווסדו עם הישג לא מבוטל: גאולה של שלושה שטחים עתירי ערכי טבע נדירים בקולומביה ובפיליפינים, שהופקדו למשמרת בידי שבטים מקומיים. מישהו כבר אמר ששיינס הוא יהושע חנקין של יערות הגשם.

שטח עתיר יערות באקוודור‎, דרום אמריקה (צילום: באדיבות EMPULSIVE INK)

בבסיס הקמת TiME עמד הרעיון שחייבים לקנות את הטבע בעולם כדי להגן עליו מפני איומים למיניהם – בנייה, קידוחי נפט, בירוא לצורך גידול מזון לתעשיית הבקר, ועוד שאר כוחות רבי עוצמה שיותר ויותר שטחי טבע נמחקים ומשועבדים לטובתם.

יש בעולם ארגונים נוספים שעוסקים ברכישת שטחי טבע לשימור, אבל ספק אם יש עוד ארגון שכל פעילותו מבוססת על מימון המונים ועל הכרעה דמוקרטית – כל תרומה מקנה לבעליה את הזכות להצביע על הקרקעות שיירכשו

יש בעולם ארגונים נוספים שעוסקים ברכישת שטחים כאלה, אבל ספק אם יש עוד ארגון שכל פעילותו מבוססת על מימון המונים ועל הכרעה דמוקרטית: כל אדם בעולם מוזמן לתרום דולר אחד או יותר, וכל תרומה מקנה לבעליה את הזכות להשתתף בהצבעה על משבצת הטבע שתירכש בכספים שנאספו.

לטיים יש כבר יותר מ-7000 חברים כאלה מכל העולם. כל הפעילות, התרומות וההצבעות, מתבצעת דרך אתר הארגון.

את האופרציה התובענית הזו מנהל שיינס בסיוע מתנדבים מביתו בגבעת עדה. בסיכום העשור הארגון הצליח לרכוש 13 שטחים שמשתרעים בסה"כ על 13 מיליון מ"ר, כשכל דולר מצליח לשמר 24 מ"ר.

בני שבט מקולומביה‎, דרום אמריקה (צילום: באדיבות EMPULSIVE INK)

החודשים האחרונים היו כאמור חודשי שיא: באמצעות 250 אלף דולר שנאספו בשנה האחרונה נרכשו שלושה יערות עד, כשזו הפעם הראשונה שהארגון רוכש שטח באסיה. עד עתה הפעילות התמקדה בדרום אמריקה (פרו, אקוודור, ברזיל, בליז) ובאפריקה (קניה).

"חוץ מהעובדה שהצלחנו לרכוש את שלושת השטחים", אומר שיינס, "מה שעוד מרגש זו העבודה עם שבטים. בדרך כלל אנחנו עובדים עם ארגונים מקומיים, הפעם אלה ממש שבטים שמחוברים לשטח".

באמצעות 250 אלף דולר שנאספו בשנה האחרונה רכש הארגון שלושה יערות עד, ולראשונה נרכש גם שטח באסיה. עד עתה הפעילות התמקדה בדרום אמריקה (פרו, אקוודור, ברזיל, בליז) ובאפריקה (קניה)

"בקולומביה מדובר בשבט של אינדיאנים שעברו התעמרות, במהלך השנים גירשו אותם ממקום למקום ואנחנו מנסים כבר כמה שנים לקנות להם שטח שבו הם יוכלו להתיישב ולעשות חקלאות מקיימת. הם מתפרנסים מזה שהם מציבים מצלמות ביער ומצלמים תמונות של מינים נדירים של בעלי חיים. יש ארגון שמשלם להם עבור כל תמונה כזו, אז יש להם סיבה טובה לשמור על היער".

כמה עולה ג'ונגל בקולומביה?
"יש שם שטח שרצינו לקנות כבר לפני שנתיים שהמחיר שלו היה 51 דולר לדונם. מדובר בכ-2000 דונם ולא הצלחנו להשיג את הכסף. השנה הצלחנו, חזרנו למוכרים והם אמרו שבינתיים המחיר הוכפל".

יגואר שנקלט במצלמות שהציב השבט בג'ונגל, דרום אמריקה (צילום: באדיבות EMPULSIVE INK)

המשמעות היא שבכסף קטן יחסית אפשר לקנות שטחים עצומים. גיוס המונים זה רעיון נהדר, אבל בסופו של דבר בעל הון אחד עם רצון טוב יכול לקנות חצי מיערות הגשם.
"עובדה שזה לא קורה. כשהתחלתי חשבתי שמהר מאוד אצליח לגייס מיליונים, בפועל זה קשה מאוד. יש ארגונים בתחום שעובדים מול תורמים עשירים, אבל מבחינתי מטרת העל היא המודעות, החינוך, לחבר כמה שיותר אנשים בארץ ובעולם לעשייה של שמירת טבע. יש לנו פעילויות נהדרות בבתי ספר. כשילד בכיתה ג' תורם את דמי הכיס שלו ואתה בא אליו ואומר שבזכותו הצלחנו להציל את היער ואת הקוף הנדיר זה דבר מדהים".

המשמעות היא שבכסף קטן יחסית אפשר לקנות שטחים עצומים. "כשילד בכיתה ג' תורם את דמי הכיס שלו ואתה בא אליו ואומר שבזכותו הצלחנו להציל את היער ואת הקוף הנדיר זה דבר מדהים"

התרומה לארגון מתבטאת לא רק בכסף. בשנה האחרונה, אומר שיינס, הגיעו ל-TiME יותר ממאה פניות מרחבי העולם מקבוצות שמבקשות שהארגון ירכוש שטח ויעניק להן אותו למשמרת, ומישהו צריך למיין את הפניות. קבוצה של מדענים מרחבי העולם משמשת בהתנדבות כוועדה מקצועית שבוחנת את השטחים המועמדים לרכישה ומתעדפת אותם לפי חשיבות אקולוגית.

גם הארגונים או השבטים המקומיים שמקבלים את "המפתחות" לג'ונגל נבחנים ונבחרים בקפידה. ההיבט המשפטי מטופל פרו-בונו על ידי פירמת עורכי דין יוקרתית שממוקמת הכי רחוק שאפשר ממעבה הג'ונגל – במגדל ליד הטיימס סקוור בניו יורק.

ציפור ביער בקניה‎ (צילום: באדיבות TiME)

מה בעצם מי שמקבל מכם חזקה על השטח צריך לעשות איתו?
"בעיקר לשמור עליו. יש להם ריינג'רים שיודעים להגיע למקומות הכי מרוחקים ומאתגרים. בקולומביה היה צריך לחדש נטיעות בחלק מהשטח אז הגישו לנו תוכנית מפורטת והמדענים אישרו אותה".

שיינס מסביר שמי שמקבל חזקה על השטח צריך "בעיקר לשמור עליו. יש לשבטים ריינג'רים שיודעים להגיע למקומות הכי מרוחקים ומאתגרים. בקולומביה היה צריך לחדש נטיעות לפי תוכנית מפורטת שאישרו המדענים"

למרבה האירוניה, חוץ מהיער בפיליפינים שיינס לא ביקר עד היום באתרים אחרים שנרכשו על ידי הארגון שלו. "אני עסוק עם משרה מלאה באקדמיה ועם הניהול של הארגון שזה פול טיים".

"בנסיעה קודמת הגעתי קרוב מאוד ליער שרכשנו בדרום אמריקה, אבל רק הריינג'רים קלי הרגליים הצליחו להגיע אל השטח עצמו. הלכנו יום שלם בג'ונגל, נותנים לך מגפיים ויש עליות וירידות ובוץ ואתה חוצה נחלים. החזקתי מעצמי מיטיב לכת אבל שם בקושי סחבו אותי. אני מקווה שבקיץ הקרוב אוכל לנסוע לקולומביה. הפעם אני חייב להגיע".

פרופ' אורי שיינס שותה ממטפס ביער בפיליפינים (צילום: באדיבות TiME)

2

פרופ' דניאל חיימוביץ', נשיא אוניברסיטת בן גוריון, פתח השבוע את כנס האקלים המשותף לאוניברסיטה ול"הארץ" עם סיפור: לפני מספר חודשים ראיין מדענית אמריקאית שהגישה מועמדות למשרה באוניברסיטה.

הוא הציג לה שאלה ישירה: מה מביא אותך דווקא לכאן, ועוד בזמן מלחמה? היא השיבה שכחוקרת אקלים אין לה מה לחפש יותר בארצות הברית. שם, כשרואים את המילה 'אקלים', סיפרה, לא נותנים תקציבים.

מדענית אמריקאית שהגישה מועמדות למשרה בארץ הסבירה שכחוקרת אקלים אין לה מה לחפש בארה"ב. שם רואים את המילה 'אקלים' ולא נותנים תקציבים, בעוד שישראל היא – או לפחות הייתה – מדינה שמעריכה מדע

חיימוביץ' התעקש ושאל אם היא מודעת לכך שהמצב כאן, איך לומר, דפוק למדי. היא השיבה שהיא יודעת, אבל שמבחינתה מה שחשוב זה שישראל היא מדינה שמעריכה מדע. "הייתי מאוד גאה כשהיא אמרה את זה", סיפר הפרופסור.

רק שהמשך הדברים של נשיא האוניברסיטה היה פחות אופטימי: בחודשים שחלפו מאז הראיון, אמר, ישראל הולכת ומתרחקת מההגדרה של מדינה שמעריכה מדע.

הממשלה מגלה יותר ויותר עוינות למדע ולאקדמיה, ואחד המהלכים המובהקים בהקשר הזה מתרחש בתחום הסביבה – בחינת האפשרות לפרוש מהסכמי האקלים והמתקפה המביכה של השרה להגנת הסביבה על גופי המחקר והמדע החשובים בעולם.

באופן לגמרי לא מקרי, השרה סילמן לא נכחה בכנס. הממשלה מגלה יותר ויותר עוינות למדע ולאקדמיה, ואחד המהלכים המובהקים בהקשר הזה הוא בחינת הפרישה מהסכמי האקלים והמתקפה המביכה על גופי המחקר והמידע

ואכן, ובאופן לגמרי לא מקרי, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן לא נכחה בכנס. אם בעבר – גם בתחילת הקדנציה של סילמן – המשרד להגנת הסביבה היה שותף מלא לדרך של האקדמיה ושל התנועה הסביבתית בלי קשר לזיהוי הפוליטי של השר/ה, זה נגמר.

השרה להגנת הסביבה כבר לא בצד של המדע. היא לא הוזמנה וכמובן לא הגיעה לוועידת האקלים, ומה שיותר מדאיג – על אנשי המקצוע במשרדה נאסר להגיע.

באותו יום, למרבה הסמליות, סילמן השתתפה בכנס של קבוצת "בשבע" בירושלים. החוטים הדקים האחרונים שבנושאי סביבה הצליחו איכשהו לחבר בין שני צידי המפה הפוליטית נקרעו, כמעט כמו כל דבר שהחזיק פעם את החברה הישראלית.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן בכנס ירושלים השנתי של קבוצת "בשבע" בירושלים, 17 בפברואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

3

"אנשי הנגב" מרתיחה את אנשי הנגב. זו לא התחכמות: "אנשי הנגב" הוא שמה של סדרת סרטונים, ארבעה פרקים באורך כ-6 דקות כל אחד, שעלתה לאחרונה במאקו.

מדובר בתוכן שיווקי על סטרואידים: ICL, הלוא היא כימיקלים לישראל (כי"ל) שבבעלותה בין השאר מפעלי ים המלח ורותם אמפרט, שכרה את שירותיו של אלי אילדיס.

סדרת הסרטונים "אנשי הנגב" שהפיקה ICL היא תוכן שיווקי על סטרואידים: כל פרק מלווה את אחד מעובדי התאגיד ושומע ניסים ונפלאות על מקום העבודה הקסום ועל התרומה לאנושות בכלל ולקהילה בפרט

אילדיס מלווה מדי פרק את אחד מעובדי התאגיד ושומע ניסים ונפלאות על מקום העבודה הקסום ועל התרומה לאנושות בכלל ולקהילה בפרט. כמו כל פרסומת, זה נורא משעמם. אין שום קונפליקטים, הכל דבש. נשברתי באמצע הסרטון השלישי.

זמן קצר אחרי עליית הסדרה לאתר, פרצה מהומה: אנשי עמותת 'מדבר קיימא' שפועלת בנגב ומנסה לשמור עליו מפני דורסנות התאגידים המזהמים, הגישו תלונה לרשות השנייה בטענה שהפרסומת נחזית להיות מוצר עיתונאי אמיתי.

הם צודקים, אבל: הטשטוש בין תוכן שיווקי לתוכן עיתונאי פשה כבר מזמן בכל חלקה טובה של התקשורת הישראלית.

עמותת 'מדבר קיימא', שמנסה לשמור על הנגב מפני דורסנות התאגידים המזהמים, הגישה תלונה לרשות השנייה בטענה שהפרסומת נחזית למוצר עיתונאי אמיתי. הם צודקים, אבל הטשטוש בין תוכן שיווקי לעיתונאי החל מזמן

בתחילת כל סרטון כתוב על המסך "בשיתוף ICL" – שם קוד לתוכן קנוי, ובסיום כל פרק מופיע על המסך הלוגו של התאגיד. האם זה מספיק? לא. האם זה חריג ביחס לסטנדרטים הירודים הרווחים בתקשורת הישראלית? לא בטוח.

כך או כך, הרשות השנייה הבהירה שהיא לא הכתובת משום שהיא הרגולטור של הטלוויזיה, לא של האינטרנט. באינטרנט (כמעט) הכל פרוץ. גם ארגוני הסביבה נכנסו לתמונה והתארגנו לפעולה משותפת נגד הקמפיין. בינתיים הסרטונים באוויר.

הזיהום בנחל אשלים, 2017 (צילום: ג'ורגי נורקין, רשות הטבע והגנים)

אי אפשר שלא להתקומם לנוכח הפער בין התעופה העצמית שממלאת את הסרטונים לבין העובדה ש-ICL אחראית, בין השאר, לאסון הסביבתי הגדול ביותר שהתרחש כאן, כשזרם עצום של חומצת גבס פרץ מאחת הברכות של רותם אמפרט, זרם לאפיק נחל אשלים והשמיד את כל מה שהיה בדרך – כולל יעלים, צמחייה וקרקע שזוהמה לשנים.

הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בישיבת הקריאייטיב שבה החליטו ב-ICL להפיק את הסרטונים. מה בדיוק רצו להשיג? מיהו קהל היעד? אי אפשר שלא לקשור בין העיתוי שבו הסרטונים עולים לבין העובדה שהארכת הזיכיון לכרייה בים המלח מונחת על השולחן, וכך גם גורל כריית הפוספטים בשדה בריר.

אי אפשר שלא להתקומם לנוכח הפער בין התעופה העצמית בסרטונים לבין העובדה ש-ICL אחראית לאסון הסביבתי הגדול ביותר שהיה כאן, כשזרם עצום של חומצת גבס זרם לנחל אשלים והשמיד את כל מה שהיה בדרך

האם ב-ICL מקווים שאנשי המקצוע במשרדי הממשלה הרלוונטיים ייצפו בסרטונים וישתכנעו שצריך להפקיד את גורל ים המלח והמדבר בידי ICL כי העובדים שלה כל כך מתוקים (חלקם באמת כאלה, אגב)? או שמא המטרה היא למרק את תדמית החברה בציבור הרחב על מנת להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות?

אם אלה היעדים, אני בספק אם הם יושגו. בינתיים, המטרה היחידה שהושגה היא להקפיץ את אנשי הנגב, הפעם אלה שמחוץ לסרטונים.

הזיהום בנחל אשלים, 2017 (צילום: רשות הטבע והגנים)

4

ב-2008, כשביקרתי בקופנהגן לקראת ועידת האקלים, הם עדיין לא היו שם, אבל בשנים האחרונות הוצבו על שפת המים בבירת דנמרק ספסלים מוגבהים שנועדו להמחיש את הכיוון שאליו אנחנו הולכים.

כשביקרתי בקופנהגן ב-2008 הם עדיין לא היו שם, אבל בשנים האחרונות הוצבו על שפת המים בבירת דנמרק ספסלים מוגבהים שנועדו להמחיש את הכיוון שאליו אנחנו הולכים

הספסלים מתנשאים כ-85 ס"מ מעל ספסל ממוצע, ומבהירים כמה גבוה נצטרך לשבת לקראת סוף המאה לנוכח עליית מפלס הים (ותודה ל"ירוק וחם").

ספסל ציבורי שהוגבה באופן חריג בקופנהגן, כדי להמחיש את עליית מפלס הים כתוצאה משינויי האקלים, 9 במאי 2023 (צילום: Sergei GAPON / AFP)