אייל לפידות עשוי לזכות היום (ראשון) בחבילת השכר החלומית ביותר במשק. חברת שיכון ובינוי, הודיעה על מינויו למנכ"ל באפריל והיום ב-15:00 תתקיים אסיפת בעלי מניות כדי להצביע על אישור התגמול, שכולל אופציות למניות בשווי של עשרות מיליוני שקלים לו וליו"ר החברה.
מי שיצטרכו לאשר את התגמול, הם בעלי המניות מהציבור, בהם גם מנהלי קרנות פנסיה, קופות גמל וכיוצא בזה, המושקעות בחברה. חברת הביטוח הראל כבר הודיעה שתתנגד לחבילת השכר, וככל הנראה צפויה התנגדות גם של מיטב-דש. כעת נותר לראות כיצד יצביעו מנהלי הקרנות של הפניקס, מנורה, אקסלנס, בית ההשקעות מור ואחרים.
פירוט התגמול של לפידות זכה לביקורת חריגה בתקשורת הכלכלית, אם כי הרגולטורים ומנהלי ההשקעות לא יצאו נגד המהלך באופן גלוי.
לפידות יזכה למשכורת חודשית של 245 אלף שקל בעלות כוללת של 4 מיליון שקל; מענק חתימה של 2 מיליון שקל, שחצי ממנו מותנה בכך שלפידות יעבוד בחברה שנה אחת לפחות. במלים אחרות, הוא יקבל מיליון שקל גם בלי להשלים יום עבודה אחד.
לפידות יקבל מענק חתימה של 2 מיליון שקל, שחצי ממנו מותנה בכך שיעבוד בחברה שנה אחת לפחות. במלים אחרות, הוא יקבל מיליון שקל גם בלי להשלים יום עבודה אחד
כמו כן, לפידות יקבל מענק שנתי של עד 4 מיליון שקל בתנאי שהרווח השנתי יהיה 100 מיליון שקל (שיכון ובינוי צפוייה להרוויח השנה בקלות הרבה יותר מכך).
בנוסף על כל אלה, לפידות מבקש לקבל חבילת אופציות שמנה בשווי כולל שמוערך ב-65 מיליון שקל.
האופציות מחולקות ל-5 מנות, שכל אחת מהן מבשילה בתום שנת כהונה בתפקיד. כדי לתרגם אותן למזומנים, לפידות יצטרך לחכות 5 שנים והוא בעצם זוכה כאן ל-5% מהחברה – שיעור חריג לחברה בסדר הגודל הזה.
מי שמדוללים הם שאר בעלי המניות, שכוללים את בעל השליטה, נתי סיידוף, והציבור הרחב, שכאמור מושקע בשיכון ובינוי באמצעות קרנות הפנסיה, קופות הגמל וכיו"ב.
היו"ר תופס טרמפ על המנכ"ל המיועד
לצד לפידות, האסיפה תצביע גם על אישור שכרו של המנכ"ל היוצא, משה לחמני, שעוזב את שיכון ובינוי אחרי 7 שנים. לחמני אמור לקבל שכר כמיליון שקל עבור חמשת החודשים של השנה הנוכחית, שהם הרבה פחות ממה שיקבל הטאלנט החדש.
אבל לחמני לא יוצא בידיים ריקות, ועלות שכר הפרישה שלו מגיעה לכ-12 מיליון שקל. לא ברור מדוע החברה מבקשת לאשר לו תכנית אופציות חדשה, שכן הוא עוזב, כך שהאופציות שיקבל תלויות בביצועים של המנכ"ל החדש.
לבסוף, האסיפה תצביע על אישור שכרו של היו"ר תמיר כהן, ונראה שהוא המרוויח הגדול מכל הסיפור: כהן נמצא בתפקיד מאז אוגוסט אשתקד וזוכה כאן לשכר ומענק שנתיים של קצת יותר מ-4 מיליון שקל.
בנוסף, היו"ר רוצה לקבל אופציות בשווי של כ-37 מיליון שקל. אלא שמחיר המימוש של חלק מהאופציות האלה, 6.15 שקלים, נקבע כבר בינואר, לקראת אסיפה שלא התקיימה לבסוף. אז נודע על מינויו הצפוי של לפידות, ומניית שיכון ובינוי זינקה בכמעט 40% למחיר הנוכחי של כ-9 שקלים למניה.
חבילת האופציות הנוספת לכהן, זו שאושרה באפריל, היא כבר במחיר מימוש גבוה יותר של 7.5 שקלים ומשקפת את העובדה שהמניה קפצה, ולכן ההטבה כאילו מצטמצמת מעט. התהיה שעולה כאן היא מדוע השאירו לכהן את מחיר המימוש הנמוך יותר לחבילה הראשונה, במקום להתאים אותו לזינוק במניה.
במלים אחרות, כהן הרוויח מהמוניטין של המנכ"ל החדש כמה מיליוני שקלים בלי לעשות כלום. בכל מקרה, היו"ר הולך להתעשר מאוד ומקבל כאן כמעט 3% מחברת התשתיות הענקית, תוך דילול של שאר בעלי המניות, שכוללים כאמור את הציבור הרחב.
לאריסון נמאס וסיידוף הרוויח מאות מיליונים
מי שמאוד רוצה להביא את העילוי הניהולי לחברה הוא בעל השליטה נתי סיידוף. אפשר לומר שהוא כבר מסודר, אחרי שקנה כמעט חצי מהחברה משרי אריסון בזול מאוד: המניות נקנו ב-1.1 מיליארד שקל ושוות היום כ-1.6. במלים אחרות, סיידוף הרוויח על הנייר כ-600 מיליון שקל בתוך שנה, וחלק מהקפיצה מיוחס להודעה על מינויו של לפידות.
מעבר לכך, סיידוף קיבל את השליטה בהנחה על מחיר השוק בעת העסקה. זאת, בניגוד למצב עניינים רגיל, שבו מי שקונה את השליטה נדרש לשלם פרמייה על שווי השוק של המניות.
הסיבה לכך שסיידוף זכה להנחה, היא שאריסון היתה להוטה מאוד למכור אחרי שמצאה את עצמה בחדר החקירות, כחלק מפרשת השחיתות בשיכון ובינוי וחקירות השוחד של עסקי החברה באפריקה, לכאורה. לאריסון נמאס ולכן היא היתה להוטה למכור בזול. גם בבנק הפועלים היא לא רוותה נחת וויתרה על השליטה. זה עניינה הפרטי וסיידוף כאמור הרוויח בגדול, אחרי שגם קיבל ממנה הלוואה לרכישה.
כעת, לאחר שהרוויח מאות מיליונים על הנייר, אין לבעל הבית החדש בעיה לפתות את המנכ"ל המצליח במשק בשכר מופרז. יתרה מכך, סיידוף רגיל לסטנדרטים אמריקאים של תשלום שכר עתק למנהלים.
ממשל אובמה הכניס פרוצדורה שלפיה לבעלי המניות יש אפשרות להביע say on pay, אבל זו המלצה בלבד, והיא נתפסת כמשהו הצהרתי וחסר משמעות
השכר הממוצע למנהלי חברות גדולות בארה"ב הוא 11 מיליון דולר, ושם לא צריך אישור מבעלי המניות. ממשל אובמה הכניס פרוצדורה שלפיה לבעלי המניות יש אפשרות להביע say on pay, אבל זו המלצה בלבד, והיא נתפסת כמשהו הצהרתי וחסר משמעות.
די ברור למה לפידות רוצה את התפקיד: מאז נכנס לתפקידו בהפניקס במאי 2009, מניית החברה קפצה כמעט פי 5. אלא שבהפניקס לפידות כפוף לחוק שכר הבכירים, והוא רוצה הרבה יותר: שכרו מוגבל שם ל-3.5 מיליון שקל "בלבד".
מי מוכן לקום מהמיטה ב-2.5 מיליון שקל לשנה?
מי שלא אמורים להתרגל לתשלום המופרז הם בעלי המניות מהציבור בישראל. רק לפני שלוש שנים נכנסה לתוקף הגבלת שכר הבכירים בבנקים וחברות ביטוח ל-3.5 מיליון שקל לכל היותר. ח"כ שלי יחימוביץ' יזמה את החוק והוא זכה לתמיכתם של יאיר לפיד ושר האוצר משה כחלון. ההגבלה נעצרה בגופים הפיננסים ולא זלגה לשאר החברות הציבוריות.
משכך, החקיקה לא סינדלה חברות כמו טבע, שזקוקה לשירותיו של המנכ"ל הזר קאר שולץ, הרגיל לסטנדרטים של שוק הפארמה העולמי. נוכח מצבה של טבע אפשר לתהות אם היה שווה לשכור את שירותיו, אך זה דיון אחר.
אחד המתנגדים הקולניים לחוק, (חוץ מכמה עשרות מנהלים שרוצים לזכות בפיס הזה), הוא הפרשן הכלכלי של עיתון הארץ, נחמיה שטרסלר. במאמר שכתב לאחרונה, כינה את הפוליטיקאים שתמכו בחוק "פופוליסטים", לא פחות.
שטרסלר גם מנה את רשימת המנהלים בדרגי הביניים שפרשו מהבנקים וחברות הביטוח וייחס את הפרישות להגבלת השכר. יש מידה מסויימת של צדק בדבריו, שכן ברור שמנהל בבנק יבחר לעזוב אם יש אפשרות לקבל שכר גבוה פי כמה בחברות אחרות בשוק ההון, שבהן האחריות וכאב הראש קטנים בהרבה. אלא שכלל לא בטוח שיש חברות שעומדות בתור לשלם למנהלים האלה בדרגי הביניים שכר של 2.5 מיליון שקל ומעלה כמנכ"לים של חברות אחרות. אפילו לא קרוב לכך.
בהקשר זה מוזכר גם מנכ"ל הפועלים אריק פינטו שבחר לעזוב את הבנק השנה בתום שלוש שנות כהונה. הוא נמצא בסוף הקריירה וככל הנראה לא מעוניין להמשיך לנהל מערכת גדולה. לכן ברור שיעדיף לשבת בדירקטוריונים ולהרוויח מאות אלפי שקלים בשנה, רק בלי האחריות וכאבי הראש של תפקיד המנכ"ל. כך עשתה מנכ"לית לאומי לשעבר גליה מאור, שכיהנה כדירקטורית בטבע, שבה מקבלים כ-15 אלף דולר לישיבה, פעם בחודש.
לבסוף, אם מביאים דוגמאות, כדאי להיזכר שיש גם מקרים הפוכים: כך למשל ניר גלעד, שהשתכר בעבר סכומי עתק כיו"ר החברה לישראל שבשליטת עידן עופר. לא צריך לדאוג לו, ובכל זאת, גלעד נכנס השנה לתפקיד יו"ר מגדל, למרות הגבלת השכר. ברוך השם, במגדל לא חסרות צרות, והחברה החליפה בשנים האחרונות מנכ"לים ויו"רים בקצב מסחרר. למרות זאת, גלעד מוכן לקום בבוקר מהמיטה גם בשביל 2.5 מיליון שקל לשנה.
בשורה התחתונה, המשקיעים המוסדיים יצטרכו לעשות את החשבון שלהם מחר, וצריך לקוות שהצבעתם לא תהיה נגועה באינטרסים זרים. די ברור שחבילת השכר שעומדת על הפרק חריגה לפי כל קנה מידה. אם תאושר, היא עשוייה לקומם את מצדדי הגבלת השכר, וייתכן שתחולתה תורחב מהגופים הפיננסים לכלל החברות הציבוריות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם