חטופים כן או לא, רפיח או נורמליזציה, במשרד למורשת יהודית עסקים כרגיל – בימים אלה מונה שם מנכ"ל חדש, איתי גרנק, והוא כל מה שדמיינתם: הוביל קמפיינים נגד שמאלנים, תומך בהדתה ומו"ל של כלי תקשורת משיחי. כל אלה מתאימים לשר המורשת כמו כפפה ליד, אבל בינם למורשת אין דבר או חצי דבר.
הוועדה לבדיקת מינוי בכירים בנציבות שירות המדינה בדקה את מועמדותו של גרנק ואת כישוריו "בהקפדה יתרה, במטרה להבטיח שהמניע הפוליטי אינו המניע המכריע בבחירת המועמד".
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ליאור שליין מתפעל מספרים כמו 'האלכימאי', או 'הנסיך הקטן', או כזה או אחר – אך ספר התורה נראה לו מגעיל ת'תחת, הוא רואה בו ספר זבאלה. צריך לקרוא למחלה בשמה: התנ"ך מגעיל את ליאור שליין, מחליא אותו, הוא סולד ממנו, הספר הזה נראה לו מעאפאן לגמרי, וגם אם פה ושם יש בו משהו סבבי ואולי קצת הגיוני – אז הוא מוכן להגיד שפה ושם זה יש משהו טיפטיפונת סיפרותי טיפונת שבטיפונת יש משהו אולי בספר התורה. ואני אומר: מי שלא מבין שהתורה זה המזון שאמא האכילה אותנו כשהיינו תינוקות שבריריים וחסרי כל יכולת – לא מבין מאומה מחייו, בכלל!