(הערת מערכת: את הניוזלטר היום הכינה בירנית גורן. אמיר בן-דוד בחופשה קצרה)
כל מי שעיניו בראשו ואינו צריך לשקר למצביעיו, מבין כי ביום שאחרי המלחמה, שני דברים יקרו בעזה – ואינם ניתנים לשינוי: חמאס לא ישלוט יותר ברצועה, ואת מקומו תתפוס הרשות הפלסטינית.
השאלה היא איך תראה אותה רשות פלסטינית, והאם רשות פלסטינית בכל שם אחר היא עדיין אותה רשות שראש הממשלה בנימין נתניהו ושריו מהימין עושים הכול מזה שנים כדי להחליש ולפרק.
ארכיון: ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) בוושינגטון, 1 בספטמבר 2010 (צילום: לע"מ)
נתניהו, בקמפיין בחירות מתמשך, אומר בכל הזדמנות "לא חמאסטן ולא פתחסטן". בישיבה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לפני שבועיים הבהיר את החזון שלו ליום שאחרי: "הרצועה תהיה בשליטה צבאית ישראלית. לאחר המלחמה יפעל בעזה מנהל אזרחי והרצועה תשוקם בהובלת מדינות המפרץ".
זה נחמד שנתניהו החליט בשביל מדינות אחרות מה תהיה מידת מעורבותן. אבל בעולם הערבי והמערבי לא רואים שום גוף שיוכל לנהל את הרצועה אלא הרשות הפלסטינית, כשהמונח הפופולרי היום הוא "רשות פלסטינית מחודשת" (ויש המשתמשים במילים נרדפות כמו "מתוקנת", "משודרגת", ועוד).
בעולם לא רואים שום גוף שיוכל לנהל את הרצועה אלא הרשות הפלסטינית, כשהמונח הפופולרי היום הוא "רשות מחודשת"
"להתנגדותה של ממשלת ישראל לכל רעיון הכולל את שילוב הרשות הפלסטינית והכשרת מנגנוניה ללקיחת אחריות ברצועת עזה, צפויות שלוש השלכות אפשריות", כותב תא"ל (מיל.) אודי דקל, לשעבר ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
"האפשרות הגרועה – ישראל תאלץ לשלוט ברצועה; הגרועה יותר – ברצועה ישרור כאוס שיביא לצמיחת חמאס מחדש או לכיבוש ישראלי של הרצועה; הגרועה פחות – ארצות הברית והקהילה הבינלאומית יכפו על ישראל את רעיון הרשות המחודשת, ובתנאיהן".
אלא שהבוקר מדווח ה"וושינגטון פוסט" כי ארצות הברית נתקלת בקשיים בתוכניתה לשדרג את הרשות הפלסטינית ולהכינה לתפקיד שהיא מייעדת לה בעזה אחרי המלחמה. "המהמורה הראשונה שהממשל נתקל בה היא סירובה של ישראל להעביר לרשות הפלסטינית את הכספים הנדרשים לתשלום משכורות, מה שיבלום אפשרות של קריסה מוחלטת של הרשות", כותב העיתון.
"האמריקאים מדברים על היום שאחרי", אומר לעיתון סגן ראש הממשלה הפלסטיני נביל אבו רודיינה, "אבל גם אם נסכים, איך ניישם את זה? מדיניות ישראל היא להחליש את הרשות, לא לחזק אותה".
ייתכן שהתשובה לכך היא שלא רק ההנהגה הפלסטינית צריכה להתחדש; גם ההנהגה הישראלית.