מי שייכנס הבוקר לרשתות החברתיות, עלול להתבלבל ולחשוב שהשנה היא 1996 והפוליטיקאי הצעיר והמבטיח בנימין נתניהו מתחייב לבלום את הדהירה המסוכנת של השמאל בראשות שמעון פרס לממש את הסכמי אוסלו.
רק שהשנה היא 2023. יצחק רבין נרצח מזמן וגם שמעון פרס כבר לא איתנו, ולכן אפילו הוא כבר לא יכול לחלק את ירושלים. ומתברר שגם נתניהו – איש מוכשר לכל הדעות – לא יכול לעצור את הזמן. גם הוא כבר לא פוליטיקאי צעיר, שיבה סגולה זרקה בשערו, אבל הוא ממשיך להבטיח. הוא תמיד מבטיח.
פגישת ראש הממשלה בנימין נתניהו (משמאל) עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת במתקן ארז ליד מחסום ארז, לדיון אחרון על הסכם חברון וחתימה בראשי תיבות על המסמך. 15 בינואר 1997 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)
וגם אם ההבטחות שלו לא מתקיימות – והניסיון העשיר של כולנו מלמד, למרבה הצער, שהבטחותיו כמעט אף פעם לא מתקיימות – זו בטח לא הבעיה שלו.
המושג "אוסלו" לא חזר אל השיח הציבורי סתם ככה, במקרה. בדיון שנערך אתמול בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ואמור היה לעסוק בהתקדמות המלחמה ובשאלת השבת החטופים, טען ראש הממשלה כי מספר הקורבנות של השבעה באוקטובר זהה למספר הקורבנות של אוסלו.
בדיון שנערך אתמול בוועדת החוץ והביטחון, טען נתניהו כי מספר הקורבנות של השבעה באוקטובר זהה למספר הקורבנות של אוסלו
זו לא הייתה פליטת פה, אלא מהלך ציני מחושב, שנועד לבסס את הקמפיין הבא של נתניהו, שכל הסימנים מעידים שהוא כבר בעיצומו. קמפיין "רק אני אמנע הקמת מדינה פלסטינית".
איך יודעים שמדובר בקמפיין מחושב וציני? כל מה שצריך לעשות זה להקשיב לינון מגל, קמפיינר בדמות עיתונאי, שחוזר ושואל כל מרואיין שמגיע אליו לאולפן "הפטריוטים" בערוץ 14 את השאלה החשובה מאין כמוה עכשיו: האם בני גנץ יקים מדינה פלסטינית כשיהיה ראש ממשלה.
"מדינה פלסטינית, איזה וינטג'", כותבת הבוקר יוענה גונן ב"הארץ", "מזכיר את הימים היפים שאחרי רצח רבין (יפים מבחינת נתניהו, הכוונה). גם אז מדינה שלמה הזדעזעה והתאבלה, וגם אז האחריות של נתניהו לאסון הובילה לצלילתו בסקרים, והוא הצליח לנצח בסופו של דבר בזכות הסלוגן הקצר והקליט 'פרס יחלק את ירושלים'. רבע מאה חלפה, אבל הערבים הם אותם ערבים, נתניהו אותו נתניהו, ופרס אותו גנץ".
והיא מסכמת: "פרס לא יחלק את ירושלים, גנץ לא יקים מדינה פלסטינית, וישראל לנצח תאכל חרב, כי היא לא מעזה לנסות מנה אחרת מהתפריט".
"פרס לא יחלק את ירושלים, גנץ לא יקים מדינה פלסטינית, וישראל לנצח תאכל חרב, כי היא לא מעזה לנסות מנה אחרת מהתפריט"