נושא
שכר הבכירים

טעינו כשניסינו למנוע את הגבלת שכר הבכירים

מחקר שפרסם בנק ישראל מצא כי הגבלת שכר הבכירים לא רק שלא פגעה בביצועי החברות, היא אפילו צמצמה את פערי השכר ● מי שדווקא היה אחד המתנגדים הגדולים לחוק הוא בנק ישראל עצמו באמצעות המפקחת על הבנקים דאז חדוה בר, שהעדיפה לעמוד לצד אינטרס של קומץ מנהלים והשתתפה בניסיון לסכל את יישום החוק באמצעות טענות מופרכות ● פרשנות

עוד 710 מילים

גם ליברמן וגם כ"ץ הצהירו כי חברה לא יכולה לחלק רווחים לבעלים וגם לקבל סיוע מהמדינה ● דוד פתאל עשה את זה, ויקבל קרוב ל-9 מיליון שקל, לאחר שהמדינה סייעה לרשת המלונות בשליטתו בכ-46 מיליון שקל ● בבזק קיבלו שלושה מנהלים 9-8 מיליון שקל ● לאור חוסר התחרותיות בתקשורת הקווית והגיבוי המלא מהמדינה, צריך להגביל את שכר הבכירים גם בענף הזה - כמו שנעשה בבנקים

עוד 848 מילים

תחזיות האימים התפוגגו יחד עם השכר המנופח של מנהלי הבנקים

בדיוק לפני שש שנים עבר החוק להגבלת שכר הבכירים בתאגידים פיננסיים ● העברת החוק לוותה בנבואות אימים - איילת שקד טענה שהחוק פופוליסטי, יועצים כלכליים טענו שהחוק יפגע במערכת הבנקאות, ובכירי הפרשנים בעיתונות ניבאו אקסודוס של מיטב המוחות ● המציאות, שש שנים אחר כך: עם הגבלת שכר, רווחי הבנקים צמחו פי-5 יותר מאשר בתקופה המקבילה לפני החוק ● פרשנות

עוד 1,195 מילים ו-1 תגובות

מועדון הבכירים ממשיך לסדר לעצמו מיליונים בחברות הציבוריות

בדיקת זמן ישראל בזמן שהמשק הישראלי מתמודד עם זוועה כלכלית, חברי מועדון מצומצם ממשיכים להרוויח מיליונים כשכירים בחברות ציבוריות ● בניגוד לתחזיות המוקדמות, המוסדות הפיננסים לא קרסו בגלל הגבלות השכר, והצליחו למצוא מנהלים גם בשכר הצנוע שהוגבל ל-3.5 מיליון שקל ● אבל בשאר הענפים חגיגת השכר נמשכת כסדרה ● יקום מקביל, קווים לדמותו

עוד 2,118 מילים ו-1 תגובות

פרשנות קצת פחות כסף, הרבה יותר השפעה

המנהלים החדשים של דיסקונט והפועלים יקבלו אמנם כמחצית מהשכר שהורגלו לו בעבר ● השתוללות השכר בבנקים נבלמה בזכות ההתעקשות של שלי יחימוביץ' ● אבל בעידן פוטס-טייקוני הפכו הבנקאים לאנשים החזקים במשק, וזה שווה יותר מעוד כמה מיליונים בתלוש

שני המנהלים שמונו השבוע לבנק דיסקונט ובנק הפועלים הולכים לקבל כמחצית מהשכר שהורגלו לו בעבר. אורי לוין קיבל בשנה שעברה 7.3 מיליון שקל כמנכ"ל דיסקונט ניו יורק, ויכול היה להמשיך בתפקידו עוד כמה שנים. כעת, הוא חוזר לישראל כמנכ"ל החברה האם, ויקבל לכל היותר 3.5 מיליון שקל בשנה.

דב קוטלר סיים את תפקידו בישראכרט ב-2014 לאחר 6 שנים, בהן השתכר בסך הכל כ-30 מיליון שקל. במלים אחרות, הוא קיבל כ-5 מיליון שקל לשנה, וגם הוא הולך לקבל עכשיו רק כחצי מהסכום הזה בבנק הפועלים.

השניים נכנסים לתפקידיהם במקום לילך אשר-טופילסקי שעוזבת את דיסקונט אחרי 5 שנים כמנכ"לית, ואריק פינטו, שעוזב את פועלים אחרי 3 שנים כמנכ"ל.

דב קוטלר (צילום: גדי דגון, יח"צ)
דב קוטלר (צילום: גדי דגון, יח"צ)

לוין מוכן לחזור לארץ מניו יורק המעטירה, הישר לתוך כאבי הראש של ניהול תהליך ההתייעלות בדיסקונט, ניסיון לשכנע את הרגולטור להמשיך ולהחזיק בחברת כרטיסי האשראי כאל, התחרות מול הבנקים הגדולים על מתן משכנתאות ואשראי צרכני, והזירה המבעבעת של אפליקציות התשלומים.

גם קוטלר יצטרך להתמודד עם שורה ארוכה של בעיות, כמו סיום פרשת החקירות נגד בנק הפועלים בארה"ב, חתימה על הסכם קיבוצי מול ועד לעומתי, ואתגר טיפה יותר זוהר, אך לא פחות מאיים, של התאמת הבנק לעולם הדיגיטלי.

כאמור, השניים האלה מוכנים להיכנס לקלחת הזו בשביל הרבה פחות ממה שהם עצמם קיבלו, והרבה פחות ממה שקיבלו מנהלי הבנקים עד לפני כמה שנים.

למי ששכח, כדאי להזכיר שמנהלי הבנקים קיבלו בעבר סכומים הזוים בכהונות שנמשכו שנים ארוכות. דוגמה מקרית בבנק הפועלים: ב-2005 צבי זיו קיבל כ-34 מיליון שקל, והיו"ר שלמה נחמה סיים את אותה שנה עם 23 מיליון שקל.

אורי לוין (צילום: רמי זרניגר)
אורי לוין (צילום: רמי זרניגר)

החגיגה נגמרה, והאחראית העיקרית לכך הודיעה אתמול על כוונתה לפרוש מהחיים הפוליטיים: זוהי ח"כ שלי יחימוביץ' שבהתעקשות מעוררת הערכה, הגישה את החוק לראשונה כבר ב-2008, נבלמה פעמיים, ורק ב-2016 הצליחה ליצור קואליציה שתאשר את הגבלת השכר של מנהלי בנקים וחברות הביטוח ל-2.5 עד 3.5 מיליון שקל.

המדינה תמיד שם בשבילם

גם גליה מאור, אלי יונס, ציון קינן, העבריין המורשע דני דנקנר ואחרים נהנו מההפקרות הזו. וזה עבר, כאילו שהבנקים לא מחזיקים לקוחות שחשים פעמים רבות שבויים, בשוק לא מאוד תחרותי.

ואם מישהו חשב שזה לא הוגן שלא מתמרצים את המנהלים האלה להרוויח יותר, ההערכה הרווחת בקרב מומחים לענף היא כי בניגוד לחברות אחרות בשוק החופשי, הבנקים נמנעים מהצגת רווחים מוגזמים בשורה התחתונה בגלל מראית העין – מחשש שיעוררו עליהם זעם ציבורי, שעשוי לערער את יציבות המערכת.

ההנחה היא כי עד שיגיע לשוק הזה זעזוע טכנולוגי מבחוץ, הם ימשיכו ליהנות מבלעדיות על עמלות ומרווחי אשראי גבוהים. בכל מקרה, נראה כי המדינה תהיה שם כדי לחלץ את הבנק מכל צרה שלא תבוא, בלי קשר ליכולות וביצועי המנכ"ל, ולכן אין הצדקה לשלם לו כמו בחברה עתירת סיכון (וסיכוי לרווח).

גם גליה מאור, אלי יונס, ציון קינן והעבריין המורשע דני דנקנר נהנו מההפקרות הזו. וזה עבר, כאילו שהבנקים לא מחזיקים לקוחות שחשים שבויים, בשוק לא מאוד תחרותי

כאמור, הגבלת ההשתוללות בשכר שהיתה פה במשך שנים, לא מונעת מקוטלר ולוין להסכים עכשיו להתמנות לתפקיד. גם ניר גלעד מוכן לכהן כיום כיו"ר מגדל ביטוח אחרי שהתרגל לקבל הרבה יותר מעשרה מיליון שקל לשנה בחברה לישראל. ואגב, אל דאגה, ככל הנראה יימצא מי שיסכים להחליף גם את רקפת רוסק עמינח, שסיימה את תפקידה בבנק לאומי.

וזו אולי ההוכחה הסופית לכך שהגבלת שכר הבכירים לא משאירה את הבנקים ובתי השקעות בלי דמות סמכותית על ההגה.

גליה מאור (מימין) ורקפת רוסק עמינח (צילום: משה שי פלאש 90)
גליה מאור (מימין) ורקפת רוסק עמינח (צילום: משה שי פלאש 90)

יוקרה וכוח פוליטי

נשאלת השאלה, למה בכל זאת הם באים לעבוד בשביל הרבה פחות? אם לא רק בשביל כסף, אז למה?

התשובה היא ככל הנראה היוקרה שניהול הבנקים מוסיף לקורות החיים של השניים. עד לפני כמה שנים, האנשים החזקים במשק היו הטייקונים, שהחזיקו בשלל חברות, חלשו על הון ציבורי עצום, והחליטו על מינויים של עשרות מנהלים תחתיהם.

העידן הזה כמעט נגמר, ומי שנשאר הם מנהלי הבנקים, שאחראים, בנוסף לגופים המוסדיים, על ניהול הקצאת האשראי במשק. יחד עם ניהול עשרות אלפי עובדים, – וכוח פוליטי לא מבוטל – אין עוד הרבה משרות כאלה במשק. זה תפקיד חייהם.

ציון קינן (צילום: פלאש 90)
ציון קינן (צילום: פלאש 90)

לצעירים יש עכשיו למה לשאוף

חוץ מהפסקת ההפקרות בשכר, ההגבלה שלו יצרה עוד אפקט מרענן למוסדות הכי שמרניים במשק: אופק להתקדמות לעובדים בדרגי הביניים.

אם צבי זיו, ציון קינן ורוסק-עמינח כיהנו בתפקיד המנכ"ל 6-7 שנים, הרי שפינטו החליט לסיים את הקריירה בשפיץ של הארגון אחרי תקופה של בקושי 3 שנים.

ולא רק הוא: בתקופה האחרונה פרשו מהמערכת שורה ארוכה של מנהלים בדרגי הביניים. יש כאלה שהסתכלו על כך בבהלה, כאילו המערכת ננטשה.

גם בצבא ובמשטרה אלה שלא נבחרים להחליף את הרמטכ"ל או המפכ"ל עוזבים בסופו של דבר את המערכת ובאים אחרים במקומם. אין סיבה שבמערכת הבנקאית זה יהיה אחרת

אלא שהתחלופה הגבוהה עוזרת לשחרר לחץ בקרב העובדים הצעירים, שכבר לא מסתכלים בעיניים כלות על הבוסים שלהם נתקעים בתפקיד למשך שנים ארוכות.

שלא לדבר על האלף הקודם, שבו המנהלים בבנק הפועלים אפילו לא חלמו להחליף את עמירם סיון, שנאחז בכיסא המנכ"ל 16 שנה.

גם הרמטכ"ל והמפכ"ל נמצאים בתפקיד 3-4 שנים וממשיכים הלאה. גם בצבא ובמשטרה אלה שלא נבחרים להחליף את המפכ"ל והרמטכ"ל עוזבים את המערכת ובאים אחרים במקומם. אין סיבה שבבנקים זה יהיה אחרת.

נוחי דנקנר (צילום: פלאש 90)
נוחי דנקנר (צילום: פלאש 90)

קשה לסמוך על המוסדיים

צבי סטפק, מייסד ובעלים בית ההשקעות מיטב-דש, טען השבוע שצריך לשנות את הגבלת השכר בבנקים. לדבריו, עדיף שהמשקיעים המוסדיים יהיו בעלי הכוח להגביל (או לבטל) שכר מופרז למנהלים, באותו אופן שבו הם יכולים להתנגד לעסקות בעלי עניין בכל חברה אחרת.

סטפק הצביע על חוסר ההיגיון שבו מנהלי חברות שירותים אחרות יכולים להרוויח הרבה יותר ממנהל בנק, שצריך לשאת בהרבה יותר אחריות.

היה אפשר לקבל את ההצעה הזו, אם רק היה אפשר לסמוך על המוסדיים הישראלים, שיגדלו קצת יותר עמוד שדרה ולא ישמשו חותמות גומי (הכוונה למנהלי קרנות הפנסיה, הגמל, הנאמנות ושאר גופי החיסכון לטווח ארוך).

גם באירופה יש שערוריות סביב הבנקים, שברוב חוצפתם שילמו שכר מופרז למנהלים שנייה אחרי שהממשלות חילצו אותם מהמשבר של 2008.

אבל יש גם דוגמאות מעודדות: כך למשל, המשקיעים המוסדיים של סטנדרד צ'רטר הבריטי התנגדו לאחרונה לחבילת פנסיה של המנכ"ל, גם במחיר עימות חזיתי איתו.

גם באירופה יש שערוריות שכר בבנקים, שברוב חוצפתם שילמו שכר מופרז למנהלים שנייה אחרי שהממשלות חילצו אותם מהמשבר הכלכלי הבינלאומי של שנת 2008

כל השנים של נוחי דנקנר וטייקונים אחרים שחגגו עם עסקות בעלי עניין מפוקפקות או עסקות שנגועות לכאורה בשיקולים זרים, חבילות שכר מוגזמות ועוד ועוד מהלכים שהכבידו על המשקיעים מהציבור, הוכיחו שהמוסדיים בישראל מעדיפים להיות נחמדים לבעלי השליטה יותר מאשר לשמור על כספי החוסכים.

גם האישור של תגמול העתק לאייל לפידות בשיכון ובינוי, ממש לאחרונה, מוכיח את זה שוב. החברה של סטפק, מיטב-דש, אמנם התנגדה לתגמול, אבל זה לא עזר לה כי האחרים אישרו אותו. בארץ אין דירקטורים ומוסדיים חזקים ועצמאיים מספיק. כולם מאותו מועדון ומי שלא, מת שיתנו לו להיכנס.

כספומט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
כספומט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

הנה לכם משרה בחו"ל – לכו על זה

כאמור, חוץ ממנכ"לי שלושת הבנקים הגדולים, שורה ארוכה של מנהלים בדרגי הביניים עזבו את המערכת הפיננסית: דני צידון, (לאומי), אמיר הסל (הראל), שי פלדמן (AIG) ואחרון חביב אייל לפידות, שעזב את הפניקס כדי לקבל חבילת תגמול ענקית של יותר מ-100 מיליון שקל בשיכון ובינוי.

לפידות נחשב לכוכב ניהולי (נניח), והשמות האחרים שצוינו יתקשו לקבל תגמול שמתקרב לשלו. אם הם בכל זאת רוצים לנסות, הנה שירות להשמת בכירים, בחינם:

וולס פארגו, אחד הבנקים הגדולים בארה"ב, מחפש מנכ"ל ולא מוצא אחד כזה מאז חודש מרץ. המוסד הפיננסי הענק נמצא בעין הסערה לאחר שורה של שערוריות שהחלו ב-2016, אז התגלה שעובדי הבנק יצרו מיליוני חשבונות מזויפים. בגלל השערוריות האלה, מנסה הבנק למצוא מועמד "נקי" מבחוץ אבל אין קופצים על המציאה.

וורן באפט אפילו הרחיק לכת, וטען שהבנק צריך להביא מישהו כל כך נקי ואאוטסיידר, שעדיף שיהיה מחוץ לוול סטריט בכלל. למרות שהוא לא מצליח למצוא מנכ"ל, הבנק הציג השבוע תוצאות טובות שהכו את תחזיות האנליסטים. הספינה שטה והכל בסדר.

כמו פה גם שם, מצד אחד התפקיד יוקרתי ומקנה כוח רב למי שמתמנה אליו. מצד שני, הארגונים הפיננסים האלה סובלים מהכבדה רגולטורית (שאפשר להבין אותה נוכח הסקנדלים שצצים מפעם לפעם), איומים טכנולוגיים מצד חברות הפינטק וגם בעיות שקשורות בעסק עצמו, שכפוף למחזור העסקים כמו כולם.

וולס פארגו, אחד הבנקים הגדולים בארה"ב, מחפש מנכ"ל ולא מוצא אחד כזה מאז חודש מרץ. המוסד הפיננסי הענק נמצא בעין הסערה לאחר שורה של שערוריות שהחלו ב-2016

ההבדל היחיד הוא ששם אפשר להשתכר עשרות מיליונים בשנה, ועדיין לא מצליחים למצוא מועמד, כך שאולי זה לא רק עניין של שכר.

הבנקאים הישראלים (לשעבר) שחושבים שהם ראויים ליותר מ-2.5 מיליון שקל לשנה, מוזמנים לנסות את מזלם ולבקש ראיון עבודה במטה של וולס פארגו בסן פרנסיסקו. שיהיה בהצלחה.

עוד 1,285 מילים

דוח חריגות השכר מחלקה שלמה באלתא זכתה לחריגת שכר

דוח חריגות השכר של משרד האוצר מצביע על מגמת ירידה אך מצא חריגות גדולות בצמרת רשות שדות התעופה, בנק ישראל, הביטוח הלאומי, רכבת ישראל והאוניברסיטאות ● ודווקא חברת החשמל ונמל חיפה לא נמצאות בדוח

כסף, צילום אילוסטרציה. נתי שוחט פלאש 90

משרד האוצר מפרסם היום (שלישי) את דוח חריגות השכר בגופים המתוקצבים והנתמכים לשנת 2017 והחקירות בנושא בשנת 2018.

לפי הדוח, ב-2017 נמצאו חריגות שכר, לכאורה, ב-93 גופים מתוקצבים, שהם כ-12% מהגופים הנתמכים והמתוקצבים בידי ממשלת ישראל.

לפי הדוח, מספר חריגות השכר נמצא בירידה חדה ומתמדת. הדוח מציין כי מספר הגופים שבהם התגלו חריגות שכר בשש השנים האחרונות ירד כמעט בחצי.

שיאנית הדוח: אלתא

החברה הממשלתית שבה התגלה מספר החריגות הגדול ביותר ב-2017 היא חברת התעשייה הביטחונית אלתא, בעיקר במחלקת המחקר שלה. הדוח מציין לא פחות מ-49 עובדים במחלקת המחקר באלתא, נוסף על מהנדס אחד ועובד "בתפקיד מיוחד", שהתגלתה אצלם חריגת שכר – יותר מאשר בכל שאר החברות הממשלתיות גם יחד.

לפי הדוח, התגלתה אצל המנהל הראשי של מחלקת המחקר באלתא, שהשתכר ב-2017 כ-79 אלף שקל לחודש ברוטו, חריגת שכר של כ-31%. אצל מנהל פרוייקט שהשתכר כ-46 אלף שקל ברוטו התגלתה לכאורה חריגה של 17%. אצל מהנדס מכ"ם בשכר של כ-44 אלף שקל ברוטו התגלתה חריגה של כ-16%.  עובד שתפקידו הוגדר כ"מנהל עומסים" שהשתכר כ-55 אלף שקל בחודש ונהנה מחריגת שכר של כ-17%.

שיאנית הרשויות הממשלתיות: רשות שדות התעופה

הרשות הממשלתית עם מספר החריגות הגדול ביותר היא רשות שדות התעופה. ברש"ת נרשמו 49 חריגות שכר, בהיקף כספי גדול עוד יותר מהיקף החריגות באלתא.

ראש אגף אלקטרוניקה ברש"ת, למשל, השתכר ב-2017 לפי הדוח כ-54 אלף שקל ברוטו לחודש ונהנה מחריגת שכר של יותר מ-52%. אחד היועצים המשפטיים, שהשתכר כ-42 אלף שקל ברוטו לחודש, נהנה מחריגה של כ-33%. אצל רכז ניטור ואיכות הסביבה, בשכר של כ-45 אלף שקל, נרשמו חריגות של כ-31%. אצל ראש מטה המנכ"ל, בשכר של כ-39 אלף שקל בחודש, נמצאו חריגות של כ-22%.

גם אצל מנכ"ל רשות שדות התעופה, יעקב גנות, שהשתכר כ-63 אלף שקל בחודש, נמצאה חריגה של כ-13%. חריגות נמצאו גם במשכורותיהם הגבוהות של סמנכ"ל המבצעים, מנהל הכספים, מנהל המחשוב, ראש אגף החשמל, המבקר והדובר של רש"ת ואצל מנהל נתב"ג, שהשתכר כ-63 אלף שקל ברוטו לחודש ונהנה, לפי הדוח, מחריגה של כ-15%.

דואר ישראל: חריגת שכר דווקא אצל מבקר הפנים

בביטוח הלאומי, שמנהליו מביעים דאגה לעתידו הפיננסי, התגלתה חריגת שכר של כ-16% אצל מנהל אזור קריות, שהשתכר ב-2017 כ-35 אלף שקל ברוטו.

חריגות שכר גדולות התגלו בבנק ישראל, שמנהליו חוזרים וקוראים לממשלה להגביל את הוצאותיה ולהטיל מסים. מנהל אגף הפיקוח על הבנקים, שהשתכר באותה שנה כ-57 אלף שקל ברוטו, נהנה מחריגה של כ-11%. החוקר הראשי, שהשתכר כ-48 אלף שקל לחודש, נהנה מחריגה של כ-14%. יועץ בכיר השתכר כ-53 אלף שקל ונהנה מחריגה של 15%.

הדוח חושף כי מבקר הפנים של דואר ישראל – חברה הסובלת מקשיים רבים – שהשתכר ב-2017 כ-39 אלף שקל ברוטו בחודש, נהנה מחריגת שכר של כ-9%. סגן מנהל אגף ברכבת ישראל, שהשתכר לפי הדוח כ-39 אלף שקל בחודש, נהנה מחריגה של כ-21%. מנהלת אגף בחברה הקטנה להגנת מצוקי הים התיכון, שהשתכרה כ-28 אלף שקל בחודש, נהנתה מחריגה של כ-8%.

חגיגה באקדמיה

הדוח מצא חריגות שכר גדולות ורבות במוסדות האקדמיים, שנאבקו בעבר על החופש לקבוע את שכר עובדיהן. הדוח גילה חריגות שכר באוניברסיטה העברית, הטכניון, אוניברסיטת חיפה, בר-אילן, בן גוריון, מכון ויצמן, בצלאל ושנקר.

אצל דיקן המדעים של הטכניון, שהשתכר כ-64 אלף שקל ברוטו, נרשמה חריגה של כ-51%. רקטור אוניברסיטת חיפה, שהשתכר כ-65 אלף שקל בחודש, נהנה מחריגה של כ-40%. יו"ר ועדת הוראה באוניברסיטה העברית השתכר כ-65 אלף שקל בחודש ונהנה מחריגה של כ-40%.

חריגות שכר רבות התגלו גם בחברה לניהול נמלי ישראל, מקורות, חברת הדיור הציבורי עמידר, שירות התעסוקה, מפעל הפיס, קופת חולים כללית, כפר הנוער מאיר, החברה ובית הספר להכשרה ימית וחברת נתג"ז להובלת הגז הטבעי.

חברת החשמל ונמל חיפה – שתי שיאניות של חריגות שכר בעבר – אינן מופיעות בדוח וגם אינן מוזכרות ברשימת החברות שנמצאו בהן חריגות שכר בחמש השנים האחרונות.

בחברת נמל אשדוד, לעומת זאת, מסורת חריגות השכר נמשכת. מלח שהשתכר כ-41 אלף שקל, למשל, נהנה מחריגה של כ-27%. עובד מנוע בשכר של כ-40 אלף שקל ברוטו לחודש נהנה מחריגה של כ-26%. מנופאי בשכר של כ-57 אלף שקל ברוטו לחודש נהנה מחריגה של כ-22%.

חריגות גם ברשויות המקומיות

שיאנית חריגות השכר בשלטון המקומי היא עיריית תל אביב, עם 25 חריגות שכר. התובע העירוני של ת"א, למשל, זכה, לפי הדוח, לחריגת שכר של כ-18%. סגן מפקד שירותי הכבאות זכה לחריגה של 16% ולשכר של כ-27 אלף שקל בחודש, ואילו מנהל מחלקת החופים, שהשתכר כ-40 אלף שקל בחודש, זכה לחריגה של כ-16%.

חריגות שכר נרשמו גם בירושלים, אריאל, בית שמש, טבעון, דלית אל כרמל, חיפה, חדרה, טייבה, כפר קאסם, רמת השרון ונוף הגליל (לשעבר נצרת עלית). עם זאת, חריגות השכר ברשויות המקומיות קטנות בהרבה מאלה שהתגלו בחברות ובגופים הממשלתיים, והחריגה היא ממשכורות שברובן קטנות יותר. כמו כן, חריגות השכר במגזר הערבי אינן גדולות יותר מאשר במגזר היהודי.

בחברת כביש חוצה ישראל ובמוסדות החינוך מקווה ישראל והכפר הירוק נמצאו חריגות שכר ב-2016 אך לא ב-2017.

במועצות הדתיות, שכיכבו בעבר בדוחות חריגות השכר, חל שיפור גדול בשנים האחרונות. המועצות נעלמו מדוח החריגות של 2016; ב-2017 התגלו חריגות קלות יחסית במועצות הדתיות אצל שני עובדים בלבד: מזכיר המועצה הדתית בני ברק ורב היישוב שדות נגב.

לפי הדוח, בחמישה גופים – רשות שדות התעופה ו-4 רשויות מקומיות – התגלו חריגות שכר לפחות שנתיים ברציפות. ברש"ת התגלו חריגות שכר במשך ארבע שנים רצופות (מאז 2014), ובעיריית ת"א – חמש שנים רצופות.

פחות מ-1% מהעובדים נהנו מחריגות השכר

למרות הכל, הדוח מראה שתופעת חריגות השכר היא שולית יחסית ברוב הגופים הציבוריים – גם אלה שבהם נתגלו חריגות. ב-60% מהגופים שבהם התגלו חריגות שכר מדובר בפחות מ-1% מהעובדים וב-66% מהגופים הללו מדובר על פחות מחמישה עובדים.

לפי הדוח, רוב חריגות השכר אירעו אצל עובדי מחקר ועובדים שעיסוקם ייחודי לגוף שבו הם עובדים. מרבית העובדים שהתגלו אצלם חריגות שכר אינם נמנים עם מקבלי השכר הגבוה ביותר ורבים מהם עובדים זוטרים.

"מאז הוקמה יחידת האכיפה במשרד האוצר ב-1997, ירד שיעור הגופים שבהם מתקיימות חריגות שכר מ-44% ל-12%", מציין הדוח. "פעילות האכיפה שמתבצעת הודות למעקב אחרי חריגות השכר, הכוללת השבה של חריגות השכר למדינה, חסכה לקופה הציבורית רק בשנתיים האחרונות קרוב ל-2 מיליארד שקל".

 

עוד 922 מילים ו-1 תגובות

התגמול של אייל לפידות אושר: יקבל 37.5 מיליון שקל בשנה משיכון ובינוי

זוהי אחת מחבילות השכר הגדולות ביותר שהיו בחברה ציבורית בישראל אי פעם ● לא אושרו חבילות התגמול ליו"ר תמיר כהן ולמנכ"ל היוצא משה לחמני ● הראל התנגדה, מנורה, מגדל והפניקס הצביעו בעד

האסיפה הכללית של שיכון ובינוי אישרה לפני שעה את חבילת התגמול המופרזת של המנכ"ל החדש אייל לפידות. חבילת התגמול אושרה ברוב של 65% מהקולות שרשאים להכריע בהצבעה, (אלה שאינם בעלי עניין אישי).

חבילות התגמול ליו"ר תמיר כהן ולמנכ"ל היוצא משה לחמני לא אושרו ויתקיים עליהם דיון נוסף במהלך שלושת השבועות הקרובים.

לפידות יקבל שכר חודשי של 245 אלף שקל, מענק חתימה של 2 מיליון שקל ומענק שנתי של עד 4 מיליון שקל. בנוסף, הוא יזכה לאופציות ששקולות ל-5% ממניות החברה, בשווי של 65 מיליון שקל.

התגמול של לפידות הוא אחד מהגבוהים שהיו אי פעם בחברה ציבורית בישראל וזכה לביקורת ציבורית ואף להתנגדות של חלק מבעלי המניות. בין המתנגדים ניתן למנות את חברות הביטוח הראל ואיילון, בתי ההשקעות אי.בי.אי, אנליסט ומיטב דש.
מנגד, תמכו בתגמול בית ההשקעות מור וחברות הביטוח הפניקס, מנורה ומגדל.

עוד 128 מילים

מנהלי ההשקעות של הציבור יחליטו היום אם לאשר לאייל לפידות לקבל אופציות בשווי 65 מיליון שקל ושכר שנתי של כמה מיליונים ● איפה יש עוד חברות שמוכנות לשלם את המיליונים האלה ומי מוכן להסתפק ב-2.5 מיליון שקל?

אייל לפידות עשוי לזכות היום (ראשון) בחבילת השכר החלומית ביותר במשק. חברת שיכון ובינוי, הודיעה על מינויו למנכ"ל באפריל והיום ב-15:00 תתקיים אסיפת בעלי מניות כדי להצביע על אישור התגמול, שכולל אופציות למניות בשווי של עשרות מיליוני שקלים לו וליו"ר החברה.

מי שיצטרכו לאשר את התגמול, הם בעלי המניות מהציבור, בהם גם מנהלי קרנות פנסיה, קופות גמל וכיוצא בזה, המושקעות בחברה. חברת הביטוח הראל כבר הודיעה שתתנגד לחבילת השכר, וככל הנראה צפויה התנגדות גם של מיטב-דש. כעת נותר לראות כיצד יצביעו מנהלי הקרנות של הפניקס, מנורה, אקסלנס, בית ההשקעות מור ואחרים.

פירוט התגמול של לפידות זכה לביקורת חריגה בתקשורת הכלכלית, אם כי הרגולטורים ומנהלי ההשקעות לא יצאו נגד המהלך באופן גלוי.

לפידות יזכה למשכורת חודשית של 245 אלף שקל בעלות כוללת של 4 מיליון שקל; מענק חתימה של 2 מיליון שקל, שחצי ממנו מותנה בכך שלפידות יעבוד בחברה שנה אחת לפחות. במלים אחרות, הוא יקבל מיליון שקל גם בלי להשלים יום עבודה אחד.

לפידות יקבל מענק חתימה של 2 מיליון שקל, שחצי ממנו מותנה בכך שיעבוד בחברה שנה אחת לפחות. במלים אחרות, הוא יקבל מיליון שקל גם בלי להשלים יום עבודה אחד

כמו כן, לפידות יקבל מענק שנתי של עד 4 מיליון שקל בתנאי שהרווח השנתי יהיה 100 מיליון שקל (שיכון ובינוי צפוייה להרוויח השנה בקלות הרבה יותר מכך).

בנוסף על כל אלה, לפידות מבקש לקבל חבילת אופציות שמנה בשווי כולל שמוערך ב-65 מיליון שקל.

האופציות מחולקות ל-5 מנות, שכל אחת מהן מבשילה בתום שנת כהונה בתפקיד. כדי לתרגם אותן למזומנים, לפידות יצטרך לחכות 5 שנים והוא בעצם זוכה כאן ל-5% מהחברה – שיעור חריג לחברה בסדר הגודל הזה.

מי שמדוללים הם שאר בעלי המניות, שכוללים את בעל השליטה, נתי סיידוף, והציבור הרחב, שכאמור מושקע בשיכון ובינוי באמצעות קרנות הפנסיה, קופות הגמל וכיו"ב.

מבעלי שיכון ובינוי, נתי סיידוף (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
מבעלי שיכון ובינוי, נתי סיידוף (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

היו"ר תופס טרמפ על המנכ"ל המיועד

לצד לפידות, האסיפה תצביע גם על אישור שכרו של המנכ"ל היוצא, משה לחמני, שעוזב את שיכון ובינוי אחרי 7 שנים. לחמני אמור לקבל שכר כמיליון שקל עבור חמשת החודשים של השנה הנוכחית, שהם הרבה פחות ממה שיקבל הטאלנט החדש.

אבל לחמני לא יוצא בידיים ריקות, ועלות שכר הפרישה שלו מגיעה לכ-12 מיליון שקל. לא ברור מדוע החברה מבקשת לאשר לו תכנית אופציות חדשה, שכן הוא עוזב, כך שהאופציות שיקבל תלויות בביצועים של המנכ"ל החדש.

לבסוף, האסיפה תצביע על אישור שכרו של היו"ר תמיר כהן, ונראה שהוא המרוויח הגדול מכל הסיפור: כהן נמצא בתפקיד מאז אוגוסט אשתקד וזוכה כאן לשכר ומענק שנתיים של קצת יותר מ-4 מיליון שקל.

בנוסף, היו"ר רוצה לקבל אופציות בשווי של כ-37 מיליון שקל. אלא שמחיר המימוש של חלק מהאופציות האלה, 6.15 שקלים, נקבע כבר בינואר, לקראת אסיפה שלא התקיימה לבסוף. אז נודע על מינויו הצפוי של לפידות, ומניית שיכון ובינוי זינקה בכמעט 40% למחיר הנוכחי של כ-9 שקלים למניה.

חבילת האופציות הנוספת לכהן, זו שאושרה באפריל, היא כבר במחיר מימוש גבוה יותר של 7.5 שקלים ומשקפת את העובדה שהמניה קפצה, ולכן ההטבה כאילו מצטמצמת מעט. התהיה שעולה כאן היא מדוע השאירו לכהן את מחיר המימוש הנמוך יותר לחבילה הראשונה, במקום להתאים אותו לזינוק במניה.

במלים אחרות, כהן הרוויח מהמוניטין של המנכ"ל החדש כמה מיליוני שקלים בלי לעשות כלום. בכל מקרה, היו"ר הולך להתעשר מאוד ומקבל כאן כמעט 3% מחברת התשתיות הענקית, תוך דילול של שאר בעלי המניות, שכוללים כאמור את הציבור הרחב.

לאריסון נמאס וסיידוף הרוויח מאות מיליונים

מי שמאוד רוצה להביא את העילוי הניהולי לחברה הוא בעל השליטה נתי סיידוף. אפשר לומר שהוא כבר מסודר, אחרי שקנה כמעט חצי מהחברה משרי אריסון בזול מאוד: המניות נקנו ב-1.1 מיליארד שקל ושוות היום כ-1.6. במלים אחרות, סיידוף הרוויח על הנייר כ-600 מיליון שקל בתוך שנה, וחלק מהקפיצה מיוחס להודעה על מינויו של לפידות.

שרי אריסון (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
שרי אריסון (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

מעבר לכך, סיידוף קיבל את השליטה בהנחה על מחיר השוק בעת העסקה. זאת, בניגוד למצב עניינים רגיל, שבו מי שקונה את השליטה נדרש לשלם פרמייה על שווי השוק של המניות.

הסיבה לכך שסיידוף זכה להנחה, היא שאריסון היתה להוטה מאוד למכור אחרי שמצאה את עצמה בחדר החקירות, כחלק מפרשת השחיתות בשיכון ובינוי וחקירות השוחד של עסקי החברה באפריקה, לכאורה. לאריסון נמאס ולכן היא היתה להוטה למכור בזול. גם בבנק הפועלים היא לא רוותה נחת וויתרה על השליטה. זה עניינה הפרטי וסיידוף כאמור הרוויח בגדול, אחרי שגם קיבל ממנה הלוואה לרכישה.

כעת, לאחר שהרוויח מאות מיליונים על הנייר, אין לבעל הבית החדש בעיה לפתות את המנכ"ל המצליח במשק בשכר מופרז. יתרה מכך, סיידוף רגיל לסטנדרטים אמריקאים של תשלום שכר עתק למנהלים.

ממשל אובמה הכניס פרוצדורה שלפיה לבעלי המניות יש אפשרות להביע say on pay, אבל זו המלצה בלבד, והיא נתפסת כמשהו הצהרתי וחסר משמעות

השכר הממוצע למנהלי חברות גדולות בארה"ב הוא 11 מיליון דולר, ושם לא צריך אישור מבעלי המניות. ממשל אובמה הכניס פרוצדורה שלפיה לבעלי המניות יש אפשרות להביע say on pay, אבל זו המלצה בלבד, והיא נתפסת כמשהו הצהרתי וחסר משמעות.

די ברור למה לפידות רוצה את התפקיד: מאז נכנס לתפקידו בהפניקס במאי 2009, מניית החברה קפצה כמעט פי 5. אלא שבהפניקס לפידות כפוף לחוק שכר הבכירים, והוא רוצה הרבה יותר: שכרו מוגבל שם ל-3.5 מיליון שקל "בלבד".

מי מוכן לקום מהמיטה ב-2.5 מיליון שקל לשנה?

מי שלא אמורים להתרגל לתשלום המופרז הם בעלי המניות מהציבור בישראל. רק לפני שלוש שנים נכנסה לתוקף הגבלת שכר הבכירים בבנקים וחברות ביטוח ל-3.5 מיליון שקל לכל היותר. ח"כ שלי יחימוביץ' יזמה את החוק והוא זכה לתמיכתם של יאיר לפיד ושר האוצר משה כחלון. ההגבלה נעצרה בגופים הפיננסים ולא זלגה לשאר החברות הציבוריות.

משכך, החקיקה לא סינדלה חברות כמו טבע, שזקוקה לשירותיו של המנכ"ל הזר קאר שולץ, הרגיל לסטנדרטים של שוק הפארמה העולמי. נוכח מצבה של טבע אפשר לתהות אם היה שווה לשכור את שירותיו, אך זה דיון אחר.

ניר גלעד, יו"ר מגדל (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)
ניר גלעד, יו"ר מגדל (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

אחד המתנגדים הקולניים לחוק, (חוץ מכמה עשרות מנהלים שרוצים לזכות בפיס הזה), הוא הפרשן הכלכלי של עיתון הארץ, נחמיה שטרסלר. במאמר שכתב לאחרונה, כינה את הפוליטיקאים שתמכו בחוק "פופוליסטים", לא פחות.

שטרסלר גם מנה את רשימת המנהלים בדרגי הביניים שפרשו מהבנקים וחברות הביטוח וייחס את הפרישות להגבלת השכר. יש מידה מסויימת של צדק בדבריו, שכן ברור שמנהל בבנק יבחר לעזוב אם יש אפשרות לקבל שכר גבוה פי כמה בחברות אחרות בשוק ההון, שבהן האחריות וכאב הראש קטנים בהרבה. אלא שכלל לא בטוח שיש חברות שעומדות בתור לשלם למנהלים האלה בדרגי הביניים שכר של 2.5 מיליון שקל ומעלה כמנכ"לים של חברות אחרות. אפילו לא קרוב לכך.

בהקשר זה מוזכר גם מנכ"ל הפועלים אריק פינטו שבחר לעזוב את הבנק השנה בתום שלוש שנות כהונה. הוא נמצא בסוף הקריירה וככל הנראה לא מעוניין להמשיך לנהל מערכת גדולה. לכן ברור שיעדיף לשבת בדירקטוריונים ולהרוויח מאות אלפי שקלים בשנה, רק בלי האחריות וכאבי הראש של תפקיד המנכ"ל. כך עשתה מנכ"לית לאומי לשעבר גליה מאור, שכיהנה כדירקטורית בטבע, שבה מקבלים כ-15 אלף דולר לישיבה, פעם בחודש.

לבסוף, אם מביאים דוגמאות, כדאי להיזכר שיש גם מקרים הפוכים: כך למשל ניר גלעד, שהשתכר בעבר סכומי עתק כיו"ר החברה לישראל שבשליטת עידן עופר. לא צריך לדאוג לו, ובכל זאת, גלעד נכנס השנה לתפקיד יו"ר מגדל, למרות הגבלת השכר. ברוך השם, במגדל לא חסרות צרות, והחברה החליפה בשנים האחרונות מנכ"לים ויו"רים בקצב מסחרר. למרות זאת, גלעד מוכן לקום בבוקר מהמיטה גם בשביל 2.5 מיליון שקל לשנה.

בשורה התחתונה, המשקיעים המוסדיים יצטרכו לעשות את החשבון שלהם מחר, וצריך לקוות שהצבעתם לא תהיה נגועה באינטרסים זרים. די ברור שחבילת השכר שעומדת על הפרק חריגה לפי כל קנה מידה. אם תאושר, היא עשוייה לקומם את מצדדי הגבלת השכר, וייתכן שתחולתה תורחב מהגופים הפיננסים לכלל החברות הציבוריות.

עוד 1,153 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה