(הערת מערכת: את הניוזלטר היום הכינה בירנית גורן. אמיר בן-דוד יחזור מחר)

מועדים "עגולים" – חודש, שנה, עשור וכדומה – הם הזדמנות להביט על אירוע ממרחק הזמן, לאמוד את השפעתו, לחשוף מידע חדש ובעיקר להזכיר את מה שנשכח.

מאה ימים אחרי מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, דבר לא נשכח, האירוע לא הסתיים, הזמן עצר מלכת, מעטים הדברים שאנחנו לא יודעים ורבים הדברים שאנחנו לא מבינים. ובעיקר, אנחנו עדיין לא יודעים איך נצא מזה.

עצרת ליד הכנסת במלאת חודש למתקפת חמאס הרצחנית בשבעה באוקטובר, 7 בנובמבר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מרבים לדבר על "היום שאחרי" – כשהכוונה היא למצב ברצועת עזה אחרי סיום הלחימה. אבל אף אחד לא מדבר על היום שאחרי השבעה באוקטובר. גם העתיד שלנו עדיין לוט בערפל.

סוף השבוע היה עתיר כתבות ופרויקטים הנוגעים לאירוע השבעה באוקטובר, במיוחד בתקשורת המיינסטרים. הקריאה והצפייה הרגישו כמו חיטוט בפצע פעור שטרם הגליד. הכאב בלתי נסבל.

כל פרומו של ערוץ 12 לקראת המהדורה המיוחדת שתשודר הערב, לרגל 100 ימים, הרגיש כמו דקירה חדה בבשר החי. "אוי ואבוי", נשמע מישהו אומר באולפן באותו יום שבת בבוקר, כשאלה בן עמי התקשרה לאולפן ולחשה, "תעזרו לי, חטפו את אבא שלי לעזה". אי אפשר להתרגל לזה.

הגדילו לעשות ב"ידיעות אחרונות" עם שני פרויקטים מרשימים. במוסף "7 ימים" פרסמו רונן ברגמן ויואב זייתון תחקיר רחב היקף על כשלי צה"ל בשעות הראשונות של השבעה באוקטובר. זו קריאה קשה, כמעט בלתי נסבלת (ויש כאלה שלא החזיקו מעמד עד סופה), רשומון של קריסה מוחלטת במערך הביטחון של המדינה. "אוגדת עזה נפלה", מודיע קצין בקשר. את המשפט הזה נזכור כנראה לנצח, כמו אנטיתזה ל"הר הבית בידינו".

במקביל, העלו ב"ויינט" פרויקט המשחזר שנייה אחר שנייה את אחורי הקלעים של האתר ב-24 השעות שהחלו בשש וחצי בבוקר ביום שבת. הצ'אט בין חברי המערכת, המבזקים והכתבות שפורסמו באותה עת, ההודעות שהגיעו לאתר ב"מייל האדום" מאזרחים. שחזור של האירועים בזמן אמת, כפי שנגולו באותו בוקר. "מה לעזאזל, יואב?" כותב המבזק המסכן ב-06:37 בבוקר לכתב הצבאי, יואב זייתון. מדינה שלמה שאלה אז "מה לעזאזל".

דבר אחד עולה בבהירות מקריאה וצפייה בכל השחזורים הללו: המדינה, בשום מערכת ובכלל זה הצבא, מעולם לא העלתה על דעתה ולא נערכה למלחמה בתוך שטח ישראל. אפילו התגובה המיידית של צה"ל – שכבר בשמונה בבוקר שלח מטוסי קרב להפגיז מטרות בעזה – מעידה שהקונספציה האמיתית שקרסה באותו יום איננה ספציפית לחמאס, אלא חמורה בהרבה: אף אחד בישראל לא היה ערוך לשום תסריט שבו ישראל מותקפת מבפנים.

"הישראלים משתמשים במילה 'מחדל' כדי לתאר את הכישלון המודיעיני ב–7 באוקטובר, את כישלון הצבא בהגנה על יישובי הדרום, ואת הזמן הארוך והמייסר מפרוץ המתקפה של חמאס ועד שהצבא התעשת והחל לפעול", כותבת הסוציולוגית פרופ' אווה אילוז ב"הארץ". "אלא שהמילה 'מחדל' מתאימה כדי לתאר טעות נקודתית שניתנת לחקירה על ידי ועדה שתוקם במטרה ברורה להטיל אשמה ספציפית על אנשים מסוימים.

"מה שקרה לפני שלושה חודשים לא היה 'מחדל'. זו לא הייתה מעידה או טעות מלחמתית, כמו שקרה במלחמת יום הכיפורים. את מה שקרה ב–7 באוקטובר ואחריו אני מכנה קריסה מערכתית כללית. זו הייתה התפרקות של המבנה החברתי כולו".

משפחות חטופים בעצרת 100 ימים למלחמה בעזה. 13 בינואר 2024

את ההתפרקות הזו, שמתארת פרופ' אילוז במאמרה, לא ניתן יהיה לחבר מחדש לפני ש-136 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס יוחזרו הביתה.

מאז שוחררו לפני חודש וחצי 105 חטופים, קשה להשתחרר מההרגשה שישראל לא עושה מספיק כדי לשחרר את הנותרים. המערכה הצבאית שאחרי הפסקת האש הייתה פחות מובהקת בהישגיה מזו שלפני. היא גם גבתה מחירים בלתי נסבלים.

מעל 170 לוחמים שנפלו ברצועת עזה, עשרות חטופים שהוכרזו מתים – גופותיהם 26 מהם עדיין מוחזקים בידי חמאס – משבר הומניטרי חסר כל השוואה בקרב התושבים הפלסטינים ברצועה, היחלשות התמיכה בישראל בזירה העולמית, ועוד.

אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת מה שעובר על החטופים עצמם הנמצאים בשבי חמאס. מה שנלחש בימים הראשונים נזעק עכשיו מעל כל במה: הנשים שם עוברות התעללות מינית מתמשכת, הפצועים והקשישים בסכנת חיים מיידית. אין לדעת מה מצבם של החטופים החיים. אין לדעת עוד כמה זמן יישארו בחיים.

מטה משפחות החטופים החל אתמול בערב עצרת של 24 שעות בקריאה להשיב את החטופים הביתה. עשרות אמנים, אישי ציבור, בני משפחה ומשוחררים ששבו בסבב הקודם משבי חמאס עולים גם בשעות אלה על הבמה ב"כיכר החטופים" ברחבת מוזאון ישראל בתל אביב ונואמים. אמש, בשיא, נכחו במקום 120 אלף מוחים, שעמדו תחת מטריות בגשם שוטף והאזינו בעצב לנאומים ולשירים מהבמה.

הבוקר, בשעה 06:29, ניגן הדי-ג'יי ארטיפקס בכיכר החטופים את אותו הטראק שניגן מאה ימים קודם לכן במסיבת "נובה" ליד קיבוץ רעים – פס הקול של אלפי צעירים מאושרים שלא ידעו שבעוד רגע חייהם עומדים להשתנות.

בשעות הקטנות של הלילה, כשמספר הנוכחים בכיכר הצטמצם, הגיע למקום השר גדי איזנקוט ובילה עם משפחות החטופים. קודם לכן, בערב, הגיע גם השר בני גנץ ועמד בכיכר עם ההמונים. הערב ב-19:00 צפוי יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד לשאת נאום בעצרת.

מבין שרי הליכוד ושאר הקואליציה לא נרשמה נוכחות עד כה.

צוות הפרקליטים המייצג את ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, 12 בינואר 2024 (צילום: משרד החוץ)

רגע של גאווה נרשם בסוף השבוע האחרון, כשנציגי ישראל הופיעו בפני פאנל השופטים של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג וקרעו לגזרים את כל טיעוני העתירה של דרום אפריקה, הטוענת כי ישראל מבצעת רצח עם ברצועת עזה.

"לא רק לאוזניים ישראליות, ולא רק למשפטנים המתמחים בענף המשפט הבינלאומי, אלא לכל אדם הנחשף לתמונה הרחבה שהדוברים מטעם ישראל פרסו בפני בית הדין, ברור כי הטענות של דרום אפריקה תיארו תמונה חלקית ומעוותת מבחינה עובדתית, ורעועה בהרבה מכפי שנדמה תחילה מבחינה משפטית", כותב הבוקר יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל.

גם אם שמים בצד את הניתוח המשפטי ואת השאלה מה יכריע בית הדין בסופו של דבר, אי אפשר היה שלא להתפעל מהעבודה המרשימה שעשו המשיבים מטעם ישראל בדיון – החל ביועץ המשפטי של משרד החוץ טל בקר שפתח את הדיון בנאום מסחרר וכלה באנשי המחלקה הבינלאומית בפרקליטות ובמשרד היועצת המשפטית לממשלה. במקבילה צבאית, אלו היו לוחמי הסיירת של מערכת המשפט הישראלית.

וקשה היה שלא לחשוב במהלך הצפייה על השנה שהובילה לאירוע הזה בדיוק. זו המערכת שהקואליציה הנוכחית שמה לה לרסק ולהחליש.

מטלטל לחשוב מה היה קורה לולא בג"ץ פסל את ביטול עילת הסבירות ימים ספורים קודם לכן: איך היינו טוענים מול בית הדין שבישראל יש מערכת משפט עצמאית וחזקה המבקרת את השלטון ואת החלטותיו גם בעת מלחמה?

מבהיל לחשוב מה היה קורה לו הקואליציה הייתה מעבירה את חוק היועמ"שים כמתוכנן, ואיש מקצוע עתיר ניסיון כמו עו"ד טל בקר היה מוחלף בחבר מרכז הליכוד שלמד משפטים במקרה.

הזירה המשפטית הבינלאומית הופכת בשנים האחרונות לזירת קרב משמעותית לא פחות – ולפעמים יותר – מהמערכה על הקרקע או באוויר. היסטורית, ישראל החרימה פורומים משפטיים בינלאומיים בטענה שממילא כולם נגדנו.

אחרי הדיון ביום שישי, אפשר לתהות האם השארת המגרש ריק במשך כל השנים לאויבינו, לא תרם לעוינות המצטברת כלפי ישראל. כי כשאנחנו על המגרש, קשה שלא להתרשם מהיכולות שאנו מציגים והטענות שאנחנו מעלים.

ותקווה קטנה בסופו של יום: שהדיון בשישי יוביל לנחשול צעירים שילכו להתמחות במשפט בינלאומי – אנחנו נזדקק לטובים ביותר בשנים הבאות; ובעיקר, שאחרי הדיון בשישי, אף פוליטיקאי לא יעז לנסות שוב להחליש את מערכת המשפט.

רס"ר (מיל') דן ווידנבאום שנפל ברצועת עזה ב-12 בינואר 2024, ורס"ל (מיל') אנדועלם קבדה שנפל ברצועה ב-13 בינואר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

• רס"ל (מיל.) אנדועלם קבדה, בן 21 מקרית גת, לוחם בעוצבת סער מגולן, נפל אתמול בקרב בדרום רצועת עזה. ביום שישי נפל בקרב במרכז הרצועה רס"ר (מיל.) דן ווידנבאום, בן 24 מרעננה, לוחם בחטיבת יפתח.
• אישה בת 70 נפצעה קשה מפגיעה ישירה של טיל נ"ט שירה חזבאללה לעבר כפר יובל שבאצבע הגליל.

• כוח צה"ל שביצע פטרול הלילה במרחב הר דב נתקל בחוליית מחבלים שחצו משטח לבנון לעבר שטח מדינת ישראל. במהלך חילופי האש חיסל הכוח ארבעה מחבלים. צה"ל ביצע ירי ארטילרי ומרגמות למרחב.
• בית החולים רמב"ם דיווח הבוקר כי קלט חמישה חיילי צה"ל שנפצעו במהלך חילופי האש עם חוליית המחבלים בהר דב. שלושה מהחיילים פצועים קל ושניים קל-בינוני.
• לוחמי צה"ל שב"כ ומג"ב פעלו הלילה למעצר 14 מבוקשים ברחבי יהודה ושומרון ובחטיבת הבקעה והעמקים; במבצע חטיבתי לסיכול טרור אמש בבקעה נעצרו שני מבוקשים ואותר חמ"ל תצפיות.
• כלי טיס מאויש מרחוק של חיל האוויר נפל ביום שישי במהלך פעילות במרחב הימי שבשטח הארץ בעקבות תקלה טכנית. חלק מכלי הטיס אותר בחוף הים בעיר תל אביב. מצה"ל מסרו כי אין חשש לדליפת מידע או אירוע ביטחוני.

אנה זק בקליפ לשירהּ "לך לישון" (צילום: מתוך הקליפ "לך לישון" שבחשבון היוטיוב של אנה זק)

המוזיקה הישראלית חווה פריחה מאז השבעה באוקטובר בתחנות הרדיו, כך עולה מבדיקה שערך אתר "וואלה!" לרגל מאה ימי מלחמה.

בכלל תחנות הרדיו שידרו בתקופה הזו 80% מוזיקה ישראלית ורק 20% מוזיקה מחו"ל – עלייה של 11 נקודות האחוז מהתקופה המקבילה לפני המלחמה (שכוללת בתוכה את חגי ישראל, תקופה שבה ממילא מושמעים יותר שירים בעברית).

התחנה שמורידה את הממוצע היא "כאן 88" שממשיכה להעדיף מוזיקה לועזית על פני שירים בעברית – רק 40% מהשירים שהושמעו בתחנה בשלושת החודשים האחרונים היו בעברית.

המפסידים הגדולים הם כוכבי הפופ ששלטו בגלי האתר לפני המלחמה: אנה זק ירדה ב-93% – מ-1,891 השמעות לפני המלחמה ל-133 מאז. מרגי ירד ב-75%  (מ-1,407 השמעות ל-348). נועה קירל ירדה ב-70% (מ-3,162 ל-964). וסטטיק ירד ב-50% (מ-2,582 ל-1272).

עידן עמדי, לעומת זאת, הפך לסמל המלחמה כנראה – ולא רק בשטח. מעל גלי האתר, מספר ההשמעות של שירי עמדי זינק בלמעלה מפי-2 – מ-1,319 השמעות לפני המלחמה ל-2,919 השמעות מאז השבעה באוקטובר.