בס"ד                                                                                                       בעיצומו של גל הטרור האחרון, לאחר הטבח המזעזע באלעד, הזדעק המרגל הישראלי יהונתן פולארד וקבל על הרופסות שבה נוקטת ההנהגה בישראל באסירים הפלסטיניים שאינם חוששים להיכנס לכלא הישראלי לנוכח התנאים המפליגים להם הם זוכים. פולארד טען כי הוא "יודע היטב איך נראה בית סוהר שמיועד להוציא מהאסיר את הרצון לחיות", בעודו רומז כי ההיפך הגמור מתרחש בישראל.

לאחר הטבח המזעזע באלעד, הזדעק המרגל הישראלי פולארד וקבל על הרופסות שבה נוקטת ההנהגה בישראל באסירים הפלסטיניים, שאינם חוששים להיכנס לכלא הישראלי לנוכח התנאים המפליגים

ראוי לציין כי סוגיית האסירים הביטחוניים הינה חבית נפץ שעלולה להבעיר את השטח בקלות (בדומה לסוגיית הר הבית). משום כך ובשל החשש המתמיד מפני מהומות בתוך הכלא שעשויות עד מהרה לגלוש החוצה ולהבעיר את השטח, שב"ס וממשלות ישראל מהלכים בין הטיפות בהתנהלותם מול האסירים הביטחוניים.

זאת משום שמעמדם החברתי של האסירים הפלסטינים נתפש כרם ונישא בקרב הציבור הפלסטיני. אותם אסירים ביטחוניים מהווים חלק אינטגרלי מהאתוס הפלסטיני. בזמן שמרבית הציבור בישראל תופש את ארגוני הטרור הפלסטיניים ופעיליהם כמחבלים רוצחים, בחברה הפלסטינית הללו נתפשים כפטריוטים ומגני העם.

הציבור בישראל חכם ועיניו בראשו והוא מבין שבית הכלא אמור להיות מקום נורא ואיום לשהות בו. אך בפועל המציאות מוכיחה אחרת לגמרי, כאשר האסירים הביטחוניים זוכים לחיות בתנאי לוקסוס ואף מקבלים תנאים מועדפים בהשוואה לאסירים פליליים, שחלקם יושבים במאסר בגין פשעים הרבה פחות חמורים.

סיבה מרכזית היא שהמחבלים הפלסטינים מקובצים יחדיו כקבוצה (לעיתים הם בעלי הכרות מוקדמת) באגפים נפרדים על פי השתייכותם לארגון עמו הם מזוהים. יש לציין, כי עד 2007 כולם היו מקובצים יחדיו, אך לאחר הפיכת חמאס ברצועה, ישראל החליטה להפריד בין הארגונים באגפים וכל ארגון פועל על פי עולם הערכים שלו.

דהיינו, במקום לעקור מהם את הרצון לחיות בזמן שהייתם בכלא, המחבלים מרגישים שישנה משמעות לחייהם בעקבות החיים המשותפים כקבוצה, שכן זה מסייע להם להפיג את הבדידות.

במקום לעקור מהם את הרצון לחיות בזמן שהייתם בכלא, המחבלים מרגישים שישנה משמעות לחייהם בעקבות החיים המשותפים כקבוצה, שכן זה מסייע להם להפיג את הבדידות

זאת ועוד, בתוך בית הסוהר אמורה להיות משמעת ברזל, כאשר בכל רגע נתון מכתיבים לך בתור אסיר מה עליך לעשות: מתי לאכול, מתי לצאת לחצר וכן הלאה. הלכה למעשה, האסירים הביטחוניים מנהלים את סדר היום שלהם בעצמם, ומורשים לבשל לעצמם אוכל ללא הגבלה, זכאים לצפות בטלוויזיה עם כבלים (על חשבון משלם המיסים) באופן חופשי וכן נהנים משולחנות פינג פונג, שש-בש, שח מט, ואף זכאים לשהות בחצר כשלוש שעות, לעומת שעה אחת כפי שמצוין בחוק.

יתרה מזאת, עד שנת 2011 מדינת ישראל אפשרה למחבלים פלסטיניים עם "דם על הידיים" ללמוד לימודים גבוהים באוניברסיטה הפתוחה. ההטבה הזאת בוטלה באותה שנה בעקבות לחץ של ישראל על חמאס במסגרת עסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט.

אם עסקינן במימון על חשבון המדינה, אזי בשנים האחרונות ניתן להיווכח בלא מעט מקרים של פלסטינים שמקבלים טיפול רפואי יקר או תרופות יקרות אחרי שנכנסו לכלא. התגמול על פעולות הטרור: קבלת טיפול או תרופה לה הם זקוקים על חשבון משלם המיסים הישראלי.

דוגמה מובהקת לגודל האבסורד: בחודש מאי האחרון הגישה המחבלת אסראא ג'עבאס בקשה לממן עבורה ניתוח "שלא הוגדר כהכרחי". זאת לאחר שכבר מימן עבורה שני ניתוחים הכרחיים. כזכור, בשנת 2015 המחבלת נשאה עמה בלון גז והציתה אותו. המחבלת נפצעה קשה בפניה ועמה נפצע השוטר משה חן שעצר אותה בגופו. בשב"ס דחו את הפנייה.

סופי נכון להיום: השב"ס לא יממן ניתוח אף למחבלת אסראא ג'אבאס, שפצעה קשה את השוטר הגיבור משה חן שמנע ממנה לרצוח יהודים באוקטובר 2015.
שי גליק מנכ"ל בצלמו שפעל בנושא: "מחבלים צריכים לדעת שהם בכלא לא במלון הילטון. נטו מה שמגיע להם על פי חוק וזהו". pic.twitter.com/1GIjLqxfVB

— אלעד הוּמינר ???????? العاد هومينر (@EladHumi) June 7, 2022

המחבלת המתועבת שהתגאתה לאחר מעשה כי היא חלק מ"שיירת השאהידים למען האל", העזה לבקש משב"ס שיממן לה ניתוח קוסמטי לשיפוץ פניה המעוותות כתוצאה ישירה מהפיגוע שביצעה.

המחבלת המתועבת שהתגאתה לאחר מעשה כי היא חלק מ"שיירת השאהידים למען האל", העזה לבקש משב"ס שיממן לה ניתוח קוסמטי לשיפוץ פניה המעוותות כתוצאה ישירה מהפיגוע שביצעה

אם לא די בכל אלה, על פי החלטה של יו"ר הרשות אבו מאזן משנת 2010, כל אסיר פלסטיני זוכה לקבל משכורת בגין תקופת מאסרו. גודל השערורייה לא מסתכם רק בזה, שכן הרשות קבעה תעריף לכל מחבל: ככל שתקופת המאסר של המחבל בכלא הישראלי עולה, כך תעלה המשכורת החודשית שלו. דהיינו הפז"ם של אותו אסיר בכלא הישראלי יקבע כמה כסף הוא ומשפחתו יקבלו. חלק מהכסף כמובן מוקצה למחבלים לטובת רכש בקנטינה של ממתקים, סיגריות משובחות בשפע ואפשרות לאחסנם בהתאם.

מי שומר על השומרים.ות?

כתב "ידיעות אחרונות" לירן לוי חשף כבר בשנת 2018 את פרשת סרסור הסוהרות, שהיא פועל יוצא של תכתיבים מצד אסירים ביטחוניים "בעלי מעמד גבוה" בתוך בית הכלא, שלמעשה ניהלו את בכירי כלא גלבוע. הפרשה חושפת כיצד קציני המודיעין בכלא גלבוע (כן אותו כלא שממנו ברחו 4 אסירים ביטחוניים בערב ראש השנה תשפ"א) התירו בין היתר למחבל המורשע מחמוד עטאללה לבצע עבירות מין חמורות בסוהרות ולסרסר בהן.

דהיינו, על פי החשד בכירים בשב"ס השליכו לגוב האריות סוהרות צעירות והפקירו אותן, כאשר "הפעילו" סוהרות באגפים הביטחוניים בניגוד לרצונן על מנת לספק מידע מודיעיני ולשמור על "שקט תעשייתי" מדומה.

אילו רק הייתי יכול לספר לכם אילו עבירות מין חמורות ביצע המחבל בחיילת המסכנה – הייתם מזדעזעים.

הפרקליטות שמורחת ומטייחת את הפרשה, נעמדה בבית המשפט על רגליה האחוריות כדי שצו איסור הפרסום יוותר על כנו.

הלוואי וכך הם היו נלחמים עבור קורבנות עבירות מין. pic.twitter.com/zYYterpeEg

— לירן לוי Liran Levi (@liran__levi) July 25, 2022

מי שהולך לישון עם כלבים שלא יתפלא אם התעורר עם פרעושים

מי שסומך ידיו על מחבל בן בליעל שהוא בבחינת אוייב, ידע כי הוא שם מבטחו במשענת קנה רצוץ. ההישענות, על פי החשד, של קציני המודיעין בכלא גלבוע על מחבלים-רוצחים שהם אויבים שלנו תמורת מודיעין, והניסיון של מערכת אכיפת החוק לטייח את הדברים, תביא בסופו של דבר רק להתגברות של טרור ולדם נוסף של יהודים שיישפך לחינם.

כתב "ידיעות אחרונות" לירן לוי חשף כבר בשנת 2018 את פרשת סרסור הסוהרות, פועל יוצא של תכתיבים מצד אסירים ביטחוניים "בעלי מעמד גבוה" בתוך בית הכלא, שלמעשה ניהלו את בכירי כלא גלבוע

ההטבות והפינוקים להן זוכים המחבלים פוגעים בנו כחברה ובביטחון הלאומי שלנו. מדינת ישראל מוכרחה לפעול בשום שכל, היות שתנאי הכליאה הנוכחיים של האסירים הביטחוניים אינם מונעים טרור בטווח הרחוק, כאשר אנו מקריבים את עתידנו ואף את בנותינו עבור שקט זמני ומדומה שיתפוצץ לנו בפנים.

מוטב כי השר לביטחון הפנים יעסוק בסוגיות אקוטיות כגון מחדל הבריחה מכלא גלבוע, הפסקת הקייטנה בבתי הכלא הישראלים והפגיעה המזעזעת בסוהרות (היכן אתן ארגוני זכויות נשים?). במקום זאת, השר החליט לאשר מתווה חדש שיאפשר לחברי כנסת לבקר אסירים ביטחוניים בכלא. לכאורה מדובר בכל חברי הכנסת מכל קצות הקשת הפוליטית, אך הניחוחות הפוליטיים העולים ממנו (קריצה "לרשימה המשותפת"), עשויים לפגוע בביטחון המדינה.

די להיזכר בח"כ לשעבר באסל גאטס שנתפש מעביר טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים בכדי שאלו יוכלו להוציא מבפנים החוצה פיגועי טרור נגד אזרחי ישראל. זאת ועוד, המתווה הנ"ל הוא בניגוד מוחלט להמלצתו של השר לשעבר גלעד ארדן למנוע מח"כים לבקר אסירים ביטחוניים בעקבות הפרשה.

ח"כ באסל גטאס מהרשימה המשותפת חשוד בהברחת לפחות 10 מכשירים סלולריים לאסירים ביטחונייםhttps://t.co/NBUNCfyNBS pic.twitter.com/I2D6R6U9E5

— ynet עדכוני (@ynetalerts) December 18, 2016

בכנסת ישראל יש רוב ציוני מובהק שיכול בקלות להעביר חקיקה שתמנע את הקייטנה בה נמצאים האסירים הביטחוניים בישראל. ההישענות של ממשלת השינוי על מפלגת רע"ם הביאה להפלתו של "חוק איסור פינוק מחבלים", עליו אמונה ח"כ אורית סטרוק. הצעת החוק הייתה אמורה לעצור את הקייטנה ולהפסיק את התנאים המפליגים להם זכאים האסירים הביטחוניים. ההצעה נפלה לאחר שחברי ימינה ותקווה חדשה הפילו יחד את החוק בשל אילוצים קואליציוניים.

בכנסת ישראל יש רוב ציוני מובהק שיכול בקלות להעביר חקיקה שתמנע את הקייטנה בה נמצאים האסירים הביטחוניים בישראל. ההישענות של ממשלת השינוי על מפלגת רע"ם הביאה להפלתו של "חוק איסור פינוק מחבלים"

הגיע העת לשידוד מערכות כולל, לחדול מהכניעה המבישה לטרור, לזקוף קומה ולפעול ככל הניתן בכדי לשמור על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל ותחושת הביטחון שלהם. יש צורך למצוא איזון מתאים בין שמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה, לבין זכויות אדם בסיסיות כפי שנהוג בכל מדינה מתוקנת דמוקרטית.

מי שמשלם בניגוד לחוק משכורות למחבלים,
מי שמפיל את חוק איסור פינוק מחבלים, ואת חוק ביטול אזרחות למחבלים ("חוק טוב, חוק שצריך לעבור"),
מי שנותן חסינות לסינוואר אחרי נאום הגרזנים,
מי שמקבל הנשמה מפה-לפה מח"כים שמרביצים לחיילים ושוטרים, ומנשקים מחבלים
– שלא יטיף לנו על מדים ללימודים pic.twitter.com/DvY7hQ1vvQ

— אורית סטרוק (@oritstrock) May 18, 2022

כולי תקווה שהממשלה הבאה שתקום תפעל ללא לאות כדי לתקן את העיוותים שנוצרו במו ידינו, תבצע טיפול שורש ותחזיר לעם היהודי את הכבוד האישי והקולקטיבי במקום לטמון את הראש בחול.

משה ראובני הוא פובליציסט ומרצה לפוליטיקה, ביטחון ומזה"ת. במקביל לעבודתו כמרצה הוא יזם חברתי והקים תכנית מנהיגות צעירה לבני ובנות נוער הפועלת להיאבק בתנועת הבי.די.אס והאנטישמיות הגואה. התוכנית פועלת ברשויות אשדוד, אשקלון ומשנה הבאה בעזרת השם גם במודיעין.

הדמוקחרטא היחידה במזרח התיכון חוגגת. הלב מתרחב בגאווה והתקשורת כמרקחה. ושוב פריימריז ועסקנים קטנים עם רשימות מומלצים כמו זו של התעשייה האווירית, כפי שצייצה דפנה ליאל כתבת N12. כל העמדות תפוסות בפוזיציה הקבועה, מי לדמוקרטיה ומי לנתניהו, המשתנה הכי קבוע בפוליטיקה מאז המאה שעברה. הפעם התחדש בהדחת ליכודניקים חדשים מהתנועה בחשד לערעור על מעמדו. הליכוד שלו מהבית.

הדמוקחרטא היחידה במזרח התיכון חוגגת. הלב מתרחב בגאווה והתקשורת כמרקחה. כל העמדות תפוסות בפוזיציה הקבועה, מי לדמוקרטיה ומי לנתניהו, המשתנה הכי קבוע בפוליטיקה מאז המאה שעברה

ובכל זאת נפל דבר, מהפך ב"עבודה". דור חדש וצעיר הכולל נשים בצמרת והוא מחליף את הוותיקים. מי שחשב שזה ישנה פוזיציה, התבדה. "העבודה" מתנדנדת בין ארבעה לחמישה מנדטים אבל סופגת אש כמו הענק שהייתה, ושוב יוצא השד הישן והטוב מבקבוק השמפניה הוורודה. השד העדתי זה כמו סמי הכבאי, תמיד נותן שירות.

רשימת העבודה לכנסת תפסה את נאמני הר הבית הקיסרי עם הביבי ביד אבל חיש קל התעשתו וחזרו לעצמם. ינון מגל וחרב צייץ תירוץ מעודכן:

"האשכנזים של מפלגת העבודה בחרו בנעמה לזימי".

ניאצו לו את קודשי באבא ביבי. גדי טאוב לפניו הזהיר מפני ריבונות של "אליטה פוסט-לאומית קטנה", מאוד כואב לדוקטור בצד שמאל. ואבישי בן חיים של ביבי מסדר מחדש את הקוביות שהתפזרו ומתנבא שתהיה "בריחת מצביעים בשמאל כשהמנהיג מזרחי", כאילו עמיר פרץ לא דבק באורלי לוי בת דוד לוי ששדדה מנדטים מ"העבודה" והעבירה לבן השכונות נתניהו, השורשים המזרחיים של אבא שלה.

מנגד גם העיתונאי הוותיק יוסי ורטר מ"הארץ" מאוכזב מרשימת העבודה לכנסת שבצמרתה צעירים, עם רוב לנשים, ומסיבות אחרות ולא פחות תמוהות. "אין בה שמות מרשימים או כוכבים מבחוץ שיעניקו לה את הזוהר שחסר לה או הארשת הממלכתית שהביאו ותיקיה עמר בר-לב ונחמן שי".

מתפקדי העבודה בעטו את בר לב ושי לפנסיה, והותירו רשימה נטולת ניסיון https://t.co/pMs4eWXF9w

— Haaretz הארץ (@Haaretz) August 10, 2022

עד שמפלגת העבודה נחלצה מנשל הקשישים כדי להיוולד מחדש לעתיד שונה, הוא אוחז בזנבה ומנער. זכותי לקטר, אף אני קשישה, אבל בניגוד אליו אני שמחה לראות מפלגה שמנסה להתנער מעפר ונותנת לצעירים הזדמנות. כי גם אם תיכשל, תדע שניסתה ולא התחדשה קוסמטית כמו הקונקורנציה בליכוד, נתניהו.

אב"ח מתנבא שתהיה "בריחת מצביעים בשמאל כשהמנהיג מזרחי", כאילו עמיר פרץ לא דבק באורלי לוי בת דוד לוי, ששדדה מנדטים מ"העבודה" והעבירה לבן השכונות נתניהו, השורשים המזרחיים של אביה

עכשיו נתניהו בקרב חייו מול לפיד, סימבה מיש עתיד מול האריה שהיה ראש ממשלה במאה הקודמת ומאז מסרב לפרוש לבינגו ולבילוי עם הנכדים. אפילו הילדZ נשלח למיאמי, זה מבגר אותו וגם מפריע לאמא להתחפש לאבא ולחזור לשלטון.

ראיתם אותו? חדש מהניילונים, קבבון ארוז בחליפה מהארון של ג'יימס פאקר, שיערו צבוע אפור-ורד בר ועל אפו רכובים משקפיי פריד אל עטרש. זה מאוד מצעיר אותו. ניסו לשווק אותו מגניב ויצא שנדליר. הזקן שיצא מהחלון ונעלם, חזר ולא יודעים מה יש לו, פעם מתדלק בתחנת דלק, פעם בועט בכדורגל וכמעט עפה לו הנעל כולל הרגל, בגילנו יש בעיות ברכיים, אבל הוא מורכב מחדש ואם לא ניזהר, בקרוב נראה אותו מוציא את התחת מחלון של מכונית נוסעת. כזה צעיר מגנוב, תבחרו בו.

ליכודניקים? יש לי מסר חשוב עבורכם >>https://t.co/5TGLNW4H4y pic.twitter.com/wpwTSTN17S

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) August 8, 2022

הזוהר העממי הליכודי שכה חסר לעיתונאי יוסי ורטר ולעוד כמה מאוכזבי העבודה שמספרם מתרבה מבחירות לבחירות, אינו אלא זוהר נכלולי שעוטף את המועמדים לפריימריז בליכוד וכה חסרים במפלגה שהקימה את המדינה. אתם יודעים, כל החגיגה העממית שהתקשורת, כמו הדוד המביך בחתונה, אוהבת לסקר בכתבות צבע שדומות זו לזו כדיסטל לזרקא, ראיתם אותם מחוללים? מין עממיקו שכזה.

כשאתה פוגש ישראלי בחו"ל: pic.twitter.com/d3pom7RXfb

— אורי צייטלין (פה וי כחול) (@uriel_tzaitlin) August 10, 2022

לא יודעים מה יש לו, פעם מתדלק בתחנת דלק, פעם בועט בכדורגל וכמעט עפה לו הנעל כולל הרגל, בגילנו יש בעיות ברכיים. אם לא ניזהר, בקרוב נראה אותו מוציא את התחת מחלון של מכונית נוסעת. כזה צעיר מגנוב

הקסם האפל של הדילים, קניית קולות בכסף שמחליף ידיים ותוצאה בשטח, כמו ח"כ לשעבר ציון פיניאן, לא נורא ששכחתם, שהודה כי נישא לכנסת על כנפי דילים קנויים. וגם ירון מזוז שהיה ח"כ כי השקיע בתבונה והפציע בכנסת כח"כ חלומות שהגשים את חלום הדמוקרטיה: כל אחד, אבל כל אחד יכול להיבחר בעבור חופן שקלים.

פתאום אתה מבין למה רשימת הרצים לפריימריז נראית כמו קלסתרון בתחנת המשטרה הקרובה. חוץ מבועז ביסמוט שזה עיוות אחר. עד לפני דקה ישב בפאנל של חדשות 12 כשגריר נתניהו במהדורת השבת, אם כי רק דוברי ג'יבריש הבינו מה הוא סח, כל השאר נשארו עם "נתניהו" ו"אם יורשה לי". והורשה לו ביג טיים, דני קושמרו היה רק סרח עודף שכיוון את התנועה במהדורה.

והנה, בעבודה יש חדש, אין לדעת לאן זה יוביל, אולי לשום מקום ואולי אלה בכלל פרפורי גסיסה, אבל הוותיקים נבעטו החוצה ובמקומם הגיעו, אללי, צעירים מדי. גם לי חסרים כמה זקנים כמוני שיירדמו על כיסאות עור הצבי בכנסת שלא פעם היא שיכון ותיקים (אהלן בנימין, באה לפה הרבה?) או עיר מקלט למי שסרח, אם אתה בליכוד, מפלגה נקייה מנשים אם אתה בש"ס, או סידור עבודה אם אתה בטלן ויש לך בכיס כמה דינרוס למתווך עם לב ציוני שיארגן לך את הפריימריז בליכוד.

עד לפני דקה ביסמוט ישב בפאנל חדשות 12 כשגריר נתניהו, אם כי רק דוברי ג'יבריש הבינו מה הוא סח. כל השאר נשארו עם "נתניהו" ו"אם יורשה לי". והורשה לו ביג טיים, קושמרו היה רק סרח עודף שכיוון את התנועה

נתניהו, בפרץ של ניקיון כפיים, הוציא ראש מקופת השרצים ודרש שלא יבחרו במועמד דוד לניאדו שהורשע בעבר בפריצה לבית קשישה, תקיפת שוטר ותקיפת אישה. בטעות, היא פשוט התנגדה. מצד שני נתניהו צודק, זה מרגיז. מה רע בשוחד מרמה והפרת אמונים בטעם של פעם?

למה לניאדו לא ראוי? כי הורשע בגין פריצה? אולי גם לו תפרו תיקים? למה אתה מגונן על הפרקליטות כשזה לא נוגע אליך? ומה עם ארז תדמור שהורשע בגין גניבת אמל"ח? זה פחות חמור מפריצה? איך אתה מדרג את הקו המוסרי של הפשיעה בליכוד? @netanyahu pic.twitter.com/Wk4zblcp36

— Barak cohen – ברק כהן (@barak1cohen) August 9, 2022

שלא לדבר על טענת ח"כ ימינה יום טוב כלפון, שנתניהו הציע לו שריון לשתי קדנציות ותפקיד שר אם יערוק לליכוד, אבל אלה בטח שמועות. נתניהו שלנו? אין מצב. גם אורלי לוי התנדבה לשים את מטבעות החסד של אבא על הגיליוטינה של באבא ביבי.

התחקיר של העיתונאית יולן כהן בחדשות 12 על הדילים תמורת כסף בפריימריז לליכוד נדחף למורד המהדורה כמו ילד שמתביישים בו. אפילו לא הטריחו את הפרשנים ירון אברהם ודפנה ליאל, לא נעים להביך אותם, או את עמית סגל שמגיב על כל ניד עפעף מצד שמאל, וכל סקר בחירות שהוא מעלה מלווה בעוויתות לא רצוניות שמעידות על מצבו של נתניהו בסקרים. אם סגל מרחף מעל הכיסא נתניהו יציב, ואם נפלו פניו – יאיר לפיד יכול להזמין אספרסו וללגום ברעש. עמית סגל הוא ברומטר מדוייק להשפעת קרני לפיד על ציפורני נתניהו.

לנוכח התחקיר אפילו אבישי בן חיים של ביבי רק ביבי ושום דבר פרט לביבי, התנודד רגע כמו ואזה על קצה שולחן, וחזר לתורת הגזע העברי:

"הם עדיין רודפים בלי רחמים את ישראל השנייה ומנהיגיה ומשתמשים בסטריאוטיפ האנטי-מזרחי המנמיך והעברייני ובהפצתו ככלי מרכזי לדה לגיטימציה".

ולא שוכח הפנייה לעמוד הנכון בספרו כי בכל זאת, צריך למכור סחורה.

התחקיר של העיתונאית יולן כהן בחדשות 12 על הדילים תמורת כסף בפריימריז לליכוד נדחף למורד המהדורה כמו ילד שמתביישים בו. אפילו לא הטריחו את הפרשנים ירון אברהם ודפנה ליאל, לא נעים להביך אותם

לכולם יש משהו למכור. החגיגה בעיצומה, בואו בהמוניכם, רק היום, רק אתמול ושלשום ומחר מחרתיים. תתמודדו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

מחיר בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה עומד במרכז מחלוקת משפטית סוערת שהוכרעה זה עתה בבית המשפט העליון. הסוגיה היא מחיר מונופוליסטי מופרז, והשלכותיה גדולות בהרבה ממחיר הבקבוק (שנע בין 8 ל-12 ש"ח).

מדובר בקביעת מדיניות להכרעות בלא מעט תובענות ייצוגיות המתייחסות למחירים מופקעים, והיא עשויה, כך יש לקוות, להשפיע על החלטות התמחור של מונופולים גדולים בעת שהם קובעים את המחיר לצרכן בישראל.

מחיר בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה עומד במרכז מחלוקת משפטית סוערת שהוכרעה זה עתה בביהמ"ש העליון. הסוגיה היא מחיר מונופוליסטי מופרז, והשלכותיה גדולות בהרבה ממחיר הבקבוק (בין 8 ל-12 ש"ח)

עניינו של פסק-דין גפניאל הוא בטענת התובע שמחיר הקוקה-קולה גבוה באופן בלתי הוגן ונקבע תוך ניצול מעמדה המונופוליסטי של החברה המרכזית לייצור משקאות.

את מה שרשות ההגבלים לא תעשה גם עוד עשר שנים, עושים עורכי הדין הפרטיים. סחתיין ענק לעורכי הדין רונן גרשט, אופיר נאור ושחר בן מאיר על ההישג המדהים הזה, בלי ציניות.
ביהמ"ש אישר תביעה ייצוגית נגד קוקה קולה על גביית מחיר מופרז https://t.co/zcRxB5yWYz via @calcalist

— Shaul Amsterdamski (@amsterdamski2) January 16, 2019

בית המשפט העליון אישר עקרונית את האפשרות לתבוע מהמונופול להחזיר לציבור את עודף המחיר שגבה מעל למחיר תחרותי, והורה על המשך הדיון בבית המשפט המחוזי לבירור העובדות.

הלכתו של בית המשפט העליון היא לא פחות מאשר בשורה. עד לאחרונה ניתן לתבוע ספק מונופוליסטי על מחיריו רק אם הם טורפניים, כלומר נמוכים מעלויות הייצור. קיים קונצנזוס שמחיר שאינו מכסה את העלויות הוא מחיר הפסד הנובע מהתנהגות אסטרטגית במטרה לאלץ את מתחרי המונופול לצאת מהשוק. לא כך הוא הדין כאשר מדובר במחיר גבוה. כאשר מונופול קובע מחיר גבוה, ההנחה היא שיזמים עיסקיים יזהו הזדמנות להיכנס אל השוק ולהציע לצרכן מחיר תחרותי. גישה זו מניחה ש"השוק יעשה את שלו" ולכן אין עילה להתערב.

בית המשפט העליון אישר עקרונית את האפשרות לתבוע מהמונופול להחזיר לציבור את עודף המחיר שגבה מעל למחיר תחרותי, והורה על המשך הדיון בבית המשפט המחוזי לבירור העובדות

הבעיה היא שהתיאוריה הכלכלית לא תמיד עובדת. במציאות הישראלית אנו מוצאים שווקים ריכוזיים ומחירים גבוהים שלאחרונה הולכים ומאמירים. בהשוואה לסל קניות ממוצע במדינות ה- OECD, מדינת ישראל נמצאת מזה שנים בפער לא מחמיא של כעשרים אחוזים כלפי מעלה. כלומר, הצרכן בישראל משלם עוד 20% בהשוואה לחבריו במדינות המפותחות. במוצרי טואלטיקה הפער הוא גדול יותר ועומד על 42%.

אירופה, חלוצה כתמיד בתחום דיני התחרות, יודעת להציב ליצרנים מונופוליסטיים תמרור עצור כנגד מחירים מופקעים. בפסק דין ותיק משנת 1978 בענין United Brands הורה בית הדין האירופאי לטרוף מידי ענקית הבננות האמריקאית הכנסות עודפות, שכן הסתבר שזו גבתה מחיר גבוה בהרבה במדינות אירופאיות "חזקות" (כמו גרמניה) בהשוואה למחירים במדינות "חלשות" (כמו אירלנד), וזאת ללא שונות בעלויות הייצור.

ארצות-הברית, לעומת זאת, מקדשת מדיניות ליברטיאנית ולא מתערבת במחירים. ידועה אמרתו של השופט השמרן סקליה בפרשת Trinko, לפיה מחירים מונופוליסטיים הם שם המשחק, וזה מה שדוחף את העסקים ליזום ואת הכלכלה קדימה.

אלא שמחירים מופרזים לא תמיד דוחפים את הכלכלה קדימה. הרגולטור הראשון שהכיר בכך אצלנו הוא פרופ' דיויד גילה, שפרסם בשנת 2014 גילוי דעת בתפקידו כממונה על ההגבלים העיסקיים, וקבע כי מחיר מופרז מהווה ניצול לרעה של מעמד המונופול. ואולם הדברים נותרו בגדר תובנה בלבד, שכן בשנת 2017 התחלף גילוי הדעת בעמדת הממונה מיכל הלפרין, שציננה את השימוש בעילה למקרים חריגים "הדוקרים את העין"; עד היום, רשות התחרות לא מצאה אף מקרה של מחירים דוקרי עיניים בישראל.

פסק-דין גפניאל מייצר מסלול חדש ועצמאי, שכן הוא מאפשר לצרכנים ערניים לתבוע במישרין את המונופול המפריז, ללא תלות ברשות.

הממונה על ההגבלים לשעבר מיכל הלפרין, ציננה את השימוש בעילת מחיר מופרז של מונופול למקרים חריגים "הדוקרים את העין"; עד היום רשות התחרות לא מצאה אף מקרה של מחירים דוקרי עיניים בישראל

השאלה הקשה בסוגייה היא, אם דרושה התערבות על מנת לתקן כשלים תחרותיים או שיש לתת לכוחות השוק לפעול בעצמם. כב' השופטת ענת ברון אימצה גישה מתערבת-זהירה, והורתה על מבחן דו שלבי:

1. בשלב ראשון, יש לקבוע אם המונופול גובה מחיר גבוה באופן משמעותי מהמחיר התחרותי. זו איננה שאלה פשוטה והיא מצריכה חישוב והערכה. ניתן להיעזר במבחנים שונים: מבחן העלויות, מבחן ההשוואה למוצרים מתחרים ומבחן הרווחיות של המונופול.
2. בשלב שני יקבע אם המחיר המופרז הוא גם בלתי הוגן, ונטל ההוכחה עובר למונופול. המונופול יוכל להוכיח שיש הצדקה למחיר המופרז, למשל אם השקיע באופן חריג, אם קיים סיכון רב בפעילות העסקית, או שהציבור מפיק מהמוצר היקר תועלת מיוחדת.

האפשרות לגבות מחיר-מופרז-אך-הוגן מצביעה על גישה זהירה, המעדיפה אי התערבות על פני התערבות שגויה, שעלולה להחליש תמריצי ייצור. כמו כן, מחיר גבוה מהווה סיגנל שהשוק כדאי ליזמים, ולכן קיימת תקווה שבסופו של דבר כוחות השוק יפעלו לתיקון המחיר הגבוה.

המשק הישראלי שונה מכלכלות אחרות – הוא קטן וריכוזי ודוחף להיווצרות מונופולים. אנו רואים זאת בבירור בענף המזון החיוני לכל משק בית, ואשר מאופיין מזה שנים במונופולים גדולים. דו"ח מרכז המחקר של הכנסת עמד על כך שנתח השוק של חמש קמעונאיות המזון הגדולות בשנת 2019 עמד על 67.3%. ה- big five שלנו הם אותם שמות מוכרים: תנובה, שטראוס, אוסם, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, יוניליוור ישראל.

לא קיים פתרון קסם להתמודד עם מצבים של העדר תחרותיות. אפשרות טובה היא להנמיך חסמי כניסה, למשל על דרך של ביטול מכסים ומגבלות יבוא. ואולם דו"ח מבקר המדינה לשנת 2020 הראה שהפחתת מכס לא תמיד מגולגלת לצרכן, בשל התופעה של יבואנים בלעדיים. ולמרות המחאה החברתית המפורסמת של קיץ 2011, לא נוכל לסמוך על חרם צרכנים כגורם מרסן. לכן, לפעמים אין ברירה, אלא לומר למונופול שהמחיר שלו עבר את הגבול.

המשק הישראלי שונה מכלכלות אחרות – הוא קטן וריכוזי ודוחף להיווצרות מונופולים. אנו רואים זאת בבירור בענף המזון החיוני לכל משק בית, ואשר מאופיין מזה שנים במונופולים גדולים

יש לזכור שקוקה-קולה אינה עוד מוצר "סטנדרטי". למרות שהמשקה אינו נמנה על מוצרי בריאות, הוא ממשיך להיות מדורג גבוה מזה עשרות שנים ברשימות המותגים החזקים ביותר, בין השאר הודות לאסטרטגיות פרסום ושיווק מרשימות. קוקה-קולה אינו רק משקה; הוא אייקון של תרבות גלובלית. זהו מעמד מחייב. יש להסתכל על מקרה קוקה-קולה כמקרה לדוגמה המכוון את רשות התחרות בישראל לעצב מדיניות פרו-אקטיבית, ותמרור אזהרה למונופולים הגדולים: להישמר מפני חמדנות מחירים יתרה.

ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל.

ד״ר דנה נייער היא חוקרת במרכז חת לחקר התחרות והרגולציה, מתמחה ביזמות, עסקים קטנים, כלכלה התנהגותית, וקבלת החלטות. בעלת תואר ראשון במשפטים ופסיכולוגיה מאוני' ת"א, תואר שני במנהל עסקים מאוני' ת"א ותואר שלישי במנהל עסקים מאוני' בן גוריון.