הנה משהו שלא גרם לראש הממשלה לכנס התייעצויות בהולות בלשכתו, ששום סיעה לא איימה לפרק בגללו את הממשלה ואף שר או שרה לא שקלו להניח בגינו מכתב התפטרות: קבלו את הפרקים והסעיפים בחוק ההסדרים שהופץ על ידי האוצר שמתייחסים לנושאי סביבה.

העובדה שהתחום הזה משעמם את הממשלה וחשוב בעיניה כקליפת השום אינה בגדר חידוש. הסביבה מעוררת בשרי הממשלה פיהוק, אבל זה לא מונע מהם לחרב אותה. מפהקים והורסים, הורסים ומפהקים.

במשרד להגנת הסביבה דווקא לא אדישים לתוכניות של האוצר. השרה עידית סילמן ובכירי משרדה היו נסערים בימים האחרונים. הפרק בחוק ההסדרים שעורר את חמתם במיוחד הוא זה שמתייחס לתחום הפסולת.

במשרד להגנת הסביבה דווקא לא אדישים לתוכניות של האוצר. השרה עידית סילמן ובכירי משרדה היו נסערים בימים האחרונים. הפרק בחוק ההסדרים שעורר את חמתם במיוחד הוא זה שמתייחס לתחום הפסולת

סילמן ואנשי המקצוע חזרו מסיור באיטליה בו התרשמו ממתקני טיפול בפסולת מהסוג שהם מתכננים להקים גם בישראל, ונדהמו כשלמחרת נחתה על שולחנם תוכנית האוצר לפתרון משבר הפסולת. לטענת גורמים במשרד להגנת הסביבה, שום פסיק בתוכנית הזו לא תואם איתם.

עידית סילמן בטקס החלפת השרות במשרד להגנת הסביבה, 2 בינואר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"הצעת ההחלטה הופצה ללא כל תיאום מוקדם עם גורמי המשרד, וההחלטות המוצעות במסגרתה אינן מבוססות על תשתית מקצועית או מידע מספק ואינן תואמות לעמדה המקצועית של המשרד", נכתב בפתח התגובה הרשמית של המשרד להגנת הסביבה לחוק ההסדרים של האוצר.

באופן לא רשמי, מוסיף גורם במשרד להגנת הסביבה: "אם האוצר רוצה להיות המשרד להגנת הסביבה הוא מוזמן לרשום את זה בצורה ברורה".

התדהמה של סילמן מהעובדה שהאוצר עקף – שלא לומר דרס – אותה ואת אנשי המקצוע שלה מובנת, אבל באותה נשימה מתבקש לומר: בוקר טוב, עידית.

בתור שותפה בכירה להקמת ממשלה שכל מהותה היא דריסת הדרגים המקצועיים והתייחסות אליהם כאל מכשול שיש להסיר מהדרך, קצת מוזר שסילמן כל כך מתפלאת כשהממשלה מבקשת לקבוע מדיניות סביבתית תוך התעלמות מוחלטת מגורמי המקצוע בתחום הסביבה. פקידי האוצר בסך הכול עושים לה ולאנשיה מה ששר האוצר עושה להם ומה ששר המשפטים מעולל ליועצים המשפטיים.

קצת מוזר שסילמן כל כך מתפלאת כשהממשלה מבקשת לקבוע מדיניות סביבתית תוך התעלמות מוחלטת מגורמי המקצוע. פקידי האוצר בסך הכול עושים לה את מה ששר האוצר עושה להם

מעבר להתנהלות וקרב הסמכויות, ישנה המהות: באוצר מבקשים להקים רשות לאומית לטיפול בפסולת, אולי בדומה למודל (המוצלח בסך הכול) של רשות המים, ולמעשה להפקיע את הנושא מידי המשרד להגנת הסביבה. כשלעצמו, זה לא בהכרח רעיון רע ובעבר המשרד להגנת הסביבה עצמו הניח אותו על השולחן.

פסולת פיראטית עולה באש, אילוסטרציה (צילום: באדיבות עמותת "אזרחים למען אוויר נקי")

הבעיה היא לא המבנה שמציע האוצר, אלא תפיסת העולם שלו – שמפגרת שנים רבות אחרי המקובל במערב. למעשה, אנחנו תקועים בין משרד אחד (הגנת הסביבה) שרוצה לקחת את תחום הפסולת בישראל לכיוון הנכון אבל לא מצליח ליישם, למשרד שאולי מסוגל ליישם אבל חושב בכיוון הלא נכון. בסך הכול אחלה ממשלה.

מהתוכנית של האוצר לטיפול במשבר הפסולת נעדרת פירמידת העדיפויות שנהוגה כיום באיחוד האירופי – שמתחילה בהפחתת היקפי הפסולת, וממשיכה בהפרדה במקור ובשימוש חוזר. הכול מכוון להקמת מתקני השבה (שריפת הפסולת והפיכתה לאנרגיה). האוצר מציע שרק באמצע המאה, ישראל תצמצם את היקפי ההטמנה ל-20% מהפסולת – יעד שהמשרד להגנת הסביבה הציב כבר לסוף העשור הנוכחי.

לפי אחד הסעיפים, עד 2050 יש "לפעול לכך ששיעור השלכת הפסולת במרחב הציבורי ישאף לאפס". העניין הוא שכבר היום זה לא חוקי להשליך פסולת במרחב הציבורי

ויש גם עניין קצת מביך: לפי אחד הסעיפים, עד 2050 יש "לפעול לכך ששיעור השלכת הפסולת במרחב הציבורי ישאף לאפס". העניין הוא שכבר היום זה לא חוקי להשליך פסולת במרחב הציבורי. "זה כמו שהממשלה תציב יעד שעד 2050 גברים אלימים יפסיקו להכות את נשותיהם", אומר גורם בתחום, וזה אפילו לא מצחיק.

מעבר לעובדה שישראל טובעת בפסולת, מדובר בתחום שבו המדינה גולשת במהירות לזרועות עולם הפשע: בסחנין, בטייבה, בפורדיס וביישובים רבים נוספים בחברה הערבית מערך פינוי הפסולת לא מתפקד בימים אלה והמאפיה המקומית משתלטת עליו.

אתר פסולת פיראטי. אילוסטרציה (צילום: גילי יערי/פלאש90)

לא נראה שלאוצר, למשרד להגנת הסביבה, למשטרת ישראל או למישהו אחר בממשלה יש פתרון לעניין הבוער הזה, וגרוע מכך: לא נראה שיש מישהו שזה באמת מעניין אותו.

הפסולת היא לא התחום היחיד שבו האוצר שוטח הצעות בעייתיות: באנרגיה, הפתרון הראשון הוא שדות סולאריים על חשבון השטחים הפתוחים במקום על הגגות, והקמת עוד תחנות כוח – כולל שתיים בשטחים הכבושים, לשמחת השר הממונה.

באנרגיה, הפתרון הראשון הוא שדות סולאריים על חשבון השטחים הפתוחים במקום על הגגות, והקמת עוד תחנות כוח – כולל שתיים בשטחים הכבושים, לשמחת השר הממונה

בשלטון המקומי, האוצר מציע לבטל את חובת העיריות להקים את ועדת איכות הסביבה, והחמור ביותר: הסעיף שמציע לקחת מחצית מתקציב הקרן לשטחים פתוחים ולהעביר את הכסף לעיריות שיחתמו על הסכם גג עם המדינה.

בקרן לשטחים פתוחים נצבר 1% מההכנסות השנתיות של רשות מקרקעי ישראל משיווק קרקעות. הסכומים הללו – עשרות מיליוני שקלים בשנה – מתועלים לשימור הטבע והשטחים הפתוחים כאיזון לתנופת הבנייה והכרסום המתמיד שחל בהם.

רכס לבן בהרי ירושלים (צילום: דב גרינבלט)

הקרן הזו מוגדרת על ידי אנשי מקצוע כיעילה במיוחד, ובשנים האחרונות ניצלה את תקציבה למימון מאות פרויקטים איכותיים לאורכה ולרוחבה של הארץ: משיקום שדות העוטף בימי הבלונים הבוערים, דרך שיקום נחל האסי, שיקום הרי ירושלים מהשריפות הקשות, שיקום אגם ירוחם ועוד ועוד.

באוצר מציעים לקחת מחצית מכבשת הרש הזו ולהעביר אותה לפרויקטים בתוך הערים, וזה בזמן שיהיה צורך בסכומי עתק כדי לשקם את מרחבי הטבע השרופים והכתושים בצפון ביום שאחרי המלחמה, אם אי פעם יגיע יום כזה.

באוצר מציעים לקחת מחצית מכבשת הרש הזו ולהעביר אותה לפרויקטים בתוך הערים, וזה בזמן שיהיה צורך בסכומי עתק כדי לשקם את מרחבי הטבע השרופים והכתושים בצפון ביום שאחרי המלחמה, אם אי פעם יגיע

אין מה לעשות, יטענו הטוענים, המלחמה גורמת לגירעון ענק וצריך למצוא מקורות לכסות אותו. אבל לשר אוצר שביטל את המס על החד"פים ועל המשקאות הממותקים, ובכך פגע בבריאות הציבור ובסביבה ועל הדרך יצר בור בקופת המדינה, אין סמכות מוסרית להטיל גזירות שידחפו את ישראל עוד קצת לעבר העולם השלישי בתחום הסביבתי.

מצד שני, זה לא הדבר היחיד שהממשלה הזו עושה בלי סמכות מוסרית.