הלחץ התקשורתי והציבורי מתחיל להניב פירות: עיריית חיפה האריכה הקיץ את שעות ההצלה בחופי העיר עד 20:00, כך שניתן לרחוץ בבטחה עד החשיכה. בכך מוגשמת ססמת הקמפיין שבשנים האחרונות תפס תאוצה – "מציל עד השקיעה".

חיפה היא העירייה השנייה שנענית לקריאה, אחרי ראשון לציון, שכבר לפני 3 שנים הכריזה על "מציל עד השקיעה" ב-3 מתוך 7 החופים המוכרזים בעיר. בחופים אלה המצילים מאיישים את הסוכה עד 20:00 בכל החופש הגדול.

מדי ערב, בשעה שעדיין יש אור מלא, המציל מודיע בכריזה שהסתיימו שירותי ההצלה, מזהיר מפני הים המסוכן והולך, כשבמים נותרים המוני מתרחצים ביניהם ילדים רבים

הפער בין שעות ההצלה לשעות הרחצה הוא שערורייה מתמשכת. מצד אחד, משרד הבריאות מתריע מפני חשיפה לשמש בשעות החמות וממליץ להגיע לים רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות. מצד שני, בפתיחת עונת הרחצה המצילים ברוב הערים מסיימים את המשמרת בין 16:00 ל-17:00.

בהמשך העונה, בשיא הקיץ והחום, סוכת המציל ננטשת בין 18:00 ל-18:45. בפועל, אלה השעות הנעימות והקרירות ביותר שבהן רבים מגיעים לחופים.

התוצאה: מדי ערב, בשעה שעדיין יש אור מלא, המציל מודיע ששירותיו הסתיימו, מזהיר מהים המסוכן והולך, כשבמים נותרים המוני מתרחצים, בהם ילדים.

חשוב להזכיר שהים התיכון בקיץ מתאפיין בזרמים חזקים ומסוכנים, ושכמעט כל מקרי הטביעה – כמה עשרות בקיץ – מתרחשים בחופים ללא שירותי הצלה.

הים הוא אולי בילוי החינם המשמעותי האחרון שנותר למשפחה הישראלית, ושירותי הצלה שתואמים את שעות הרחצה הם שירות בסיסי שהציבור אמור לקבל בתמורה לכספי המסים – העירוניים והממשלתיים – שהוא משלם.

למרות האינטרס הציבורי המובהק, הארכת שירותי ההצלה נקלעה לתסבוכת בין האוצר, ההסתדרות, הרשויות המקומיות והמצילים, כששום גורם לא יכול או רוצה להתיר את הפלונטר, לייצר הסכמי עבודה חדשים והוגנים ולגייס מצילים נוספים.

משרד הפנים טומן את ראשו בחול ומפנה את החיצים אל הרשויות המקומיות, אלה מצידן מאשימות את המצילים והמצילים את כולם.

סוכת מצילים בראשון לציון (צילום: עיריית ראשון לציון)

בימים האחרונים, עינת קליש רותם, ראשת העירייה, פרסמה פוסט חגיגי בדף הפייסבוק שלה, ובו בישרה על השינוי שיחול כבר בקיץ הזה.

דני שנקר בן ה-77, חיפאי וותיק שפוקד מדי יום את החופים, אמר אתמול ל"יהיה בסדר" בגל"צ: "כל הקמפיין שלנו כאן בחיפה נבע מזה שמשפחות היו מגיעות בקיץ לים בדיוק כשהמציל הלך. עכשיו מדהים לראות כמה כיף – וגם בטוח".

"כל הקמפיין שלנו כאן בחיפה נבע מזה שמשפחות היו מגיעות בקיץ לים בשש בערב בדיוק כשהמציל הלך. עכשיו מדהים לראות כמה כיף. החוף יפה, נקי, ועכשיו גם בטוח"

קליש רותם ואנשי עיריית חיפה מסרבים להתראיין ולהגיב בנושא. אולי זה חלק מהמדיניות התקשורתית של ראשת העיר, ואולי משום שההסכם עם המצילים עדיין לא סגור לחלוטין. גם על המצילים שם – עובדי עירייה – נאסר להתראיין.

אבי אפיה, יו"ר איגוד המצילים הארצי, מסביר שיש עדיין פרטים בהסכם שלא נסגרו, שכרגע עדיין מדובר בפיילוט ושבסיום העונה תתקבל החלטה לגבי ההמשך.

כך או כך, ראשל"צ וחיפה הוכיחו שעיריות שמעוניינות לשרת את התושבים ולשמור על בטיחותם לא צריכות להמתין לממשלה, ויכולות להגיע להסדר עצמאי עם המצילים. בראשל"צ, אגב, אומרים שלא מדובר בהוצאה כבדה במיוחד.

כעת הפנים מופנים לרון חולדאי ושאר הראשים של ערי החוף, בהן בת ים, אשדוד, אשקלון, הרצליה, חדרה, נתניה, עכו ונהריה. מי הבא שידאג למציל עד השקיעה?

1.

במשרד להגנת הסביבה בוודאי מתוסכלים הבוקר. מדובר במשרד עתיר חולשות שבהחלט ראוי לביקורת, אבל בשנים האחרונות שמו שם את מפרץ חיפה על המוקד והשקיעו בו משאבים ומאמצים רבים, עד כדי הזנחת תחומים אחרים שהמשרד אמור לטפל בהם. סדר העדיפויות הזה גרם למבקרים לטעון שהמשרד להגנת הסביבה הפך למשרד להגנת האוויר. אבל מתברר שגם זה לא מספיק. כמו רבים מתושבי המפרץ וארגוני הסביבה, גם מבקר המדינה יוסף שפירא סבור, בלשון המעטה, שהמצב לא משהו.

מסקנה: כל עוד ישכון במפרץ חיפה ריכוז בלתי סביר של מפעלי תעשייה כימית כבדה, המירוץ אחר אוויר נקי משול למרדף אחרי הרוח. המשרד להגנת הסביבה משווה את מצב הפליטות במפעלים למה שהיה לפני עשר שנים, רואה ירידות של עשרות אחוזים (גם המבקר מציין את העובדה הזו) וטופח לעצמו על השכם; תושבי חיפה רואים בדמיונם עיר של הר ירוק, ים כחול ואוויר צלול כיין, ואז פותחים את החלון, רואים ארובות ונושמים אדי בנזן. הפער הזה בלתי ניתן לגישור ומייצר כמויות גדולות של כעס וחוסר אמון.

הפגנה נגד בז"ן, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

2.

המבקר שפירא מציין את "ריבוי החריגות, הפרות החוקים וההוראות והתקלות במפעלי קבוצת בז"ן בשנים האחרונות". שמישהו יעדכן את השקנאים מסרטון התדמית של בז"ן שכדאי להלביש בחזרה את המטפחת על המקור.

3.

המבקר מציין את כניסתו של חוק אוויר נקי לתוקף, לפני כעשור, כאירוע משמעותי במאבק לשיפור איכות האוויר במפרץ חיפה. הח"כ שעמד מאחרי החוק הזה, דב חנין, נפרד לאחרונה מהכנסת עם רזומה מפואר של חקיקה בתחום הסביבה. נקווה שגם בכנסת הבאה יהיה מי שיחוקק חוקים סביבתיים שבעוד עשור או שניים כולנו נכיר להם תודה.

4.

כמו שקורה לעתים קרובות בדוחות של מבקר המדינה, יש מחלוקת בינו לבין המבוקרים על מידת הרלוונטיות והאקטואליות של הביקורת. המבקר, למשל, טוען שרוב המפעלים לא עמדו בנהלי הדיגומים בארובות. במשרד להגנת הסביבה טוענים שזה היה נכון עד לפני שנה-שנתיים, אבל שהיום המצב שונה לחלוטין. תשובות כנראה בדוח של 2027. כידוע, ראש הממשלה וחלק משריו, בראשם בצלאל סמוטריץ', טוענים שמבקר המדינה צריך להתמקד בביקורת על העבר. אלא שכבר היום המציאות מוכיחה שכשהביקורת היא רטרואקטיבית, היא פשוט לא רלוונטית.

5.

המשרד להגנת הסביבה מתגאה בריקון מיכל האמוניה אחרי שנים של דיבורי סרק, אבל המבקר מותח ביקורת חריפה על הכישלון בהקמת מפעל אמוניה חלופי בדרום וכל ההתנהלות שסבבה את המכרז שלא צלח. הלקח לא נעצר באמוניה: אם רוצים לפנות עוד מפעלים גדולים מהמפרץ, חובה לוודא שזה נעשה אחרת לגמרי מאשר במקרה האמוניה. הפרטאץ' הזה לא יכול לחזור על עצמו עם מתקני ענק כמו בז"ן.

6.

מבקר המדינה כותב: "רשות כבאות והצלה עדיין אינה ערוכה לאירוע חומרים מסוכנים שעלול לגרום להיווצרות תגובת שרשרת במפעלים באזור מפרץ חיפה ולשרפות שיפרצו בהם". הקורא חסן נסראללה רשם לפניו בסיפוק.

הלבניות של בז"ן, אוקטובר 2006 (צילום: Yossi Zamir / Flash90)

7.

בתגובה לטענות המבקר, המשרד להגנת הסביבה מציג שורה ארוכה של נתוני אכיפה, התראות, בדיקות פתע, קנסות, שימועים וכו' שננקטו על ידו בשנים האחרונות. אבל בשורה התחתונה יוצאת גם האמת העירומה על מצב כוח האדם במשרד: "תוספת של 2.5 משרות בחמש שנים". משרד שמיובש על ידי האוצר לא באמת יכול להיות יריב שווה כוחות לתעשייה עתירת המשאבים והמשפטנים.

8.

בסופו של דבר, חוזרים לנקודת המוצא: המשרד להגנת הסביבה צודק – מצב איכות האוויר במפרץ חיפה כיום, והביצועים של התעשייה, משופרים ברוב הפרמטרים מכפי שהיו בעידן המערב הפרוע, כלומר רק לפני כעשור. וגם הציבור וארגוני הסביבה צודקים: המצב לא טוב, לחיפאים מגיעה איכות חיים ואיכות אוויר הרבה יותר גבוהות.

המבקר לא אומר זאת במפורש, אבל הוא למעשה מצטרף לזרם הקולות ההולך וגובר הקוראים לשקול ברצינות את הוצאת התעשייה הכבדה ממפרץ חיפה. כדי לבחון את המהלך הזה, הוא מציע להקים ועדה. תרשו לי לחלוק עליו. אם יש דבר שמפרץ חיפה לא זקוק לו, זו עוד ועדה, עוד דיונים ועוד דוחות. הוא זקוק להחלטות ומעשים.