נושא
דמוקרטיה

הדמוקרטיה הליברלית תחת מתקפת ה"דמוקרטיה"

רומניה, 1990 (צילום: דן פרי)
דן פרי
רומניה, 1990

ערב אחד השבוע פגשתי זוג תיירים מתורבתים. יהודים אירופיים בגיל העמידה, הם היו מקושרים מאד וחוו פגישות רמות-דרג כאן, אבל לא עשו מזה עניין. היה לנו נעים מאוד על הבר המצוחצח, עד שהשיחה עברה  לפוליטיקה.

ציינתי שבמסגרת תפקידי הקודם כעיתונאי זר הכרתי מקרוב את דיכוי הפלסטינים בגדה המערבית. הם נראו מופתעים. "זה לא רמאללה? "שאלה האשה. "כן", אישר האיש. "היינו שם. כל כך נחמד! הם מדוכאים? "

ניסיתי להסביר להם מה באמת קורה שם.

נראה היה שהאישה הבינה, אבל זה גם לא ממש היה אכפת לה, והיא לפתע נעשתה עוינת. "אם הם לא אוהבים את זה, יש להם הרבה מדינות לעבור אליהם ועדיף שיסתלקו". האיש נראה מהסס, אבל נצר את לשונו בחוכמה.

"כולם צריכים ללכת?" שאלתי. "לעזוב את הבית היחיד שהכירו? מיליונים?" היא היססה לרגע ואז אמרה: "כן!" היא אמרה זאת בפסקנות פתאומית ששידרה סיפוק מסויים.

שתינו את השאבלי. אכלנו עוגת גבינה. המוסיקה הצרפתית הייתה בווליום מתורבת, המאפשר שיחה.

מוקדם יותר באותו ערב חוויתי תחושה דומה בעת ראיון הטלוויזיה עם שר המשפטים הנכנס אמיר אוחנה, שהכריז כי אין צורך לציית לכל פסקי הדין של בית המשפט העליון. (מאז הבהיר את דבריו בצורה לא ברורה, וראש הממשלה, שאותו אוחנה משרת במסירות, מלמל משהו גם כן).

אבל למחרת היום גם שר אחר, יואב גלנט, תקף את מערכת המשפט. אין מנוס מהמסקנה: זאת עמדה מרכזית של הימין הישראלי. זה קשור בוודאות לתיקי ראש הממשלה, אבל זה עניין עמוק יותר גם כן.

טיעונו של הליכוד, בדומה לימין הפופוליסטי ברחבי העולם, הוא שבניגוד לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת, מערכת המשפט אינה נבחרת על ידי הציבור; לכן אין לתת לה עליונות כלשהי על אלה שמייצגים ישירות יותר את רצון העם. הם גם אומרים שבית המשפט העליון בישראל שתלטן ומפריע; אנשים רבים זוכרים שאהרן ברק אמר פעם ש"הכל שפיט", וזה אכן נשמע יהיר. יש גם יותר מרמז שבית המשפט הוא שמאלן, אכן רוב השופטים אנשים משכילים, וההנחה, במצב והנוכחי, לא מופרכת מיסודה.

אבל ישנן גם עובדות.

ראשית, בית המשפט העליון ב-30 השנים האחרונות פסל פחות מ-20 חוקים, הרבה פחות מאשר בארה"ב ובבריטניה; הוא לא כזה אקטיביסטי. שנית, הוא לא כל-כך ליברלי: בית המשפט אכן מתערב כאשר אפשר להוכיח בוודאות דיכוי מרושע, אבל בדרך כלל הוא נתן לגיטימציה לכיבוש. שלישית, בית המשפט הוא הערובה העיקרית לקדמה בארץ: אוחנה, הומו עם בעל וילד, חייב את זכויותיו השוות לעובדה זו. אבל הוא חייב את התפקיד לפריץ החשוד בפלילים. אם הוא מרגיש בושה, הוא מסתיר את זה במיומנות רבה.

ההתקפה על בתי המשפט היא רק חלק ממסע המכוון גם לעמודי תווך אחרים של דמוקרטיה ליברלית: עמותות התומכות בזכויות מיעוטים, התקשורת החופשית, הקולנוע, התיאטרון והאמנויות, ואפילו המשטרה. כל מי שלא הולך בתלם, בקיצור.

למי אכפת? בעיקר לאליטה אינטלקטואלית קטנה למדי, העוסקת כיום בהעמדת פנים שהיא אינה אליטה, משום שאופנתי להלחם באליטות. התיירים ואוחנה, כל אחד בדרכו, הביעו עמדות שפעם היו נחשבות שערורייתיות, אבל כיום נהנות מתמיכה לא מבוטלת וגוברת.

יש להם תמיכה לא מבוטלת וגוברת, כי המוני אנשים כועסים מדי וחדלו מלשתף פעולה עם רצון האליטות בקידמה. הם כועסים על המינוס בבנק, על העדר קביעות ופנסיה, ועל המאיון העליון. במקומות מסוימים הם כועסים על הגירה המטשטשת את השפות והחברות שלהם. הם כועסים כי הם מעולם לא רצו את הליברליזם כל כך. הפרויקט הליברלי אכן הונדס על ידי האליטות כשיכלו לעשות את זה, בתקופת השפל הגדול שנות ה-20 של המאה שעברה ולאחר ההלם הטוטאלי של מלחמת העולם השנייה. תקשורת מודרנית ומדיה חברתית היו מקשים על זה כיום.

עד לא מזמן, בישראל ובמקומות רבים בעולם, היו כללים של חברה מנומסת, שהונהגו כאמור על-ידי האליטות ונתמכו במידה מסויימת על-ידי החברה השמרנית והדת. אבל בימינו מנהיגים רבים משקרים בתדירות כזאת שזה נהיה שגרתי ומשפיע על הכל. הדת לרוב הפכה לכוח ריאקציוני. תעמולה דיגיטאלית משכנעת את ההמונים ש"כולם משקרים ", כאילו אין בעולם שאלה של מידה.

בשלב מסוים השקרים והטירוף הופכים למקובלים ונורמליים. ומה שנורמלי עכשיו הוא מלחמה נגד הדמוקרטיה הליברלית, בישראל ובמקומות אחרים. אנחנו חייבים להתרגל להשתמש בשתי המילים האלה, לא רק במושג הפשוט יותר של "דמוקרטיה". המושג הזה נחטף, ונהיה משהו אחר: עריצות הרוב.

הדמוקרטיה הליברלית שנהנו ממנה ברוב המערב במשך רוב המאה האחרונה היא משהו אחר: דמוקרטיה אמיתית היא גם זכויות המיעוט. זוהי מערכת של בלימות ואיזונים שבהם עקרונות פרוגרסיביים המוגנים מפני דעת הרוב. חייבים להיות כנים: דמוקרטיה ליברלית עשויה להזדקק לעיתים לדיכוי עמדה של הרוב. הרוב, למשל, עשוי  לא להסכים לממן חינוך לילדים, או לרצות לסקול אישה נואפת.

הדמוקרטיה הליברלית אינה גזרת שמים ואין בטחון שהיא תשרוד. בישראל לא היתה סיבה שהיא תקום בקרב ציבור אנשים שבאו בעיקר ממזרח אירופה ומהעולם הערבי, עם מיעוט ערבי גדול ואוכלוסייה חרדית הנראית כלא דמוקרטית בעליל. זה סוג של נס, שביר, מופלא, כמעט נשגב מהבינה.

תומכי הדמוקרטיה הליברלית יכולים לוותר, ולאפשר לעולם להיראות כמו הליכוד, פוטין, טראמפ, ארדואן ודומיהם. או שהם יכולים להילחם, גם אם זה נראה כמלחמה נגד האינסטינקט של הרוב. זהו פרדוקס, אבל לא הפרדוקס היחיד בעולם. הליברלים באירופה מתמודדים עם הצורך להיות לא ליברליים כלפי אלה – מהגרים שמרנים מצד אחד, שונאי זרים מצד שני – שיהרסו את הליברליזם האירופי.

המחבר מדבר עם בונו על מושג הפרדוקס (צילום: דן פרי)
המחבר מדבר עם בונו על מושג הפרדוקס (צילום: דן פרי)

לפני שנים ראיינתי את בונו, סולן להקת U2. אמרתי לו שהבחנתי באהבת הפרדוקס שמשתקפת ברבים משיריו, דוגמת RUNNING TO STAND STILL. זה נשמע אולי כליקוק המזכיר את אוחנה, אבל זה היה גם נכון. בונו אישר את זה וגם אמר לי שאני ZEN. הייתי ללעג בקרב עמיתי, לתקופה.

אני באמת טיפוס רגוע למדי. אבל זה לא הזמן לזה. זה הזמן לזהות את מה שקורה, ולהלחם על העיקר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 841 מילים. מחכים לתגובתך.

דמוקרטיה במשבר: האם למומחים נמאס מהאנשים?

Rom4 (צילום: דן פרי)
דן פרי
חוכמת ההמונים

ביסוד הדמוקרטיה צמד הנחות: הראשונה היא שפעוטות – כמו חתולים, מקררים וזבובים – אינם יודעים ומבינים מספיק אודות עולמנו המורכב, כדי שיותר להם להצביע ולהשפיע; השנייה היא שמבוגרים כן יודעים ומבינים מספיק, כך שהזכות ניתנת.

הרעיון הוא שיש סיכוי סביר שמבוגרים אלו יטרחו וילמדו על נושאים כגון ההתחממות הגלובלית, ושאם יעשו כך יהיו להם הכלים להכריע אם התופעה מאיימת להטביע בקרוב את תל אביב, לונדון, קהיר וניו יורק.

ייתכן שיש עם זה בעיה.

לפני שנים, במהלך מסע הבחירות ב-2003, פגשתי בעל בסטה בשוק הכרמל אשר אמר לי שאריאל שרון הוא אסון. עמדותיו היו הכי שמאלניות שאפשר. "אני אומר לא רק לתת לפלסטינים את מזרח ירושלים", הסביר. "תן להם גם את המערב – וכך ניפטר מהחרדים!"

נדהמתי לשמוע דבר כזה. כשהתאוששתי, ניבאתי ששרון ינצח.

"בטח!", השיב. "אני מצביע לליכוד. הם כמו קבוצת הכדורגל שלי. הם מפגרים, אבל זה לא משנה".

באותו רגע התחלתי לחשוד שיש בעיה בדמוקרטיה: ויכוחים פוליטיים לא ישנו דבר אם המוחות אטומים, אנשים לא מקשרים בין פעולות לתוצאות, ועצלות אינטלקטואלית מרדימה את האנשים.

מאז המצב נהיה רק יותר ויותר מגוחך. רצון העם נעשה, במובן מסוים, אבל ניתן לזהות בעיות:

דמוקרטיה לא נועדה להיות עריצות הרוב; זוהי מערכת רחבה יותר, שמטרתה היא ליצור הגינות ותוצאות טובות. 51 אחוזים אינם יכולים להחליט להרוג 49 אחוז באופן דמוקרטי, משום שלמיעוט יש זכויות. את זה הימין בארץ, למשל, מבקש לערער, בשם ה"משילות"; הרוב עשוי לחשוב שזה בסדר.

אפשר היום להשפיע על רצון העם בפרופגנדה מתוחכמת, המבוססת פעמים רבות על שקרים ועיוותים, תוך עקיפת שומר הסף, התקשורת החופשית. לכן, אויבי הדמוקרטיה משמיצים כל הזמן את התקשורת כעושת דברם של "האליטות". אנשים ממורמרים ברחבי המערב קונים את הסחורה הזאת.

לרבים אין מושג בנושאים חשובים, גם ללא מניפולציה של כוחות אפלים. המצב בכלכלה העולמית ובגזרת הטכנולוגיה פשוט מסובך להדהים.

עבור אלה שאכפת להם מהדמוקרטיה, קשה לחלוק על כך שאיננו משיגים תוצאות אופטימליות.

זה לא לגמרי חדש. וינסטון צ'רצ'יל אמר (ייתכן שלא היה המקור) שהדמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר – למעט כל השאר. היא נבחרת כאפשרות הפחות גרועה. אבל העיקרון אינו מוחלט. אילו ידענו שהעולם יושמד כתוצאה מבחירות בלטביה, היינו מכבדים את התוצאה?

נכון שתרחיש אפוקליפטי כזה עוד לא היה, ובינתיים מדברים הרבה על חכמת ההמונים. זהו רעיון נעים ומתקדם, אבל האם הוא נכון?

בכל משימה, יש רמה מינימלית של ידע ויכולת שדרושים להצלחה. לשתות ספל קפה, מספיק מעט; למצוא תרופה לסרטן, צריך הרבה. רבים יגידו שזה אליטיסטי, עד שזה נוגע להם אישית. מי מאיתנו, כאשר אובחן עם גידול במוח, יחליט בין הטיפולים השונים באמצעות משאל עם? ישר יפנו לדיקטטורה של האינטליגנציה.

לעולם יש גידול במוח. לישראל יש גידול במוח. לאמריקה יש גידול במוח. לבריטניה יש גידול במוח. העולם הערבי בכלל גוסס. אבל אנחנו מתעלמים מהבעיה וממשיכים עם הדמוקרטיה.

האינטליגנציה המינימלית הדרושה כדי להבין מה קורה בעולם עולה כל הזמן. הדברים היו פשוטים יותר לפני 126 שנים, כאשר ניו זילנד הפכה לדמוקרטיה הראשונה בכך שנתנה לנשים את הזכות להצביע.

בתקופתנו יש שווקים המשפיעים זה על זה, הפרעה טכנולוגית מסיבית, ואסונות טבע חוצי גבולות ומעשה ידי אדם. כאשר האדם הממוצע לא עומד בקצב, לדמוקרטיה יש בעיה מבנית. האם עברנו את נקודת המפנה?

יובל נח הררי טוען שבני אדם שיודעים מעט על שינויי האקלים או הנדסה גנטית עדיין יציעו מדיניות בנושאים אלה, בעוד שאחרים "מחזיקים בדעות חזקות ביותר על אוקראינה ועיראק מבלי שיוכלו לאתר את הארצות האלה על מפה".

זה אפילו יותר גרוע.

לרוב לא משנה מה קורה בבחירות. הימין והשמאל בגרמניה אינם רחוקים זה מזה. אבל לפעמים זה כן משנה. לרוב, כשזה כן משנה, כל הצדדים מציגים טיעונים סבירים – יש להכריע, לקבל את התוצאה ולקוות לטוב.

אבל לעתים – מיעוט שבמיעוט של המקרים – צד אחד צודק והשני אומר 2 ועוד 2 שווה 10. במקרים נדירים אלה, כאשר חשוב מה יקרה וצד אחד צודק, רוב המומחים עומדים בשורה ומנסים לשכנע. האם זה עוזר או מפריע?

נראה שההמונים כל כך כועסים על "האליטה הגלובלית", שכאשר אנשים משכילים ומצליחים פונים אליהם בבקשה הם יעשו דווקא את ההפך כדי לעצבן. ואכן, מייקל גוב בבריטניה, תומך הברקזיט, הכריז כי "לאנשים נמאס ממומחים" (שכמעט כולם התרעמו על השקרים שגוב וחבריו הפיצו בקמפיין המצליח).

זה פחות או יותר מה שקרה בארצות הברית עם טראמפ, וזה היה גורם מרכזי בבחירות ה-9 באפריל בישראל. מעטים "המומחים" בארץ שתמכו בבנימין נתניהו.

כמה ישראלים יודעים מה הגודל של אוכלוסיית עזה והגדה המערבית, אפילו בערך, ועל כן מבינים את ההשלכות הדמוגרפיות של הריסת הסיכוי לחלוקה? לדעתי אחד מכל חמישה, אולי.

לא פשוט לפתור את הפלונטר. הדמוקרטיה, למרות הבעיה הקולוסלית, היא אכן השיטה הפחות גרועה. אין לנו שום דרך סבירה לבחור מומחה שיטפל בכל הדברים בהצלחה ויהיה איכשהו גם מקובל כמכריע במחלוקות מוסריות.

כל הניסיונות ברוח זו, כולל הפיכות צבאיות, הסתיימו בדמעות. רעיונות סבירים כמו דרישת מינימום של ידע כתנאי לזכות בחירה ייקרעו לגזרים על-ידי פופוליסטים ויידחו על ידי הרוב.

יש לי הצעה אחת בלבד: להשקיע בחינוך. לא ניתן להעלות את האינטליגנציה של האנושות, עד כמה שידוע לי – אבל רמת הידע חשובה לא פחות, ועל זה אפשר להשפיע מאוד. דרך השקעה בחינוך.

אשתי היא מורה; אין מקצוע חשוב מזה. החינוך הוא התקווה היחידה. אך כמעט בכל מקום שתפנה המורים אינם מקבלים שכר גבוה, כיתות הלימוד גדולות מדי, והחינוך הפרטי (אם הוא בכלל קיים) יקר מנשוא. במדינות דמוקרטיות זו בעקיפין בחירת העם. אבל אני צופה שפוליטיקה יכולה לעזור; למעט כמה יוצאים מן הכלל (החרדים הישראלים ודומיהם), כולם רוצים תכנית ליבה וחינוך חובה וסיכוי משופר לילדיהם להתקדם (ואם לא, במקרה יחד זה, צריך לעקוף אותם).

השקיעו בחינוך, מדינות עולמינו המורכב! ממנו אותו היטב, וממנו אותו מהר.

נ.ב. שרון הלאומן זכה ב-2003 ומיד הפר את הבטחותיו ויצא מעזה. אצבע אלוהים? הקשבה מוזרה למומחים? אין לי הסבר. אולי ההמונים בכל זאת צדקו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 872 מילים. מחכים לתגובתך.

הנה באנו הביתה

דיוויד הורוויץ, העורך הראשי של קבוצת The Times of Israel, מספר על ההצלחה של האתר באנגלית בשבע השנים מאז שהוקם - והמטרות שהציב ל״זמן ישראל״, אתר האקטואליה העברי החדש של הקבוצה

ארוע של The Times of Israel (צילום: ג׳סיקה שטיינברג / The Times of Israel)
ג׳סיקה שטיינברג / The Times of Israel

דיוויד הורוויץ, העורך הראשי של קבוצת The Times of Israel, מספר על ההצלחה של האתר באנגלית בשבע השנים מאז שהוקם - והמטרות שהציב ל״זמן ישראל״, אתר האקטואליה העברי החדש של הקבוצה

היום, יותר משבע שנים אחרי שהשקנו את אתר The Times of Israel, אנחנו שבים, במידה רבה, "הביתה".

כש"הטיימס אוף איזראל" עלה לאוויר, בפברואר 2012, שמנו לנו כמטרה להיות ספק תוכן עצמאי, מהיר ואמין של חדשות, פרשנויות ודעות – על ישראל, המזרח התיכון והעולם היהודי – עבור דוברי אנגלית.

רבים מבין קוראי האתר, ניחשנו, יבואו מקרב מאות אלפי תושבי ישראל שאנגלית היא שפת האם שלהם. אבל רוב הקוראים, כך הנחנו, יהיו גולשים מרחבי העולם אשר יש להם זיקה רגשית עמוקה למתרחש בישראל, באזור וביהדות התפוצות, ואשר, קיווינו, יעריכו את הסיקור שהמערכת הירושלמית שלנו תספק להם.

בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר עם יותר מארבעה מיליון קוראים, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים בכל חודש

וכך היה. בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר חדשות המשרת מיליוני קוראים – ממוצע של יותר מארבעה מיליון, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים באתר בכל חודש.

באופן טבעי, הרוב המכריע של קוראי האתר מגיע מחוץ לישראל – יותר מ-50% מהקוראים הם בצפון אמריקה – ובערך שישית מהגלישה באתר היא בתוך ישראל.

האמנתי אז (ואני עדיין מאמין) שהארץ הקטנה הזו שלנו – תוססת ופורחת, אך לנצח מאותגרת ומעוררת מחלוקת – זקוקה לאתר חדשות שיציע עדכונים לכל אדם, בכל מקום, במשך 24 שעות ו-7 ימים בשבוע.

דיוויד הורוiיץ (מימין) עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס
דיוויד הורוביץ (מימין) עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס

אתר שיהיה הוגן ועל-מפלגתי בדיווחיו, ויציע מגוון רחב של דעות ותובנות בפלטפורמת הבלוגים פורצת הדרך שלו. ״הטיימס אוף איזראל״ כחלון המשקיף אל נעשה בישראל, עם זכוכית שקופה ככל שמתאפשר לנו.

כפי הנראה, מיליוני הקוראים של ״הטיימס אוף איזראל״ מסכימים עם ההגדרה הזו.

ככל שקהל הגולשים ב״טיימס אוף איזראל״ גדל, הרחבנו את פעילות האתר לשפות נוספות – צרפתית, ערבית ופרסית – עם אותן כוונות, של אספקת מידע אמין לקוראים המתעניינים בישראל אבל לא בהכרח דוברים את שפתה הרשמית.

צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו

היום, אנחנו שמחים להציג את ״זמן ישראל״ – אתר האקטואליה בעברית של קבוצת ״הטיימס אוף איזראל״. חזרנו הביתה.

לא חסר בישראל סיקור חדשותי בעברית. חדשות מתפרצות מופיעות בתוך שניות במספר אתרים, וכל מגזר פוליטי או חברתי בארץ מספק תוכן משלו בכל פלטפורמה אפשרית. יש הרבה עיתונות מצוינת. היקף הסיקור החדשותי בישראל הוא עצום. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית.

במהלך השנים, הוספנו למערכת ״הטיימס אוף איזראל״ יותר עיתונאים, והגענו למסקנה שעם כל הסיקור של ישראל בתקשורת העולמית, המרוכז רובו ככולו ביחסי ישראל והפלסטינים, ועם כל הסיקור המקומי בישראל עצמה, שלא פעם עסוק ברדיפה אחר כותרת ועוד כותרת, חלק נרחב ממה שמתרחש במדינה לא מסוקר דיו ואיננו ידוע מספיק לציבור.

דווקא ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, הוא זה שסיפק כמה מסיפורים החשובים ביותר על תעשיית ההיי-טק של ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ השקיע במשך שנים משאבים בסיקור היחסים המורכבים של יהדות התפוצות עם מדינת ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ תיעד את פעילות הסייבר והפצת הפייק ניוז שמשפיעים עדיין על החברה הישראלית.

דיוויד הורוויץ, משמאל, מופיע בפני ועדת ביקורת המדינה בכנסת בדיון על הונאת האופציות הבינאריות, בינואר 2017. (צילום: Luke Tress / The Times of Israel)
דיוויד הורוויץ, משמאל, מופיע בפני וועדת ביקורת המדינה בכנסת בדיון על הונאת האופציות הבינאריות, בינואר 2017. (צילום: Luke Tress / The Times of Israel)

היה זה ״הטיימס אוף איזראל״ שפירסם כמה מהתחקירים המעמיקים והנרחבים ביותר על מהות האשמות השחיתות כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. וזה היה ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, שחשף ובסופו של דבר הביא לחקיקה נגד האופציות הבינאריות – תעשיית שחיתות בהיקף של מיליארדי דולרים שפרחה כאן במשך כעשור וגבתה קרבנות רבים מסביב לעולם.

צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, כמו חבריהם במערכת ״הטיימס אוף איזראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו.

יש הרבה עיתונות מצוינת בישראל. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית

כדי שישראל תשרוד ותשגשג, היא צריכה לעמוד באתגרים שעומדים בפניה במישור העולמי, להגן על עצמה ולהביס את אויביה. אבל ישראל צריכה גם לקיים את ההבטחה הכפולה, בקיומה כמדינה לעם היהודי וכמדינה דמוקרטית.

השנים הבאות יהיו טעונות במישורים הללו. עיתונות אמינה, עיתונות רצינית, עיתונות עצמאית, עיתונות מעמיקה – תהיה הכרחית יותר מתמיד.

״זמן ישראל״ הוקם על מנת לספק עיתונות כזו בדיוק.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 590 מילים ו-2 תגובות. מחכים לתגובתך.
כל הזמן // יום רביעי, 19 ביוני 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
גיא זהר גיא זהר

אני מוחמד, והראש שלי מורם

עלי מוחמד במדי מכבי נתניה (צילום: Roy Alima/Flash90)
Roy Alima/Flash90
עלי מוחמד במדי מכבי נתניה

מזה כשבוע התקשורת הישראלית מתדיינת בנושא מוזר. לכאורה, התחושה היא שאתה חי בימי הטינה, השנאה ובתקופת החושך.

נתקעתי במקומי בעודי יושב מול מסך הטלוויזיה ומקשיב לדעותיהם של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. נדהמתי, במיוחד, לשמע דבריה של אוהדת ששמה אביגיל שרעבי, שבסוף השבוע החולף עברה מערוץ לערוץ כדי לבטא את עמדתה.

היא ציינה שאין לה בעיה לצרף את השחקן שחום העור, עלי מוחמד, לקבוצת בית"ר ירושלים. לדבריה, הוא שחקן מצטיין ויכול לסייע בידי הקבוצה הירושלמית לכבוש את המקום הראשון בליגת העל בעונה הבאה.

עם זאת, קיימת בעיה אחת והיא – שמו, "מוחמד". שם זה אינו יכול להתקבל באצטדיון טדי, מגרש הכדורגל של בית"ר ירושלים. "נמצא לו כינוי חדש, וכינויו זה יעלה בקריאות שתושמענה ביציעים של טדי. לא יעלה על הדעת שהשם מוחמד יהיה נושא לשיחתנו ויהי שגור על לשוננו כשנעודד ונברך אותו", הוסיפה שערבי.

מה חושבת אביגיל שרעבי על סערת עלי מוחמד?

"אולי הוא יאהב את הכינוי שניתן לו יותר מהשם שלו?" זה מה שחושבת אוהדת בית"ר ירושלים, אביגיל שרעבי, על סערת השחקן עלי מוחמד

פורסם על ידי ‏החדשות‏ ב- יום שלישי, 11 ביוני 2019

גברתי הנכבדה, הנני להביא בפנייך כמה מכינויו של "מוחמד", שבאמצעותם יכול הקהל המתנשף ביציעים של אצטדיון טדי לעודד את השחקן: "האמין", "דובר האמת", "הנבחר" והרשימה ארוכה.

גברתי הנכבדה, האם את יודעת, כי השחקן הנאה, שחום העור, "עלי מוחמד" הוא בן לדת הנוצרית, אך גם השתייכות זו אינה עומדת לימינו מול משפחת הטינה הירושלמית, "לה פמיליה".

מיום שנכבשה מזרח ירושלים ועד היום מנסים המוסדות הישראליים לספח את תושבי ירושלים כדי שיהיו חלק מירושלים רבתי.

גברתי הנכדה, את יודעת שהשם הנפוץ ביותר בעולם בכלל, ובירושלים בפרט, הוא השם "מוחמד". האם משפחת הטינה "לה פמיליה" תחתור למצוא חלופה לכל ערביי ירושלים הנושאים את שמו של מוחמד?

גברתי הנכבדה, מעשה בנביא הערבי מוחמד, עליו השלום, ושכנו היהודי. השכן היהודי היה נוהג לעקוב אחר צאת הנביא מביתו ולהשליך בדרכו טינופת, כדי שיורע לנביא והטינופת תזהם את בגדו הטהור.

מעשה ההתנכלות נמשך כמה שבועות ופתאום נפסק. הנביא מוחמד, אשר שם לב, כי שכנו היהודי נעלם כבר שלושה ימים, שאל עליו, ונענה: הוא חולה ומוטל על מיטתו. או-אז החליט הנביא לקחת עמו מתנה והלך לבקרו בביתו.

מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)
מחאה נגד הגזענות של חלק מאוהדי בית"ר ירושלים (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)

גברתי הנכבדה, אבי, זכרונו לברכה, היה אנאלפביתי, והוא דאג לקרוא לחלק מבניו על שמות הנביאים: בנו הבכור – שמו מוסא, הוא משה נביא היהודים, עליו השלום; בנו האחר מכונה על שם נביא הנצרות, עיסא, עליו השלום; ובן נוסף קרוי על שם מוחמד, עליו השלום.

בשמותינו, אביו, קיבץ את התהילה על כל גווניה – פאר היהדות, רוח הנצרות ותפארת האסלאם.

גברתי הנכבדה, אני פרופסור מוחמד חוג'יראת, למדתי, חונכתי, עבדתי ולימדתי במוסדות יהודיים וישראליים, שלא התעניינו בחיפוש חלופה לשמי, כדי להימנע מאזכור שמי.

נכון שסבלתי וממשיך לסבול בגלל שמי, "מוחמד", שהיה בשבילי כמו הפרפרים של מולייר, אך יחס זה לא הוסיף לי אלא גאווה וזקיפות קומה.

אומר לך גברתי, ואומר לכל אוהדי בית"ר ירושלים ולכל חולה נפש שיש לו בעיה עם השם "מוחמד", אני מתגאה, מתפאר ומתהלל בעובדה ששמי "מוחמד".

הנני יהודי באורח החיים שלי, נוצרי ברוחי, דרוזי בעוז רוחי ומוסלמי ביצרי, והעיקר בן-אדם וקוראים לי "מוחמד".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 433 מילים. מחכים לתגובתך.

כמה קטנה ככה מסוכסכת

ועידת מרצ תבחר בשבוע הבא בין היו״ר המכהנת תמר זנדברג לח״כ לשעבר ניצן הורוביץ לראשות הרשימת לבחירות הקרובות, ומסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה הזו יצרים ותככים למכביר ● פרשנות

הבחירות לראשות מרצ ב-2018 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90
הבחירות לראשות מרצ ב-2018

העובדה שיש בחירות בפתח לא מעידה על כך שיש גם בחירות פנימיות. רוב המפלגות מעדיפות לצלם את מצב הרשימה לכנסת ולהישאר גם עם אותם המנהיגים. את הדמוקרטיה האמיתית נמצא הפעם בשתי מפלגות קטנות, העבודה ומרצ, שהולכות אל הקלפי כדי לבחור גם את היו"ר וגם את חברי הכנסת. מבין השתיים, מפלגת העבודה היא הדמוקרטיה האמיתית, כיוון ששם ייבחר יושב הראש בקרב כל חברי המפלגה.

אנחנו בעניין של מרצ. בשבוע הבא, ב-27 ביוני, ילכו 1,043 חברי הוועידה לבחור את יו"ר המפלגה. שבועיים לאחר מכן יבחרו שם את חברי הכנסת. על ראשות המפלגה מתמודדים ברגע זה היו"ר המכהנת תמר זנדברג וחבר הכנסת לשעבר, ניצן הורוביץ. מסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה היהודית-ערבית הזו יצרים ותככים למכביר. כמה קטנה ככה מסוכסכת.

כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה

מה שמפתיע במרצ הם לא המועמדים המוכרים לציבור, אלא האיש שמנענע את העריסה. כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו על הבחירות הדו-שלביות הללו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה. רזניק היה במשך שנים יו"ר צעירי מרצ, צבר כוח, למד היטב את המנגנון ועכשיו, לפי ההערכה, מחזיק כוחות מגובשים בוועידה שסרים למרותו.

תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)

אז במי תומך רזניק? בהורוביץ או בזנדברג? רזניק מחובר לחבר הכנסת אילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא יכול להתמודד לראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. זו חבורת האדומים של המפלגה, על פי כינוייה. השניים תומכים בהורוביץ, למרות שזנדברג תמכה ברזניק כמזכ"ל, והוא תמך בה בפעם הקודמת במרוץ לראשות מרצ.

רזניק שינה בינתיים את טעמו. לפי הבכירים במרצ, הוא תומך בהורוביץ רק כדי לשמור על עמדות הכוח והיכולת להמשיך ולנווט את כל המפלגה כרצונו. הורוביץ הוא איש נוח, שאין לו כוחות מסודרים. לזנדברג עדיין יש, והיא מצמצמת את מרחב הפעולה של רזניק השאפתן.

התמיכה של גילאון-רזניק בהורוביץ נותנת לו מקדמה על פני זנדברג. אתמול (שלישי) הצטרפה למחנה חברת הכנסת מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג וטענה שהיא הובילה את מרצ אל סף הכחדה.

יש גם פעילים בקיבוץ הארצי שתומכים בהורוביץ, פלוס אנשים שטפחו טינה כלפי זנדברג בגלל פרשת נמרוד ברנע, שתיכף ניגע בה. לפי הערכות המומחים במרצ, הורוביץ מחזיק 40 אחוזי תמיכה בוועידה, קופה רצינית שאולי מסמנת מהפך.

לזנדברג יש בוועידה כוח מאורגן שתומך בה, שמונה קרוב ל-150 איש (בסביבות 15 אחוזים). גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תומכים עכשיו בזנדברג, ומעניקים לה עוד 12 אחוזים מהקולות. בסך הכל זנדברג מגרדת 30 אחוזים מהקולות על הפתיחה.

בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

זנדברג הצליחה לפתח כלפיה טינה מאז שנבחרה לראשות מרצ לפני למעלה משנה. רבים זוכרים לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. גם הכישלון בבחירות באפריל מהדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג מצדה טוענת כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015.

גם סיפור נמרוד ברנע לא מוסיף לזנדברג. הפרשה, שבה סולק ברנע, חבר הנהלת מרצ, מתפקידיו השונים בגלל טענות על הטרדות מיניות שעומדות כעת בספק, מעיבה על כל המעורבים בקמפיין. זנדברג ספגה מכל הכיוונים, בעיקר התקשורתיים. מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות. מטבע הדברים, התחקיר האחרון יוצר את הרושם הטרי והחזק יותר, ועובד נגד זנדברג.

מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית ״המקור״ בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות

ניצן הורוביץ לא התבטא בפרשת ברנע עד לרגע זה, אבל יש פעילים במרצ שדעתם לא נוחה ממנו מסיבות אחרות. העיתונאי תומר אביטל פרסם לפני כמה ימים סיפור משונה על טיול בן חודשיים שעשה הורוביץ בדרום אמריקה כאשר כיהן עדיין כחבר בכנסת ה-19. ויש כאלה שטוענים כי הורוביץ נעלם במשך ארבע השנים האחרונות ורק עכשיו צץ כדי לרוץ לראשות המפלגה בלבד.

הבוחרים מתפלגים גם על בסיס תכניות האיחוד של מרצ והעבודה. הורוביץ תומך נלהב באיחוד כזה. זנדברג שומרת על אופציות אחרות, ושמעו אותה מדברת גם על איחוד עם חד"ש-תע"ל – וגם זה לא מוצא חן בעיני כולם, גם במרצ.

מצד שני, במפלגה שתמיד נדמה כי יש בה יותר מאבקים אישיים מחברי כנסת, מה כן מוצא חן שם בעיני כולם?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 683 מילים. מחכים לתגובתך.

פוסטים אחרונים

רוצחת הבננות

בדיקת זמן ישראל: פטריה רוצחת קשוחה וערמומית הגיעה לארץ ומאיימת להשמיד את אחד מענפי החקלאות היציבים והרווחיים בישראל ● צוותי חוקרים מנסים כעת למצוא פתרון, ללא הועיל ● "בסופו של דבר, כל הארץ תהיה מכוסה בזה. אי אפשר באמת לעצור את זה“ ● תגידו שלום לנה נה בננה

בננה: פצצת אנרגיה צהובה (צילום: pressdigital/iStock)
pressdigital/iStock

בדיקת זמן ישראל: פטריה רוצחת קשוחה וערמומית הגיעה לארץ ומאיימת להשמיד את אחד מענפי החקלאות היציבים והרווחיים בישראל ● צוותי חוקרים מנסים כעת למצוא פתרון, ללא הועיל ● "בסופו של דבר, כל הארץ תהיה מכוסה בזה. אי אפשר באמת לעצור את זה“ ● תגידו שלום לנה נה בננה

עוד 2,610 מילים. מחכים לתגובתך.

"אונס בת ה-7": מחשבות על מערכת ה"צדק"

בית הסוהר עופר (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
בית הסוהר עופר

מרגע שפרצה לחיינו פרשת ה"אונס בת ה-7" קרו כל כך הרבה דברים, שהחיים האמיתיים נראו כמו צפיית בינג' בסדרה מרתקת, ועדיין לא הגענו לפרק האחרון. כל מהדורת חדשות עדכנה בפרטים חדשים, ומהיום למחר השתנתה העלילה והשתכללה, עד שרבים הלכו לאיבוד. מבולבלים? אתם לא לבד.

למה הסיפור הזה תפס תאוצה כמו של טיל ששוגר לחלל? כי הוא מכיל בתוכו חומרים נפיצים. קודם כל המילים "אונס בת ה-7" לא נתפסות. כל אחד מבין שזה נורא. לא צריך להיות לא שמאל ולא ימין בשביל להזדעזע.

הדמויות כמו לקוחות מספר מתח. משפחה חרדית החיה בתוך חברה סגורה. מי יודע מה קורה בתוך הקהילה? לא חסרים סיפורים שצצו לאורך השנים על העבירות שבוצעו במגזר ושטופלו שלא במסגרת מוסדות המדינה. וכמובן אלה שכן הגיעו לבית משפט ולתקשורת.

אל החברה הסגורה נכנסה דמות חיצונית. הערבי מהכפר השכן. מעצם היותו ערבי הוא כבר חשוד, שלא לומר אשם ודינו מוות.

וכל זה מתרחש בשטחים. מקום בו החוק נזיל. ליהודים יש את מערכת המשפט הישראלי ואילו הפלסטינים נשפטים בבית משפט צבאי במחנה "עופר".

כולם ניזונים מרסיסי מידע

אף אחד לא יודע מה היה שם. אפילו עולות תהיות אם בכלל התרחש האירוע שנקרא "אונס". יש הבטוחים שכן, יש המפקפקים ויש שבטוחים שלא. כולם ניזונים מרסיסי מידע שמפיצים כל מיני אינטרסנטים ושאין לשומע שום יכולת לדעת אם מדובר בניוז או בפייק ניוז.

גם אני כמובן לא יודע מה היה שם, ולכן זה לא נושא להתעסק בו.

בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)
בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)

אז מה מיוחד כאן?

הפרשה הזו מעניינת כי היא מאירה באור בוהק את מערכת ה"צדק" בשטחים. זה לא עוד אירוע של זריקת אבנים או בקבוקי תבערה או פריצה או גניבה. הפעם נפלה המשטרה המקומית על מקרה שגדול עליה בכמה מידות.

ה"תקלה" שלהם היא שהם חקרו את המקרה, כמו שהם רגילים ומכירים. המתנחלים או הצבא או השב"כ מביא להם את החשוד, די מהר הוא הופך לנאשם ותוך זמן קצר מורשע ב"עופר" ומושלך לכלא.

פעולות חקירה פשוטות ובסיסיות לא בוצעו, כי בבית משפט צבאי לא צריך את כל הפרוצדורות הללו. השופט ב"עופר" הוא סחבק של רכזי המודיעין של השב"כ והמשטרה וממלא את בקשותיהם בלי להתעקש. מגישים לו את המסמכים הסודיים והופ, יש הרשעה.

בצורת התנהלות זו אין בעיה לעדכן את התביעה תוך כדי תנועה.

זה קרה באפריל. אה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה מתישהו.

זה התרחש בכפר של החשוד. מה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה בבית בו עבד.

הוא גרר אותה ברגל. אהה, לא ייתכן? סורי. תכתוב שהסיע אותה ברכב.

לא בדק אותה רופא מומחה, לא נורא – גם רופאת משפחה זה מספיק טוב. למה בכלל צריך רופא מומחה?

קשה להבין מדלות העדות של הילדה מה עבר עליה, לא נורא – תרשום אונס בנסיבות מחמירות פלוס עוד שניים שהיו בזירה. איפה הם השניים? עזוב נו, למה להתעסק בשטויות.

אין DNA בזירה, לא נורא – תרשום אונס.

אין פציעות עמוקות, לא נורא – אונס.

אין ראיות פורנזיות, צריך?

הקודקודים נתפסו במערומיהם

אז ככה זה מתנהל בשטחים? ככה זה קורה? ככה בדיוק!

כמה ערבים מורשעים על סמך חקירות ברמה כזו? לעולם לא נדע. אבל טוב לדעת שככה זה עובד.

ה"מערכת" מזדעקת כאילו הם לא חיים כאן כבר חמישים שנה. לפתע פתאום פגישה דחופה עם הפרקליטות והתובע הצבאי הראשי וכל הקודקודים שנתפסו במערומיהם.

אבל לאן הם יחתרו? לאמת? למציאת האשם האמיתי? מה פתאום.

הם יחתרו להעמיק את הבור. הם ימנו צוותים שיחפשו בנרות ו"ישכנעו בנועם" ערבים אחרים להעיד על הערבי המסכן שהוא אנס את הילדה. הם ישליכו אותו לכלא כי אין מחילה למי שמנסה להתנגד לשיטה. אי אפשר להתנגד למכבש הכיבוש ול"צדק" של בית המשפט הצבאי ב"עופר".

נטחנים דק דק עד שנשברים

אפשר להיות אופטימיים. הפרקטיקות שעובדות בשטחים, זולגת בגדול לתחומי הקו הירוק.

מה שווה המשטרה אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה הפרקליטות אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה בית המשפט אם אי אפשר לשלוט בו?

אזרחים שנכנסים מתחת למכבש של מערכת ה"צדק" הישראלי, כבר לא יוצאים אותו הדבר. נטחנים דק דק עד שנשברים. אנשים פצועים ומרוששים לחלוטין. מן ה"צדק" הישראלי ישחרר רק המוות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 597 מילים. מחכים לתגובתך.

למקרה שפיספסת

אם אפשר לראות אותו זה לא חמקן.

 

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

קפטן ג'ורג' התנצל בפני ליברמן, רפי פרץ מחדש את השפה

שר החינוך יצר מושג חדש: "החלנה" ● ח"כ חילי טרופר מ"כחול לבן" מבקר: "היו כשלים ושגיאות בקמפיין הבחירות שלנו" ● קפטן ג'ורג' נאלץ להתנצל על ציוציו בנוגע ליומן הפגישות של ליברמן, ואילו יאיר נתניהו מצא דרך מעניינת לצייץ על הנושא

רפי פרץ (צילום: Aharon Krohn/Flash90 Keywords)
Aharon Krohn/Flash90 Keywords
רפי פרץ
14:19 עריכה
"הליכוד וראש הממשלה אינם עומדים מאחורי החלטותיו של רון קובי שפועל באופן עצמאי", כך נמסר היום מדוברות הליכוד. ההתייחסות הזו מגיעה לאחר שח"כ עודד פורר מישראל ביתנו, אמר: "נראה שראש הממשלה היסטרי עד כדי כך שישנו חשש שהוא מוכן אפילו לעבור על החוק ולהריץ מועמדי קש דוגמת קובי".

14:00 עריכה

מוטי יוגב ממשיך להפעיל את פה ה-D9 שלו מול חבריו למפלגות הימין. על רקע הניסיון לאחד בין המפלגות שמימין לליכוד בבחירות ספטמבר ולמנוע את בזבוז הקולות שהפיצול שלהם גרם בבחירות מרץ, הבהיר יוגב בראיון אצל יעל דן בגלי צה"ל: "בראש כל רשימה או איחוד יעמוד הרב רפי פרץ". "זוהי אבן יסוד", הדגיש יוגב, לא פחות.

12:02 עריכה

אושייית הטוויטר "קפטן ג'ורג'", הלוא הוא פעיל הליכוד גיורא עזרא, התנצל בפני יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן על כך שצייץ שליברמן נפגש, כביכול, בווינה, כביכול, עם יאיר לפיד, וכביכול תכנן איתו בפגישה שליברמן יכשיל את הרכבת הקואליציה של נתניהו. זאת, לאחר שליברמן מימש את איומיו והגיש נגד הקפטן תביעת דיבה על הציוץ.

עזרא, שמסר את התנצלותו בראיון בתוכניתו של אראל סגל ברדיו 103 FM, הסביר: "צייצתי דברים שפורסמו בתקשורת". מ"ישראל ביתנו" נמסר לכתבת זמן ישראל אירה טולצ'ין אימרגליק שהם קיבלו את ההתנצלות בברכה והודיעו שימשכו את התביעה.

ואנחנו נשארנו עם התהיות: האם ליברמן מתכוון לתבוע גם את כלי התקשורת שג'ורג' ציטט? האם הוא יתבע גם את כל מי שפרסם את הגשת התביעה של ליברמן והתנצלותו של הקפטן, וכך פרסם שוב את השמועה על הפגישה בין ליברמן ולפיד (שכמובן לא התקיימה)? ומלבד זאת, אולי סוף סוף נדע עכשיו מה ליברמן כן עשה בווינה מיד אחרי הבחירות ואת מי הוא כן פגש שם?

11:25 עריכה

במפלגת "ישראל ביתנו" של ליברמן פותחים חזית מול מפלגת "הימין החילוני" שהקים ראש עיריית טבריה רון קובי, המתחרה הישירה החדשה של ליברמן על טיקט המפלגה הימנית האנטי חרדית. קובי נכשל אתמול בהעברת תקציב עיריית טבריה, מה שיכול להביא לכך ששר הפנים אריה דרעי ידיח אותו וימנה במקומו ועדה קרואה. אנחנו סבורים שהתרחשות כזאת יכולה להיות הזדמנות גדולה בשביל קובי לעשות רעש ולקבל זמן מסך לקראת הבחירות, ואולי זה מה שגורם לח"כ עודד פורר מ"ישראל ביתנו" לתקוף את קובי ולטעון שכל הבלגן בעיריית טבריה הוא מזימה של דרעי ונתניהו כדי לעזור לקובי "שממילא לא יעבור את אחוז החסימה" לקחת קולות מליברמן.

7 חודשים, זה הזמן שלקח לרון קובי להעביר את השליטה בעיר טבריה לחרדים. האיש חייב לתת הסבר לתושבי העיר על מעשיו, בראש…

פורסם על ידי ‏עודד פורר – Oded Forer‏ ב- יום רביעי, 19 ביוני 2019

10:58 עריכה

שר החינוך החדש, יו"ר איחוד מפלגות הימין רפי פרץ רק נכנס לתפקיד וכבר טבע מונח חדש: "החלנה". בראיון ב"ישראל היום" אמר פרץ: שמעתי שמדברים על הדתה. זו כמעט פיקציה, אין הדתה. אני מכבד כל אחד, אני לא מתכוון לכפות על אף אחד שום דבר. אם כבר, בחברה הישראלית יש קצת החלנה. כשברמת גן יש ביום העצמאות כמה במות לקהל הכללי ובמה לציונות הדתית וראש העיר אומר שלא יהיה דבר כזה יותר, זו החלנה ולא הדתה. זה לא נותן כבוד".

10:47 עריכה

ניצני ביקורת עצמית בכחול לבן: ח"כ חילי טרופר אמר הבוקר בתוכניתו של רינו צרור "היו כשלים בקמפיין הבחירות שלנו. השגיאות ברורות לנו ואנחנו מפיקים לקחים". טרופר פעיל בצוותי עבודה של כחול לבן שמנסים לגבש את הקמפיין של המפלגה לבחירות הקרובות (בספטמבר) על בסיס לקחי הבחירות האחרונות (במרץ). לפני כמה ימים פורסם שבני גנץ פנה לחברי המפלגה וביקש מהם "לשמור על פרופיל נמוך עד שיתברר אופי הקמפיין" .  האם טרופר מסרב לפקודותיו של רמטכ"ל המפלגה, או שאמר את מה שאמר אצל רינו דווקא מטעמו של גנץ?

ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)
ח"כ חילי טרופר (צילום: רוני שוצר פלאש 90)

אם תהיתם בכלל מי זה חילי טרופר, הרי זה בגלל שטרופר הוא מאותם חסרי מזל שנכנסו לראשונה לכנסת ה-21, שפוזרה כמעט אחרי שהושבעה. טרופר, אגב, אמר באותו ראיון אצל צרור ש"כחול לבן הרוויחה מהקדמת הבחירות, ובכל זאת היינו נגד, מתוך אחריות לאומית". הרוויחה?! בעוד שלושה חודשים נדע.

10:01 עריכה

בתחילת השבוע, כאשר פורסם שפלסטיני אנס ילדה בת שבע ושנבדק חשד שהמניע למעשה הזוועה היה לאומני, כיכב האירוע במערכת הבחירות. כל הפוליטיקאים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, גינו את המעשה והתחרו ביניהם מי יוקיע אותו במלים החריפות ביותר.

ניסינו לבדוק מה אומרים הפוליטיקאים היום, כשכל הכותרות עוסקות בפאשלות שעשתה המשטרה בחקירה הזאת, ובסימני השאלה שעולות ממנה, ולא ממש הצלחנו. בעמודי הפייסבוק והטוויטר של פוליטיקאים משמאל ומימין לא הצלחנו למצוא ולו ציוץ אחד על השתלשלות הפרשה והתנהלותה של משטרת ישראל.

09:25 עריכה

ליאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, מאוד התחשק לצייץ משהו על חרושת השמועות על פגישות שכביכול התקיימו בין אביגדור ליברמן ויאיר לפיד, אבל ליברמן בשוונג של הגשת תביעות דיבה נגד כל מי שמפרסם שהיו פגישות כאלה. מה עושים? ליתר ביטחון, נתניהו ג'וניור לא פרסם חלילה דברי לשון הרע כמו "ליברמן נפגש (לכאורה) עם לפיד בווינה", אלא ריטווט פוסט של אושיית טוויטר בשם משה איפרגן שהסביר למה לא ייתכן שלפיד וליברמן נפגשו שם.

08:30 עריכה

שר הפנים דרעי עשוי לפטר את ראש עיריית טבריה ומייסד "הימין החילוני" רון קובי, אבל לפי קובי דווקא דרעי הוא זה שצריך ללכת הביתה.  בראיון לגלי צה"ל הבוקר אמר קובי: "מועצת טבריה נבחרה בבחירות אבל חברי האופוזיציה במועצה (של טבריה) מנוהלים על ידי שרים, חברי כנסת ורבנים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תשאיר את אריה דרעי מחוץ למעגל ההשפעה".

07:53 עריכה

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הוכיח אתמול שלפעמים הוא דווקא מממש את איומיו. ליברמן הגיש ביום אחד שתי תביעות דיבה בהיקף של מאות אלפי שקלים, האחת נגד אושיית הטוויטר "קפטן ג'ורג'" (גיורא עזרא) שצייץ כמה פעמים שליברמן נפגש עם יאיר לפיד, כביכול, בבית קפה בווינה ותכנן איתו מראש איך למנוע מנתניהו להרכיב ממשלה, והשנייה (שנחשפה לראשונה בזמן ישראל) נגד אישה בשם רות קרייתי שצייצה משהו על פגישה בין ליברמן ולפיד בתל-אביב, בצירוף תמונה שצולמה בכלל בפגישה אחרת בין השניים במזנון הכנסת.

עם רקורד כזה אתמול, נותר רק לרעוד מפחד מהמחשבה כמה תביעות ליברמן יגיש היום ונגד מי: אולי נגד העיתונאית טל שניידר, שהוזכרה בתביעה נגד קפטן ג'ורג' וצייצה שהיא מפחדת להעיד במשפט פן גורלה יהיה כגורל עדים אחרים בתביעות שקשורות בליברמן? או נגד כל כלי התקשורת שסיקרו את התביעות שהגיש אתמול ותוך כדי כך ציטטו בחדווה שוב ושוב את מילות הקסם (בציוץ נטען ש) "ליברמן נפגש עם יאיר לפיד"?

יאיר לפיד ואביגדור ליברמן (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
יאיר לפיד ואביגדור ליברמן (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
07:42 עריכה

בשבוע הבא יתקיימו בחירות פנימיות במרצ, ואם חשבתם שבמפלגת השלום ואחוות העמים יש גם שלום בית, אתם לא מכירים את הפוליטיקה הפנימית שלה. שלום ירושלמי חשף הבוקר בזמן ישראל את הבלגן הפנימי רווי היצרים של מפלגת השמאל ואת אחד האנשים הפחות מוכרים שמנווטים אותה מאחורי הקלעים – מזכ"ל המפלגה הצעיר תומר רזניק.

תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
07:33 עריכה

מועצת עיריית טבריה הגשימה אמש חלום לראש העירייה רון קובי: המועצה הלא אישרה את תקציב העירייה לשנת 2019. המשמעות היא שבסוף החודש הזה לשר הפנים, אריה דרעי, תהיה סמכות לפטר את כל חברי המועצה ולאחר מכן גם את רון קובי עצמו ולמנות במקומם ועדה קרואה. תחשבו איך ייראו במהדורות החדשות פיטוריו של ראש עיר שהקים מפלגה חדשה נגד הכפייה הדתית ("הימין החילוני") בידי דרעי ותנסו לחשב כמה קולות זה שווה לו. השאלה היא האם דרעי, מסיבותיו שלו, יעשה בשבילו את העבודה הזאת.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

זו דחייה של 5 שנים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

מה הבעיה תיכנס איתם שותף

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

חצי מהנשים שינו מקצוע לאחר הלידה - 24% פרשו

54% מהנשים בישראל עשו שינוי תעסוקתי בעקבות לידה, לעומת 18% מהגברים, כך עולה מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ● ״הנתונים מפריכים את הניסיון לספר לעצמנו את הסיפור שאנחנו כבר חברה שוויונית״

24% מהנשים הפסיקו לעבוד עקב לידה, 19% הפחיתו את מספר שעות עבודתן, 3% מהנשים יצאו לחופשה ללא תשלום, 3% מהנשים עברו למקום עבודה אחר ו-2% שינו מקצוע או תפקיד. כך עולה מנתונים שפרסמה היום (ג׳) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתונים מבוססים על הסקר החברתי שנערך בישראל במהלך 2018 ושבו נבדקו הדפוסים של ישראלים בנושא משפחה, מגורים וקריירה.

עוד נמצא בסקר כי יותר ממחצית מהנשים בישראל (54%) עשו שינוי תעסוקתי בעקבות לידה, זאת לעומת 18% מהגברים.

"מדובר בנתון עצוב ומטריד", אומרת פרופ' רות הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן. "הנתונים מעידים על כך שדפוסי חלוקת העבודה המגדרים בין אבות לאמהות אינם משתנים, וכי הפערים אפילו הולכים ומעמיקים. ברור שזה אומר שהמדינה אינה נותנת מענה מספק, ולא עושה די התאמות של עולם העבודה והתעסוקה לאמהות ולחיי משפחה״.

הלפרין קדרי מציינת כי הופתעה לגלות ששיעור הנשים שמפסיקות לעבוד כל כך גבוה. ״חשבתי ששיעור של נשים שמפסיקות לעבוד, גם אם באופן זמני נמוך יותר. ברור שהמחיר שהן ישלמו כאשר יבקשו לחזור לעולם התעסוקה יהיה גבוה, למשל עיכוב באפשרויות הקידום, או הישארות בסולם שכר נמוך״.

להלפרין קדרי אין אשליות ביחס לממצאים האלה. ״אני חושבת מה הנתונים האלה מעידים על העתיד. הנתונים מפריכים את הניסיון לספר לעצמנו את הסיפור שאנחנו כבר חברה שוויונית, שבה פערים מגדריים הולכים ומצטמצמים, ושדפוסי ההורות שוויוניים לגמרי. הנתונים האלה מתפוצצים לנו בפרצוף".

נשים לא מפסיקות לעבוד לאחר החתונה

מיתוס נוסף שהנתונים החדשים מפוצצים הוא שנשים מפסיקות לעבוד מיד לאחר החתונה והופכות את הבעל למפרנס העיקרי.

הפערים בין גברים לנשים בשינוי התעסוקתי בעקבות נישואים אינם גדולים. 17% עשו שינוי תעסוקתי בעקבות נישואים ו-12% מהגברים. רק 4% מהנשים הפסיקו לעבוד עקב נישואיהן, שיעור זהה מהנשים (4%) התחילו לעבוד עקב הנישואין, 3% מהנשים הפחיתו את שעות העבודה שלהן, ו-2% מהנשים עברו למקום עבודה אחר.

שינוי בתעסוקה עקב הנישואין, בולט בעיקר בקרב נשים ערביות. כשליש (34%) מהנשים הערביות בגילאי 44-20 שהיו מועסקות, שינו את מצבן התעסוקתי עקב נישואיהן, רובן – לא פחות מ-82% הפסיקו לעבוד כליל או הקטינו את היקף משרתן.

לידה (צילום: Kobi Gideon / Flash90)
לידה (צילום: Kobi Gideon / Flash90)

באיזה גיל נולד הילד הראשון? 60% מכלל ההורים בני 20 ומעלה, הביאו לעולם ילד ראשון עד גיל 27. רבע (25%) הולידו בגיל 30 או יותר.

כמה שנים גרו זוגות יחד לפני החתונה? 23% מהנשואים גרו יחד עם בן/בת הזוג לפני שנישאו: 9% גרו יחד במשך שנה, 7% גרו יחד שנתיים ו-7% נוספים גרו יחד 3 שנים ומעלה לפני הנישואין. 72% מהנשואים לא גרו יחד עם בן/בת הזוג לפני שנישאו (5% לא ידוע).

30% מהיהודים הנשואים גרו יחד לפני שנישאו, לעומת פחות מ-1% מהזוגות הערבים. 48% מהיהודים החילונים גרו עם בן/בת הזוג לפני הנישואין.

באיזה גיל מתחתנים? בקרב בני 20 ומעלה שנישאו אי פעם: 26% נישאו לראשונה עד גיל 21, 35% נישאו בגיל 25-22, 23% בגיל 29-26, ו-14% נישאו לראשונה בגיל 30 ומעלה.

35% מהנשים היהודיות נישאו עד גיל 21 לעומת 59% מהנשים הערביות. 10% מהנשים היהודיות ו-4% מהנשים הערביות נישאו בגיל 30 ומעלה.

רוב הגברים הרווקים גרים עם ההורים

בקרב בני 24-20, 79% אינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם.
בקרב בני 34-25 אחד מכל שלושה צעירים (32%) גר עם ההורים: 27% אינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם, 5% נשואים ומתגוררים עם ההורים. 68% אינם גרים עם הוריהם.

שיעור הצעירים בגיל 34-25 שאינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם, גבוה במיוחד בקרב גברים ערבים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 501 מילים. מחכים לתגובתך.

ליברמן לא מרפה: שוב תובע דיבה על ציוץ בטוויטר

פרסום ראשון "ליברמן ולפיד ישבו ודיסקסו בבית קפה בת"א״, צייצה רות קרייתי בחשבון הטוויטר שלה לפני כחודש בצירוף תמונה ● היום הגיש נגדה יו״ר ישראל ביתנו תביעת דיבה ב-140 אלף שקל

אביגדור ליברמן (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
Tomer Neuberg/Flash90
אביגדור ליברמן

תביעת דיבה נוספת, על סך 140,000 שקלים, הוגשה היום (ג') על ידי אביגדור ליברמן נגד רות קרייתי, שמנהלת חשבון טוויטר של 2,410 עוקבים.

על פי התביעה, ב-29.05.2019 פרסמה קרייתי את הציוץ: "שבועיים אחרי שנפגשו בווינה אצל האוליגרך, הבוס של ליברמן, מרטין שלאף ליברמן ולפיד ישבו ודיסקסו בבית קפה בת"א… עכשיו זה כבר לא מוזר", ולו צורפה תמונה אשר, על פי התביעה, "עלולה לגרום לקורא התמים לסבור כי מדובר ב׳הוכחה בלתי אמצעית׳ לקיומה של הפגישה הנטענת בין התובע לבין חה"כ יאיר לפיד בוינה".

מרטין שלאף (צילום: AP Photo/Ronald Zak)
מרטין שלאף (צילום: AP Photo/Ronald Zak)

על פי כתב התביעה, המדובר בתמונה שצולמה לא בבית קפה בתל אביב, אלא בכלל במזנון הכנסת. תמונה זו פורסמה בכלי התקשורת כשנה קודם למועד הציוץ של קרייתי, ולא כ"שבועיים" לאחר פגישה שלא התקיימה בווינה.

נכון למועד כתיבת ידיעה זו והגשת התביעה, הציוץ עדיין מופיע בעמוד הטוויטר של קרייתי.

צילומסך מחשבון הטוויטר של רותי קרייתי
צילומסך מחשבון הטוויטר של רותי קרייתי

המיליארדר היהודי האוסטרי מרטין שלאף, שמוזכר בציוץ של קרייתי, מוכר בישראל בשל קשריו עם מנהיגי המדינה, ביניהם ליברמן. יום לפני פרסום הציוץ של קרייתי, פורסם ב"ישראל היום" כי שלאף ניסה לתווך בין ליברמן לנתניהו במו"מ הקואליציוני.

ב״ישראל ביתנו״ טוענים שהדברים אינם נכונים, אך לא ידוע על כוונת ליברמן לתבוע דיבה גם את עיתון "ישראל היום".

יצוין כי קרייתי פרסמה לאחרנה תמונה של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, לכאורה בפתח בית החולים הפסיכיאטרי אברבאנל. אחרי שהתגלה כי התמונה שפרסמה ערוכה, הסירה את הציוץ הזה וטענה כי היה מדובר בבדיחה.

בתמונה המקורית אני באבן גבירול לפני מספר שנים. הטרולים של הימין כבר מבוהלים. ניתן להם לחשוב שאני בדרך לחלק קנאביס רפואי באברבנאל. צחוקים.צילום: מוטי לבטון

פורסם על ידי ‏Ehud Barak – אהוד ברק‏ ב- יום שישי, 7 ביוני 2019

קרייתי מעידה על עצמה בעמוד הטוויטר שלה כי היא ״עיתונאית, בעלים ועורכת של ישראל ניוז, אילת ניוז ונתניה ניוז״.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 230 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.

בימין מברכים: "עד 120"!

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

תנועת "אומץ" לאלקין: טפל בקופים בחוות מזור

מעקב תנועת "אומץ" פנתה לשר להגנת הסביבה בדרישה למצוא פתרון מיידי לכ-1,000 קופים שנותרו בחוות מזור ● "מדובר בעבירה על חוק צער בעלי חיים וכללי מנהל תקין״ נכתב בפניה, ״לאיזו תכלית משמש הכסף שמתוקצב על ידי משרדך?" ● תחקיר של "זמן ישראל" חשף תמותה והזנחה של קופים הנמצאים בחווה כבר חמש שנים ללא פתרון קבע

חוות מזור, אפריל 2019 (צילום: זמן ישראל)
זמן ישראל
חוות מזור, אפריל 2019

תנועת "אומץ" דורשת מהשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, להתערב במתרחש בחוות מזור, ולהציל את הקופים השוהים בה כבר חמש שנים ללא פתרון קבע.

הדרישה מאלקין הגיעה בעקבות תחקיר "זמן ישראל", שחשף כי כ-1,000 קופים נותרו בחווה לאחר שהופסקו הניסויים והסחר בהם, וכי הם חיים בתנאים של צפיפות רבה.  כ-30 קופים צעירים מתים בחווה מדי שנה, בין היתר כתוצאה ממריבות טריטוריה.

בכתב ששיגר עו"ד עמית עוז, עוזר יו"ר אומץ, נכתב:

"ההתנהלות הבעייתית של החברה המחזיקה בקופים, חברת 'שמורת הקופים', ידועה לגורמים הרלוונטיים במשרדך זמן רב, אולם למרות זאת לא ננקטו, למיטב ידיעתנו, צעדים מעשיים על מנת לשנות את המצב ולוודא את אכיפת חוק צער בעלי חיים במקום. משרדך לפי הידוע לנו, לא נקט צעד ממשי למתן פתרון ממשי וארוך טווח שיאפשר את העברתם של הקופים למקום קבע שיהלום את צרכיהם וימנע מהם סבל נוסף".

תחקיר "זמן ישראל" חשף כי לאחר שנוצלו כספי התרומות שאספה "שמורת הקופים" לצורך פידיונם של הקופים, פנתה "שמורת הקופים" לבג"ץ פעמיים בדרישה לסיוע מהמדינה.

אף שבג"ץ קבע כי אין מחויבות של המדינה לסייע ל״שמורת הקופים״, נאותה המדינה להעניק סיוע שנתי של 2.4 מיליון שקל, כדי להמשיך ולהחזיק בקופים. מאז,  נשענת שמורת הקופים על כספי סיוע של המדינה, אשר אינם מספיקים לאחזקתם של הקופים.

מאבק הקופים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
מאבק הקופים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

לא נמצא אתר חלופי מתאים לקופים

בניגוד להבטחות החוזרות ונשנות, לא איתרה "שמורת הקופים" אתר חלופי ומתאים יותר לקופים, ולא הצליחה לייצר מקורות הכנסה נוספים לאורך השנים. ניסיונות העמותה לגייס תרומות כשלו, והחברה עומדת בפני תביעות של הוצאה לפועל בשל אי-תשלום חובות לחברה שניהלה בעבר את החווה.

כיום מצויה החווה והקופים השוהים בה ב"פלונטר" משפטי ומעשי – מחד, כספי הסיוע מהמדינה עומדים להסתיים, ומאידך אין פתרון תקציבי נראה באופק שיאפשר את המימון והאחזקה העתידיים שלהם, וכי אין תוכנית משמעותית לאיכלוסם באתר מתאים יותר.

רשות הטבע והגנים מתריעה בדו"חותיה באופן סדיר על תנאי האחזקה הבעייתיים בחוות מזור, על הצפיפות ועל העדר תנאי-חיברות הולמים, וגם המשרד להגנת הסביבה הכיר בתגובותיו בצורך למצוא לקופים פתרון ארוך-טווח.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 305 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.
סגירה