(הערת מערכת: את הניוזלטר היום הכינה בירנית גורן. אמיר בן-דוד ישוב מחר)
מודעת האבל כמו תמצתה את הסיפור כולו. "בצער רב וביגון אנו מודיעים על פטירתו הטרגית של נכדנו, בננו, אחינו היקר אשר חרף נפשו לפגוע במחבלים המרצחים ונפגע הוא", נכתב במודעה שפרסמה משפחתו של יובל דורון קסטלמן, עורך דין בנציבות שירות המדינה, ביום שבו היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-39.
קסטלמן נכח ביום חמישי בבוקר בכניסה לירושלים כששני מחבלים משכונת צור באהר במזרח העיר הגיעו למקום ופתחו בירי לעבר אזרחים שעמדו בטרמפיאדה במקום והרגו שלושה מהם. קסטלמן, בעברו איש כוחות הביטחון ונושא אקדח ברישיון, לא היסס – שלף את אקדחו וירה במחבלים מטווח קצר.
יובל קסטלמן ז"ל (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המצולם)
באותו רגע הגיעו למקום שני חיילים במילואים וראו לנגד עיניהם את קסטלמן שאוחז בנשק. הוא התעשת מייד – ירד על ברכיו, הסיר את הג'קט שמעליו כמו להראות כי אינו חמוש או נושא חגורת נפץ, הרים את ידיו לאוויר וצעק בעברית צחה: "אל תירו, אני ישראלי!"
קסטלמן התעשת מייד – ירד על ברכיו, הסיר את הג'קט שמעליו, הרים את ידיו לאוויר וצעק בעברית צחה: "אל תירו, אני ישראלי!"
אחד החיילים ירה בו מספר פעמים, כולל – על פי עדותו שלו עצמו, בריאיון רהבתני לינון מגל בערוץ 14 – כדור נוסף לווידוא הריגה. סרטונים מהשטח לא מותירים מקום לספק: זו הייתה הוצאה להורג. זאת, ועוד: פרמדיקים שהגיעו למקום והחלו מייד לטפל בנפגעים בטרמפיאדה, כלל לא ניגשו אל קסטלמן שפרפר בין חיים ומוות על הכביש, בסמוך לשני המחבלים שהרג.
"הבן שלי נרצח. אין הגדרה אחרת למה שעשו לו", אמר אביו של דורון, משה קסטלמן. "אני יכול להבין אם הוא היה נפגע מהירי של המחבלים, כי זה הסיכון שלקח, אבל הוא עזר להציל חיים ורצחו אותו. איך חייל מילואים שלומיאל כזה, שלא ראוי בכלל להחזיק נשק, ניגש אליו ויורה בו?"
בחוסר רצון מופגן – ורק אחרי חשיפה תקשורתית ומחאת המשפחה – ניאותה המשטרה הצבאית להודיע על פתיחה בחקירה, וכי אחד החיילים אף ייחקר באזהרה. זה טרם קרה.
הסיפור הזה אינו טרגדיה בלתי נמנעת; הוא תוצאה של נרמול הוצאתם להורג בשטח של מחבלים אחרי שאינם מהווים איום עוד. פרשת אלאור אזריה לפני כמעט שמונה שנים הייתה קו פרשת המים – רבים ראו בה תמרור אדום לחברה הישראלית. מאז, מתברר, כולם נוסעים באדום ואף אחד כבר לא נותן על כך את הדין.
רבים ראו בפרשת אלאור אזריה תמרור אדום. מאז, מתברר, כולם נוסעים באדום ואף אחד כבר לא נותן על כך את הדין
ומה לנו כי נלין על הציבור, כשראש הממשלה בעצמו לא מוצא אפילו את המילים להביע צער על הטרגדיה או למסור את תנחומיו למשפחתו של קסטלמן, שפעל בגבורה ונפל בערלות לב?
כשנשאל על האירוע במסיבת העיתונאים שערך אתמול, זה כל מה שהיה לבנימין נתניהו לומר על המקרה:
"ברגע שאתה מחלק כלי נשק במספרים יותר גדולים, המקרים יכולים לקרות. באותה מידה אנחנו יודעים, שבגלי הטרור שהיו בעשור האחרון – ועוד לפני זה – הימצאותם של אזרחים חמושים הרבה פעמים הצילה את המצב ומנעה אסון גדול. ולכן אני חושב שצריך להמשיך במדיניות הזאת, אני בהחלט תומך בה. יכול להיות שנשלם על כך מחירים – אלה החיים".
ודייק: אלה החיים תחת שלטונו של נתניהו. הם לא חייבים להיות כאלה.