נבצר מבינתי איך אנשים ממשיכים לשתף ברשתות החברתיות הגיגים של כל מיני קשישים יוצאי מערכות הביטחון השונות, כשנבואות זעם בפיהם, שלכאורה חזו את מה שקרה ב-7 באוקטובר. כל זה מעין הצבעה על כך שהאסון הנורא היה צפוי – כאשר בפועל נבואות הזעם לא הצביעו על שום דבר דומה לזה, ואף שגו בנקודות מאוד קריטיות.
נכון שבישראל תמיד עדיף להיות חשדן יותר מדי מאשר חשדן פחות מדי. מי שחשדן יותר מדי, יכול לצאת אולי גזען או פרנואיד, אך מי שחשדן פחות מדי יכול למות במתקפת הפתע הבאה, לאחר שנתן אמון נאיבי במי שעומדים מולו. לכן יש יותר ביקוש לנבואות זעם חשדניות ושחורות במיוחד, מאשר לנבואות אופטימיות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ליאור שליין מתפעל מספרים כמו 'האלכימאי', או 'הנסיך הקטן', או כזה או אחר – אך ספר התורה נראה לו מגעיל ת'תחת, הוא רואה בו ספר זבאלה. צריך לקרוא למחלה בשמה: התנ"ך מגעיל את ליאור שליין, מחליא אותו, הוא סולד ממנו, הספר הזה נראה לו מעאפאן לגמרי, וגם אם פה ושם יש בו משהו סבבי ואולי קצת הגיוני – אז הוא מוכן להגיד שפה ושם זה יש משהו טיפטיפונת סיפרותי טיפונת שבטיפונת יש משהו אולי בספר התורה. ואני אומר: מי שלא מבין שהתורה זה המזון שאמא האכילה אותנו כשהיינו תינוקות שבריריים וחסרי כל יכולת – לא מבין מאומה מחייו, בכלל!