אישיות
נתן מיליקובסקי
פרשת הצוללות – נתן מיליקובסקי, בנימין נתניהו ואביחי מנדלבליט (צילום: AP Photo/Ariel Schalit/Flash90)
AP Photo/Ariel Schalit/Flash90

בחזרה לתיק 3000 לנתניהו יש מה להפסיד מעבר לבחירות

בנימין נתניהו צריך את הנצחון בבחירות לא רק כדי להיחלץ מתיקיו הפליליים, אלא גם כדי לבלום כל נסיון להקים ועדת חקירה בפרשת הצוללות ● בכחול-לבן הבטיחו בבחירות הקודמות לפעול להקמת ועדה כזו והניחו הצעה על שולחן מזכירות הכנסת ● עכשיו, כשריח ממשלת האחדות באוויר, כבר לא מדברים על זה שם ● פרשנות

ההנחה הרווחת ביחס לבנימין נתניהו היא שאם יפסיד בבחירות יפרוש מהפוליטיקה. כל תפקיד אחרי ראשות הממשלה יהווה בשבילו ירידה בדרגה, ואם לא יוכל להעביר חקיקה שתחלץ אותו מתיקיו הפליליים, מה הטעם להישאר במערכת הפוליטית?

ובכן, יש לנתניהו סיבה נוספת טובה למדי להישאר בעמדת השפעה גם לאחר הבחירות, והיא סיכול הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הצוללות וכלי השיט, הידועה כתיק 3,000.

נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)
נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)

לפני כחצי שנה התווספה לפרשת הצוללות פרשת מניות ראש הממשלה בחברה של בן דודו נתן מיליקובסקי. אותה חברה, שעל מניותיה הרוויח נתניהו כ-16 מיליון שקל, מוזגה לאחר האקזיט שעשה לתוך חברה שסחרה עם יצרנית הצוללות טיסנקרופ.

שלושה שבועות לפני הבחירות באפריל, כינסו ארבעת ראשי כחול-לבן מסיבת עיתונאים, בה התחייבו להקים ועדת חקירה לבחינת רכש הצוללות ומעגלי הנהנים ממנו, כולל נתניהו. יו"ר כחול-לבן בני גנץ אמר במסיבת העיתונאים, כי מדובר בלא פחות מ"פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל".

"ניצבים שלושה רמטכ"לים וחבר קבינט שהוסתר מהם שראש הממשלה מקבל כסף", אמר גנץ. "16 מיליון שקלים שהלכו לכיס של נתניהו מחברה שקשורה לעסקת הצוללות. השבוע נחשף שראש הממשלה אישר מאחורי גבה של מערכת הביטחון מכירת צוללות למצרים, בלי שאף אחד במערכת הביטחון ידע על כך.

"נתניהו הכחיש זאת ושיקר. זאת גם פגיעה באמון הציבור והמערכת, וגם פגיעה בביטחון. בשל אובדן האמון, אני מודיע בזאת שאנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הפרשה הזאת וכל המעורבים בה. לא ננוח ולא נרפה עד שהאמת הזאת תצא לאור. מגיעה לישראל הנהגה עם ערכים".

"בשל אובדן האמון, אני מודיע בזאת שאנחנו נקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הפרשה הזאת וכל המעורבים בה. לא ננוח ולא נרפה עד שהאמת הזאת תצא לאור"

בהתאם להתחייבות, אחת מהצעות החוק הראשונות שהגישה כחול-לבן למזכירות הכנסת בסוף אפריל השנה, היתה להקמת ועדת החקירה הממלכתית. הצעת החוק היתה הצהרתית בעיקרה, משום שוועדת חקירה ממלכתית יכולה לקום בהחלטת ממשלה, ובנסיבות מסוימות גם בהחלטה של הוועדה לביקורת המדינה בכנסת.

לפרשת הצוללות משמעויות כלכליות וביטחוניות מרחיקות לכת, ונותרו סביבה סימני שאלה מרובים. אחד מסימני השאלה המטרידים נוגע להכרזת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כי נתניהו אינו מעורב ואינו חשוד בפרשה. את ההודעה שיחרר היועץ המשפטי עוד לפני שהחקירה החלה להבשיל והתברר מי חשוד ומי אינו חשוד.

המהלך יוצא הדופן של מנדלבליט, שהיה מזכיר ממשלת נתניהו בתקופה שבה התרחשו המעשים לכאורה, הוא רק צידוק אחד להקים ועדת חקירה ממלכתית שתרד לשורש העניין. המחשבה שישראל התדרדרה למציאות של רפובליקת בננות, בה מנהיגים ומקורבים מקדמים עסקאות ביטחוניות רק בשביל גזירת קופונים, היא ההצדקה העיקרית.

בנימין נתניהו מרים את דגל ישראל ב-23 בספטמבר 2014, בעת טקס קבלת הצוללת אח״י תנין, אחת מהצוללות שנרכשו מתיסנקרופ בגרמניה (צילום: AP Photo/Amir Cohen)
נתניהו מרים את דגל ישראל ב-23 בספטמבר 2014, בעת טקס קבלת הצוללת אח״י תנין, אחת מהצוללות שנרכשו מתיסנקרופ בגרמניה (צילום: AP Photo/Amir Cohen)

אלא שבשביל נתניהו, ממצאי ועדת חקירה ממלכתית בעניין הצוללות – שיכולה להתרחב לבחינת עסקת המניות הרווחית באופן חשוד, ואולי אף לבחינת מתווה הגז, שרכש ספינות המגן בוצע בהמשך לו – יכולים לגרום מבוכה במקרה הטוב ואסון מוחלט במקרה הרע.

מבוכה במקרה הטוב, כי איך זה שראש הממשלה אינו יודע שחלק מהמקורבים לו ביותר אמורים לצאת נשכרים מהעסקאות שהוא מקדם? אסון, כי אם יתברר שהיה מעורב ושקל שיקולים של רווח אישי ב"קודש הקודשים" הביטחוני, האישומים הפליליים החמורים המתגבשים נגדו בימים אלה ייראו כמו מכות קלילות בכנף. גם הסיכוי שייאסר ולזמן ארוך יגדל פלאים.

האסון הוא גם במימד הציבורי. גילויים על התנהלות פלילית בפרשת הצוללות, או על פעילות חוקית אפורה אך נגועה בתאוות בצע ושחיתות מוסרית, יגרמו אפילו לחלק ממעריצי נתניהו להפנות לו עורף. פולחן האישיות שהוא בונה סביב עצמו יקרוס כמעט לגמרי, ובמקום שההישגים להם הוא טוען יהפכו למורשתו ההיסטורית, מה שיידעו עליו הדורות הבאים הוא בעיקר שהיה מושחת.

"זה מצריך מחשבה"

כל הסקרים של השבועות האחרונים, וגם תוצאות בחירות אפריל, מלמדים שממשלת אחדות היא אפשרות סבירה לאחר הבחירות הקרובות. אולי האפשרות הסבירה ביותר. בכחול-לבן אף אומרים מפורשות שהאפשרות המועדפת על המפלגה היא אחדות עם הליכוד של אחרי עידן נתניהו.

השאלה היא האם הליכוד שלאחר נתניהו יסכים לוועדת חקירה כזאת, שעלולה להכתים קשות לא רק את נתניהו, אלא את המפלגה כולה. ומה יקרה אם נתניהו לא יפרוש מיד, ולכחול-לבן לא תהיה ממשלה שאינה ממשלת אחדות – האם תסכים בלית ברירה לשבת איתו כל עוד החוק אינו מחייב אותו לפרוש?

ראשי כחול לבן – גבי אשכנזי, משה יעלון, יאיר לפיד ובני גנץ – במסיבת עיתונאים ב-18 במרץ 2019, מכריזים על כוונתם להקים ועדת חקירה בפרשת הצוללות (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
ראשי כחול לבן – גבי אשכנזי, משה יעלון, יאיר לפיד ובני גנץ – במסיבת עיתונאים ב-18 במרץ 2019, מכריזים על כוונתם להקים ועדת חקירה בפרשת הצוללות (צילום: תומר נויברג/פלאש90

ואם כך יקרה – האם מחיר האחדות יהיה ויתור על ועדת החקירה הממלכתית ל"פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל", כהגדרת גנץ? כל השאלות האלה, התיאורטיות לכאורה, עשויות להפוך מוחשיות ומעשיות מאוד בתוך שבועות ספורים.

חברי כנסת בכחול-לבן הופתעו השבוע לשמע השאלה ולא ידעו להשיב עליה. "זה מצריך מחשבה", אמר אחד מהם לזמן ישראל. גם לצוות הדוברות הרשמי של המפלגה לא היתה תשובה מוכנה לשאלה. רק יומיים לאחר הפנייה הראשונה נמסר: "אין תגובה".

המבוכה ב"כחול לבן", וחוסר הנכונות לעמוד מאחורי ההתחייבות שליוותה את מערכת הבחירות הקודמת, מלמדים שבמפלגה מודעים לאפשרות שהפוליטיקה תנצח את המינהל התקין והאינטרס הציבורי. לבוחרי המפלגה מגיע לדעת זאת לפני ה-17 בספטמבר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 711 מילים

פנייה למנדלבליט: "יש להאיץ - ולא לעכב - את ההחלטות בתיק 3000"

פרסום ראשון כך דורשת מהיועץ התנועה לטוהר המידות, בראשות עו"ד אביה אלף ● בסוף השבוע דווח ב"כאן" כי מנדלבליט החליט לדחות את ההכרעה בשאלה האם לפתוח בחקירת "פרשת המניות" של נתניהו

בנימין נתניהו (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
בנימין נתניהו

ביום שישי בערב דיווח מרדכי גילת ב"כאן 11", שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, החליט לדחות את ההכרעה בשאלה האם לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, גם בפרשת המכונה "תיק המניות".

זאת, עד שתתקבל הכרעה סופית, האם להגיש נגד נתניהו כתבי אישום בשלוש הפרשות שבהן הוא כבר נחקר, המוכרות במספרי התיקים שלהם.

תיק המניות עוסק בקשרים הכלכליים של נתניהו עם בן דודו, איש העסקים האמריקאי נתן מיליקובסקי, ובקשר שבין מיליקובסקי ל"טיסנקרופ" הגרמנית.

על פי הדיווח של גילת, בידי היועמ"ש נמצאים "חומרים רגישים", שהעביר אליו מבקר המדינה, אך הוא אינו מעוניין כרגע לפתוח בחקירה מאחר ש"אינו מעוניין לפתוח חזית חדשה עם ראש הממשלה לפני הבחירות".

מהחומרים שנבחנו במשרד מבקר המדינה עלתה השאלה האם ראש הממשלה הפר את הכללים האוסרים על שרים לנהל תיק השקעות.

לטענת נתניהו, הוא קיבל אישור לחרוג מהכלל המחייב העברת התיק לנאמנות עיוורת. מבקר המדינה העביר את המסמכים ליועץ המשפטי לממשלה, מנדלבליט, לבחינה אם האישור היה בתוקף בעת שנתניהו מכר את המניות ב־2010.

אחרי הפרסומים על מעורבותו האישית של ראש הממשלה בעסקי בן דודו, פנתה התנועה לטוהר המידות למבקר המדינה, יוסף שפירא, בדרישה שיפתח בבדיקה של תהליכי קבלת ההחלטות במשרד ראש הממשלה ובמשרד הביטחון, בכל מה שנוגע לרכישת צוללות אסטרטגיות וספינות להגנה על מתקני הגז מ"טיסנקרופ".

אחרי חליפת מכתבים ענפה, הודיע משרד מבקר המדינה, כי הוא "שקל בחיוב" את בקשת התנועה לפתוח בבדיקה מקיפה בפרשה זו, אך הוא "מנוע מלהיכנס לביקורת בנושא". למה? כי זו ההנחיה שקיבל מהיועץ המשפטי לממשלה.

מהדיווח של גילת, אפשר להבין שאחרי שהמבקר משך את ידיו מבדיקת הטענות על קשרי נתניהו-מיליקובסקי בטענה שהנושא בבדיקת היועמ"ש, החליט מנדלבליט לדחות את בדיקת הטענות לפחות עד השימוע של נתניהו בתיקיו האחרים.

נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)
נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)

הבוקר (יום א'), פנתה התנועה לטוהר המידות אל היועץ המשפטי לממשלה, והזכירה לו כי "מאז סיום חקירת המשטרה בעניין פרשת כלי השיט והעברת מלוא חומר החקירה לבחינה בפרקליטות מיסוי וכלכלה, חלפה למעלה מחצי שנה.

"לגישתנו, נוכח החשיבות הציבורית האדירה של הפרשה האמורה והשלכותיה, נכון להאיץ ולא לעכב את הליך קבלת ההחלטות בשאלה האם להגיש כתב אישום נגד החשודים, לסגור את התיקים נגד המעורבים, או להורות למשטרה על ביצוע השלמות חקירה.

אנו תקוה כי הפרסום התקשורתי אינו משקף את עמדתך. אולם ככל שהפרסום בעניין זה הינו מדויק, ולטענתנו זכות הציבור לדעת זאת באופן רשמי (לרבות אם לא נפתחה כלל בדיקה בחודשים האחרונים) הרי שלהבנתנו לא נכון להחזיק את המקל משני קצותיו.

"מצד אחד לא להשלים את החקירה ומאידך גיסא למנוע ממבקר המדינה (בניגוד לעמדת המבקר) לפתוח בבדיקה מטעמו בפרשת כלי השיט ולעסוק בתהליכי ומנגנוני קבלת החלטות ברשויות השלטון".

אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש)
אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש)

עו"ד אביה אלף, יו"ר הוועד המנהל של התנועה לטוהר המידות, אמרה ל"זמן ישראל: "אנחנו מתכתבים עם לשכת היועץ המשפטי לממשלה כבר כמעט שנה על עניינים שונים שכולם נוגעים לפרשת 3000.

"יש שלושה תיקים שקשורים לראש הממשלה ונחקרו – ויש את תיק 3000, שבצעד שלא ראיתי כדוגמתו, החליטו בינתיים לא לחקור.

"אני מקווה מאוד שאנחנו לא חווים עכשיו דז'ה וו להתנהלות יועץ משפטי אחר, בפרשת חברות הקש של אביגדור ליברמן. כתב האישום שלא הוגש".

בעקבות הדברים פנינו למשרד המשפטים, ושאלנו האם היועמ"ש אכן החליט לדחות את ההחלטה לפתוח בחקירה בעניין קשריו של נתניהו עם מיליקובסקי, עד להכרעה בתיקים האחרים, והאם היועמ"ש אכן מנע ממבקר המדינה לפתוח בדיקה מטעמו אחרי שמבקר המדינה העביר ליועמ"ש "חומרים רגישים".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "איננו מתייחסים לתכתובות עם מבקר המדינה. כפי שנמסר בעבר, החומרים והנתונים שהתפרסמו בעקבות בקשת רה"מ למימון הגנתו המשפטית בידי מר מיליקובסקי, נלמדים במשרדנו כעת. לא נוכל להתייחס לספקולציות למיניהן כפי שפורסמו בתקשורת. אין בכך לאשר או להכחיש דבר".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 538 מילים

הפרקליטות ביטלה את הסכם עד המדינה עם גנור

פרשת הצוללות לאחר שמיקי גנור חזר בו מעדותו בפרשה ומסר עדות שסותרת את עדותו הקודמת בפרשה 3000, הודיעה לו פרקליטת מיסוי וכלכלה כי הסכם עד המדינה עמו מבוטל

מיקי גנור (צילום: יונתן סינדר פלאש 90)
יונתן סינדר פלאש 90
מיקי גנור

פרקליטות מיסוי וכלכלה ביטלה את הסכם עד המדינה עם איש העסקים וקצין חיל הים מיקי גנור ב"פרשת 3000" – חקירת החשד לשחיתות ברכישת הצוללות לחיל הים.

במכתב שנשלח לבאי כוחו של גנור הודיעה פרקליטת מחוז מיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת בן ארי שוויקי, נכתב: "גנור הפר את הסכם עד המדינה שנחתם עמו. זאת, בשל מסירת גרסאות השונות באופן מהותי מגרסאות קודמות שמסר בסמוך ולאחר חתימת ההסכם ובשל הפגיעה במהימנותו הנגזרת ממסירת גרסה חדשה זו".

"בנוסף, החל מיום 23.3.2019 ועד לשחרורו של גנור למעצר בית, החליט גנור להפסיק לשתף פעולה והחל לשמור על זכות השתיקה – פעולה שאף היא כשלעצמה מהווה הפרה של התחייבויותיו לפי ההסכם".

"לאחר שנשקלו טענותיהם של באי כוחו של גנור, הוחלט לבטל את הסכם עד המדינה איתו על כל המשמעויות הנגזרות מכך, לרבות היכולת  להשתמש גם בהודעותיו של גנור עצמו כנגדו וכנגד אחרים ובכל המסמכים שמסר"

בפרקליטות שוקלים לחקור את נתניהו"

תחת הכותרת "פרשת הצוללות" מסתתר חשד להטיית מכרזים הקשורים ברכש צוללות מ"טיסנקרופ" של חיל הים של ישראל בשנים 2009-2017.

המשטרה המליצה להגיש כתב אישום בפרשה נגד תא"ל אבריאל בן יוסף, מפקד חיל הים לשעבר, אליעזר צ'ייני מרום, ונגד עורך דינו האישי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דוד שומרון, באשמת שוחד, מרמה והלבנת הון. החקירה התבססה על עדותו של גנור.

לאורך החקירה ואחריה נשמעו קריאות רבות בציבוריות הישראלית לחקור האם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מעורב בפרשה. נתניהו העיד בפרשת הצוללות אך לא נחקר בה כחשוד. נשמעו גם קריאות לחקור חשד שנתניהו ומקורביו סייעו בעסקות של טיסנקרופ למכירת צוללות למצרים.

נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)
נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)

לאחרונה התברר שנתניהו החזיק עד לשנת 2010 בשותפות עם בן דודו, נתן מיליקובסקי, מניות בחברה שסיפקה שירותים לטיסנקרופ שהניבו לו רווח גדול.  מיד עם פרסום אחזקותיו של נתניהו בחברה חזר בו גנור מעדות המפתח שלו בפרשה. בעקבות זאת, פורסם כי בפרקליטות ובמשטרה שוקלים לחקור את נתניהו כחשוד בפרשה.

בימים אלה נמצאים חוקרי להב 433 של משטרת ישראל בגרמניה וגובים עדויות מבכירים ובכירים לשעבר של טיסנקרופ בפרשה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 299 מילים

משטרת ישראל הגיעה לגרמניה לחקור את פרשת הצוללות

חוקרי להב 433 גבו בגרמניה עדות משני מנהלים בחברת טיסנקרופ על חלקה בפרשה 3000 ● דובר טיסנקרופ: "מדובר בגביית עדות בלבד ולא בחקירה באזהרה. אנחנו לא מופתעים מקיום החקירה״

צוללת של חיל הים, תמונת אילוסטרציה (צילום: תומר נויברג פלאש 90)
תומר נויברג פלאש 90
צוללת של חיל הים, תמונת אילוסטרציה.

חוקרי להב 433 נמצאים בעיר בוכום בגרמניה, ומבצעים שם השלמות חקירה בפרשת הצוללות – "תיק 3000" יחד עם חוקרי של הפרקליטות הגרמנית.

החוקרים גבו עדות ממנהל בכיר ומנהל בכיר לשעבר, בחברת הצוללות הגרמנית טיסנקרופ, בדבר חלקה של החברה בפרשה.

דובר חברת טיסנקרופ, טים פרול-ג'רבה, מסר ל"זמן ישראל": "מדובר בגביית עדות בלבד ולא בחקירה באזהרה. אנחנו לא מופתעים מקיום החקירה. להבנתנו החקירה משלימה את זו שביצענו אנחנו ושלא מצאה פגם בהתנהלות החברה. נמשיך לשתף פעולה עם הרשויות הגרמניות והישראליות, שמבצעות את תפקידן ובודקות את החשדות לפי החוק. לדעתנו אין לחקירה הזאת 'קייס'".

מיחידה לה"ב 433 נמסר: "אנחנו לא מתייחסים לפרסומים בחו"ל".

"בפרקליטות שוקלים לחקור את נתניהו"

תחת הכותרת "פרשת הצוללות" מסתתר חשד להטיית מכרזים הקשורים ברכש צוללות מ"טיסנקרופ" של חיל הים של ישראל בשנים 2009-2017. המשטרה המליצה להגיש כתב אישום בפרשה נגד תא"ל אבריאל בן יוסף, מפקד חיל הים לשעבר, אליעזר צ'ייני מרום, ונגד עורך דינו האישי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דוד שומרון, באשמת שוחד, מרמה והלבנת הון. החקירה התבססה על עדותו של איש העסקים והקצין לשעבר בחיל הים מיקי גנור.

לאורך החקירה ואחריה נשמעו קריאות רבות בציבוריות הישראלית לחקור האם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מעורב בפרשה. נתניהו העיד בפרשת הצוללות אך לא נחקר בה כחשוד. נשמעו גם קריאות לחקור חשד שנתניהו ומקורביו סייעו בעסקות של טיסנקרופ למכירת צוללות למצרים.

לאחרונה התברר שנתניהו החזיק עד לשנת 2010 בשותפות עם בן דודו, נתן מיליקובסקי, מניות בחברה שסיפקה שירותים לטיסנקרופ שהניבו לו רווח גדול.  מיד עם פרסום אחזקותיו של נתניהו בחברה חזר בו גנור מעדות המפתח שלו בפרשה. בעקבות זאת, פורסם כי בפרקליטות ובמשטרה שוקלים לחקור את נתניהו כחשוד בפרשה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 252 מילים
איור: אבי כ״ץ

הגיע הזמן לחשוף את הצהרות ההון של נבחרי הציבור

הצהרות ההון של שרים וסגני שרים שוכבות בקלסרים עבים במשרד מבקר המדינה - הרחק מעין הציבור ● פרסום ההצהרות האלה בזמן אמת יכול היה לחשוף, למשל, את עסקת מניות הפלדה של נתניהו, ולהתריע מבעוד מועד על ניגוד עניינים

עוד 1,808 מילים
כל הזמן // יום שני, 19 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

למקרה שפיספסת

יאיר לפיד ואביגדור ליברמן ב-2016 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
המהלך שאמור היה לזעזע את כל מערכת הבחירות

בלעדי יש עתיד תכננו לפרוש מכחול-לבן ולחבור אל ליברמן

ימים ספורים לפני סגירת הרשימות, בחודש שעבר, רקמו בכירים ביש עתיד מהלך פוליטי דרמטי: פרישה מכחול-לבן וחבירה אל אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, תחת דגל הרשימה החילונית ● מוביל המהלך היה הלל קוברינסקי, האיש המקורב ביותר ליאיר לפיד ● לפיד עצמו הוא שבלם את המהלך, והוא אומר היום לזמן ישראל: "בחיים לא הייתי שובר הסכם, בטח לא עם גנץ"

פרסום ראשון: בכירים ביש עתיד רקמו מהלך דרמטי בחודש שעבר, לפרוש מרשימת כחול-לבן ולרוץ במשותף עם אביגדור ליברמן וישראל ביתנו תחת הדגל של הרשימה החילונית.

לפי הסקרים שהזמינו הבכירים ביש עתיד, רשימה משותפת של יש עתיד וישראל ביתנו היתה עשויה לזכות בקלפי ב-26-27 מנדטים – יותר מאשר כל מפלגה לחוד. ליברמן, טוענים אותם מקורות, היה בסוד העניין ולא דחה את הרעיון על הסף.

המהלך, שנרקם ימים ספורים לפני תאריך הגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, ב-31 ביולי, אמור היה לזעזע את כל מערכת הבחירות ויכול היה לשנות את מפת המפלגות בישראל.

אלא שהתוכנית טורפדה על ידי יאיר לפיד עצמו, שאמר לחבריו במפלגה: "אני חתמתי על הסכם עם בני גנץ ועם בוגי יעלון ואני לא יכול להפר אותו. זה גם ייראה מאד רע בעיני הציבור".

יאיר לפיד: "אני חתמתי על הסכם עם בני גנץ ועם בוגי יעלון ואני לא יכול להפר אותו. זה גם ייראה מאד רע בעיני הציבור"

מקורות המקורבים לראשי יש עתיד סיפרו לזמן ישראל כי את המהלך כולו בישל הלל קוברינסקי, האיש המקורב ביותר ליאיר לפיד.

הלל קוברינסקי (צילום: Drivenets)
הלל קוברינסקי (צילום: Drivenets)

קוברינסקי, תא"ל במילואים ויזם הייטק, הוא האיש שהביא את לפיד לפוליטיקה בתחילת 2012 והוא זה שעומד מאחורי ההישג הגדול של יש עתיד בבחירות 2013, אז זכתה מפלגתו של לפיד ב-19 מנדטים. קוברינסקי שימש במשך השנים ראש המטה של יש עתיד ויועצו של לפיד כאשר כיהן כשר האוצר, והוא עדיין המוציא והמביא ביש עתיד.

המהלך של קוברינסקי נולד וצבר תאוצה על רקע הקרע בין השותפים בתוך כחול-לבן, אשר לפי  המקורבים הינו עמוק ורציני הרבה יותר ממה שנראה בעין ובשטח. החשדות בין הגורמים השונים עצומים, למרות חיבוקי האחווה על הבמות, ההצהרות בגבול עם עזה והארוחות המשותפות בכל פעם בבית אחר. גם פרשיות ח"כ עומר ינקלביץ, ההדלפות והחפרפרות השונות לא מוסיפות לאמון בין הצדדים.

לפי המקורבים, לפיד ואנשיו יודעים שאין להם סיכוי להקים ממשלה אחרי הבחירות עם הקואליציה במרכז ובשמאל, שנשענת על המפלגות הערביות. הם גם מניחים שבני גנץ יפצל את כחול-לבן וירוץ עם נתניהו אחרי הבחירות. המהלך נועד לטרוף את הקלפים ולהפוך את הפירמידה.

"גנץ לא הולך לשום אופוזיציה", אומר מקור ביש עתיד. "זה ברור לכולם. הוד בצר (ראש המטה של בני גנץ, ש"י) מדבר כמעט בגלוי על האפשרות הזו. אתה שומע איך גנץ מתבטא כלפי נתניהו. אין לו שום חשבונות קודמים אתו. להיפך, נתניהו מינה אותו לתפקיד הרמטכ"ל ונתן לו את השנה הרביעית, והוא יהיה אצלו שר הביטחון".

"התנאי של גנץ יהיה שהוא לא יתמוך בשום חוקי חסינות. זה יהיה מבחינתו מרחיק לכת. חוץ מזה לא תהיה לו שום בעיה", מסכם מקור נוסף בשיחה עם זמן ישראל.

בינתיים, אנשיהם של גנץ ומשה (בוגי) יעלון בכחול-לבן ממשיכים לטעון כי לפיד הורס להם את כל הסיכויים, בגלל ההתעקשות שלו על הסכם הרוטציה לראשות הממשלה, שחתם עם גנץ.

לפני שבועיים דיווחנו כאן על הבכירים שטוענים כי "לפיד עומד בינינו ובין הניצחון בבחירות". אתמול טענו גורמים בכחול-לבן שאיתם שוחחנו כי לפי הסקרים שיש בידיהם, כחול-לבן תקבל עוד שישה מנדטים אם לפיד יוותר על הרוטציה, וכי הלחצים על לפיד ממשיכים ויימשכו עד יום הבחירות עצמו.

יאיר לפיד מסר בתגובה לזמן ישראל: "היו אלף איש שדיברו והעלו אלף רעיונות, יש בלי סוף שמועות, אבל אני בחיים לא הייתי שובר מילה או הסכם, בטח לא עם בני גנץ שאני מאמין לו וחבר שלו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 499 מילים

המבט שלו היה מבריק וקשה, והוא נצמד לי לבגד הים

 (צילום: iStock-bennymarty)
iStock-bennymarty

גופי היה חכם ממני
כוח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחרי. 

(גופי היה חכם ממני / יונה וולך)  

את שומעת, יונה, הגוף שלי לא היה חכם כמו שלך, הוא לא היה חכם ממני.  איך זה יכול להיות, תגידי, שגופי, גופי החזק, גוף של שחיינית, ששנים אימנתי אותו לציית לי, דווקא הוא בגד?

אולי  האימונים היו קשים מדי, כי עובדה, הוא מסוגל לשאת כמעט הכל והוא גם לא חושב, הוא כל כך רגיל להשמע לי עד שהוא לא עושה שום דבר מעצמו.

הוא נשאר ונשאר, עד שכמעט מאוחר מדי.

*  *  *

הבגידה החלה כשנאלצתי לצאת מהמים, הברכיים שלי לא עמדו בעומס האימונים, קרה לי מה שקורה להרבה ילדים ספורטאים, אף אחד לא מספר לנו שאסור לדחוק בגוף עד כדי כך, אנחנו לא יודעים שבכלל יש לו גבול, לגוף, אנחנו מרגישים אשמים כשאנחנו קורסים ואף אחד לא מספר לנו שלא בנו האשמה.

מי שקורע רצועה בברך לא יכול לחזור לנבחרת.

הוא מגורש לחיים האמיתיים.

הבגידה החלה כשנאלצתי לצאת מהמים. קרה לי מה שקורה להרבה ילדים ספורטאים. לא מספרים לנו שאסור לדחוק בגוף ככה. אנחנו מרגישים אשמים כשאנחנו קורסים

שנים הייתי במים, הגוף שלי חלק וחזק וטוב, כמו דולפינה חומה יצאתי לבסוף החוצה ופתאום הייתי פצועה. פעמיים בשבוע הוסעתי לפיזיותרפיסטית, והיא לימדה אותי להפעיל את השרירים הפגועים בחזרה.  בהתחלה בכלל לא הלכתי, אחר כך הלכתי עם קביים, ואחר כך למדתי ללכת שוב.

כשיכולתי ללכת שוב היה קיץ, והייתי בת חמש עשרה.

*  *  *

מה בכלל עושים עם הגיל הזה? הרי אני דג, אני במים. כשכל הבנות הלכו למסיבות, אני הייתי במים, וכשכל הבנות נתנו יד לבנים, או התנשקו נשיקה מהוססת בשביל שליד הבית, אני הייתי במים ולא חשבתי על דברים כאלה. הגוף שלי הוא מכשיר, מכשיר חזק שעומד לרשותי, והתנועה במים היא כמו סכין של קצף ויש מוזיקה לתנועה, ומדובר בדיוק ובקור.

*  *  *

ופתאום אמצע הקיץ, ונורית באה אלי כולה זוהרת, עם שמלת פסים בצבע גלידה ותלתלי זהב מפוזרים. לא חם מדי? אני רוטנת כשהיא מציעה לי לבוא איתה לבריכה. בכל זאת אני מתרוממת מהמיטה ומוציאה, כאילו באגביות, את בגד הים מהמגירה האמצעית. לא נגעתי בו כבר חודשיים, מאז שגורשתי מהנבחרת, אני מריחה את ריח הכלור הנהדר שלו לפני שאני פורשת אותו על המיטה. מתחשק לי לבכות כשאני שואלת אותה, את חושבת שאני צריכה גם את המשקפת?

אני כבר לא זוכרת מתי הייתי בבריכה סתם כך, ואני לא יודעת את החוקים.

את לא יכולה ללכת לבריכה עם זה, נורית מסתכלת על בגד הים שלי שמונח על המיטה, היא אומרת 'זה' כאילו שהיא מדברת על משהו איום ונורא.

למה, מה רע בו?

היא אפילו לא נוגעת בו, מפריע לי שהיא מביטה בו בזלזול.

נדמה לי שכל החיים לבשתי בגד כזה, בגד הים הזה הוא חלק ממני, הוא כחול ויש לו פסים בצדדים, יש לו כתפיות נוחות, וזהו.

נורית מצקצקת בלשונה כמו דודה בת חמישים, הכל, הכל אני צריכה ללמד אותך… והיא מלמדת אותי לבקש צ'ק פתוח מאבא שלי, והיא לוקחת אותי איתה לחנות בגדי ים שלא הכרתי בכלל.

*  *  *

על הקולבים תלויות חתיכות בד צבעוניות, אדום וורוד וצהוב, פסים ונקודות, אני קופאת בקור הפלורסנטי, עד שנורית דוחפת לי משהו ליד ודוחקת בי להכנס לחדר ההלבשה. אני מתלבשת בלי להסתכל.

אני מרגישה מגוחכת.

מה את מדברת, זה מדליק.

את נראית נהדר, מחרה מחזיקה אחריה המוכרת, שתיהן מעוות את פניהן אלי.

בגד הים החדש שלי ורוד.

*  *  *

למחרת אנחנו יושבות בבריכה האיזורית.

יושבות בחוץ, סתם, כמונו יושבים עוד נערים ונערות, סתם, יושבים בצידי הבריכה ומסתכלים אחד על השני, אני לא מבינה את זה. את באה למים? אני שואלת את נורית. השתגעת, היא אומרת ומורחת לעצמה את הבטן בשמן מבריק וכתום. הבריכה כמעט ריקה, אין בה מסלולים ואין בחוץ שעון גדול עם מחוגים בצבעים שונים.

הוא מסתכל עלי כל הזמן. הפנים שלו חומות והתלתלים שלו יפים וקשים, בלי לטעום אני יודעת שיש להם טעם של מלח

חם לי.

את כל הזמן מתלוננת, תמרחי לי את הגב.

פתאום אני רואה אותו. 

הוא מסתכל עלי כל הזמן. הפנים שלו חומות והתלתלים שלו יפים וקשים, בלי לטעום אני יודעת שיש להם טעם של מלח, והגוף שלו חום וקשה, כמעט ואגיד גורי אבל בגור יש רכות, ולגור יש מגע קטיפה והוא נראה כמו פסל. גם המבט שלו קשה, מבריק וקשה, והוא נצמד לי לבגד הים.

אני אפילו לא יודעת אם אני אוהבת את בגד הים החדש הזה, הורוד, כולו מחשופים ושסעים, אני יודעת שאני יושבת אחרת פתאום, ואני לא יודעת מה לעשות עם גוף השחיינית שלי, אני יודעת שחם לי יותר ויותר כי הנער הקשה הזה מסתכל עלי ואני לא יודעת מה לעשות עם החום הזה.

המים הם קרים וצלולים, מסודרים כמו קריסטל, וההרגשה שלי עכשיו היא חמה ומלוכלכת ואין בה סדר וקשה לי לנשום. ליד הנער הקשה יושב נער אחר, נמוך ורחב כתפיים, יש לו עיני קטיפה רכות ואני יודעת שהעור שלו חמים ונעים, אבל העיניים הקשות של הנער הקשה הן כמו מסמרים ואני נצמדת למקומי.

*  *  *

אחר הצהריים, כשאחי קורא לי בקול מלגלג לגשת לטלפון אני שואלת את עצמי מי זה מבין השניים. הקול המתכתי שמדבר אליי לא מפתיע אותי, הגורל שלי נקבע כבר בצהריים, בבריכה.

 השמש היתה שורפת, האור שלה היה בהיר מדי ולא היתה לי ברירה.

*  *  *

באותו ערב אנחנו נוסעים לתל אביב, החבר הטוב, רחב הכתפיים, נוהג, לידו יושבת נערה אחרת שהיא לא נורית, לנער הקשה יש ירכיים קשות כמו חרבות, קשה לי לנשום כשאני יושבת לידו. אני רוצה לבקש שיפתח את החלון אבל אין לי קול. בקולנוע, בתל אביב, אנחנו רואים סרט על דובים לבנים בקוטב, בזכרון שלי גם להם אין קול.

באותו לילה כבר באתי אליו, הוא גר בצריף עץ, צמוד לבית ההורים, עמדנו בגינה, כל הפרחים פרחו בכוח, הגינה היתה מלאה בריח של דבש, התנשקנו.

את לא יודעת להתנשק עם הלשון? השיניים שלו צחורות בחושך.

הלשון שלו קטנה ומחודדת והיא דוקרת לי בפה.

"שכבנו", "מישהו", אפשר לומר את המילים האלה כמעט באדישות, זה טוב, אני זוכרת את התחושה בעיניים שלי רגע לפני שהן מתרוקנות מכל הבעה

אני שונאת את הריח הזה, הוא מתוק מדי, גם בגינה של ההורים שלי יש ריח כזה בקיץ, איזה ריח, אומרת אמא שלי תמיד ונאנחת, ממש גן עדן. אני זוכרת שנכנסנו לחדר שלו, אני יודעת שבאותו לילה שכבתי עם מישהו בפעם הראשונה. באילו מילים לתאר את מה שקרה שם? "שכבנו", "מישהו", אפשר לומר את המילים האלה כמעט באדישות, זה טוב, אני זוכרת את התחושה בעיניים שלי רגע לפני שהן מתרוקנות מכל הבעה.

*  *  *

איך אקרא למה שקרה שם יונה. שנים רבות כל כך כעסתי על הגוף שלי, למה הוא לא אמר די, למה הוא לא היה חכם יותר וקרס מיד. כמו כלב נאמן וחום הוא הלך לאן שהלכתי, מוכן להגן עלי אם אגיד לו, הו כן, אם רק הייתי אומרת לו. אבל אני לא אמרתי כלום, את חושבת שזה רק מתמימות?

באמת?

זו תהיה תמימות לחשוב שנקלעתי לשם רק בשל תמימותי, אני אומרת לך. ואם תתווכחי איתי, ותגידי שהייתי רק בת חמש עשרה, אספר לך עוד דבר, אספר לך שנשארתי שם שנה שלמה. 

איפה ההתחלה של הסיפור הזה, זו השאלה האמיתית.

*  *  *

אני רוצה לספר לך יונה על הצריף של הנער הקשה,  הגיע הזמן. אספר לך שלא חזרתי לשם מאז שהסיפור נגמר, שנים ארוכות, ובפעמים הבודדות שניסיתי להיזכר במקום לא הצלחתי, לא הצלחתי להיזכר במקום, לא בו ובעיקר לא בי.

רוב הזמן בכלל לא רציתי.

*  *  *

אני פותחת את הדלת, אני עושה את זה לאט, מזל שהתריסים מוגפים. עכשיו אני נזכרת, הם תמיד מוגפים, לפחות בזמן שאני באה, לכן צבע המיטה ארגמן ורצפת העץ נראית שחורה, החפצים נראים כמו צל, אני רואה את הגוף שלו, דק וקשה כמו מקל על המיטה, אבל איפה אני?

איפה הגוף שלי?

הוא אמור להיות שם.

אני רואה משהו, זה כמו ענן, הגוף הבוגדני שלי הפך לבן ורפוי, אלוהים, לו לפחות היה נעלם לגמרי, קווי המתאר שלו מטושטשים, אני נראית כמו הבובה הזו, שאמא שלי קנתה לי, אני ממולאה בגרגירים לבנים, אני כבדה ורכה, העיניים שלי הן כפתורים ריקים.

*  *  *

הגוף של הנער הקשה מלא בשמש, הוא שורף, התלתלים היפים שלו קשים, הידיים שלו קשות, אין מה לחפש עדינות במגע שלו, אם העיניים שלו נחות עלי אני מתבלבלת, אני חייבת להישמע לו, אני חייבת לעשות מה שהוא אומר, אני חייבת להתהפך, או להסתובב או לעשות מעשים אחרים שאני מתביישת להגיד, אני צריכה להתאמן חזק יותר לא להרגיש, אני צריכה לשכוח את עצמי בתוך הפעולה הקשה הזו, אם תשאלו את הילדה הזו, על המיטה, היא גם תגיד בקול חלול שזו האהבה.

הגוף של הנער הקשה מלא בשמש, הוא שורף, התלתלים היפים שלו קשים, הידיים שלו קשות, אין מה לחפש עדינות במגע שלו, אם העיניים שלו נחות עלי אני מתבלבלת, אני חייבת להישמע לו

סביר להניח שהיא לא תדבר איתכם.

היא לא דיברה עם אף אחד בתקופה הזו, אפילו לא עם נורית.

*  *  *

אני זוכרת לילה אחד, מאוחר מאוד, שברחתי. שנים רבות שמרתי את הצריף הזה בחושך, אם הוא היה עולה בזכרוני הייתי בורחת מיד, לא נשארת שם מספיק זמן כדי שהעיניים שלי יתרגלו, הסדין אדום כהה, הרצפה שחורה, אני זוכרת את הלילה ההוא, שקמתי וברחתי, הגוף שלי נבהל פתאום, מאוד, אבל ממה? את זה אני לא זוכרת.

אני זוכרת היטב את השביל שיוצא מהבית שלו, ואת החושך, לא פחדתי מהחושך  שבחוץ, ממנו אני צריכה לפחד? אתם יודעים איזה דברים מפחידים אני מתאמצת לשכוח? בחושך שבחוץ אני נרגעת, החושך הזה הוא חבר שלי. אני הולכת על השביל, אני הולכת על הכביש השחור, הפנים שלי יבשות.

אחרי כמה דקות אני מרגישה שמכונית נוסעת בעקבותיי, המכונית נעצרת לידי והפנים של האבא של הנער הקשה מסתכלות עלי. 

תיכנסי, הוא אומר בקול רך, אני אקח אותך הביתה. אנחנו נוסעים בשתיקה, יש לו פנים רחבות ועייפות ושיער חלק ואפור שמסורק אחורה. הוא נוסע לאט מאוד ונדמה לי שהוא רוצה לדבר איתי. אני מחכה, אבל הוא לא אומר כלום. אני גם לא אומרת כלום, אבל אני מרגישה רכות בחלל האוטו, נדמה לי שאם ידבר איתי, ולו מילה אחת, אתחיל לבכות.

זה לא קורה.

הוא נוסע לאט, אני מציצה בו מהצד, הוא נראה עצוב, אני שמה לב שהוא נעול בנעלי בית מקורדרוי, ופתאום אני מרחמת עליו מאוד, מאוד מאוד.

איש עם עיניים עייפות כל כך, בנעלי בית, אני מרחמת עליו שיש לו בן כזה שמתנהג כל כך באכזריות לנערות, הוא בטח מתבייש בו, הוא נראה אדם כל כך הגון. אני מרחמת עליו על שקם באמצע הלילה, נעל את נעלי הבית הישנות שלו ויצא לאוויר הקריר רק כדי להביא אותי הביתה. הוא בטח צריך לקום מוקדם לעבודה. 

אני כל כך מרחמת עליו, אני כמעט ומבקשת ממנו סליחה, אנחנו נוסעים בשתיקה עד הבית שלי, כשהוא מוריד אותי אני מחייכת אליו, והוא מחייך בחזרה.

אני אסירת תודה.

*  *  *

כשאני נכנסת הביתה באמצע הלילה אף אחד לא מחכה לי במבט מודאג או כועס, אף אחד לא מתעורר לכבודי, אני לא צריכה ללכת על קצות האצבעות.

אחרי יומיים חזרתי אליו.

*  *  *

לפעמים הנער הקשה בא אליי הביתה, אנחנו נכנסים לחדר שלי וסוגרים את הדלת. החדר שלי צמוד למטבח, כדי לעבור לחדר השינה של הדוקטור, לחדר השינה של ההורים, לשירותים או למקלחת צריך לעבור על פניו, בכל זאת אני לא שומעת צעדים אף פעם.

אף אחד לא דופק על הדלת שלי, לא שואלים שאלות. אצלנו דוגלים בחינוך מודרני, סומכים על הילדים ונותנים להם חופש

אף אחד לא דופק על הדלת שלי, לא שואלים שאלות. אצלנו דוגלים בחינוך מודרני, סומכים על הילדים ונותנים להם חופש.

בעיקר עלי סומכים.

עובדה.

הייתי ילדה בת חמש עשרה, אני מדמיינת איך הפנים שלי הפכו אפורות כשהעיניים שלי התרוקנו, כמעט ולא הרגשתי כלום כבר, כמעט שהצלחתי.

ואז הגוף התעורר, ברגע האחרון, ועשה את מה שהיה צריך לעשות כבר מזמן.

*  *  *

בהתחלה הוא הפך נפוח וחלש מאוד כי אכלתי כמו דב לבן, עד שהקאתי, אחר כך הוא הפך רזה וחלש עוד יותר, כי הפסקתי לאכול, אחר כך כמעט ולא קמתי מהמיטה. ההורים שלי נכנסו לתמונה ואבא שלי אפילו לקחת אותי לדיאטנית בבית החולים, כדי שתגיד לי מה לאכול. לא היתה להם ברירה, להורים שלי, רסיסי הסיפור פגעו בהם בעל כורחם, דלת החדר שלי נפתחה והנער הקשה לא בא יותר.

ערב אחד אפילו ישבנו בסלון, שלושתינו, זה היה בחורף והאח בערה והפיצה ריח שריפה נעים, הסתכלתי על הלהבות הכתומות. 

גם אני אוהב להסתכל על האש, אמר אבא שלי.

אמא שלי נאנחה, לא הדלקנו את הטלוויזיה, אפשר היה לחשוב לרגע שאנחנו משפחה מושלמת, כזו שרואים בסדרה אמריקאית.

המשכתי להסתכל על האש, לא סיפרתי הרבה, גם לא שאלו אותי הרבה, מה שידעו וניחשו היה מספיק כנראה, עובדה שאבא שלי אמר פתאום, וקולו כועס, אף פעם לא סבלתי אותו, מההתחלה.

כנראה שהייתי צריכה להגיד משהו אבל באותה תקופה לא דיברתי כמעט ואבא שלי המשיך בקול נחרץ, להעיף אותו מהבית, זה מה שהתחשק לי, בכל פעם שראיתי אותו זה מה שרציתי לעשות, בחיי.

אני מקרבת את היד ללהבות, עוד ועוד, אני לא מרגישה כלום, אני נוגעת באש בקצות אצבעותיי

האש כתומה לגמרי, אני יודעת שיש בה עוד צבעים אבל אני לא רואה אותם עכשיו, האש חמה, אפילו תינוק יודע את זה, אני מקרבת את היד ללהבות, עוד ועוד, אני לא מרגישה כלום, אני נוגעת באש בקצות אצבעותיי, כשאני ממש נוגעת אני מרגישה. אם חשבתם שאמא שלי נחרדת, מה את עושה? או שאבא שלי שם לב אז אתם טועים.

 בעצמי הזזתי את היד מהאש, אני כבר לא תינוקת, אני יודעת לדאוג לעצמי יפה מאוד.

*  *  *

נכון, אומרת לי יונה, ובסך הכל אני מבינה שהגוף שלך לא בגד בך בסוף, דווקא הוא זה שהציל אותך, מכולם.

אני לא עונה לה מיד, אני חושבת על זה.

אני בוחרת לענות כך

אני כבר לא מסוכסכת איתו, עם הגוף, זה לקח הרבה שנים עד שהסכנו זה לזו,  אני הפסקתי לנקום והוא הפסיק להתנהג כמו לוליין, אפשר לומר שאנחנו כמעט נחמדים, בדרך לנחמדים, רק שלפעמים אני כל כך מתגעגעת.

למה, את שואלת, אדמיין שאת שואלת.

לימים שלפני הסיפור הזה, אני מתגעגעת.

אני רוצה ללבוש בגד ים כחול, פשוט, כזה עם פסים בצדדים וכתפיות נוחות, ללבוש את העור השני שלי, אני רוצה לקפוץ למים צלולים וקרירים, תראי איך המים משתנים לכבודי, יונה, רק לכבוד התנועות שלי, הם גם מלטפים אותי קרוב קרוב לגוף ואין בזה שום דבר מאיים.

או בוגדני.

מי אמרה את זה, אני או את? אני מסתכלת עליה, היא מחייכת, אחר כך היא אומרת לי שהתנועה במים היא כמו סכין של קצף ויש מוזיקה בתנועה.

בתנאי שהתנועה מדויקת, אני מחרה, מחזיקה אחריה.

תחייכי אלי שוב.

 

 

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה, ובארץ עוסקת בתרפיה בדמיון מודרך. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 2,204 מילים

איילת שקד ומירי רגב בהתנצחות מתמשכת

רגב: "שקד מביכה בראיונות". שקד: "רגב משקרת ומסכסכת" ● רגב ממשיכה להתעקש ש"הקב"ה יחליט מי יהיה ראש הממשלה" ● בכירים ביש עתיד תכננו לפרוש מכחול-לבן ולעבור לליברמן ● יאיר לפיד: "חברי הליכוד כועסים על נתניהו ומתכוונים לנקום בו" ● 37 מרצים במכתב בהול למנדלבליט: "אל תתיר אירועים בהפרדה"

מירי רגב ואיילת שקד (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
מירי רגב ואיילת שקד
עוד 54 עדכונים

תגובות אחרונות

עכשיו זה רשמי: המתנחלים מקבלים הכי הרבה כסף

הפריבילגים החדשים דוח מרכז אדווה: ההשקעה הממשלתית לנפש בהתנחלויות מגיעה ל-8,548 שקל לתושב, בתקציבי חינוך, רווחה, תרבות ובריאות ● ב-15 הערים העשירות בישראל הסבסוד נמוך יותר ומסתכם ב-8,291 שקל ● בתחתית הרשימה נמצאים היישובים הערביים, ההתנחלויות החרדיות ועיירות הפיתוח ● הנתונים נאספו במשך 20 שנה

ההתנחלות יקיר בשומרון (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
ההתנחלות יקיר בשומרון

מי שגר בהתנחלויות בשני העשורים שהסתיימו ב-2017, נהנה מהסבסוד הממשלתי הגבוה ביותר לתקציבי חינוך, רווחה, תרבות ובריאות. הכוונה להתנחלויות האידאולוגיות, שמזוהות עם הימין ושאינן חרדיות. כך עולה מדוח מרכז אדוה, שבדק את נתוני האי שוויון בהשקעה הממשלתית ברחבי המדינה.

האוכלוסייה בהתנחלויות אלה הכפילה את עצמה בשני העשורים שנבדקו, אך הן שמרו על המקום הראשון בהשקעה הממשלתית לנפש – 8,548 שקל לכל תושב.

את המקום השני בדירוג ההשקעה הממשלתית תופסות הערים העשירות בישראל, המכונות גם "פורום ה-15", שכל תושב בהן מקבל 8,291 שקל. הכוונה לערים עצמאיות שלא מקבלות מענקי איזון ופיתוח, וחברות בהן בין היתר, ת"א, חיפה, באר שבע, אשדוד, חדרה, חולון, רעננה, כפר סבא ועוד. שיעור הגידול באוכלוסייה של ערים אלה גדל בשני העשורים שנבדקו ב-31%.

"על פני 20 השנים האחרונות אמנם חלו תזוזות במימון הממשלתי של הרשויות , אולם לכל אורך התקופה התקציבים הגבוהים ביותר הופנו להתנחלויות הלא-חרדיות"

אחר כך מדורגות עיירות הפיתוח, עם 7,496 שקל, ובמרחק רב מאחור ממוקמים היישובים הערבים, שמקבלים תקציב של 5,888 שקל לנפש בלבד.

למרות הדירוג הנמוך של הרשויות הערביות, הייתה תקופה אחת שבה הן נהנו מהשקעה נדיבה יחסית. בין 1997 ל-2007, יושמה תכנית חומש לקידום חינוך ערבי, כך שבסך הכל ההשקעה ברשויות שם עלתה ב-45% בעשורים שנבדקו.

ההתנחלויות החרדיות מדורגות בתחתית הרשימה, וההשקעה בהן אף ירדה בחישוב לנפש, אלא שייתכן כי השינוי נובע מהצמיחה המואצת במספר התושבים שם: מ-21 אלף תושבים ב-1997 ל-128 אלף תושבים ב-2017.

הכוונה להתנחלויות עמנואל, בית"ר עלית ומודיעין עלית, שממוקמות קרוב יחסית לקו הירוק ולא צפויות להוות מכשול בפני הסדר מדיני, אם וכאשר יתהווה כזה.

הדוח שמציג את המימון הממשלתי לרשויות מקומיות, מבחין, כאמור, בין ארבע קבוצות יישובים, ובין היתר מנתח את ההשתתפות הממשלתית למימון שירותי חינוך ורווחה, וכן את מענקי האיזון לרשויות עם הכנסות נמוכות במיוחד.

"ב-20 השנים האחרונות חלו תזוזות במימון הממשלתי של הרשויות המקומיות, אולם לכל אורך התקופה התקציבים הגבוהים ביותר הופנו להתנחלויות הלא-חרדיות״, אומר ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של אדוה.

מבט על ההתנחלות עפרה (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)
מבט על ההתנחלות עפרה (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)

"גובה ההשתתפות הממשלתית ברשויות גוזר בסופו של דבר את איכות השירותים הניתנים לתושבים. התקציבים העודפים המופנים להתנחלויות הלא-חרדיות משקפים העדפה ממשלתית ברורה והשפעת לובי חזק של חברי כנסת".

הממשלה הגדילה את השקעתה בעיירות הפיתוח רק ב-31%, וזהו שיעור הצמיחה הנמוך ביותר בארץ. עיירות אלה נשענות באופן מסורתי על תעשיות מעוטות טכנולוגיה

עוד מציין הדוח, כי ההתנחלויות הלא חרדיות מקבלות יותר תקציבים מאשר חלק מהיישובים המבוססים ב"פורום ה-15". בסך הכל צמחה ההשתתפות הממשלתית ביישובי הארץ בכ-160% לכ-21 מיליארד שקל בסוף התקופה שנבדקה.

עם זאת, בעיירות הפיתוח גדלה השקעת הממשלה רק ב-31% במהלך העשורים שנבדקו, וזהו שיעור הצמיחה הנמוך ביותר בהשוואה לשאר חלקי הארץ.

עיירות אלה ממוקמות בדרך כלל רחוק מהמרכז ונשענות על תעשיות מעוטות טכנולוגיה. עיירות הפיתוח קלטו עד היום כ-850 אלף עולים מברה"מ לשעבר, הן מדורגות באשכולות חברתיים נמוכים וסובלות מיציבות פיננסית נמוכה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 425 מילים

חנוך לוין חסר לי כידיד וכאושיית קיום

avraham
משמאל לימין: הפסנתרן מישה בלחרוביץ, (המלווה המוסיקלי של ההצגה), זהרירה חריפאי, אברהם עוז, חנוך לוין, אלברט כהן, יונה אתינגר (נדבן, שעל שמו אולמות באוניברסיטת ת"א וקרן שמסייעת לקאמרי), מירה בלחרוביץ. התמונה באדיבות אברהם עוז

את הציבורי יאמרו רבים ויגידו היום, אבל אני, כמו עוד כמה חברים קשישים במועדון הזה, חוֹוה ביתר שאת את העצב האישי.

בגילנו המתקדם אין זה חיזיון נדיר להיפרד מבני דורנו, המסתלקים אט אט ובחשאי מעל במת חיינו האוזלת. חנוך לוין היה מאז ומעולם בוגר ממני בשנה, על כל המשתמע מכך, וכך נשאר עד עצם היום הזה, בדבריו ושתיקותיו. אלא שלדידי, מזה עשרים שנה בדיוק, הוא חוטא לתפקידו הזה.

הוא חסר כידיד וכאושיית קיום. כמי שהיה אמור להתבונן אל הזירה הזאת, שעזב בחוסר אחריות משווע היום לפני עשרים שנה – ולומר דברים, אם ישירות ואם על דרך הכתיבה – שהיו חזקים מכל המילים הנישאות ברוח, של אותם המוחזקים בעיניהם כאורים ותומים.

הוא חסר כידיד וכאושיית קיום. כמי שהיה אמור להתבונן אל הזירה הזאת, שעזב בחוסר אחריות משווע היום לפני עשרים שנה – ולומר דברים

ואולי לא. כי רק הקליפה הגופית נסתלקה. והוא, שהגוף היה בראש מעייניו, ידע לדבר גם מעֵבר לגוף. גם סתם מלים שלו, גם כאלה שנקראו בדיעבד, שמורות בכספת האישית כאוצרות נדירים שלא ניתן לממש, אבל עצם קיומן שם יש לו ממשות איתנה, כמו קיר תומך, כמו רוח מבדרת בימי החום המעיקים.

המון נימים ומיתרים מתקשרים למארג הסבוך והאוורירי הזה. עירונית אלף מול עירונית אלף ערב, מעין הפרדה מעמדית, שלמרות הסינכרוניות בזמן לא התממשה בינינו בזמן אמת.

וטוב שכך, כי במבט לאחור התקיים הזיכרון המשותף מבלי שיעלה העוקץ המעמדי המזויף; והאוניברסיטה, בקישורים הלא הגיוניים של מי שלא למד רשמית בחוג לתיאטרון, והיה איש התיאטרון הגדול שבכולנו; ומערכת עיתון הסטודנטים "דורבן", בו השיק המדור הספרותי שלי לדף האחוריים שלו; ומסיבות ימי ששי בעיר, שבהן שתי מסיבות, כפי שאמר לי פעם, הכילו את כל הפקולטה למדעי הרוח; והחבורות הספרותיות, ובנימין תמוז במוסף הספרותי של "הארץ"; והמפגש במילואים במלחמה הארורה היא שכל הבאות אחריה השתרגו מן העצב שחווינו בה מול אופוריה משתוללת; וימי הקברטים של הפרינג' וסולומון גריפ בבוסתן; ואחר כך ברית התיאטרון הקאמרי, כשכל מילה דרמטית שנכתבה ונשלמה הוסגרה לידי, כחבר במעין מסדר של נזירים בשולי המזבח הבתולי של הבמה, שטרם ידעה את הטקסט ההולך ונכתב.

ואיך נשלחתי ללונדון להביא סכינים מעוצבות במיוחד למעננו על ידי חרש אמן בתיאטרון הלאומי: סכין דוקרת וסכין שוחטת, ושקיות של דם, ואת כל זה להעביר בביטחון של "אל על"

כמה סיפורים: מעורבותי שלא מדעת בחטיפת הבן ישראל מאמו לארץ, והקשר שקשר מאחרי גבי לשדך לי עוזרת הפקה מאיטליה, בעיצומם של צילומי "פלוך" הקדחתניים; ואיך נשלחתי ללונדון להביא סכינים מעוצבות במיוחד למעננו על ידי חרש אמן בתיאטרון הלאומי: סכין דוקרת וסכין שוחטת, ושקיות של דם, ואת כל זה להעביר בביטחון של "אל על"; והישיבות על ייסוד מרכז הפרינג' הראשון, עם שטרנפלד וטלי רעייתי והספרי; ואיך חיזרנו על פתחי התיאטרונים עם פולדי שצמן ועוד למצוא במה ל"ילד חולם"; כמה נדבכים; וכמה מילים שנאמרו וכמה מילים שותקות.

וזו התמונה: אחת מני רבות. 1981. עונת השנה – עכשיו בערך, בשיפולי הקיץ. קיץ אחד לאחר שהפרכנו בפעם הראשונה, לאור חזונו המסור של אורי עופר, בלונדון ובאדינבורג, את המיתוס השקרי שהתגלגל שנים – שיצירתו של חנוך כה נטועה במחוזותינו שאיש בעולם שמחוצה להם לא ישכיל להבינה.

בקיץ שלאחר ה"יאנג ויק" והתיאטרון הדחוס בהולירוּד רוֹד, כשהתראיינתי בשמו ברדיו הסקוטי והוא כיוון את דבריי בעיניים טלפטיות מן העבר השני של המיקרופון, נסענו ל"לה מאמה" בניו יורק, שעוד זהר בקיסמם של אלן סטיוארט, הכספית המתגלגלת, רוברט פטריק של "ילדי קנדי" ששתה בבר, ועוד רבים משנות הזוהר של העשור המיתולוגי שלפני כן.

כל כך הרבה עמלנו, חנוך ואני, כשעבדנו על התרגום הראשוני לפני הנסיעה הבריטית, למצוא מקבילה נאותה ל"ביג תוכעס"

"יעקובי וליידנטל" כבשו את הקהל הניו יורקי עוד רב יתר מאשר באי הבריטי, בשל ריבוי האוכלוסיה היהודית. כל כך הרבה עמלנו, חנוך ואני, כשעבדנו על התרגום הראשוני לפני הנסיעה הבריטית, למצוא מקבילה נאותה ל"ביג תוכעס", ובלב לא שלם סיכמנו על "ביג באם"; ורק כשישבנו עם חבריי הפרופסורים האמריקאים היהודים לאחר ההצגה ב"לה מאמה" שאלו אותנו, באנגלית צחה: "ולמה לא חשבתם על 'ביג תוכעס'? כל ניו יורקי יבין את זה!"

חָלַקנו חדר במלון "בִּיקוֹן" בברודווי, הוא ואני, בימי ההצגות ב"לה מאמה". אני קמתי בבוקר ושעטתי לתערוכות, ובלעתי הצגות מאטינֶה בטרם הגיע הזמן ללכת לתיאטרון להצגות הערב שלנו. חנוך נתן לי את ברכת הדרך, אבל נשאר ישוב במיטתו מרבית היום ומילא מחברת בכתב ידו הצפוף. לימים יצאו מזה "הנשים האבודות מטרויה".

הנה תיעוד חזותי קטן מן הקיץ ההוא. אנחנו בחזית "לה מאמא", עם זהרירה וברטו, ומישה בלחרוביץ המלווה המוסיקלי ורעייתו, ויונה אתינגר, איש רב אמצעים שסייע לחזון המסע להתגשם. אינני זוכר איפה היו קורמן, השלישי בחבורת השחקנים, ואורי עופר. אחד מהם אולי צילם את התמונה? והאחר נשאר בתוך התיאטרון?

מה הייתי אומר לו, אילו הופיע לפתע ולא בחלום? בימים האלה, בנסיבות פוליטיות ואחרות, אני מתחיל לחוות סופָניות

מה הייתי אומר לו, אילו הופיע לפתע ולא בחלום? בימים האלה, בנסיבות פוליטיות ואחרות, אני מתחיל לחוות סופָניות. לא בבשרי וברקמות הגוף, כמוהו בשנים האחרונות, לפני הנסיגה המשמחת ולאחריה, אלא בתחושת הנפש.

והייתי שואל אותו משהו על זה, את החבר הזה שהִתמיד להיות בוגר ממני בשנה, גם בימים שאני הובלתי מהלכים פרגמטיים הקשורים בהעלאת יצירתו. אותו, שכל חיי יצירתו נָעו בין כולם רוצים לחיות ובין רצח.

אותו, שכל כך הגיוני, וכל כך עצוב, שנטל על עצמו ללַמד אותנו את לקח ההֶעדר, כאילו רצה שנחוש, אנחנו כולנו שרוצים לחיות, כמה חי בתוכֵנו המוות, והוא דובר בנו באלף לשונות, שאת כולן הכיר והיטיב לדעת.

אברהם עוז הוא פרופסור אמריטוס לדרמה וספרות באוניברסיטת חיפה ובמאי בתיאטרון אלפא, ת"א. הוא חוקר שקספיר בעל שם בינלאומי, וספריו ומאמריו פורסמו בארץ ובעולם. תרגם מחזות רבים, אופרות ושירה; שימש בין השאר ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטאות ת"א וחיפה, חבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי, וערך כתבי עת ותכניות בטלוויזיה וברדיו. יביים בקרוב את מחזהו "הר תפארת" על העלייה הראשונה ושורשי הציונות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 824 מילים
עודכן לפני שעה
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
  • רשידה טליב ממישיגן ואילהן עומאר (מימין) ממינסוטה (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite, File)
    AP Photo/J. Scott Applewhite, File
  • בנימין נתניהו ודונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Manuel Balce Ceneta, File))
    AP Photo/Manuel Balce Ceneta, File)
  • בנימין נתניהו וברק אובמה (צילום: AP Photo/Pablo Martinez Monsivais, File)
    AP Photo/Pablo Martinez Monsivais, File

פרשנות סטירת לחי לאמריקה

למרות הזלזול המופגן של נתניהו, רבים מחברי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב תמכו בעקביות בישראל ● ואז הגיעה פרשת עומאר-טליב ● הרבה אחרי עידן טראמפ ונתניהו, המחוקקים בארה"ב לא יסלחו לישראל על מניעת הביקור ● וההשלכות עלולות להיות מרחיקות לכת

עוד 790 מילים
אהוד ברק נואם בכנס המועצה לשלום וביטחון, ב-13 באוגוסט 2019 (צילום: פלאש90)
פלאש90

חילוקי דעות במחנה הדמוקרטי סביב התוכנית המדינית של ברק

התוכנית המדינית שהציג אהוד ברק בשבוע שעבר, הכוללת סיפוח גושי התנחלויות, מעוררת מחלוקת בקרב שותפיו במחנה הדמוקרטי ● "דברי ברק לא משקפים את עמדת מרצ, רחוק ממנה״ אומר בכיר במרצ ● מנגד, מדגיש מוסי רז, בראיון לזמן ישראל: "אם ברק מבין שהכיבוש הוא הבעיה המרכזית של ישראל, הוא כבר קרוב אליי יותר מ-110 חברי כנסת"

עוד 891 מילים

המשטרה החזירה את המפגינים לפתח תקווה

המעצרים השערורייתיים בפתח תקווה ביום שישי, החזירו את הברק לעיניים של המפגינים במוצ״ש ● וגם הביאו לשם בפעם הראשונה את אהוד ברק ● אמיר בן-דוד חזר מההפגנה ה-141 בכיכר גורן, שהייתה הפעם מלאה - דווקא בזכות המשטרה שביקשה לדכא אותה

  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • שושקה (אנגלמאייר) ויעל כהן-פארן בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ניצן הורוביץ בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד

המעצרים השערורייתיים והשרירותיים של תשעה אזרחים בפתח תקווה, רק כי "הפרו את ההנחיות באופן בו צעדו בציר ההליכה של היועץ המשפטי לממשלה לבית הכנסת" (קשה להאמין, אבל זה הניסוח בהודעה שהוציאה המשטרה בעקבות המעצרים בשישי בצהריים), החזירו את הברק לעיניים של מפגיני פתח תקווה. וגם הביאו לכיכר גורן בפתח תקווה בפעם הראשונה את אהוד ברק.

כאלף מפגינים התכנסו הערב (מוצאי שבת) בכיכר. מאות מהם חזרו אליה אחרי היעדרות ארוכה. זו השבת ה-141 שההפגנה הזו נערכת – בלי ספק שיא של התמדה בתולדות המחאה בישראל.

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

היא כבר ידעה עליות ומורדות. היו הפגנות שרק הגרעין המייסד השתתף בהן, היו הפגנות של מאות ושל אלפים. ובימי השיא, כשתיקי החקירה נגד בנימין נתניהו היו במוקד תשומת הלב הציבורית, צעדו עשרות אלפי מפגינים בתל אביב.

בינתיים חזרו ההפגנות לפתח תקווה ומספר המפגינים קטן בהדרגה, כשממוצע הגיל נותר כל הזמן גבוה. זה אחד הנושאים שמעסיקים ומתסכלים את המפגינים לאורך חודשי ההתמדה הארוכים: הצעירים כמעט ולא באים.

האגרסיביות המשטרתית כלפי הגרעין המייסד, מילאה שוב את הכיכר, וצירפה למפגיני פתח תקווה הקבועים גם נציגים חדשים, ממחאת האתיופים וממחאת הנכים, במה שעוד עשוי להתברר כאירוע מכונן, שהצליח לחבר בין קבוצות המחאה השונות שפועלות בנפרד בארץ.

עו"ד סיגלית קסלר, ממייסדות מחאת פתח תקווה ומעצורות שישי בערב, הנחתה את ההפגנה והתקבלה בכבוד השמור לגיבורים. לקול צהלות המפגינים היא חזרה על משפט המפתח שכתבה אתמול בפוסט לזמן ישראל: "ילדתי ארבעה ילדים בלי אפידורל, המשטרה לא יכולה להפחיד אותי".

למעצרים בשישי קדמה הנחיה תמוהה שהוציא ביום רביעי ניצב עמי אשד, מפקד מחוז מרכז של המשטרה. תחת הכותרת "תנאים למחאות בשכונת כפר גנים בפתח תקווה", כתב אשד: "חל איסור לקיים מחאות  ברחובות הסמוכים לביתו של היועמ"ש לממשלה, המחאות תתקיימנה בכיכר גורן. על אף האמור, ניתן לקיים מחאה שקטה של עד חמישה אנשים ברחוב מייזנר פינת בן גוריון".

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

עו"ד קסלר הודיעה למפגינים על הכוונה לעתור השבוע לבג"צ נגד הנחיות המשטרה, שהוצאו לטענת המפגינים ללא סמכות, וחורגות מההנחיות שנקבעו בפסקי דין של בית המשפט העליון שדנו בעתירות קודמות. עו"ד דניאל חקלאי, שדיבר אחרי קסלר, אמר למפגינים: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק".

עו"ד דניאל חקלאי: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק"

אהוד ברק הגיע לכיכר גורן מלווה בניצן הורוביץ, יו"ר המחנה הדמוקרטי, במוסי רז, ערן עציון ופעילים נוספים של המפלגה. ברק פרסם ביום שישי פוסט בפייסבוק שבו כתב, בין השאר, "ארדן, פתח תקווה זה לא אום אל חיראן, לאזרחים מותר להפגין" – הצליח לקומם נגדו מחדש את חברי הכנסת הערבים, ואז נאלץ להתפתל ולהסביר: "באום אל חיראן טוייחה החקירה, לא ניתן שזה יקרה שוב. ניצול אי הבנה לחרחור ריב בין יהודים לערבים – זה לא שותפות. זה המשך שיתוף הפעולה הבזוי עם נתניהו".

אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

הערב ברק יצא לסיבוב לחיצות ידיים וצילומי סלפי בין המפגינים. "לא באנו לנאום פה", אמר לי הורוביץ, "המפגינים מעדיפים שלהפגנות לא יהיה אופי פוליטי ואנחנו מכבדים את זה. באנו להביע תמיכה".

דקות מאוחר יותר קראו לברק והורוביץ מהבמה ("ראש הממשלה לשעבר ברק פה ואנחנו מבקשים שיעלה ויברך אותנו"), אבל התברר ששניהם כבר עזבו את המקום והמשיכו הלאה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
"בבוקר לח בשנת תרל"ח עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים שטמפפר בא ,וגוטמן בא וזרח ברנט ויואל משה סלומון עם חרב ואבנט........ ליד אומלבס הם חנו........" . ... המשך קריאה

"בבוקר לח בשנת תרל"ח עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים שטמפפר בא ,וגוטמן בא וזרח ברנט ויואל משה סלומון עם חרב ואבנט…….. ליד אומלבס הם חנו…….." . כשהייתי בכיתה ו' בבית ספר "ריאלי הדר" שבחיפה- נורית , המורה הנפלאה למוסיקה – לימדה אותנו למופע סיום השנה את ה"בלדה על יואל משה סלומון"- בהופעה שרנו מגוון שיריי" אנו באנו ": "ראשון לציון מארש" שיר על היקב בזכרון יעקב ועוד ועוד…. שירי חלוצים שלא נס ליחם . אני זוכרת את הסיפורים המרתקים על החלוצים ששורבבו בין שיר לשיר, את הריקודים,אני זוכרת כמעט הכל… אני זוכרת את ההתפעלות הילדותית: לא הבנתי איך הם,החלוצים, הצליחו כנגד כל הסיכויים: קדחת,מלאריה,ביצות ,ועוד הרבה אתגרים. היו במהלך החזרות רגעים שהצטערתי שלא נולדתי אז… בשנות "תרפפו", הצטערתי שפיספסתי את ההזדמנות להיות חלוצה. חלילה אני לא מתלוננת- נולדתי להורים ניצולי שואה שהגיעו לישראל סמוך לפתיחת השערים ,נולדתי לתוך מציאות עם מדינה ,דגל ,לאום,נולדתי למציאות עם ביטחון כלכלי,עם חוויה שאני בבית שלי . לא הייתי צריכה לייבש ביצות 😉 האתגר שלי היה לעשות בגרות,צבא,אוניברסיטה. אומלבס( המקום בו היו יואל משה סלומון וחבריו) היא היום פתח תקווה: עיר שביקרתי בה פעמים ספורות :אחת מהן היא כשחיפשתי ריהוט פלסטיק ל"מרפסת כוס קפה" 🙂 וגם… כשהלכתי להפגין בעד הדימוקרטיה – נגד ההתנהלות השלטונית שמתקיימת כיום. אתמול בערב באומלבס/פתח תקווה קרה משהו שעד עכשיו קשה לי לעכל: מפגינים ,רובם סבים וסבתות , הוכו ונאסרו : אזרחים שומרי חוק, אזרחים שמחו בעד הדימוקטיה- ספגו מכות רצח משוטרי משטרת פתח תקווה. צפיתי בסירטונים,בתמונות וצבטתי את עצמי………… מה פה קורה פה? האם אני מרגישה פייק בטחון? אם הייתי מגיעה אתמול יכולתי להיות אחת מהם… האם הבן שלי יכול לחוש את אותו בטחון שאני הרגשתי בגילו? ובעתיד? האם יוכל לחוש בטחון בעצמו,במדינה?……………… האם ההישגים שאני כישראלית כל כך גאה בהם – האם הם הולכים ומתפיידים? מה שאני כן יודעת- שאני אצא לשמור,להלחם עליהם-לפתח תקווה ולאיפה שצריך…. ואתם????

עוד 489 מילים ו-3 תגובות
ד"ר יעקב רוזנפלד ב-1946 עם חיילי צבא השחרור העממי ששומרים על ביטחונו במהלך מלחמת האזרחים עם הקוומניטנג (צילום: באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה)
באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה
סיפורו של ניצול השואה שהקים את מערכת הרפואה הסינית

"הרופא הענק עם האף הגדול"

ד"ר יעקב רוזנפלד מת ונקבר בישראל מבלי להותיר כאן חותם, אך הוא שינה לעד את פניה של הרפואה הסינית, ושגריר סין עולה לקברו בכל שנה ● "הוא היה רופא וחייל גדול, שהציל חיים רבים במסגרת שירותו בצבא סין" ● בזמן שהסינים משגרים רמזים מאיימים להונג קונג, הם מבקשים להעלות את דמותו על נס, ולהציג פנים אחרות של מדינתם

עוד 815 מילים

מאות הפגינו בפתח תקוה: "נתניהו למעשיהו"

ברק הגיע להפגנה ה-142 בככר גורן: "זו לא דמוקרטיה" ● אמיר אוחנה למפגינים: "הגבלות המשטרה מאוזנות" ● עמיר פרץ: "בהוראה מבלפור מרסקים את הדמוקרטיה" ● איימן עודה תקף את ברק שהישווה את הפגנות פ"ת לאום אל חיראן ● ישראל כץ הכחיש שנתניהו ביטל את נסיעתו לברזיל, וטען שמניעת הכניסה של חברות הקונגרס לא קשורה ללחץ של טראמפ

  • עו"ד דניאל חקלאי בהפגנה היום (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • ברק בהפגנה בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בככר גורן, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
עוד 30 עדכונים
צבר מצוי נגוע בכנימה (צילום: באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני))
באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני)

הבננות לא לבד כנימה קטלנית מאיימת להשמיד את הסברסים

דרמה בגבול הצפון: חוקרים ממכון וולקני ייבאו שני מינים של טורפי חרקים שניזונים מהכנימה המזיקה ● אלפי מושיות מקסיקניות כבר שוחררו בגליל, ולאחרונה הצטרפו אליהן נחילי זבובים מקסיקניים ● "אנחנו בעיצומו של התהליך, אז זה קצת כאוטי, אבל יש סיבה לתקווה" ● ובלבנון, שם גם נפגעים שיחי הצבר, מאשימים את ישראל

עוד 886 מילים
אילוסטרציה (צילום: istockphoto)
istockphoto

בריאות מי שמנמן של סבתא

פרופ' מארי רודולף (68) הצליחה להפחית את השמנת היתר בקרב ילדים בבריטניה ● אחרי שעלתה לישראל, היא חולמת לעשות כאן את אותו הדבר, בדגש על עזרה לאוכלוסיות מוחלשות ● בין לבין היא מטפלת בנכדים התאומים שלה, ואין שום סיכוי שהיא תיתן להם שוקולד ● ראיון

עוד 1,417 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גֵּירוּשׁ

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים - ובצדק - נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של נתניהו והימין בחרדות השואה, עשו בדיוק את אותו הדבר השבוע במסגרת המאבק בגירושם של העובדת הזרה ובנה ● כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו

עוד 1,072 מילים

בעקבות כתב האישום: השר חיים כץ הגיש את התפטרותו

כץ במכתב ההתפטרות: "הניסיון להטיל דופי בניקיון כפי הוא חסר יסוד ונועד לכישלון" ● על אף האישור שניתן לה, חברת הקונגרס טאליב הודיעה כי "ביקור בישראל תחת התנאים שהוצבו נוגד את ערכיי", דרעי: "פרובקציה. שנאתה לישראל גוברת על אהבתה לסבתה"

חיים כץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
חיים כץ
עוד 18 עדכונים

חודש לבחירות כיצד הפך נתניהו את עצמו לאימפריה

בזמן שגנץ מותקף על עילגותו ועל האנמיות שבה מתנהל קמפיין כחול-לבן, ראש הממשלה ממשיך להתעלם מרעשי הרקע ולבנות את עצמו כדמות גדולה מהחיים ● אבל בכיר בליכוד מדווח על דאגה אמיתית במפלגת השלטון: "המצב כרגע מבחינתנו לא טוב" ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
בנימין נתניהו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 954 מילים
סגירה