בס"ד                                                                                                       בעיצומו של גל הטרור האחרון, לאחר הטבח המזעזע באלעד, הזדעק המרגל הישראלי יהונתן פולארד וקבל על הרופסות שבה נוקטת ההנהגה בישראל באסירים הפלסטיניים שאינם חוששים להיכנס לכלא הישראלי לנוכח התנאים המפליגים להם הם זוכים. פולארד טען כי הוא "יודע היטב איך נראה בית סוהר שמיועד להוציא מהאסיר את הרצון לחיות", בעודו רומז כי ההיפך הגמור מתרחש בישראל.

לאחר הטבח המזעזע באלעד, הזדעק המרגל הישראלי פולארד וקבל על הרופסות שבה נוקטת ההנהגה בישראל באסירים הפלסטיניים, שאינם חוששים להיכנס לכלא הישראלי לנוכח התנאים המפליגים

ראוי לציין כי סוגיית האסירים הביטחוניים הינה חבית נפץ שעלולה להבעיר את השטח בקלות (בדומה לסוגיית הר הבית). משום כך ובשל החשש המתמיד מפני מהומות בתוך הכלא שעשויות עד מהרה לגלוש החוצה ולהבעיר את השטח, שב"ס וממשלות ישראל מהלכים בין הטיפות בהתנהלותם מול האסירים הביטחוניים.

זאת משום שמעמדם החברתי של האסירים הפלסטינים נתפש כרם ונישא בקרב הציבור הפלסטיני. אותם אסירים ביטחוניים מהווים חלק אינטגרלי מהאתוס הפלסטיני. בזמן שמרבית הציבור בישראל תופש את ארגוני הטרור הפלסטיניים ופעיליהם כמחבלים רוצחים, בחברה הפלסטינית הללו נתפשים כפטריוטים ומגני העם.

הציבור בישראל חכם ועיניו בראשו והוא מבין שבית הכלא אמור להיות מקום נורא ואיום לשהות בו. אך בפועל המציאות מוכיחה אחרת לגמרי, כאשר האסירים הביטחוניים זוכים לחיות בתנאי לוקסוס ואף מקבלים תנאים מועדפים בהשוואה לאסירים פליליים, שחלקם יושבים במאסר בגין פשעים הרבה פחות חמורים.

סיבה מרכזית היא שהמחבלים הפלסטינים מקובצים יחדיו כקבוצה (לעיתים הם בעלי הכרות מוקדמת) באגפים נפרדים על פי השתייכותם לארגון עמו הם מזוהים. יש לציין, כי עד 2007 כולם היו מקובצים יחדיו, אך לאחר הפיכת חמאס ברצועה, ישראל החליטה להפריד בין הארגונים באגפים וכל ארגון פועל על פי עולם הערכים שלו.

דהיינו, במקום לעקור מהם את הרצון לחיות בזמן שהייתם בכלא, המחבלים מרגישים שישנה משמעות לחייהם בעקבות החיים המשותפים כקבוצה, שכן זה מסייע להם להפיג את הבדידות.

במקום לעקור מהם את הרצון לחיות בזמן שהייתם בכלא, המחבלים מרגישים שישנה משמעות לחייהם בעקבות החיים המשותפים כקבוצה, שכן זה מסייע להם להפיג את הבדידות

זאת ועוד, בתוך בית הסוהר אמורה להיות משמעת ברזל, כאשר בכל רגע נתון מכתיבים לך בתור אסיר מה עליך לעשות: מתי לאכול, מתי לצאת לחצר וכן הלאה. הלכה למעשה, האסירים הביטחוניים מנהלים את סדר היום שלהם בעצמם, ומורשים לבשל לעצמם אוכל ללא הגבלה, זכאים לצפות בטלוויזיה עם כבלים (על חשבון משלם המיסים) באופן חופשי וכן נהנים משולחנות פינג פונג, שש-בש, שח מט, ואף זכאים לשהות בחצר כשלוש שעות, לעומת שעה אחת כפי שמצוין בחוק.

יתרה מזאת, עד שנת 2011 מדינת ישראל אפשרה למחבלים פלסטיניים עם "דם על הידיים" ללמוד לימודים גבוהים באוניברסיטה הפתוחה. ההטבה הזאת בוטלה באותה שנה בעקבות לחץ של ישראל על חמאס במסגרת עסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט.

אם עסקינן במימון על חשבון המדינה, אזי בשנים האחרונות ניתן להיווכח בלא מעט מקרים של פלסטינים שמקבלים טיפול רפואי יקר או תרופות יקרות אחרי שנכנסו לכלא. התגמול על פעולות הטרור: קבלת טיפול או תרופה לה הם זקוקים על חשבון משלם המיסים הישראלי.

דוגמה מובהקת לגודל האבסורד: בחודש מאי האחרון הגישה המחבלת אסראא ג'עבאס בקשה לממן עבורה ניתוח "שלא הוגדר כהכרחי". זאת לאחר שכבר מימן עבורה שני ניתוחים הכרחיים. כזכור, בשנת 2015 המחבלת נשאה עמה בלון גז והציתה אותו. המחבלת נפצעה קשה בפניה ועמה נפצע השוטר משה חן שעצר אותה בגופו. בשב"ס דחו את הפנייה.

סופי נכון להיום: השב"ס לא יממן ניתוח אף למחבלת אסראא ג'אבאס, שפצעה קשה את השוטר הגיבור משה חן שמנע ממנה לרצוח יהודים באוקטובר 2015.
שי גליק מנכ"ל בצלמו שפעל בנושא: "מחבלים צריכים לדעת שהם בכלא לא במלון הילטון. נטו מה שמגיע להם על פי חוק וזהו". pic.twitter.com/1GIjLqxfVB

— אלעד הוּמינר ???????? العاد هومينر (@EladHumi) June 7, 2022

המחבלת המתועבת שהתגאתה לאחר מעשה כי היא חלק מ"שיירת השאהידים למען האל", העזה לבקש משב"ס שיממן לה ניתוח קוסמטי לשיפוץ פניה המעוותות כתוצאה ישירה מהפיגוע שביצעה.

המחבלת המתועבת שהתגאתה לאחר מעשה כי היא חלק מ"שיירת השאהידים למען האל", העזה לבקש משב"ס שיממן לה ניתוח קוסמטי לשיפוץ פניה המעוותות כתוצאה ישירה מהפיגוע שביצעה

אם לא די בכל אלה, על פי החלטה של יו"ר הרשות אבו מאזן משנת 2010, כל אסיר פלסטיני זוכה לקבל משכורת בגין תקופת מאסרו. גודל השערורייה לא מסתכם רק בזה, שכן הרשות קבעה תעריף לכל מחבל: ככל שתקופת המאסר של המחבל בכלא הישראלי עולה, כך תעלה המשכורת החודשית שלו. דהיינו הפז"ם של אותו אסיר בכלא הישראלי יקבע כמה כסף הוא ומשפחתו יקבלו. חלק מהכסף כמובן מוקצה למחבלים לטובת רכש בקנטינה של ממתקים, סיגריות משובחות בשפע ואפשרות לאחסנם בהתאם.

מי שומר על השומרים.ות?

כתב "ידיעות אחרונות" לירן לוי חשף כבר בשנת 2018 את פרשת סרסור הסוהרות, שהיא פועל יוצא של תכתיבים מצד אסירים ביטחוניים "בעלי מעמד גבוה" בתוך בית הכלא, שלמעשה ניהלו את בכירי כלא גלבוע. הפרשה חושפת כיצד קציני המודיעין בכלא גלבוע (כן אותו כלא שממנו ברחו 4 אסירים ביטחוניים בערב ראש השנה תשפ"א) התירו בין היתר למחבל המורשע מחמוד עטאללה לבצע עבירות מין חמורות בסוהרות ולסרסר בהן.

דהיינו, על פי החשד בכירים בשב"ס השליכו לגוב האריות סוהרות צעירות והפקירו אותן, כאשר "הפעילו" סוהרות באגפים הביטחוניים בניגוד לרצונן על מנת לספק מידע מודיעיני ולשמור על "שקט תעשייתי" מדומה.

אילו רק הייתי יכול לספר לכם אילו עבירות מין חמורות ביצע המחבל בחיילת המסכנה – הייתם מזדעזעים.

הפרקליטות שמורחת ומטייחת את הפרשה, נעמדה בבית המשפט על רגליה האחוריות כדי שצו איסור הפרסום יוותר על כנו.

הלוואי וכך הם היו נלחמים עבור קורבנות עבירות מין. pic.twitter.com/zYYterpeEg

— לירן לוי Liran Levi (@liran__levi) July 25, 2022

מי שהולך לישון עם כלבים שלא יתפלא אם התעורר עם פרעושים

מי שסומך ידיו על מחבל בן בליעל שהוא בבחינת אוייב, ידע כי הוא שם מבטחו במשענת קנה רצוץ. ההישענות, על פי החשד, של קציני המודיעין בכלא גלבוע על מחבלים-רוצחים שהם אויבים שלנו תמורת מודיעין, והניסיון של מערכת אכיפת החוק לטייח את הדברים, תביא בסופו של דבר רק להתגברות של טרור ולדם נוסף של יהודים שיישפך לחינם.

כתב "ידיעות אחרונות" לירן לוי חשף כבר בשנת 2018 את פרשת סרסור הסוהרות, פועל יוצא של תכתיבים מצד אסירים ביטחוניים "בעלי מעמד גבוה" בתוך בית הכלא, שלמעשה ניהלו את בכירי כלא גלבוע

ההטבות והפינוקים להן זוכים המחבלים פוגעים בנו כחברה ובביטחון הלאומי שלנו. מדינת ישראל מוכרחה לפעול בשום שכל, היות שתנאי הכליאה הנוכחיים של האסירים הביטחוניים אינם מונעים טרור בטווח הרחוק, כאשר אנו מקריבים את עתידנו ואף את בנותינו עבור שקט זמני ומדומה שיתפוצץ לנו בפנים.

מוטב כי השר לביטחון הפנים יעסוק בסוגיות אקוטיות כגון מחדל הבריחה מכלא גלבוע, הפסקת הקייטנה בבתי הכלא הישראלים והפגיעה המזעזעת בסוהרות (היכן אתן ארגוני זכויות נשים?). במקום זאת, השר החליט לאשר מתווה חדש שיאפשר לחברי כנסת לבקר אסירים ביטחוניים בכלא. לכאורה מדובר בכל חברי הכנסת מכל קצות הקשת הפוליטית, אך הניחוחות הפוליטיים העולים ממנו (קריצה "לרשימה המשותפת"), עשויים לפגוע בביטחון המדינה.

די להיזכר בח"כ לשעבר באסל גאטס שנתפש מעביר טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים בכדי שאלו יוכלו להוציא מבפנים החוצה פיגועי טרור נגד אזרחי ישראל. זאת ועוד, המתווה הנ"ל הוא בניגוד מוחלט להמלצתו של השר לשעבר גלעד ארדן למנוע מח"כים לבקר אסירים ביטחוניים בעקבות הפרשה.

ח"כ באסל גטאס מהרשימה המשותפת חשוד בהברחת לפחות 10 מכשירים סלולריים לאסירים ביטחונייםhttps://t.co/NBUNCfyNBS pic.twitter.com/I2D6R6U9E5

— ynet עדכוני (@ynetalerts) December 18, 2016

בכנסת ישראל יש רוב ציוני מובהק שיכול בקלות להעביר חקיקה שתמנע את הקייטנה בה נמצאים האסירים הביטחוניים בישראל. ההישענות של ממשלת השינוי על מפלגת רע"ם הביאה להפלתו של "חוק איסור פינוק מחבלים", עליו אמונה ח"כ אורית סטרוק. הצעת החוק הייתה אמורה לעצור את הקייטנה ולהפסיק את התנאים המפליגים להם זכאים האסירים הביטחוניים. ההצעה נפלה לאחר שחברי ימינה ותקווה חדשה הפילו יחד את החוק בשל אילוצים קואליציוניים.

בכנסת ישראל יש רוב ציוני מובהק שיכול בקלות להעביר חקיקה שתמנע את הקייטנה בה נמצאים האסירים הביטחוניים בישראל. ההישענות של ממשלת השינוי על מפלגת רע"ם הביאה להפלתו של "חוק איסור פינוק מחבלים"

הגיע העת לשידוד מערכות כולל, לחדול מהכניעה המבישה לטרור, לזקוף קומה ולפעול ככל הניתן בכדי לשמור על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל ותחושת הביטחון שלהם. יש צורך למצוא איזון מתאים בין שמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה, לבין זכויות אדם בסיסיות כפי שנהוג בכל מדינה מתוקנת דמוקרטית.

מי שמשלם בניגוד לחוק משכורות למחבלים,
מי שמפיל את חוק איסור פינוק מחבלים, ואת חוק ביטול אזרחות למחבלים ("חוק טוב, חוק שצריך לעבור"),
מי שנותן חסינות לסינוואר אחרי נאום הגרזנים,
מי שמקבל הנשמה מפה-לפה מח"כים שמרביצים לחיילים ושוטרים, ומנשקים מחבלים
– שלא יטיף לנו על מדים ללימודים pic.twitter.com/DvY7hQ1vvQ

— אורית סטרוק (@oritstrock) May 18, 2022

כולי תקווה שהממשלה הבאה שתקום תפעל ללא לאות כדי לתקן את העיוותים שנוצרו במו ידינו, תבצע טיפול שורש ותחזיר לעם היהודי את הכבוד האישי והקולקטיבי במקום לטמון את הראש בחול.

משה ראובני הוא פובליציסט ומרצה לפוליטיקה, ביטחון ומזה"ת. במקביל לעבודתו כמרצה הוא יזם חברתי והקים תכנית מנהיגות צעירה לבני ובנות נוער הפועלת להיאבק בתנועת הבי.די.אס והאנטישמיות הגואה. התוכנית פועלת ברשויות אשדוד, אשקלון ומשנה הבאה בעזרת השם גם במודיעין.

הסבב הקצר מול הג'יהאד האסלאמי הסתיים, עם קונצנזוס נדיר כי מדובר בהצלחה ישראלית. ומה עכשיו?

1

ראשית חשבו לתחקר לעומק את שרשרת הפעולות שהובילה אליו. האם מעצר פעיל הג'יהאד בסאם א-סעדי בג'נין היה מוצדק, בראייה לאחור? האם התגובה לחטיפתו הוערכה נכונה? "בכיר ישראלי" כבר סיפר בגילוי לב כי ישראל הופתעה מתגובת הג'יהאד לחטיפה. זו אינה הפעם הראשונה בשנים האחרונות שבה המודיעין הישראלי שוגה בהערכותיו לגבי החמאס והג'יהאד.

עם תום הסבב יהיה צורך לתחקר לעומק את שרשרת הפעולות שהובילה אליו. האם מעצר פעיל הג'יהאד בג'נין היה מוצדק, בראייה לאחור? האם התגובה לחטיפתו הוערכה נכונה?

2

פתיחת סבב כאשר מנהיג הג'יהאד זיאד נח'אלה נמצא בביקור בטהראן – יתרון או חיסרון?

הקשר האיראני: מנהיג הג'יהאד האיסלאמי זיאד נחאלה נפגש בטהרן עם מפקד משמרות המהפכה, חוסיין סלאמי, והשניים דנו "בתוקפנות הישראלית בעזה ובדרכים לחזק את ההתנגדות הפלסטינית" סלאמי מאיים: "ישראל תשלם מחיר כבד על תקיפותיה בעזה". נחאלה: נמשיך בהתנגדות לצד שאר הפלגים pic.twitter.com/JuoJlLnZqA

— יוסי יהושוע – Yossi Yehoshua (@YehoshuaYosi) August 6, 2022

3

בסוגיית התפקיד האיראני בהסלמה – בזמן ששיחות וינה מתנהלות, על רקע המהלומות שישראל הנחיתה על איראן בשנה האחרונה, והכישלון האיראני להגיב עליהן. מה ישראל העריכה? מה היא ידעה/יודעת על כוונותיה של איראן ועד כמה עודדה או לא את הג'יהאד להסלים? יש לכך חשיבות רבה, הרבה מעבר לסבב הזה.

4

המשא ומתן שניהלו המצרים, הקטרים ואחרים במטרה למנוע הסלמה, לפני פתיחת הסבב – מה באמת קרה שם? מה דרשו הג'יהאד ומה דרשה ישראל? האם ההחלטה להפסיק את המשא ומתן ולפתוח באש הייתה נכונה? או שמא "ההזדמנות המבצעית" שוב סינוורה את עיני הקברניטים וחיסלה לא רק את תייסיר אל ג'עברי אלא גם הסכם אפשרי? (כפי שקרה מספר פעמים בעבר).

האם ההחלטה להפסיק את המו"מ ולפתוח באש הייתה נכונה? או שמא "ההזדמנות המבצעית" שוב סינוורה את עיני הקברניטים וחיסלה לא רק את תייסיר אל ג'עברי אלא גם הסכם אפשרי? (כפי שקרה בעבר)

5

ישראל הצהירה בימים הראשונים למבצע כי היא "אינה מנהלת משא ומתן". האם זה היה נכון? בדיעבד ברור כי  האינטרס הישראלי היה לנהל משא ומתן מהיר ולסיים את הסבב מהר ככל האפשר. ידנו הייתה על העליונה אבל ברור היה שהתמונה יכולה הייתה להתהפך בכל רגע. כתמיד בעימותים מול ארגוני לא מדינתיים, לצד השני מספיקה הצלחה מבצעית אחת כדי להכריז "ניצחון". כולנו כבר היינו בסרט הזה אינספור פעמים.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

היה זה פקיד סובייטי שטבע את המשפט: "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות, וכשהתותחים שותקים, המוזות נשמעות". הכוונה היא שאין משמיעין ביקורת בזמן לחימה.

הרוב יסכימו כנראה עם הקביעה, ועם זאת יש עמה שתי בעיות: ראשית, ממשלות גורמות נזק רב במלחמות מטופשות, ושנית, הן לרוב ממאנות להקשיב גם בימי שלום. כשזה מגיע לעזה, הם לא מקשיבות בכלל.

יש שתי בעיות עם הקביעה "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות": ראשית, ממשלות גורמות נזק רב במלחמות מטופשות, ושנית, הן לרוב ממאנות להקשיב גם בימי שלום. כשזה מגיע לעזה, הם לא מקשיבות בכלל

בנוגע לעזה, ישראל שבוייה ב"קונספציה" – מן פתולוגיה היסטורית המונעת על-ידי יהירות ופולחן ביטחון קצר-רואי. כל כמה זמן צצה לה קונספציה אחרת, אבל במובן מסויים מדובר באותה גברת קלוקלת בשינוי אדרת.

הקונספציה המקורית גרסה בתחילת שנות ה-70 (עת עלה ההיבריס הישראל על גדות סואץ) שאין טעם להתייחס לאיומים ולגישושים של נשיא מצרים אנואר סאדאת, שכן הוא פחות רציני מקודמו גמאל עבדל נאצר ולעולם לא יעז לתקוף. שר הביטחון העדיין-מהולל משה דיין סיכם זאת באומרו שעדיפה שארם א-שייח' (הכוונה לסיני) בלי שלום על שלום בלי שארם א-שייח'. התוצאה הגיעה ביום כיפור 1973.

הקונספציה השנייה הייתה שישראל צריכה להיאחז ב"אזור ביטחון" בדרום לבנון, הלוא היא רצועה ברוחב כמה קילומטרים המתפתלת לאורך כל הגבול. ישראל בראשות הליכוד פלשה ללבנון ב-1982 כדי לגרש ממנה את אש"ף, משימה שהושגה בתוך חודשים; היא המשיכה לכבוש חצי מהמדינה למשך שנתיים נוספות (משה ארנס לעג ליצחק רבין בתשדיר בחירות מ-1984 על כך שחשב שנסיגה בכלל אפשרית: "האם הוא עצמו מאמין בכך? האם מישהו מאתנו מאמין?"). גם לאחר הנסיגה שבוצעה להפתעת ארנס באותה שנה (על רקע התנגדות קולנית של הליכוד) שימרה ישראל על "רצועת הביטחון" להגן על הגבול מול אויב חדש, חיזבאללה.

הקונספציה קבעה שאין אלטרנטיבה להקרבה בחיים ובממון ובהון הפוליטי שהרצועה גבתה, עד שאהוד ברק פרש מלבנון באופן חד צדדי בשנת 2000 – הישגו הבלתי מעורער (הליכוד שוב התנגד, כמובן). או אז התברר שבהחלט ישנה אלטרנטיבה – לא מושלמת, כי הייתה מלחמה נוספת ב-2006, אבל עדיפה עד מאוד.

בנוגע לעזה, ישראל שבוייה ב"קונספציה" – מן פתולוגיה היסטורית המונעת על-ידי יהירות ופולחן ביטחון קצר-רואי. כל כמה זמן צצה לה קונספציה אחרת, אבל במובן מסויים מדובר באותה גברת קלוקלת בשינוי אדרת

הקונספציה הנוכחית סביב עזה גורסת בעצם שלישראל אין אלטרנטיבה למדיניות שהיא מקיימת מאז תפס חמאס את הרצועה ב-2006: להטיל עליה סגר מהאוויר, מהים ובעזרת מצרים מהיבשה ולשמור על מאזן טרור מול הטרוריסטים השולטים בה.

ההצדקה הייתה שיש להגביל ולבדוק כל מולקולה הנכנסת לרצועה, שמא חמאס ישתמש בחפצים תמימים לכאורה לעזר בייצור פצצות, בניית טילים וחפירת מנהרות. המצב מאמלל את 2 מיליון האנשים שחיים בעזה ובעצם כלואים בה – אבל זה בדיוק העניין: התוכנית, במידה שהייתה כזו, הייתה לדרבן אותם להפיל את החמאס מהשלטון.

וזו נראתה כמו תכנית טובה, כי כל אדם הגון בעולם יברך על הפלת חמאס, ארגון שלא רק כפה תיאוקרטיה אסלאמית ומדינת משטרה על נתיניה האומללים אלא גם הביא עליהם חורבן מחריד על ידי התגרות חוזרת ונשנית בשכן חזק בהרבה.

אכן, הגורמים היחידים בעולם הדמוקרטי שאולי לא יברכו על סילוק חמאס הם חלקים מהימין הישראלי. הסיבה לכך היא שהפלסטינים הרדיקליים הם שותפיהם השקטים להתנגדות לחלוקת הארץ; שלטונם בעזה מחליש את הרשות הפלסטינית המתונה יותר והופך את פתרון שתי המדינות לפחות אפשרי.

איך עבדה התוכנית?

ובכן, עברו 16 שנים, ולמרות המצור חמאס מצא דרכים לייצר פצצות, לבנות טילים (עם טווח יותר ויותר מרשים) ולחפור מנהרות למכביר. הם ירו אלפים מטילים אלה לעבר ישראל, וגרמו סבל גדול במיוחד למאות אלפי אזרחים ישראלים בדרום. היו לנו ארבע מלחמות ואינספור סבבים ולפי האו"ם כ-4,000 פלסטינים נהרגו (לצד 106 ישראלים), רבע מיליון בתים בעזה נהרסו ונזק של 5 מיליארד דולר נגרם לתשתיות ברצועה הענייה.

הקונספציה הנוכחית סביב עזה גורסת שלישראל אין אלטרנטיבה למדיניותה מאז תפס חמאס את הרצועה ב-2006: הטלת סגר מהאוויר, מהים ובעזרת מצרים מהיבשה ושמירת מאזן טרור מול הטרוריסטים בה

עם זאת חמאס לא הופל והוא לא נסוג מהעמדה שישראל אינה לגיטימית. יתרה מזאת, הארגון התקבע בתודעה כחזק יותר כנראה מפתח המתון והחילוני, וגם אחראי יותר משאר הטרוריסטים במרחב (כולל הג'יהאד האסלאמי, כוכבי הסבב האחרון).

הסבל של העזתים הוא לא משהו שהקורא הישראלי היה אפילו שוקל לקבל על עצמו. יש להם חשמל מספר שעות ביום (באמצעות דלק שמספקת ישראל). הם בדרך כלל לא יכולים לעזוב. שתיית בירה תסכן את חייהם.

כמה זמן זה יכול להימשך?

אין לי ויכוח עם מעצרים ואפילו התנקשויות נגד מחבלים בהתבסס על מודיעין אמין לגבי סכנות חמורות (אם כי הלוואי שישראל הייתה משתדלת יותר גם להציג הוכחות לפני שהיא מסתכנת בהתלקחות קטסטרופלית נוספת).

אינני חושד במניע פוליטי כלשהו, ​​כפי שחשדתי בשנה שעברה, כשישראל הציתה אש בדיוק כאשר היה נראה שבנימין נתניהו מתקרב לפנסיה. ראש הממשלה יאיר לפיד אינו כזה.

אני גם מבין את חוסר הרצון ליזום תכניות שאפתניות לשינוי מציאות. לפרויקטים כאלה במזרח התיכון – מהאביב הערבי ועד דוקטרינת בוש דרך המלכת המארונים בלבנון ועד, לצערנו, הסכמי אוסלו – יש נטייה להתפוצץ בפרצוף של כולם.

אבל הגיע הזמן. אני מקווה שאחרי הבחירות בנובמבר, תהיה אשר תהיה הממשלה, ישראל תבחן שנית את המצב המקומם בעזה. אפילו מבט חטוף יגלה שהקונספציה הולידה כישלון.

מה בדיוק לעשות זה שאלה אחרת. אבל באופן כללי, הייתי מציע גזר גדול מאוד ומציגו קבל ישראלים, פלסטינים ועולם. אני מעריך שישראל תמצא שותפים במפרץ ובמקומות אחרים להצעה שתהווה תכנית מרשל אמיתית לעזה. כזו שתכלול שיקום דרמטי ומוחלט וסיום המצור (כולל שדה תעופה ונמל ימי) בתמורה להחזרת הרשות הפלסטינית לשטח. או אולי, בתרחיש אחר שישרת פחות טוב את העזתים האומללים, בתמורה להתחייבות אי-לוחמה ארוכת טווח ("הודנה") עם ישראל.

מה בדיוק לעשות? הייתי מציע גזר גדול ומציגו קבל ישראלים, פלסטינים ועולם. אני מעריך שישראל תמצא שותפים במפרץ ובמקומות אחרים להצעה שתכלול שיקום דרמטי וסיום המצור בעזה

אין לי אשליה שהחמאס ימסור חיש קל את המפתחות בעקבות הצעה כזו, או יסכים ללא ייסורים ממושכים לשום דבר אחר. זה ייקח קצת זמן. אפשר גם לומר שהרשות הפלסטינית אינה תרופת פלא לשום דבר. אבל הצעה כזו בהחלט תיצור מציאות חדשה והיא תקסום לרבים – אולי לרוב הפלסטינים. הלחץ יגדל על חמאס לעשות משהו, להתגמש איכשהו, יגדל בהתמדה.

שום דבר ואף אחד אינו קבוע בעולם הזה, ודיקטטורת החמאס בעזה אינה יוצאת דופן – גם אם כך גורסת הקונצפציה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan