עשרה חיילי צה"ל נהרגו ביממה האחרונה בקרבות ברצועת עזה – תשעה מתוכם בקרב עקוב מדם בשכונת שג'אעיה, שכלל מארב משולב במטענים, וחשש לחטיפת חיילים. שבעה מתשעת ההרוגים בקרב בשג'אעיה הם לוחמים וקצינים בחטיבת גולני, השניים הנוספים הם מיחידת החילוץ 669.

בקרב אחר בצפון רצועת עזה נהרג סמ"ר אוריה יעקב, בן 19 מאשקלון, לוחם בהנדסה קרבית.

תשעת החיילים שנהרגו בשג'אעיה ב-12 בצדמבר 2023

הקרב בשג'אעיה הסתבך כאשר מחבלים פתחו באש לעבר כוח גולני שהתקרב למבנה שבו הסתתרו. החיילים סגרו על המבנה שממנו בוצע לעברם הירי, ואז התפוצץ מטען חבלה ונזרקו לעברם רימונים. הקשר נותק עם ארבעה מהחיילים ובשלב הזה עלה חשש שהם נחטפו למנהרה.

אל המקום הגיעו משני כיוונים שונים שני כוחות נוספים, על מנת לחלץ את החיילים הלכודים, וגם הם נתקלו במארב ובמטעני חבלה. הקרב במקום נמשך עד שהוכרע, בסיוע חיל האוויר וירי ארטילריה.

מחיר הקרב הזה כבד מנשוא. ההרוגים הם:

• אל"מ יצחק בן בשט, בן 44 משדה יעקב, מח"ט חטיבת המילואים הידועה כ"חטיבת הקומנדו", אשר שימש בקרב כמפקד החפ"ק של מח"ט גולני;
• סא"ל תומר גרינברג, בן 35 מההתנחלות אלמוג, מפקד גדוד 13 של גולני;
• רס"ן רועי מלדסי, בן 23 מעפולה, מ"פ בגדוד 13 של גולני;
• רס"ן משה בר-און, בן 23 מרעננה, מ"פ בגדוד 51 של גולני;
• סמל אחיה דסקל, בן 22 משהם, מ"מ בגדוד 51 של גולני;
• סמל ערן אלוני, בן 19 מאופקים, לוחם בגדוד 51 של גולני – ובנו של מפקד ימ"ר לכיש דורון אלוני, שנפצע ב-7 באוקטובר כשפעל לחלץ צעירים מאזור המסיבה ברעים.

ההרוגים מיחידה 669 הם:

• רס"ן בן שלי, בן 26 מקדרון ובנו של קצין הנדסה ראשי לשעבר משה שלי;
• רס"ל רום הכט, בן 20 מגבעתיים.

דובר צה"ל תאר את הקרב שבו נפלו תשעת הלוחמים:

מתחילת המלחמה נהרגו עשרות לוחמים וקצינים בגדוד 13 של גולני שעליו פיקד סא"ל תומר גרינברג. אחרי שנודעו תוצאות הזוועה שהתחוללה בשבעה באוקטובר, ושבה נהרגו לוחמים רבים מגדוד 13, אמר גרינברג:

המתחם בשכונת שג'אעיה שבו נפלו לוחמי צה"ל, 12 בדצמבר 2023 (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

שכונת שג'אעיה, שבה התרחש קרב הדמים, היא שכונה צפופה במזרח עזה שמתגוררים בה כמאה אלף תושבים, וחולשת על הציר המרכזי המחבר את שני חלקי הרצועה.

"לוחמי צוות הקרב של חטיבת גולני ומפקדיו נלחמים מזה כשבוע בעומק מרחב שג'אעייה", הסביר הבוקר דובר צה"ל. "בימים האחרונים נמצאת החטיבה בהתקפה על תשתיות טרור בקסבה של שג'עייה.

"ההתקפה הינה שלב מתקדם במאמץ לטיהור השכונה ממחבלי ארגון הטרור חמאס ושלילת יכולותיו של הארגון. הקסבה הינה מרחב צפוף ומורכב לתמרון, מחבלי החמאס פועלים מתוך תשתיות אזרחיות והשכונה רוויה בתת-קרקע".

כבר בתחילת שנות השבעים שג'אעיה נחשבה למעוז קשוח של התנגדות לשלטון הצבאי הישראלי אחרי מלחמת ששת הימים.

היו בשג'אעיה מספר אירועים של זריקות רימונים, דוגמת אלו שתועדו בסרטו פורץ הדרך של מוטי קירשנבאום "רימון בעזה" מ-1970 ובמשפט הידוע "ועוד מעט זה עזה ורק שלא יעוף איזה רימון" מתוך "סע לאט" של אריק איינשטיין.

מאז שחמאס השתלט על רצועת עזה ב-2006, שכונת שג'אעיה נחשבת לאחד ממעוזי הארגון שגירש ממנה באלימות את החמולה של תומכי פת"ח שהתגוררה שם.

לאורך השנים, בעימותים אלימים קודמים בשג'אעיה, נהרגו בשכונה חיילים וקצינים רבים מחטיבת גולני. במבצע "עופרת יצוקה" ב-2008 נהרגו בשג'עיה שלושה חיילי גולני ו-24 נפצעו, בתקרית החמורה ביותר באותו מבצע.

במבצע "צוק איתן" ב-2014 נערך במקום הקרב הידוע מאז כ"קרב שג'אעיה" שבו נפגע נגמ"ש של צה"ל ונהרגו שבעה חיילי גולני ובהם אורון שאול, שהוכר כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע וגופתו מוחזקת מאז בידי חמאס.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מדליק נר של חנוכה בבית הלבן, 11 בדצמבר 2023 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)

ישראל, מטבע הדברים, מרוכזת עכשיו בכאב העצום על נפילת חיילי צה"ל ובדאגה לשלום 139 החטופים שעדיין נמצאים בעזה.

בני גנץ, שעשוי להיות האיש שיחליף בבוא העת את בנימין נתניהו בראשות הממשלה, אימץ לחלוטין את הרטוריקה המוגזמת של ראש הממשלה, וצייץ הבוקר: "מלחמת הקוממיות השנייה של ישראל גובה מאיתנו מחיר כבד, כואב וקשה".

המחיר אכן כבד, כואב וקשה. אבל ישראל לא נמצאת במלחמת עצמאות שנייה, נתניהו הוא לא דוד בן-גוריון, ואין כל צורך לאמץ את עולם המושגים המופקר הזה למען הצדקת המחדלים, האסונות והקורבנות של החודשים האחרונים.

המלחמה בעזה מוצדקת מאין כמוה ונכפתה עלינו בשבעה באוקטובר. אבל היא לא מלחמת עצמאות, אלא מלחמה של מעצמה אזורית מבוססת, בעלת עוצמה טכנולוגית, צבאית וכלכלית, המתגוננת מפני ארגון טרור פונדמנטליסטי חסר מעצורים.

חשוב לזכור ולהזכיר את זה דווקא עכשיו, כדי לא לאבד את הצפון (או את הדרום, במקרה הזה) בימים שעוד יבואו ושידרשו הכרעות קשות – הכרעות היסטוריות – בנוגע לעתיד האזור.

ובינתיים העולם הולך ומאבד את הסבלנות ביחס לישראל.

העצרת הכללית של האו"ם הצביעה אתמול ברוב גדול של 153 מתוך 196 חברות באו"ם בעד הפסקת אש מיידית בין ישראל לחמאס. מדובר אמנם בהצבעה סמלית בלבד, אבל היא משקפת את הלך הרוח בעולם בכלל ובעולם המערבי בפרט.

בבירות רבות באירופה ובערים רבות בארה"ב נערכות כל העת הפגנות תמיכה בתושבי עזה. בהצבעה המשמעותית יותר שנערכה בשבוע שעבר במועצת הביטחון, ארה"ב השתמשה בזכות הווטו שלה ומנעה החלטה נגד ישראל, ברוב של 13 מתוך 15 חברות המועצה (בריטניה וארה"ב התנגדו).

גם ארה"ב מתחילה בהדרגה לאבד סבלנות ביחס לישראל. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן – שנכנס עכשיו לשנת בחירות והסקרים מעידים כי תמיכתו בישראל מזיקה לו אצל הבוחרים הצעירים – הזהיר אתמול כי ישראל מתחילה לאבד את תמיכת הקהילה הבינלאומית, וכי נתניהו חייב לעבור שינוי אם הוא מעוניין לשים קץ לסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

ביידן פתח את נאומו במשפט הקשה "ביטחון העם היהודי נמצא בסכנה" והוסיף כי "ישראל אינה יכולה לסרב להקמת מדינה פלסטינית".

יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מארח את ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) בג'דה, ערב הסעודית, 19 באפריל 2023 (צילום: BANDAR AL-JALOUD / Saudi Royal Palace / AFP)

תומאס פרידמן, בעל הטור ב"ניו יורק טיימס", מפרסם הבוקר רשמי מסע דילוגים זריז שערך במזרח התיכון כדי להבין את הלכי הרוח באזור בעקבות המלחמה בעזה. הדיווח שלו אמור להדאיג כל ישראלי שחרד לגורל המדינה.

"ההתקפה הישראלית על עזה מוצדקת לחלוטין, אחרי שחמאס הפר את הפסקת האש שהייתה עד שבעה באוקטובר בהתקפה ברברית של מעשי רצח ואונס, וחטיפת יותר מ-240 ישראלים", כותב פרידמן, "אבל תשעה שבועות אחרי, אנחנו כבר יכולים לראות את היום שאחרי היום שאחרי".

חמאס תכנן מראש למשוך את ישראל לתוך הרצועה כשהיא עיוורת מזעם על מה שנעשה לה, וזה בדיוק מה שקרה. ראשי חמאס ידעו שייגרם לעזה נזק חסר תקדים ויהרגו אלפי אנשים – ולא היה אכפת להם. הם ואנשיהם מבוצרים בעזה שמתחת לפני הקרקע, ואין להם בעיה להקריב את עזה שמעל.

ועזה שמעל עוברת חורבן בסדר גודל היסטורי. על פי צילומי לווין שפורסמו השבוע ב"ניו יורק טיימס", לפחות 6,000 בניינים בעיר נהרסו, חלקם נהרסו לחלוטין.

ישראל הרשמית מסרבת לדון בשאלה מי ישלוט בעזה ביום שאחרי המלחמה, ונתניהו מקפיד להגיד שאחרי מיטוט חמאס – שהוצב כיעד למלחמה, שכרגע עוד לא ברור עד כמה אנחנו קרובים להשגתו – הוא יתנגד לכל הצעה להכניס לעזה את הרשות הפלסטינית.

למעשה, כבר בשלב המוקדם הזה, כשהמערכה עוד בעיצומה, ברור לכל מי שעוקבים אחרי נתניהו, שזה עומד להיות הציר המרכזי בקמפיין ההישרדות שלו.

אבל אחרי המלחמה, מישהו יצטרך לשקם את עזה ולנהל אותה. פרידמן מזהיר:

בסעודיה, מדווח פרידמן, עדיין לא פוסלים על הסף חזרה למתווה הנורמליזציה שדובר עליו לפני שבעה באוקטובר, ואלה אולי החדשות הטובות ביותר באמתחתו. אבל גם בסעודיה קשובים להלכי הרוח ברחוב. והצעירים בסעודיה, שעד לשבעה באוקטובר לא כל כך התעניינו בבעיות של הפלסטינים – משנים עכשיו גישה.

וכל זה קורה כשבישראל, שבה רוב האנשים לא עוקבים ולא מתעניינים כלל בהלכי הרוח ובנעשה בארצות מסביב, מתרבים הקולות שקוראים לא רק לנהל את הרצועה (אירוע שישעבד את הכלכלה הישראלית לשנים, ויוביל לאבדות רבות מספור) אלא גם ליישב אותה מחדש בישראלים (דרישה שאפשר לסכם אותה במילה אחת: טירוף. או בשתי מילים: טירוף מוחלט).