פס"ד דובס אשר ניתן ביום שישי (השחור) בארה"ב וביטל את הזכות החוקתית לחירות של נשים על גופן, בהקשר הזכות להפלות, ראוי לגינוי וביקורת בהיקף של ספריות שלמות, ועוד יהיו לו בוודאי משמעויות חברתיות, פוליטיות וכלכליות עצומות בארה"ב.

פס"ד דובס מיום שישי (השחור) בארה"ב, שביטל את הזכות החוקתית לחירות נשים על גופן בהקשר של הפלות, ראוי לגינוי וביקורת בהיקף של ספריות שלמות, ועוד יהיו לו בוודאי משמעויות עצומות בארה"ב

אבקש בשורות קצרות אלו, גם נוכח זה שעלולה להיות לפסיקה זו השפעה בישראל (וכבר התחלנו לשמוע פוליטיקאים מהצד השמרני ימני של המפה הפוליטית מריעים לאותה שמרנות של עמדת הרוב בבית המשפט), להצביע על אבסורד ההנמקה המשפטית של דעת הרוב באותו פסק דין.

אותו אבסורד אינו משהו מקרי או ספציפי לסוגיית ההפלות, אלא אני מבקש לטעון כי "אם כל חטאת" במובן זה היא התפיסה המשפטית השמרנית, המתייחסת אל הטקסט המשפטי כאל משהו קבוע הקפוא בזמן בו הוא נוצר. התייחסות הנותנת לו עדיפות מוחלטת על פני שינויים חברתיים ותפיסות משתנות של החברה ומתעלמת מהיסטוריה שיפוטית של עשרות שנים.

מפאת קוצר המקום לא אתייחס למספר היבטים לא פחות חשובים של ההנמקות המשפטיות הנזכרות שם, ובהן השאלה האם הזכות להפלות נובעת מהזכות החוקתית לפרטיות, ושאלת הקביעות של תקדימים קודמים של בית המשפט (stare decisis) – אלא אבקר את ההנמקה המשפטית (השמרנית) העיקרית של שופטי הרוב. אלה שקובעים כי חוקת ארה"ב (על תיקוניה) אינה מכירה בחירות האישה על גופה בהקשר של הפלות.

"אם כל חטאת" היא התפיסה המשפטית השמרנית, המתייחסת אל הטקסט המשפטי כאל קבוע הקפוא בזמן בו נוצר וזכאי לעדיפות מוחלטת על פני שינויים חברתיים ותפיסתיים והיסטוריה שיפוטית רבת שנים

שתי ההנמקות העיקריות של סמואל אליטו וחבריו השמרנים בפסק דין דובס הולכות כך:

1

התיקון ה-14 של חוקת ארה"ב, אשר עליו בעיקר התבסס פס"ד קייסי בעניין  ההפלות, אשר ניתן ב-1992 ובוטל ביחד עם פס"ד רו כעת, מבטיח לכל אדם את הזכות לחירות ואוסר על כל המדינות לפגוע בזכות זו ללא הליך משפטי נאות.

שופטי הרוב שואלים ראשית את השאלה, האם בזכות זו כלולה גם זכות האישה על גופה בהקשר להפלות, הם קובעים שלא. זאת בעיקר נוכח המסקנה – העובדתית – כי במועד בו אושר התיקון ה-14 (בשנת 1868, לאחר מלחמת האזרחים) לא התכוונו כותבי התיקון כי הוא יחול גם על הפלות, שנחשבו ברוב המדינות באותו מועד לעבירה פלילית.

2

מכיוון שלדעת השמרנים הזכות של אישה להפלה אינה "כתובה" באופן מפורש בחוקה, הם ממשיכים ושואלים האם ניתן להכיר בה, בכל זאת, כי היא טמונה בהיסטוריה ובמסורת המשפטית המקובלת של האומה. גם לגישתם – זכות שאינה כתובה מילולית במפורש בחוקה יכולה להיכלל במסגרת התיקון ה-14 אם יש לה שורשים ברורים בהיסטוריה ובמסורת המשפטית האמריקאית.

בשלב זה פונים שופטי הרוב אל מלומדים משפטיים אנגלים מלפני כמה מאות שנים, בהם בין היתר אל מתיו הייל, משפטן אשר חי באנגליה במאה ה 17 (!) ומראים כי היסטורית אותם מלומדים לא סברו או טענו כי לאישה יש זכות להפלה, ומכאן הם מסיקים את המסקנה כי זכות זו אינה טמונה בהיסטוריה ובמסורת המשפטית של ארה"ב, אשר נשענת באופן לא מבוטל על המשפט המקובל האנגלי.

מכיוון שלדעת השמרנים הזכות של אישה להפלה אינה "כתובה" מפורשות בחוקה, הם ממשיכים ושואלים האם ניתן להכיר בה, בכל זאת, כי היא טמונה בהיסטוריה ובמסורת המשפטית המקובלת של האומה

וכעת נראה את האבסורד המשפטי.

אכן אליטו וחבריו צודקים, כי "עובדתית" בשנת 1868 לא התכוונו כותבי התיקון (הגברים הלבנים) כי הוא יחול על זכות הנשים על גופן. אבל (ואת המשך המשפט יש לקרוא בקול צועק) – זו אינה השאלה הנכונה!

בשנת 1868 (וכמובן גם קודם לכן, במועד אישור החוקה עצמה), נשים לא היו אדם נושא זכויות שווה ערך לגברים, אלא סוג של אדם נחות. אפילו הזכות הפוליטית החשובה ביותר, זכות ההצבעה, ניתנה להן בארה"ב רק בשנת 1920.

הגברים הלבנים אשר כתבו את החוקה ואת התיקון ה-14 לא התכוונו ולא יכולים היו להתכוון כי הזכויות שנכתבו על ידם שם יינתנו גם לנשים, מהסיבה הפרוזאית שהחוקה לא נכתבה מנקודת מבט לפיה אישה שווה לגבר, אלא בדיוק מנקודת המבט ההפוכה, של שליטה של הגבר באישה.

לשאול האם כותבי התיקון במאה ה-19 התכוונו שהוא יחול על זכויות של נשים דווקא על גופן, זה בדיוק כמו לשאול את האריה מה דעתו על הזכות לחיים של האנטילופה.

אליטו וחבריו בכוונה מנסחים את השאלה השגויה – האם הזכות של האישה להפלה כלולה בתיקון ה-14, במקום לשאול את השאלה הנכונה (גם לגישתם מבחינת מה כלול בנוסח התיקון) – האם התיקון ה-14 כולל את הזכות של "האדם" (גבר או אישה) לחירות של גופו.

ברור שאם שואלים כך את השאלה, וחייבים לשאול אותה כך אם רוצים ביושר לבחון מה כלול בתיקון ה-14 – התשובה לשאלה תהיה כמובן אחרת לגמרי. שכן כל מדינה שהייתה מחוקקת חוק שקובע למשל כי "גבר" אינו יכול לעשות קקי בין שתיים לארבע היה נפסל, בדיוק כי הוא פוגע בזכות לחירות המוגנת בתיקון ה-14.

בשנת 1868 (וכמובן גם במועד אישור החוקה), נשים לא היו אדם נושא זכויות ושווה ערך לגברים, אלא סוג של אדם נחות. אפילו הזכות הפוליטית החשובה ביותר, זכות ההצבעה, ניתנה להן בארה"ב רק בשנת 1920

אם שואלים האם הזכות של "כל אדם" לחירות של גופו כלולה ומוגנת על ידי התיקון ה-14 – התשובה היא בוודאי חיובית, וממנה נובעת גם הזכות של האישה לעשות בגופה כרצונה, כולל הפלה.

עוד יותר מכך. כפי שאומרים שופטי המיעוט בפסק דין דובס – בתיקון ה-14 למשל, לא נכתב דבר על הזכות לנישואים בין גזעיים. למרות זאת, בשנת 1967 פסק בית המשפט העליון בתיק Loving v. Virginia, 388 US 1 (1967) כי החוק של מדינת וירג'יניה אשר אסר (כעבירה פלילית!) על מילדרד לבינג השחורה להתחתן עם בן זוגה הלבן, מפר את אותו תיקון.

ההנמקה הנוספת של אליטו (תחת ההנחה שהזכות להפלה אינה כלולה בטקסט של התיקון ה-14), כי הזכות להפלה אינה מהווה חלק מהמסורת וההיסטוריה המשפטית של ארה"ב, היא אף יותר אבסורדית מהקודמת (והתחרות אינה קלה כמובן). מתיו הייל, שעליו מבססים שופטי הרוב את המסקנה כי הפלות אינן חלק מהמסורת, אכן כתב במאה ה-17 נגד הפלות, אך הוא גם כתב כי אונס לא יכול להתקיים במסגרת חיי נישואין, כלומר כי זכותו החוקית של הבעל היא לאנוס את אשתו.

כלומר, כדי לשאול את עצמם – מהי המסורת וההיסטוריה המשפטית של ארה"ב, אשר תחול על תושבי המדינה בהיעדר טקסט ברור ומפורש בחוקה, מבקשים שופטי הרוב להסתמך על דעות חשוכות של משפטן אנגלי מלפני יותר מ-400 שנים.

פסק דין רו שבוטל כעת ניתן עוד בשנת 1973. אין צורך בסטטיסטיקה מורכבת כדי לומר שרוב רובם של תושבי ארה"ב חיו את רוב חייהם (רובם את כל חייהם) באטמוספרה חברתית ומשפטית של רו, כלומר של חברה בה הזכות של האישה על גופה בהקשר להפלות היא זכות חוקתית שלא ניתנת לביטול על ידי המדינות.

הייל, שעליו מבססים שופטי הרוב את המסקנה כי הפלות אינן חלק מהמסורת, אכן כתב במאה ה-17 נגד הפלות, אך כתב גם כי אונס לא יכול להתקיים במסגרת נישואין, כלומר שזכותו החוקית של הבעל לאנוס את אשתו

והנה לכם שיא האבסורד של הגישה השמרנית המשפטית, המקדשת את העבר (הקפוא בזמן) על פני ההווה המשתנה עם התקדמות העתים: זכויות של נשים בשנת 2022 אינן צריכות להתבסס על מה שמקובל כבר מזה 5 עשורים, אלא על תפיסות של גברים לבנים מלפני 400 שנים, גברים אשר קידשו אונס של אישה על ידי בעלה.

אם נחזור לסיום לישראל, ואל שמרניה המשפטיים, אשר מגלים שמחה לא מוסווית לפס"ד דובס ולגישה המשפטית השמרנית עליה הוא מתבסס, נגלה אבסורד נוסף, הפעם "נוסח ישראל".

בבית המשפט העליון בארה"ב יש שופטים שמרנים. אנלפביתים של ממש, שכותבים שבחוקה האמריקאית אין אזכור לזכות לבצע הפלות.

מישהו מוכן לשים פה ציטוט מהחוקה האמריקאית שיוכיח לכולנו שהחשוכים האלה טועים?

— שמחה רוטמן – Simcha Rothman (@rothmar) June 24, 2022

חלק גדול מאותם שמרנים ישראלים, משתייכים פוליטית למפלגות ימין ובחלקן מפלגות "דתיות".

קורפוס ההלכות הדתיות של היהדות, נשען בחלקו הגדול, על "טקסט" משפטי נוקשה ובלתי ניתן לשינוי עוד יותר מאשר החוקה של ארה"ב, טקסט אשר עתיק ממנה באלפי שנים. ובכל זאת, המסורת הפרשנית והנורמות הדתיות התאימו את עצמן במשך כל אותן מאות (ויותר) שנים למציאות המשתנה.

במובן הזה הפרשנים המוסמכים וקובעי הנורמות של ההלכה היהודית, בכל עת ועת, היו מבחינת גישתם הפרשנית הדבר הרחוק ביותר מאותם שופטים שמרנים של ארה"ב, המבקשים לבסס את הלכות החיים של נשות ארה"ב על קביעות היסטורית בלתי משתנה של טקסט משפטי.

כך כופרים אותם שמרנים משפטיים ישראלים, המתיימרים לייצג את עולם המצוות ההלכתי, בבסיס הטמון באופן הפרשנות של אותה הלכה, הלכה אשר משתנה ומתחדשת עם השתנות העתים.

קובעי הנורמות המוסמכים של ההלכה היהודית, היו בגישתם הפרשנית רחוקים מאותם שופטים שמרנים בארה"ב, המבקשים לבסס את הלכות החיים של נשות ארה"ב על קיפאון היסטורי של טקסט משפטי

יש לקוות כי בישראל לא נצטרך לאכול מפרי הבאושים של השמרנות המשפטית נוסח ארה"ב, אלא נמשיך לחיות לאור גישת ההלכה היהודית, לפיה החוק והחוקה הם טקסטים המקבלים פרשנות שונה, המתאימה את עצמה לשינויי החיים בכל עת ועת.

עורך דין המתמחה בתביעות ייצוגיות ובעתירות חוקתיות

המהפך של נפתלי בנט מול ניסיון ההפיכה האלים של בנימין נתניהו. סיכום שנת ממשלת השינוי והיציאה לעוד מערכת בחירות מחייבת להבין ולעסוק במה שהתרחש כאן במציאות. לא בדף המסרים התעמולתי שעדיין חורך את האולפנים.

בנט – המהפך שמספידיו לא זיהו

מהדורות סיכום כהונת בנט פספסו ממטר גול מרהיב. בנט הוא לא הכישלון ולא הבעיה. נדמה שגם הוא עצמו עדיין לא עיכל את מהלך הכדרור המרהיב שעשה השנה מחצי המגרש שלו לחצי המגרש של היריב – מלב הימין הטריטוריאלי האידאולוגי הפוליטי אל מרכז המפה הפוליטית.

בנט הוא לא הכישלון ולא הבעיה. נדמה שגם הוא עצמו עדיין לא עיכל את מהלך הכדרור המרהיב שעשה השנה מחצי המגרש שלו לחצי המגרש של היריב – מלב הימין הטריטוריאלי הפוליטי אל מרכז המפה הפוליטית

הוא עשה זאת מתוך הכרה שמדינת ישראל חשובה מהמפלגה, חשובה מאמונתו האידאולוגית. הוא עשה זאת כי הבין שכדי לנהל מדינה אי אפשר למשוך בכוח את כל הציבור, על מגוון דעותיו, לימין הקיצוני. גם לא לימין המושחת של נתניהו.
בנט הבין שאפשר לשבת עם נציגי ערביי ישראל ונציגי השמאל והמרכז ולהצליח לנהל מדינה לטובת כל אזרחיה בלי כפייה דתית בלי כפייה פוליטית.

מי שלא הבינו את כל זה ולא תפסו את המהפך שהתחולל בבנט כאיש ימין, הם מרבית חבריו למפלגה, למעט מתן כהנא.

שיקלי וסילמן ואורבך לא עמדו בלחץ הימין ונגררו בשערות ראשם בחזרה אל הביצה המסיתה, הלאומנית, הגזענית, הדתית.

שקד המשיכה לנסות לשבת על הגדר ולהכין את חזרת ימינה לחיק הימין הקיצוני, הדתי הלאומני.

נדמה שדווקא בוחריו של בנט בימין הממלכתי המתון הבינו היטב לאן הוא מוביל ומה מטרתו. אבל חבריו למפלגה פחדו, נכנעו למסע ההשמצות והתקפלו חזרה אל קונכיות "הזהות היהודית" ויתר סיסמאות ריקות מתוכן.

מהדורות הסיכום נראו כמו מי שמתארים טרגדיה אישית של בנט. אבל הטרגדיה היא של החברה הישראלית. דווקא בנט עבר מהפך מדהים שראוי לכל שבח.

מנחם בגין, שהגיע אחרי מהפך 77' לשלטון, לקח אליו את משה דיין, בכיר בניה של המפלגה היריבה והוביל להחזרת שטחים והסכם שלום היסטורי עם מצרים.
המהפך של בגין מוזכר עד היום כמהלך היסטורי מדהים.

בנט הבין שכדי לנהל מדינה אי אפשר למשוך בכוח את כל הציבור, על מגוון דעותיו, לימין הקיצוני או לימין המושחת, ושאפשר לשבת עם נציגי ערביי ישראל, השמאל והמרכז ולנהל מדינה בלי כפייה דתית ופוליטית

אריאל שרון שיישב את השטחים בעשרות התנחלויות, הוא זה שהוביל לפינוי כל רצועת עזה על כל יישוביה ועוד ארבע התנחלויות בשטחים.

גם אהוד אולמרט, איש ליכוד, הוביל מהלך שנקטע להסכם מול הפלסטינים, מנוגד לכל עמדת הליכוד המוצהרת.

והנה בנט הגיע לעמדת ההנהגה והבין. הבין ושינה את עמדותיו למען המדינה.
זה ראוי להערכה. זה ראוי להבנה מה התרחש כאן בשנה אחת של מהפך פוליטי שהרחיק את מחולל השחיתות וההסתה מהשלטון.

זה גם ראוי לבחינה אמיתית מדוע המהלך של בנט נעצר. האם למי ששואלים אותו כיום שאלות – אין חלק בתיאור שגוי של המציאות? האם להסכמים ולסיכומים אין חלק בהזנחת ההגנה על הדמוקרטיה והבנה עמוקה יותר של המהלך שהוביל בנט כראש ממשלה?

נתניהו באלמנט שלו

בחירות עכשיו ובנימין נתניהו נמצא באלמנט שלו. תותח השקרים וההסתה מפיץ רעל כדרכו. שוטף מוחות בלי חשבון. סיסמאות קצרות. חוזרות על עצמן ולא משנה בכלל שהמציאות שונה והעובדות הפוכות.

בחירות עכשיו ונתניהו נמצא באלמנט שלו. תותח השקרים וההסתה מפיץ רעל כדרכו. שוטף מוחות בלי חשבון. סיסמאות קצרות. חוזרות על עצמן ולא משנה בכלל שהמציאות שונה והעובדות הפוכות

נתניהו שלום בטוח, פרס יחלק את ירושלים. ראש ממשלה חזק מהימין, תומכי טרור, תופרים לי תיקים, התיקים יקרסו, אז מה אם המשטרה המליצה – מרבית ההמלצות הולכות לפח, לא יהיה כלום כי לא היה כלום, תומכי טרור, ממשלת האחים המוסלמים, נביא מאות מיליארדים מהגז לבריאות וכלכלה, תומכי טרור תומכי טרור, הממשלה הרעה בתולדות ישראל. וכך בוקר וערב הקומפרסור יטרטר את משנתו בכל תחנה וכלי תקשורת. שופריו יחזרו על המסרים שוב ושוב ושוב.

לא משנה להם ששנה שלמה הדרום חי בשקט נדיר אחרי שנות אלפי הבלונים והרקטות שהיו תחת נתניהו. לא משנה שמאות אלפי מובטלים חזרו לעבוד אחרי שנתיים של קריסה בעקבות מדיניות נתניהו לעצור תקציב כדי לברוח ממשפטו ואלפי עסקים חזרו לעבוד שוב לאחר ההתרסקות שגרמו הסגרים שהטיל נתניהו.

תומכי טרור. ממשלה רעה. אזרחי ישראל נושמים לרווחה אבל התותח יורה והאוויר מלא רסיסי מילים, משפטים, סיסמאות, עיוותי מציאות, שקרים בכל תחום, פייק-ניוז כל יום, כל הזמן.

נתניהו ולקקניו עכשיו באלמנט שלו. בחירות עכשיו.

כלי התקשורת שלנו לא עומדים בלחץ ולא מפסיקים לפחד. הם ימשיכו לפמפם את השקרים, לא יאתגרו את אנשי נתניהו בעובדות על הצלחת ממשלת השינוי ויתנו לו לזרוע את סיסמאות הפילוג וההסתה עד שיפורסמו תוצאות הבחירות.

אם הוא יצליח להביא 61 הוא כמובן ייצא למסע פיוס, התנצלות והסברים. יישא נאום "מאחד" כי הוא הרי יהיה "ראש הממשלה של כולם". זו סיסמא מוכנה וידועה לאחרי הבחירות.

כלי התקשורת שלנו ישכחו כמובן את היותו נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים בשלושה תיקים פליליים. כי בחירות עכשיו ו"זכות הציבור לבחור" גם נאשם בשוחד לראש ממשלה. למה לא? מה הבעיה עם זה שהוא הנאשם יבחר רמטכ"ל? או יעכב בחירת מפכ"ל?

בתקשורת ישכחו את היותו נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים ב-3 תיקים פליליים. כי "זכות הציבור לבחור" גם נאשם בשוחד לרה"מ. למה לא? מה הבעיה עם זה שנאשם יבחר רמטכ"ל? או יעכב בחירת מפכ"ל?

לא רק הם. גם בג"ץ היקר והסובלני, העומד על משמרתו, יודע שבחירות עכשיו ונתניהו באלמנט שלו ואסור להפריע לו לחזור לשלטון. תומכי טרור תופרים תיקים, שופטים שמאלנים אמרו לי ואני מחכה שיתקנו או יתנצלו. אבל בינתיים לא נתערב ב"בחירת העם".

בחירות עכשיו ואסור להפריע לדיקטטור להיבחר באופן חוקי ולהרוס את הדמוקרטיה על פי דרכו.

הפרקליטות והמשטרה מחשבות את קיצן לאחור, אבל בחירות עכשיו ושום חוק נגד הסתה לא יופעל. היועמש"ית שותקת, מורתעת. השופטים רועדים ונעשים חולים יומיום. המשפט נדחה. תומכי טרור, ממשלה רעה, נקים ממשלת ימין לאומית יהודית.

הרחובות יבערו עכשיו בשלטים נגד עיתונאים (הם לא יקבעו), נגד ערבים, נגד שמאלנים, נגד חוקרים (לחקור את החוקרים), נגד שופטים ונגד  יריבים פוליטיים.

כי בחירות עכשיו ורק תפיסת השלטון עומדת כאן למבחן.

לא המדינה, לא איכות חיי האזרחים, לא תקציבי החינוך הרווחה הבריאות הביטחון, הדירות והפירות. רק השלטון. רק השתלטות על מוקדי הכוח והכסף, הג'ובים ואוצרות הטבע של המדינה.

רק השתלטות על הכנסת והחוקים שלכאורה יאפשרו את השלמת מהלך הבריונות והאלימות שבאמצעותו רוסקה פה עוד ממשלה, נקנו ונסחטו חברי כנסת, והכל כדי שנתניהו יכנס לאלמנט שלו – בחירות, שטיפת מוח, ושריפת המדינה למען הקיסר ומשפחתו.

לא רק הם. גם בג"ץ היקר והסובלני, העומד על משמרתו, יודע שבחירות עכשיו ונתניהו באלמנט שלו ואסור להפריע לו לחזור לשלטון. אסור להפריע לדיקטטור להיבחר באופן חוקי ולהרוס את הדמוקרטיה על פי דרכו

האם מסכמי הסיכומים ומנתחי המציאות מבינים הפעם את ההבדל בין איש הימין נתניהו לאיש הימין בנט?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.