אישיות
נתן אשל

כליא ברק

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק היה כל כך פגיע אתמול, שהוא איבד את ההומור. בסביבתו הכינו את האנשים שהתקהלו בחלל הקטן והמיוזע של הפאב התל אביבי בו התקיימה מסיבת העיתונאים שכינס ל"פצצה", אך היא התבררה כזיקוק רועש לכל היותר. מאחורי המופע האור-קולי הסתתר בסוף הדברים המסר החשוב באמת, על תקוותו המעט נואשת של ברק לזכות בכתף תומכת מהעבודה ומרצ.

החידוש העיקרי בנאום, אותה "פצצה", היה בטון ובטרמינולוגיה: ברק, החריף ממילא, התעלה על עצמו. הוא טען ל"עלילת דם" של בנימין נתניהו נגדו, כינה את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, "זנאי, מסית ופרזיט", ובידל את עצמו מג'פרי אפשטיין, שותפו לעסקים וידידו החשוד בפדופיליה, במילים הברורות ביותר שישנן.

אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)
אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"אלימות כלפי נשים היא פשע נגד האנושות, הפשע הנפוץ והבסיסי ביותר, ויש למגרו", אמר. "המעשים המיוחסים לאפשטיין הם מתועבים, מעוררי זעזוע וסלידה. חשבתי שהייתה לו מעידה חד פעמית. משהסתבר אחרת, אני מסיק מסקנות ומנתק כל קשר איתו".

ברק בנה קייס שלפיו הפרסום עליו ב"דיילי מייל" הוא המשך ישיר לשיטות הפעולה של נתניהו מאז ומתמיד. "כבר יותר מ-25 שנה שאנחנו חיים באווירה מורעלת", אמר, ועבר לאזכור יריבים שזכו בעבר ל"טיפול" מנתניהו: דוד לוי, יצחק רבין, מאיר דגן ובני גנץ.

ההאשמה ברצח רבין לא היתה יכולה להיות ישירה יותר. נתניהו, אמר ברק, "תיזמר וניצח" על ההסתה, "עד שהגיעו שלוש היריות בגב. הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה".

ברק: "הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה"

לאחר ההתנתקות מאפשטיין תקף ברק את נתניהו על אותו עניין בדיוק, והזכיר את מקורביו ששמם נקשר בפגיעה ובניצול נשים – הבן יאיר (שהוקלט מתרברב על שימוש בשירותי זנות), ראש הסגל בלשכת רה״מ נתן אשל (שהורחק מהשירות הציבורי אחרי שצילם בחשאי עובדת במשרד ראש הממשלה מתחת לחצאיתה) וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שנחקר באזהרה בחשד שניסה לסייע לפדופילית).

זה היה מהלך אפקטיבי מאוד, משום שבכל המקרים שאליהם כיוון ברק אין מחלוקת על העובדות. ניכר היה בו שהוא פגוע וכועס מאוד, ומשוכנע שלנתניהו יש חלק בפרסומים נגדו.

הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, מיד לאחר הסקר הבא שיראה שהקהל המצומצם ממילא שתומך בו, לא עזב אותו בעקבות פרשת אפשטיין. זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם.

אבל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה. לכן הקריאה הקצרה ליו״ר העבודה עמיר פרץ ויו״ר מרצ ניצן הורוביץ, להתאחד "בלי תנאים מוקדמים, כדי להבטיח את עתידה של ישראל", היתה הטקסט החשוב ביותר של ברק אמש.

אלא שנכון לעכשיו, האפיק הזה תקוע.

כן להתאחד, לא להתאחד

למרות ההצהרות החיוביות הנשמעות מכיוון פרץ בעניין החיבור עם מרצ, וההבטחה להכריע בעניין עד סוף השבוע, התחושה בסביבת הורוביץ היא שיו״ר העבודה מתעכב שלא לצורך. במרצ היו שמחים לסיים את המו"מ על פרטי החיבור כבר לפני כמה ימים.

עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אלא שפרץ מהסס. הוא עדיין לא ויתר על שאיפתו להביא מנדטים מהימין (המזרחי), כפי שעשה ב-2006, ויודע שחיבור למרצ יסתום את הגולל על האסטרטגיה הזאת. למזלו, במרצ לא ששים להתחבר עם ברק בגלל החשש מאבדן מצביעים ערבים – ובאופן זמני גם בגלל סערת אפשטיין – ומוכנים להמתין עוד קצת.

פרץ ייאלץ, קרוב לוודאי, להיפרד בקרוב מהחלום על שחזור דפוס ההצבעה שחולל ב-2006. על פי הסקרים, להנהגה החדשה ולחיבורים האפשריים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הימין ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן יציב על 55 מנדטים, והמרכז-שמאל ללא הערבים לא זז מ-45. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה.

על פי הסקרים, לחיבורים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה

תמונה דומה מינוס מפלגתו של אהוד ברק השתקפה גם בסקרים טרם הבחירות באפריל. הגושים הרמטיים. הקהל שמגיע לקלפיות עובר לכל היותר בין מפלגות באותו מחנה. הדבר המהותי היחיד שהשתנה במערכת הפוליטית הוא המוטיבציה של ליברמן. בשמאל בונים על תיעובו לנתניהו, רק שהוא שואף בכלל לממשלת אחדות מרכז-ימנית.

אם מטרת-העל של המרכז-שמאל היא קודם כל לסלק את נתניהו, על בסיס הבנה שממשלת שמאל אינה ריאלית, גם נפתלי בנט יכול להוות מקור לתקווה. אתמול הוא הבהיר פעם אחר פעם, במהלך ראיון ארוך לגלי צה"ל, שלא יהסס להמליץ על מועמד שאינו נתניהו בפני הנשיא, אם יחשוב שלאותו מועמד יש סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה.

ימין חסר זהות

משה פייגלין שרוי בימים אלה במצב רוח ירוד. השבוע התברר שהתפיסה המקובלת של זהות כמפלגה של איש אחד איננה מדויקת. לפחות לא ביחס אליו. מי ששולט באמת במפלגה הוא שי מלכה, המנכ"ל, שהציב לפייגלין אולטימטום: שריין אותי ברשימה או שאעזוב. פייגלין, שתלותו במלכה כמעט מוחלטת, נאלץ להתקפל ולאכזב רבים מתומכיו.

חודשיים לפני הבחירות באפריל קיימה זהות פריימריז דיגיטליים פתוחים לציבור הרחב, לקביעת רשימת המפלגה לכנסת. פייגלין היה גאה מאוד בהליך הדמוקרטי החדשני, "ששם קץ לתורים הארוכים ולבזבוז כספי ציבור על הקמת תשתיות לקלפיות פיזיות".

הפריימריז היו אחד המהלכים שהפכו את זהות לייחודית ואטרקטיבית לצעירים, שחיפשו פוליטיקה המותאמת למאה ה-21. אלא שעתה פייגלין נאלץ לנהוג כמו פוליטיקאי "ישן", ולבקש שהפריימריז יהוו גם הצבעה על סמכותו להתערב בתוצאות הפריימריז, ולשריין למלכה את המקום השלישי.

בכך נסדקה תדמיתו כאידיאולוג וכבעל יושרה בלתי מתפשרת, וניתן האות לסערה שנמשכת כבר קרוב לשבוע בקבוצות אוהדי המפלגה בווטסאפ ובפייסבוק. תומכים רבים נשארים נאמנים לפייגלין, אך לפחות כמה עשרות ביטלו את חברותם במפלגה. בקרב חברי ההנהלה והרשימה עוד לא נרשמו עזיבות רשמיות, אך המרמור שם רב.

כל זה לא היה רלוונטי אם שאלת האיחוד עם הימין החדש היתה יורדת סופית מהפרק. לזהות לבדה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אלא שבנט ואיילת שקד רחוקים מסיכום עם איחוד הימין, בגלל המחלוקות על ההובלה ועל הרכב הרשימה המאוחדת, וכל האופציות עדיין פתוחות. שקד מעוניינת בחבירה למפלגת החרד"לים, בעוד לבנט יהיה נוח בהרבה להקים בלוק טכני של ימין ליברלי עם פייגלין.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כל התנהלותה של שקד משדרת אדישות ופקפוק בצורך ברשימת ימין ליברלי. מבחינתה, כך נראה, המשחק בימין הוא בין הליכוד לבין מפלגת ציונות דתית מאוחדת. בנט חושב אחרת. שלשום (שלישי) הוא פירסם פוסט לחיזוק טענתו, שקל היה לדמיין שהוא מופנה בכלל לשקד, אגב הודעה של הליכוד על מחויבות לסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ובמעמד בית המשפט העליון.

"למה חייבים ימין חדש? כי אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד; רק לכם", כתב בנט. הודעת הליכוד, הסביר, נובעת מכך ש"הידיים שלהם קשורות" בעניין מערכת המשפט בגלל חקירות נתניהו, ובענייני הדת והמדינה בגלל המחויבות למפלגות החרדיות. ספק אם המועמדת להנהגת הימין החדש השתכנעה בנחיצות מפלגתה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,015 מילים

המאמר המוזר של נתן אשל ב"הארץ"

נתן אשל במהלך המו״מ הקואליציוני, ב-20 במאי 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90
נתן אשל במהלך המו״מ הקואליציוני, ב-20 במאי 2019

נתן אשל, המוציא והמביא של בנימין נתניהו במשאים ומתנים קואליציוניים ובעניינים פוליטיים ומפלגתיים רגישים אחרים, אינו נחשב לאחד ממתווי הדרך האידיאולוגית של המחנה הפוליטי שראש הממשלה עומד בראשו. אם לשפוט על פי פעילותו ארוכת-השנים בסביבת נתניהו, נראה כי אשל קרוב הרבה יותר לדמותו של המאכער מאשר לדמות האידיאולוג.

גם מי שינבור בקפדנות בכל מה שיצא בעבר ממקלדתו של האיש שכיהן כראש הסגל בלשכת ראש הממשלה עד שבית-דין משמעתי של נציבות שרות המדינה אסר עליו למלא תפקידים במנגנון המדינה, יתקשה מאוד לאתר שם כתבים בעלי מסרים אידיאולוגיים או אפילו תכנים פוליטיים בעלי מעוף.

דווקא משום כך יש עניין לא-מועט במאמר שאשל פרסם ב-17 ביוני – תחת הכותרת "להפסיק להתפצל, ולפנות לערבים" – בעמוד הדעות של עיתון "הארץ". זהו מאמר שטמונה בו הפתעה כפולה, אולי אפילו משולשת.

ההפתעה הראשונה קשורה בעצם עיסוקו הפומבי של אשל בנושאים פוליטיים הנושקים לתחום האידיאולוגי; עד עכשיו הוא נודע ברבים בעיקר בזכות מעורבותו במגעים פוליטיים המתנהלים בחשאי ומאחורי הקלעים וגם בחיבתו כלפי מעקבים, עם מצלמות ובלעדיהן, אחרי עובדות הכפופות לו.

ההפתעה השנייה טמונה באכסנייה שבה בחר לשם פרסום מאמר הפונה, על פי מה שכתוב בראשית המאמר, אל "הבוחר שמגדיר עצמו כמרכז-ימין"; היות ועיתון "הארץ" איננו מקור מידע נפוץ בקרב הבוחרים הללו, מתעורר כבר בתחילת הקריאה החשד שמא עוסק אשל, גם הפעם, במניפולציה אפלה כלשהי.

אך ההפתעה הגדולה והחשובה מכולן היא זו הטמונה בתוכנו של המאמר או, ליתר דיוק, בתוכן החלק השני שלו.

מאמרו הקצר של אשל מחולק לשני חלקים, ובכל אחד מהם הוא משיא עצה אחרת לבוחרי ה"מרכז-ימין". העצה הכלולה בחלק הראשון של המאמר היא חבוטה, נדושה, מוכרת-עד-לעייפה ואין בה כל הפתעה: אשל קורא שם למפלגות הציונות הדתית להתאחד לקראת הבחירות הקרבות לרשימה מאוחדת אחת. "אין לציונות הדתית יותר כוח לשלם על גחמות אישיות ואגו", הוא כותב מה שכבר נכתב עשרות פעמים על ידי עשרות כותבים ב"ישראל היום", ב"מקור ראשון" ובשאר כלי התקשורת של הציונות הדתית.

העצה השנייה של אשל חורגת ממה שבדרך כלל נהוג להטיף למרכז-ימין בכלל ולציונות הדתית בפרט. "עלינו", כתב שם אשל בלי לפרט אם הוא מתכוון רק לציונות הדתית או גם לליכוד, "לקשור את גורלנו עם ערביי ישראל". זו, לדעתו, עצה מעשית לחלוטין כי לדעתו קיים בקרב הערבים אזרחי ישראל ציבור גדול שאכן מעוניין להתחבר לליכוד ולציונות הדתית ולקשור את גורלו בגורלם.

הנמקתו פשוטה, ולמעשה גם פשטנית. "רוב הציבור הערבי", כתב, "מעוניין בשלושה דברים: חינוך, כלכלה וביטחון פנים. סביב המכנה המשותף הזה אנחנו חייבים לבנות חיים משותפים, ולהניח בצד נושאים שאין להם פתרון בטווח הנראה לעין".

ההנמקה הפשטנית הזאת ממחישה היטב את המרחק הרב הקיים בין שטחי התעניינותו ועיסוקו הקבועים של אשל לבין ההגות האידיאולוגית. אם אשל אכן מתייחס ברצינות לעצה שהוא משיא כאן למצביעי הימין-מרכז, כי אז אין מנוס ממסקנה לא-נעימה: למרות קרבתו האינטימית רבת-השנים לנתניהו ולציונות הדתית, האיש כלל לא מבין את מטרות המדיניות שנתניהו, בתמיכתה הנלהבת של הציונות הדתית, מקדם מזה כעשור בכל הנוגע לאזרחי ישראל הערבים. מדיניות זאת הרי חותרת להדרת הערבים מכל אחד ואחד מתחומי העשייה הציבורית בישראל – דהיינו להיפך הגמור ממה שאשל מציע במאמר.

חוק הלאום, המדיר מהקולקטיב הישראלי את כלל האוכלוסייה הערבית וקודם על ידי הליכוד בתמיכתה הטוטאלית של הציונות הדתית, הוא רק הדוגמה הבולטת ביותר לכך. דוגמאות נוספות מצויות בשפע.

חוק המואזין, הפוגע פגיעה קשה בזכויות הדתיות של האוכלוסייה המוסלמית בישראל, נתמך בהתלהבות על ידי הבית היהודי ותהליך חקיקתו נבלם רק בזכות הברית יוצאת-הדופן שח"כ אחמד טיבי השכיל לכרות עם ח"כ משה גפני ואחדים מחבריו לסיעות החרדיות.

חוק הנכבה, האוסר להזכיר בבתי ספר ערביים את עצם התרחשותם של אירועים היסטוריים שעיצבו ומעצבים את חיי הערבים בישראל, פוגע קשות בזכותם של הורים ערבים להנחיל לילדיהם את זיכרונם ההיסטורי הקולקטיבי.

מלחמתה של שרת התרבות מירי רגב בכל ביטוי לאומי-ערבי בכל אחד מתחומי האמנות, מלחמה הנתמכת על ידי כל נציגי הציונות הדתית, מבקשת להפוך את חיי התרבות של הערבים בישראל לשממה.

דרישת מנהיגה החדש של הציונות הדתית, ח"כ בצלאל סמוטריץ', להפריד בין יולדות יהודיות וערביות בבתי-חולים היא פגיעה קשה בכבודה של כל אישה ערבייה בישראל.

תמיכת פוליטיקאים בליכוד ובמפלגות הדתיות בהפגנות נגד מגורי ערבים בעפולה היא יריקה ישירה בפרצופה של כלל האוכלוסייה הערבית בישראל.

אם נתן אשל התכוון לומר שעל הליכוד ועל הציונות הדתית לסגת מכל היוזמות המכוערות והפסולות הללו – היה עליו לכתוב זאת במפורש. אם, לעומת זאת, הוא סבור שמחנה "המרכז-ימין" יכול "לקשור את גורלו עם גורלם של ערביי ישראל" מבלי לוותר על קידומן של היוזמות הגזעניות הללו – כי אז הוא מוכיח לא רק חוסר-הבנה מוחלט באשר למהות היחסים בין יהודים וערבים בארץ אלא גם זלזול תהומי ברגשותיהם ומאווייהם של הערבים בישראל.

רק אדם המזלזל בערבים ובז להם יכול לחשוב שניתן למנוע מהם לרכוש דירות בעפולה, לאסור עליהם כל ביטוי תרבותי-אמנותי, לפגוע בזכויותיהם הדתיות, להדיר אותם מהקולקטיב הישראלי וגם "לקשור את גורלנו בגורלם". רק אדם הבז לערבים יכול לצפות מהערבים "להניח בצד" את כל הסוגיות הללו ולהתייחס אליהן כאל "נושאים שאין להם פתרון בטווח הנראה לעין".

ייתכן מאוד, עם זאת, שהמאמר התמוה וחסר-ההיגיון שאשל פרסם ב"הארץ" הוא, בכל זאת, פחות מופרך ממה שנראה על פניו.

מי שמכיר את מערכת היחסים שבין נתן אשל לבנימין נתניהו יתקשה להאמין שאשל כתב את מאמרו ללא ידיעתו והסכמתו של ראש הממשלה. ואם אכן נתן ראש הממשלה את הסכמתו למאמר הזה, כי אז ניתן להסיק מכך שתי מסקנות חשובות.

הראשונה – והלא מפתיעה – היא שגם נתניהו, כמו אשל, בז לערבים ולרגשותיהם. השנייה – המפתיעה קצת יותר – היא שלקראת בחירות ספטמבר 2019 נתניהו חש הרבה פחות בטוח וזחוח משחש לקראת בחירות אפריל 2019, ושאיומיו של אביגדור ליברמן מתחילים לתת את אותותיהם על התנהגותו. זה מביא אותו לנסות ולקושש למחנהו כל קול אפשרי.

ואם לא קולות של ערבים, אז לפחות קולותיהם של כמה יהודים ליברלים, קוראי עמוד-הדעות של עיתון "הארץ", שעשויים אולי להתרשם מהקריאה המתנשאת וחסרת-השחר הכלולה במאמרו של נתן אשל.

סופר ועיתונאי, כתב על נושאים פוליטיים במוסף "הארץ" ובשבועונים "כותרת ראשית" ו"כל העיר", והיה כתבו המדיני של "דבר".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 891 מילים

מפתח תקווה לנחלת יצחק: המפגינות הגיעו אל נתן אשל

כ-30 מפגינים ומפגינות הגיעו היום אל ביתו של נתן אשל, צלם התחתונים שהורחק משירות המדינה, תלו חזיות ותחתונים, והפרו את שלוות השכנים ● למרות המספר המצומצם, לאשל יש סיבה לדאגה: את ההפגנה ארגנו מי שהתחילו את גל ההפגנות מול ביתו של היועמ״ש אביחי מנדלבליט ● איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים

מפגינים מתחת לביתו של נתן אשל תלו חזיות ותחתונים (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)
אמיר בן-דוד/זמן ישראל
מפגינים מתחת לביתו של נתן אשל תלו חזיות ותחתונים

סיקור הוגן של הפגנה מתחת לביתו של איש ציבור אמור להציג לפחות שני צדדים.

מצד אחד, להביא את קולות המפגינים, ולהסביר מה היה העוול שהכעיס אותם עד כדי כך, שהם יצאו מביתם ונסעו לביתו של אדם שאותו הם לא מכירים אישית, כדי לשאוג עליו במגאפון. מצד שני, תמיד יהיה מי שיגיד שההפגנה פוליטית. שמישהו מושך בחוטים מאחורי הקלעים. או שזו סתם הוכחה ליכולת מוגבלת של המפגינים לקרוא מציאות מורכבת.

נתן אשל (צילום: מארק ישראל סלם/פלאש90)
נתן אשל (צילום: מארק ישראל סלם/פלאש90)

במקרה של נתן אשל, איש סודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכעת חבר בצוות המשא ומתן הקואליציוני, אין שני צדדים. העוול שאשל גרם לא שנוי במחלוקת, הוא עצמו הודה בו. המציאות לא נעימה, אבל גם לא מורכבת במיוחד.

בגרסה המרוככת, המכובסת, שהתגלגלה לעסקת הטיעון שאשל סגר עם נציבות שירות המדינה, בחסות משרד המשפטים, הוא הודה שכשהיה ראש הסגל במשרד ראש הממשלה הוא צילם בסתר "צילום לא מקובל" של עובדת בלשכת ראש הממשלה וחיטט במחשבה האישי. ועל כך הוסכם שהוא יורחק לצמיתות משירות המדינה.

אלא שמאז הרחקתו, ממשיך ראש הממשלה בנימין נתניהו להשתמש בשירותיו של אשל כיועץ וכנציג – אשל ייצג את נתניהו, בין השאר, גם במו״מ הקואליציוני ב-2013 וגם בזה של 2015, והפעם הוא שוב יושב בצוות המשא ומתן כנציג בלפור. הוא לא עובד מדינה, ולכן מותר לו לעשות מה שהוא רוצה. ואם ראש הממשלה ממשיך לתת בו אמון, זה מה שיהיה.

לכן התייצבו היום (שישי) אחר הצהריים כ-30 מפגינים ומפגינות מתחת לביתו של אשל בתל אביב. הם תלו חוטי כביסה ועליהם תחתונים וחזיות, וקראו לאשל לצאת להתעמת איתם, או לחילופין – פשוט לצאת להם מהחיים.

עשרות מפגינים מול ביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)
עשרות מפגינים מול ביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)

הם באו במיוחד כדי להביך אותו. דווקא לפני כניסת השבת, דווקא מול שכניו ומכריו. למי ששאל "אבל למה להפגין מתחת לבית שלו?" הם ענו "כי באנו להטריד את המטריד". וכדי להטריד את המטריד הם תופפו בתוף ושרו "במדינת החרמנים, רעש מהומה / נתק'ה החרמן שלי, נתפס עם מצלמה / נתק'ה נתק'ה השובב / נתפס עומד עם מכנסיו / אך הזוג עליו שומר / בזמן שהוא גומר".

רבים מהשכנים בבניין שבו מתגוררת משפחת אשל הציצו בין התריסים כדי להבין מה המהומה שהתרגשה על ראשם. אם גם אשל היה בין המציצים, הוא אולי שאב עידוד מהמספר המצומצם של המפגינים.

דלית גפנר-רוס והתחתונים, מתחת לביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)
דלית גפנר-רוס והתחתונים, מתחת לביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)

אבל לאשל יש סיבה לדאוג. את ההפגנה מתחת לביתו ארגנו שתי נשים – "שתי סבתות", כהגדרתן: דלית גפנר-רוס ועו"ד סיגלית קסלר. שתיהן היו מהגרעין הראשון של המפגינים מתחת לביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בפתח תקווה, עוד לפני כשנתיים, בהפגנות שהתחילו עם 20-30 מפגינים נחושים, שחזרו שבוע אחרי שבוע, עד שהפכו כעבור שנה להפגנות ענק של אלפים.

"סיגלית ואני נפגשנו מתחת לבית של מנדלבליט״, מספרת דלית גפנר-רוס. ״זו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שיצאתי להפגנה. היינו שלושים איש, כל אחד צעק על משהו אחר. סיגלית צעקה על הצוללות. אחרי ההפגנה הצעתי חברות בפייסבוק ומאז אנחנו ביחד, באש ובמים, במחאות.

״חוץ מההפגנות בפתח תקווה אנחנו שלוש בנות – סיגלית, אני וחברה נוספת, שנמצאת עכשיו בהודו – שעולות כל שבוע להפגין מול ישיבת הממשלה בירושלים. כששמענו שנתן אשל מעורב במשא ומתן הקואליציוני, לא האמנו. בן אדם שהורחק מהחיים הציבוריים, אין שום סיבה שיחזירו אותו בדלת האחורית לחיים הציבוריים והוא ישפיע על הקמת ממשלה.

״הם טירללו לגמרי את המדינה. פשוט טירללו את המדינה. ואנחנו אוהבים את המדינה הזאת, רוצים שהדמוקרטיה תישמר, רק שאף אחד לא סופר אותנו".

סיגל קסלר עם המגאפון, הפעם מול ביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)
סיגל קסלר עם המגאפון, הפעם מול ביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)

קסלר, מצידה, מתייחסת למעשה שאשל עשה ומבהירה: "אין דבר כזה 'הטרדה מינית'. כשמוציאים את זה מהכוח אל הפועל, מדובר באלימות מינית. כל מי שעבר תקיפה מינית או אלימות מינית יודע שזה לא פוסק לעולם.

"מי שהיה תוקפן מינית, אין לו מקום בשירות הציבורי, בחיים האזרחיים הציבוריים, ולא יכול לקבוע שום דבר לגבי כלל האזרחים של ישראל. הממשלה של כלל אזרחי ישראל לא תקום עם עזרה של אדם שהוא תוקפן מינית".

יכול להיות שאחרי שתוקם הממשלה החדשה, אשל יתפייד שוב אל הצללים שמאחורי הקלעים. במקרה כזה, ההפגנות מתחת לביתו כנראה יגוועו מאליהן.

אבל אם להסתמך על תקדים פתח תקווה – יכול להיות שדיירי פינת הרחובות ברוריה ובנימיני בשכונת נחלת יצחק בתל אביב יאלצו להיפרד משנת הצהריים של ימי שישי בתקופה הקרובה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אם יש לך בת או אשה או אמא, ומגיע גבר כזה ובפירוש תוקף אותה וחודר למרחב האינטימי שלה, הוא פוצע את נפשה ועליו לשלם על כך. וחבל מאוד שלא עמד למשפט על הטרדה מינית. ואם ראש הממשלה ממשיך לתמ... המשך קריאה

אם יש לך בת או אשה או אמא, ומגיע גבר כזה ובפירוש תוקף אותה וחודר למרחב האינטימי שלה, הוא פוצע את נפשה ועליו לשלם על כך. וחבל מאוד שלא עמד למשפט על הטרדה מינית. ואם ראש הממשלה ממשיך לתמוך בו ולא מעיף אותו לכל הרחות, גם ראש הממשלה שותף לבוז לנשים ושותף לתקיפה באותן נשים. כנראה שגם ראש הממשלה חייב ללכת. בטח יש ביניהם קשרים פסולים.

אל דאגה, נתן אשל אינו חשוב כמו מנדלבליט - אבל הוא נחשף במלוא "הדרו" כאשר הטריד מינית את ר', יועצת בכירה לראש הממשלה. הוא גרם לה נזק בלתי הפיך אבל לא נענש בבית משפט וגם לא שילם לה פיצויי... המשך קריאה

אל דאגה, נתן אשל אינו חשוב כמו מנדלבליט – אבל הוא נחשף במלוא "הדרו" כאשר הטריד מינית את ר', יועצת בכירה לראש הממשלה. הוא גרם לה נזק בלתי הפיך אבל לא נענש בבית משפט וגם לא שילם לה פיצויים.

עוד 622 מילים ו-3 תגובות

ח"כיות בכחול-לבן לראש הממשלה: להרחיק את נתן אשל מהמו"מ הקואליציוני

במכתב שפורסם ברשתות החברתיות נכתב: "רואות בחומרה את בחירתך באשל, שהתנהג באופן לא הולם כלפי עובדת לשכתך עד כדי השעיה מהשירות הציבורי"

נתן אשל (צילום: נועם מוסקוביץ'. פלאש 90)
נועם מוסקוביץ'. פלאש 90
נתן אשל

חברות הכנסת מסיעת כחול-לבן, פנו היום (שלישי) לראש הממשלה, בנימין נתניהו, בדרישה להרחיק את נתן אשל מהמשא ומתן הקואליציוני שמתקיים בימים אלה. במכתב, עליו חתומות בין היתר מיקי חיימוביץ', אורנה ברביבאי ויעל גרמן, נכתב: "בחירתם משגרת מסר שלילי לציבור, למאבק באלימות, למאבק בהטרדות פסולות על בסיס מינית ולסובלנות ורגישות חברתית".

בני גנץ, יושב ראש הסיעה, הגיב גם הוא להעסקת אשל, וכתב בחשבון הטוויטר שלו: "הקמת ממשלה שכל מטרתה היא חסינות לנתניהו. העסקת נתן אשל בניגוד לכל נורמה, ניסיון לדחיית השימוע, מכירה ערכי היסוד של הדמוקרטיה. כמה עצוב ולא מפתיע".

אשל שימש כראש לשכתו של נתניהו החל משנת 2009. ב-2012 צבי האוזר, יועז הנדל ויוחנן לוקר, העבירו ליועץ המשפטי ויינשטיין את טענותיה של ר', עובדת הלשכה, על כך שאשל הטריד אותה. באותה שנה הורשע במסגרת עסקת טיעון בנציבות שירות המדינה והורחק משירותי המדינה לצמיתות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 182 מילים
גיא זהר גיא זהר
כל הזמן // יום שני, 19 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

פרשת חלה

האוקראינים לא מכירים את שרה נתניהו כמו שאנחנו מכירים ● הם לא מבינים את הנסיבות, ויש נסיבות ● בירנית גורן ניתחה את תקרית החלה של שרה נתניהו, פריים אחרי פריים, פירור אחרי פירור ● פרשנות

בנימין ושרה נתניהו מגיעים לקייב

האוקראינים לא מכירים את שרה נתניהו כמו שאנחנו מכירים ● הם לא מבינים את הנסיבות, ויש נסיבות ● בירנית גורן ניתחה את תקרית החלה של שרה נתניהו, פריים אחרי פריים, פירור אחרי פירור ● פרשנות

עוד 650 מילים

למקרה שפיספסת

אלוהים בס"ד שלה

צילום מסך מסרטון של יאיר שרקי

אקדים ואדרוש בשלומה של שרה נתניהו, אני לא מבינה מי חינך את הטייס הזה של "אל-על". רד אלינו אווירון, אומרים לך, רד על שתי ברכיך, פנחס הטייס. מה היא כבר ביקשה?
ארצה?
זו דרישה ציונית בסיסית במדינה מחופפת. 
תסתכלו עליו ותראו אותנו.

אני לא מבינה מי חינך את הטייס הזה של "אל-על". רד אלינו אווירון, אומרים לך, רד על שתי ברכיך, פנחס הטייס. מה היא כבר ביקשה? ארצה?

ובינתיים בס"ד השני של ישרא-הל השרה רגב: "אנשים לא מחליטים מי יהיה ראש הממשלה, רק הקב"ה", אמרה מאור-הקולה זירו.

תוציאו פלאפונים, תפתחו ת'סטורי, יש ב'לבית והוא בס"ידנו, אפשר לארוז קלפיות, להעיר את הבוחרים משנת היופי, בזהירות, שלא ייבהלו, לרשום את החברים של יאיר לקייטנה אחרי שנהרגו באוהלה של ראש הממשלה ובעלה, ולשלוח את המצביעים המתים לנוח. מסכנים, כמה עבודה הבחירות האלה, אפשר למות. כל חודשיים מוציאים אותם להצביע, חלאס!

זה חודש אלול (ראשי התיבות אלו"ל זה אני לדודי אמסלם ודודי הטייס לשרה) וברוח הימים הנוראים האלה וחידוש הנדרים של עידן עופר ואשתו במיקונוס, איפה אנטיוכוס כשצריך אותו? גם שרת התרבות שמה מבטחה בהשגחה עליונה, שתעשה מה שמצופה מהשגחה ציונית עם נפש יהודי הומייה: לפזר מצלמות בקלפי של ערבים ולשים מח"ל בקלפי כי חבל, דווקא יש לה פרצוף יפה.

לו אני אלוהי ישראל הייתי מתקוממת קמעה (לא לפני "שלום גברת נתניהו, ומה שלומך? וברוך בואי בצל כנפיך"). כל יהודי מסנג'ר את בורא עולם כאילו בורא-עו עובד אצלו ולא רק מנדלבליט.

הוא מלא עבודה (הבורא. כי מנדלבליט הס פן תעיר, כלוא בלופ ציר הדרך בפתח-תקווה בעוון הטרדה מאיימת), פה זה לא הונג-קונג, פה יוצאים לרחוב רק קומץ זקנים לא ממושמעים שמפריעים למנדלבליט ללכת לבית כנסת.
והעולם שותק כמו רעי.

אז הבורא הזה, לא רק מדינה על הראש שלו, גם שרה תובעת כיבודים וזורקת לחם לרצפה, לא אוהבת לחם אוקראיני, ועוד מפה לפה, איכסוש.

אז הבורא הזה, לא רק מדינה על הראש שלו, גם שרה תובעת כיבודים וזורקת לחם לרצפה, לא אוהבת לחם אוקראיני, ועוד מפה לפה, איכסוש.

רק חסר לו להסתכסך איתה ולצאת ביבי. יש לו מספיק. כאן הוא שם מצלמות בקלפיות של ערבים וכאן הוא מנסר עצי זית, מבהיל רועי צאן, מספח שטחים ובונה וילות חמודות למתנחלים שבעים, ובל נשכח את נס תחיית המתים בקלפי.

אמה מה, פה ושם הוא בורח קצת לצד של הערבים וצריך ליישר אותו. אלוהים גדול אבל גם הוא לא תמיד ממושמע. הוא מבולבלי. למשל אם קורה פיגוע, עפיפוני תבערה, בלוני תבערה, ובצוק העתים גם קונדומי תבערה.

או קסאמים על שדרות שזה הכי לא מתאים.

אבל אלה קסאמי-קסם, בעזרת השם. כשיורים קסאמים תחת שלטון השמאל הם מועילים לימין, קסאמו איתם, ומצד שני כשהימין בשלטון, הקסאמים מועילים לימין.
לא קסאם? כלומר, קסם?

אלוהים מרוצה מארץ זבת דם ושנאת שמאלנים, והפרדה בין גברים וערוות, מתאים לו שלטון יחיד של חשוד בשוחד מרמה והפרת אמונים, הון שלטון עיתון

אלוהים מרוצה מארץ זבת דם ושנאת שמאלנים והפרדה בין גברים וערוות, מתאים לו שלטון יחיד של חשוד בשוחד מרמה והפרת אמונים, הון שלטון עיתון, מתאים לו התנחלויות עולות כפורחות על חשבון הפריפריה הגוועת, שמצדה ממשיכה להושיט את צווארה לשחיטה מרצון, לזכר סבא שהיה ליכודניק ושנא מפא"יניקים אשכנזים עד שבגין הגיע ובא לציון נתניהו.

זה רצון האל הגואל.

כי מי שדפקו את סבא שלו כבר לא יוכל להיגמל. קוראים לזה מסורת, קוראים לזה שגעת, תוציאו טלפונים, תפתחו ת'סטורי, הוא הא מי זה בא, ראשה ממשלה. היכונו לביאת האם והילד קקות.

לפני שהיתה הראשונה בביזנס היא היתה דיילת ולכן היא תתן לכם הסבר קצר מה לעשות אם המטוס נופל באמצע הלילה ואין יציאות חירום מלבדה. תכף היא תעבור ותשים לכם כדור שינה מתחת ללשון, שלא יכאב לכם בס"ד. או בס"ד השני.

ועכשיו תחזרו אחרי: "אנשים לא מחליטים מי יהיה ראש הממשלה. רק הקדו שברוך הוא. אנשים לאמחלי טים מי יהיהראשה ממשלה. רק הקדו שברוכו אנשששששינהףלךSJחשףיעגףשלךגמכחלךשנגכףשחלךזמח

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 576 מילים ו-3 תגובות

ים של סכנות

תא"ל במיל' שאול חורב, לשעבר יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, מזהיר מאיום איראני ימי: "גם אנחנו חשופים שם לפגיעה, הם יכולים להציב עלינו איום ישיר" ● חורב מטיל ספק בכוחם של נתניהו וטראמפ ("מדינה שרוצה פצצה תשיג אותה"), ומותח ביקורת על כ"ץ, שהתגאה כי ישראל "הורגת איראנים" ● ראיון

אש ועשן מיתמרים ממכלית שהותקפה במפרץ עומאן, ליד מצר הורמוז, 13 ביוני 2019 (צילום: ISNA/AFP)
ISNA/AFP

תא"ל במיל' שאול חורב, לשעבר יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית, מזהיר מאיום איראני ימי: "גם אנחנו חשופים שם לפגיעה, הם יכולים להציב עלינו איום ישיר" ● חורב מטיל ספק בכוחם של נתניהו וטראמפ ("מדינה שרוצה פצצה תשיג אותה"), ומותח ביקורת על כ"ץ, שהתגאה כי ישראל "הורגת איראנים" ● ראיון

עוד 2,000 מילים
חשש מגל אלימות כלפי להט"בים ברשות הפלסטינית

הרשות הפלסטינית מקצינה את המאבק בלהט"ב

המשטרה הפלסטינית איימה לעצור חברים בארגון גאה וקראה לציבור לדווח עליהם ● ראש הנציבות לזכויות אדם בגדה: "רבים הבינו את ההצהרה הזאת כקריאה לשפיכות דמים, וללקיחת החוק לידיים במעשי רצח מאורגנים"

קטע מגדר ההפרדה ברמאללה, שבו נצבעו שישה לוחות בטון בצבעי הקשת על ידי האמן הפלסטיני חאלד ג'ראר, יוני 2015 (צילום: חאלד ג'ראר, באמצעות AP)
חאלד ג'ראר, באמצעות AP
קטע מגדר ההפרדה ברמאללה, שבו נצבעו שישה לוחות בטון בצבעי הקשת על ידי האמן הפלסטיני חאלד ג'ראר, יוני 2015

הרשות הפלסטינית הודיעה כי היא אוסרת על ארגון פלסטיני למען זכויות להט"בים לארגן פעילויות כלשהן בגדה המערבית, ואיימה לעצור את חבריו בטענה שפעילותם מנוגדת ל"ערכי החברה הפלסטינית".

בשבת האחרונה שחרר דובר המשטרה הפלסטינית, לואיי ארזייקאת, הצהרה שלפיה פעילותו של ארגון אל-קאוס "פוגעת ומפרה את העקרונות והערכים הגבוהים ביותר של החברה הפלסטינית".

ארזייקאת גם האשים כי "גורמים חשודים" מנסים "לזרוע סכסוך ולערער את השלום הביתי בחברה הפלסטינית", וטען שהמשטרה תרדוף את פעילי אל-קאוס ותמסור אותם לרשויות במקרה שתלכוד אותם.

הוא גם קרא לאזרחים הפלסטינים לדווח על כל פעילות של אל-קאוס, והבטיח שהמודיעים יישארו אנונימיים.

אל-קאוס הוא ארגון לא ממשלתי שהוקם ב-2001 במטרה לתמוך בערבים ישראלים ופלסטינים הומוסקסואלים, לסביות, בי-סקסואלים וטרנסג'נדרים.

על פי אתר האינטרנט של הארגון, הוא מחזיק משרדים במזרח ירושלים ובחיפה. כוחות הביטחון הפלסטיניים אינם מורשים להיכנס לאזורים הללו, על פי ההסכמים בין ישראל לאש"ף.

הכל התחיל בפוסט

הצהרת המשטרה באה בעקבות פוסט שפרסם אל-קאוס בעמוד הפייסבוק שלו, ולפיו ב-4 באוגוסט הוא ארגן מפגש בשכם, בצפון הגדה המערבית, כדי לדון בפלורליזם המגדרי בעיר.

הארגון גם הודיע שהוא מתכנן לקיים "מחנה קווירי" ב-30 וב-31 באוגוסט, במיקום שיפורסם במועד מאוחר יותר.

על פי הפרסום, המחנה "יספק מקום מפגש לצעירים הומוסקסואלים, לסביות, בי-סקסואלים וטרנסג'נדרים מפלסטין, שבו הם יוכלו להתוודע למושגים הבסיסיים של פלורליזם מגדרי ולחקור את הצדדים השונים של המיניות שלנו".

לדברי הארגון, הוא "מהווה חזית של שינוי חברתי ותרבותי נמרץ בחברה הפלסטינית, בונה קהילות להט"ביות ומקדם רעיונות חדשים על תפקיד השונות המגדרית והמינית בפעילות פוליטית, במוסדות אזרחיים, בתקשורת ובחיי היומיום".

למרות שהרשות הפלסטינית אינה אוסרת בחוק על פעילות הומוסקסואלית, קהילת הלהט"בים הפלסטינית חיה בעיקרה במחתרת בשל דיכוי משפחתי, דתי וממשלתי, כך אמר לנו מקור המקורב לנושא, שהסכים לדבר בעילום שם.

אתמול בערב גינה אל-קאוס את הצהרת המשטרה כ"אומללה מאוד", ודחק ברשויות להתוודע אל עבודתו.

ארזייקאת גם האשים כי "גורמים חשודים" מנסים "לזרוע סכסוך ולערער את השלום הביתי בחברה הפלסטינית", וטען שהמשטרה תרדוף את פעילי אל-קאוס ותמסור אותם לרשויות במקרה שתלכוד אותם

הארגון ציין כי המשטרה שחררה את הצהרתה שעות ספורות לאחר "מתקפה חסרת תקדים של עשרות אנשים על דפי המדיה החברתית של אל-קאוס, לרבות איומים באלימות".

אתמול הצלחנו לאתר רק כמה פוסטים מאיימים בדפי המדיה החברתית של אל-קאוס. אבל לית' א-טמיזי, לשעבר עיתונאי ברשת החדשות אל-קודס, כתב בעמוד הפייסבוק שלו שהוא ספר 643 תגובות שנכתבו ביום ראשון בערב, בפרק זמן של שלוש שעות, על ידי פלסטינים נגד הקהילה הלהט"בית.

חנין מאיקי, מנכ"לית אל-קואס, אמרה לאתר החדשות אולטרא-פלסטין שלמרות הצהרת המשטרה, הארגון "ימשיך בפעילותו בחלקים שונים של פלסטין, כשהוא מביא בחשבון את האווירה הטעונה עקב ההשתלחויות במדיה וההסתה המשטרתית, כדי שלא נעמיד אף אחד מהפעילים או מהחברים שלנו בסכנה".

גינוי חריף

אחמד חרב, ראש הנציבות העצמאית לזכויות אדם, גינה בחריפות את דברי המשטרה וטען שהיא למעשה קוראת לאזרחים לקחת את החוק לידיים.

"הצהרת המשטרה הפלסטינית לגבי האיסור על מפגשים של 'גייז' ופעילים של אל-קאוס, האיום לרדוף אותם והקריאה לאזרחים לדווח בחשאי על 'חשודים' היא חמורה מאוד", כתב חרב בעמוד הפייסבוק שלו.

"היא מגיעה לרמה של קריאה ל'אלימות קהילתית והסתה לפשע'. רבים הבינו את ההצהרה הזאת כקריאה לשפיכות דמים וללקיחת החוק לידיים במעשי רצח מאורגנים. לא כך מטפלים בעניינים. לא כך מגנה המשטרה על אזרחיה", הוסיף.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 482 מילים

תגובות אחרונות

"שקד תדאג להשפיע על מנדלבליט למען נתניהו"

"הארץ" מאשים את שקד בהצעה פלילית להתערב לטובתו בפרשיותיו תמורת שיבוצה בליכוד● הרשת "חוגגת" על מעללי שרה נתניהו באוקראינה ונתניהו מתגונן אבל גם שמח על הפרסום● אורלי לוי-אבקסיס: "נצטרף רק לממשלה שתאמץ את התוכנית הכלכלית שלנו"● איימן עודה: "יש סיכוי לגוש חוסם עם גנץ נגד נתניהו" ● ליברמן מוחה על התקציבים לישיבות החרדיות

איילת שקד ואביחי מנדלבליט (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
הדס פרוש פלאש 90
איילת שקד ואביחי מנדלבליט
עוד 22 עדכונים

איפה הפיקוד (הזוטר) ואיפה המשימה?

מימין: תא"ל רפי מילוא במבצע "מגן צפוני". (צילום: דןבר צה"ל.)
דןבר צה"ל.
מימין: תא"ל רפי מילוא במבצע "מגן צפוני".

הסיור שקיים תא"ל רפי מילוא במנהרה והעונש שספג, העלו שוב את הטענה כי צה"ל כושל בהכלת והשארת קצינים נועזים שחושבים מחוץ לקופסה. אין בדברים ממש, אבל השאלה האמיתית היא, האם הצבא מחנך את מפקדיו הזוטרים שבשטח, להיות כאלה?

בשבוע שעבר קראתי את הספר "אל עלמיין" (הוצאת יבנה, 2004), שכתב ההיסטוריון הבריטי סטיוון באנגיי אודות הקרב שהכריע את המערכה במדבר המערבי, במלחמת העולם השנייה, בין הצבא הבריטי לצבאות איטליה וגרמניה הנאצית ב-1942. היה מעניין במיוחד לקרוא בספר דווקא על מערכה נשכחת אחרת, שקדמה במעט (בשנתיים) לזו שבה עוסק הספר.

פיקוד מוכוון משימה

ב-1940 ניהל הצבא הבריטי באפריקה מתקפת מחץ כנגד כוחות הצבא האיטלקי ביבשת, מבצע "מצפן" שמה. הגנרל הבריטי ריצ'רד או'קונור, קצין חיל רגלים "שעל חזהו עוד מתנוססת מדליית הכסף האיטלקית שזכה בה בשנת 1918 על גבורתו במלחמה" (עמוד 20), כשאיטליה ובריטניה עוד היו בעלות-ברית, פיקד על כוח שמנה 35 אלף חיילים, שבתוך 58 ימים התקדם כ-1300 ק"מ, הביס את הארמיה האיטלקית העשירית ולקח בשבי כ-130,000 חיילים איטלקים.

אחת הסיבות להצלחתו המרשימה של הכוח הבריטי, לגבור על כוח גדול בהרבה – היתה סגנון הפיקוד של מפקדו, הגנרל או'קונור. הוא "נהג להסביר את כוונתו לקצינים הכפופים לו, ואחר כך להעביר לידיהם את מלוא הסמכות…"

אחת הסיבות העיקריות להצלחתו המרשימה של הכוח הבריטי, לפי באנגיי, לגבור על כוח גדול ממנו בהרבה – היתה סגנון הפיקוד של מפקדו, הגנרל או'קונור. בניגוד לעמיתיו בפיקוד הבריטי הבכיר, נהג או'קונור "להסביר את כוונתו לקצינים הכפופים לו, ואחר כך להעביר לידיהם את מלוא הסמכות. כך ניתן להם חופש פעולה להחליט החלטות מהירות בשטח מבלי לקבל עליהן אישור מלמעלה. עם זאת הם פעלו בביטחון מלא שהם קולעים לכוונותיו" (עמוד 41). גישה זו, שפותחה בראשיתה בצבא הפרוסי במאה ה-19 זכתה לכינוי "פיקוד משימה".

בספרו, "פיקוד משימה" (הוצאת מודן, 2014), ניתח ד"ר איתן שמיר את תפיסת הפיקוד הזו וציין כי "למעשה מדובר במעין חוזה בין המפקד ומפקד משנה הכפוף לו, כאשר לאחרון מוענק חופש לבחור דרכי פעולה בלתי צפויות במטרה לבצע את המשימה שהוטלה עליו" (עמוד 19).

הסיבה לפיתוח התפיסה בצבא הפרוסי, כמאמר הרמטכ"ל הגרמני המפורסם – אבי הניצחון במלחמת פרוסיה-צרפת – הגנרל הלמוט פון מולטקה הקשיש, היתה ש"אם המפקדים הכפופים ימתינו להוראות, הם לעולם לא יוכלו לנצל את ההזדמנויות הנובעות מהמצב העכשווי… באופן כללי עדיף לפעול ולשמר את היזמה מאשר להמתין למהלך של היריב" (עמוד 51).

שמיר, שעשה את שירותו הסדיר בצנחנים ועבד בעבר במרכז דדו ובמשרד לעניינים אסטרטגיים, הדגיש בספרו שתפיסת ה"פיקוד משימה" מחייבת תרבות ארגונית מסוימת, שאינה מתפתחת מהיום למחר. היא נשענת על אתוס, מסורת וטיבו של הארגון, ייעודו ומטרותיו.

בהקדמה שכתב לספר, הדגיש הגנרל הרברט מקמאסטר, קצין שריון מצטיין בצבא היבשה האמריקני ולימים היועץ לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ, כי "מפקדים זוטרים חייבים להיות כאלה הנוטים ליזום וליטול סיכונים, במידה הנחוצה לפעולה בפיקוד ולחימה, בסביבה מורכבת ורווית אי-וודאות, נגד אויבים נחושים וסתגלנים" (עמוד 13). אף שמקמאסטר צדק, הרי שהדבר מחייב תרבות וארגון שיוכלו לתמוך מפקדים שכאלו ולהכיל אותם.

בעוד שתפיסת ה"פיקוד משימה" היתה מושרשת בצבא הגרמני שבפיקוד הגנרל ארווין רומל, וסייעה לו (כמ"פ ומג"ד חי"ר במלחמת העלם הראשונה וכמפקד בכיר בשנייה) ולצבאו לקצור הצלחות טקטיות בשדה הקרב, הרי שאו'קונור היה חריג בצבאו.

כיום זכורה עמידתה העיקשת של הארמיה השמינית הבריטית בפני צבאו של רומל במערכה ההיא. אולם מפקדיה, הגנרלים קלוד אוקינלק ומחליפו, ברנרד מונטגומרי, ידעו שהכפופים להם לא חונכו לפי גישת ה"פיקוד משימה" אלא על-פי גישה שאסרה על יוזמה אישית והדגישה הקפדה על התכנית שנקבעה מראש, והקפידו לשלוט ולנהל אותם בכל פרט מן הקטן לגדול.

מחפש את האור בקצה המנהרה

נזכרתי בדברים הללו כשקראתי את הידיעה ב"ידיעות אחרונות" אודות סיור שערך מפקד אוגדת הגליל, תא"ל רפי מילוא, ועמו כוח קטן, במנהרה שחפר חזבאללה לשטח ישראל, שבמהלכו חצה והגיע עד לקצה הצפוני שלה, מאות מטרים בשטח לבנון.

הסיור התקיים בעיצומו של מבצע "מגן צפוני", לנטרול מנהרות החדירה שחפר חזבאללה, ומילוא החליט עליו מבלי שטרח לאשר זאת מראש עם הגורמים הממונים

הסיור התקיים בעיצומו של מבצע "מגן צפוני", לנטרול מנהרות החדירה שחפר חזבאללה, ומילוא החליט עליו מבלי שטרח לאשר זאת מראש עם הגורמים הממונים עליו ומבלי שנעשו כלל התיאומים הנדרשים, בכדי שיינתן לכוח סיוע וחיפוי נאותים.

למחרת הסיור עדכן את אלוף הפיקוד, אמיר ברעם, שבתורו עדכן את הרמטכ"ל, אביב כוכבי. ברעם, כך פורסם, טען אז, שלמרות שמדובר באירוע לא תקין, הרי ש"יש גבול לכמה שניתן להעניש מפקד לוחם שחתר למגע, וגם אם הוא טעה אסור להעניש אותו בחומרה". הרמטכ"ל, כך נראה, היה קשוב לכך והחליט לגזור עליו נזיפה ועיכוב דרגה בן שנה אחת. מפקד האוגדה עצמו, שמאחוריו מסלול שירות ארוך ובהצטיינות בשייטת 13 לצד גיחות לצבא היבשה, כמ"פ ומג"ד בגולני, ובהמשך כמח"ט מילואים ואוגדונר, הודה בבירור שנערך לו כי טעה אך הוסיף, "אני מפקד לוחם. לא יכול להיות שאני לא אכנס לראות את המנהרה עד סופה".

ברעם, כך פורסם, טען אז, שלמרות שמדובר באירוע לא תקין, הרי ש"יש גבול לכמה שניתן להעניש מפקד לוחם שחתר למגע, וגם אם הוא טעה אסור להעניש אותו בחומרה"

האירוע מיד פתח סערה זוטא בתקשורת, כאשר שוב נשמעה הטענה שצה"ל מקדש משמעת והקפדה על פקודות על חשבון אומץ לב ויצירתיות, ומפסיד צה"ל קצינים נועזים שחושבים מחוץ לקופסה. הפעם, לפחות, זו טענה ריקה מתוכן.

שורה של מפקדים בכירים דיברה בשבחו של מילוא השבוע. כולם ביקשו להסביר מדוע האירוע טופל כפי שטופל. שר הקליטה, האלוף (מיל') יואב גלנט, שפיקד על מילוא בקומנדו הימי, נזכר ששלח אותו "למבצעים בלבנון להניח מטענים מתחת למכוניות של מחבלים בכירים, לפשיטות מהים ולמבצעים מיוחדים", וסמך עליו מאוד. תא"ל (מיל') משה "צ'יקו" תמיר (ששמו תמיד מוזכר ברשימת הקצינים שהודחו מהצבא בטרם עת) שפיקד על מילוא בחטיבת גולני, ציין כי הרמטכ"ל פעל באופן מידתי. "הוא לא יכול היה שלא להעניש קצין שפעל בניגוד לנהלים והעונש היה נכון. הוא משדר לקצינים שגם אם קצין חתר למגע קדימה הוא לא יודח מהמערכת".

במאמר שפרסם ב"ידיעות אחרונות" כתב האלוף (מיל') גיורא איילנד, קצין צנחנים שפיקד בין היתר על בית הספר לקצינים, שהצבא "חייב להיות ער לכך שכדי לנצח בקרב נדרשת יכולת יוזמה ולקיחת סיכונים. במצבי קיצון צריך המפקד לא רק לקחת אחריות, אלא גם לפעול בניגוד לפקודות". איילנד הדגיש כי את "הדחף לעשות יותר צריך לתעל ולרסן, אך אסור לדכא". יש בכך מן הצדק, והדברים מהדהדים את אותה הקדמה שכתב מקמאסטר.

פיקוד משימה וצה"ל כבר לא

למרות הנזיפה ועיכוב הדרגה תא"ל מילוא ממשיך במסלולו הצבאי ויפקד על המכללה לפיקוד ומטה. סביר גם שבמועד מתאים יהפוך לחבר במטה הכללי בדרגת אלוף, וטוב שכך, אבל השאלה הגדולה היא מה מכל זה ניתן ללמוד על צה"ל.

בפוסט שפרסם בפייסבוק, בו הביע תמיכה במילוא ובמעשיו, כתב אל"מ (מיל') יובל בזק, ששירת שנים ארוכות בגולני, כי "אירועים מסוג זה מחלחלים עד למטה. הם מעבירים מסרים לכל שדרת הפיקוד, מסמנים את הנורמות למפקדי העתיד, מעצבים תרבות של דור שלם". למרות שכאמור, הרמטכ"ל הצליח לאזן יפה בין הצורך להקפיד על משמעת ומנהל תקין לצורך לחזק ולעודד את הקו הלוחמני שהפגין מילוא, נדמה שכאן היה בזק אופטימי מדי.

בצה"ל, כתב שמיר בספרו, היתה לתפיסת ה"פיקוד משימה" אחיזה מיום היווסדו, אם כי על בסיס יותר אינטואיטיבי ופחות על בסיס הכשרה. כדוגמה לכך מובא מבצע יואב במלחמת העצמאות, עליו פיקד יגאל אלון, כנגד הצבא המצרי. "המערכה בוצעה בידי צוות קרב בהיקף של אוגדה, והסתמך על לוחמת תמרון וגישה עקיפה. התכנית כללה מהלומות קשות ועמוקות מאחורי קווי המצרים. פקודת המבצע שנכתבה בידי קצין המבצעים של חזית הדרום, יצחק רבין, השתרעה על עמוד אחד. הפיסקה של 'השיטה', כללה מילה אחת בלבד – בעצמכם" (עמוד 97).

"…פקודת המבצע שנכתבה בידי קצין המבצעים של חזית הדרום, יצחק רבין, השתרעה על עמוד אחד. הפיסקה של 'השיטה', כללה מילה אחת בלבד – בעצמכם"

מאז זרמו הרבה מים בירדן. ביהודה ושומרון, שמהווה זירה תעסוקה מבצעית מרכזית עבור כוחות היבשה של צה"ל מתנהל הצבא בשיטה שונה מאוד. הפיקוד הבכיר מגדיר למפקדים הזוטרים גם את המשימות וגם את האופן שבו יש לבצע אותן, ומתקיים מיקרו-ניהול ומיקרו-פיקוד שמקטין המפקדים, ומחנך למפקדים עם "ראש קטן" שיצפו גם בעימות רחב להנחיות ברמה פרטנית שכזו, אף שהקשב של הרמות הממונות לא יהיה פנוי לכך.

במערך המילואים התופעה פגעה פחות, כי החשיבה האזרחית ותרבות "הראש הגדול" הם האתוס המוביל, שדוחק בינתיים את המרובעות הצה"לית. אבל בסדיר, "פיקוד משימה" הפך לסיסמה ריקה. מ"פ ומ"מ שפועלים באקלים תרבותי שבו יש לבקש אישור לכל מהלך לא יהפכו ליוזמים רק משום שמפקד אוגדה חתר בעצמו פעם אחת למגע.

בהרצאה שנשא תא"ל גיא חזות בכנס לזכר מפקדו בצנחנים, אל"מ דרור ויינברג, הוא סיפר כיצד בסיור שערך בגבול מצרים, פגש מפקד מחלקת שריון שנע בסמוך לגדר ובנשקו אין מחסנית.

כשחקר חזות מדוע אין המ"מ עם נשק טעון במרחב שבו הוא עלול להיתקל באויב (פעילי מחוז סיני של המדינה האסלאמית, למשל). בתשובה, השיב הקצין לחזות, שלא אישרו לו ושכך הורה לו המ"פ. "התווכחת אתו"? שאל חזות. לא, השיב המ"מ. כשבירר חזות את הדברים עם המ"פ קיבל את אותו דקלום, רק שהפעם ההנחיה הגיעה מהמג"ד, והמ"פ מילא את הפקודה, למרות שלא נראתה לו הגיונית.

"בעיני זאת לא היתה משמעת, זו היתה צייתנות. וצייתנות, בעיני, היא התכונה הכי מסוכנת לקצין בצה"ל, הראש הכי קטן שיש".

ההצהרה הזו תמצתה, לדבריו, את חולשת הפיקוד הזוטר של צה"ל. "בעיני זאת לא היתה משמעת, זו היתה צייתנות. וצייתנות, בעיני, היא התכונה הכי מסוכנת לקצין בצה"ל, זה הראש הכי קטן שיש". אין בדברים, הדגיש, בבחינת הרשאה להיות לא-ממושמעים, אלא הבנה שהמפקדים בשטח חייבים להיות כאלה שיוזמים ויודעים לפעול גם מחוץ למסגרת הפקודות, שכן המציאות משתנה והם צריכים לדעת להתאים עצמם אליה.

כשזה הצבא, קשה להאמין שפעולה נועזת של תא"ל, שבחר לחוש ברגליו את הקצה של מנהרת חדירה, תשנה משהו ברוח. ועדיין חייבים לנסות ולשנות. זו, אולי, המשימה העיקרית לפתחו של הרמטכ"ל כוכבי. המלחמה בסוף תגיע, ושם צבא ממושמע אך חסר יוזמה שתגיע מדרגי השטח, לא ינצח.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבדתי ככאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירתתי בצנחנים ועבדתי במשרד ראש הממשלה. יש לי תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריי אני עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,490 מילים
עודכן לפני שעה
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
זאב אלקין (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
הפקרות בחופים ובים המלח:

מי מפריע לפוליטיקאים למשול?

השרים מקטרים על היעדר משילות ועל שומרי הסף שמפריעים להם לעבוד? שני מקרים בשבוע האחרון מוכיחים שבמקרים רבים זה דווקא הפוך ● השר להגנת הסביבה מפיק תשדירים נגד פלסטיק במקום לחוקק, ורשות המים תפקח על מפעלי ים המלח רק כי בית המשפט הכריח אותה

שרים ומקבלי החלטות נוספים במדינת ישראל נוהגים בשנים האחרונות לתרץ מחדלים בעזרת מילת הקסם: משילות.

לטענתם הם מאוד רוצים למשול, אבל שורת גורמים עוינים מונעת מהם לממש את מדיניותם: שומרי הסף, בתי המשפט, הפקידים, ולעתים ארגוני החברה האזרחית, שבתחום איכות הסביבה מוכרים גם בשם הכללי והמאיים "הירוקים".

אז הנה שתי דוגמאות שמגחיכות את הטענה הזו, ומוכיחות שלפעמים המציאות דווקא הפוכה: מתחננים בפני הממשלה שתמשול – אבל היא פשוט מסרבת.

בימים אלה אפשר לשמוע את התשדיר של המשרד להגנת הסביבה, עם גבי עמרני בתפקיד המציל ששומר על הים מפני ערימות הפלסטיק החד פעמי שעם ישראל מביא לחוף. התשדיר משעשע, אולי אפילו אפקטיבי. בסיומו קורא המשרד להגנת הסביבה לציבור, ממש מפציר בו, 'לא מביאים חד פעמי לים'. בקשה בהחלט ראויה.

אבל רגע, למה המשרד להגנת הסביבה צריך לפנות ללב שלנו אם הוא יכול פשוט לחוקק? למה השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, בוחר להתחנן בפני הישראלים לא לזהם את החופים והים בפלסטיק, במקום למשול ולאסור עליהם לעשות את זה?

באיחוד האירופי תיכנס לתוקף בשנים הקרובות שורת חוקים אגרסיביים לאיסור השימוש בפלסטיק חד פעמי, וגם עיריות בישראל כמו אילת והרצליה, מעבירות חוקי עזר שיאסרו להכניס פלסטיק לחופים. אז מה מונע מהשר להגנת הסביבה לעשות משהו בנושא חוץ מתשדיר? בתי המשפט? מבקר המדינה? אולי הירוקים?

מדובר באותו שר שמסרב להחיל את חוק הפיקדון על הבקבוקים המשפחתיים, ובינתיים גם לא מרחיב את חוק השקיות מעבר לרשתות המזון.

לכאורה, יש לכל זה תירוץ מצוין – שנת בחירות, קיפאון, ידה ידה ידה. רק שהקמפיין נגד הפלסטיק בחופים התחיל כבר בקיץ שעבר, חודשים רבים לפני שנקבע שהולכים לבחירות, ובכל זאת דבר לא נעשה בנושא.

במקום למשול, אלקין מעדיף להפיק תשדירים ולבקש מאיתנו לקחת אחריות.

פלסטיק ואשפה על חוף הים (צילום: AP Photo/Thanassis Stavrakis)
פלסטיק ואשפה על חוף הים ביוון (צילום: AP Photo/Thanassis Stavrakis)

אלקין לא לבד

והוא לא לבד: השבוע קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את עתירת "אדם טבע ודין" נגד רשות המים. מדובר בפסק דין משמעותי מאוד, בכל הנוגע למפגש הרגיש שבין סביבה, ממשלה ותעשייה-הון.

אם לתמצת דיון מורכב, אדם טבע ודין דורשת כבר שנים שהמדינה, כלומר רשות המים, תפקח ותגביל את כמויות המים שבהן משתמשים מפעלי ים המלח לצורך הפקת אשלג מהים ההולך ונעלם.

המפעלים בים המלח, כידוע, מזרימים מים דרך תעלה מחלקו הצפוני של ים המלח לחלקו הדרומי, שם ממוקמות בריכות האידוי.

חלקה היחסי של כי"ל בירידת המפלס של הים שנוי במחלוקת – הגרסאות נעות בין 10% ל-30% – אבל בכל מקרה מדובר בפעילות בעלת השלכות מרחיקות לכת: ירידת המפלס מאיצה את היווצרות הבולענים, פוגעת בתשתיות, בתיירות ובפרנסה של היישובים השוכנים בסמוך לחופי ים המלח.

מפעלי ים המלח (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)
מפעלי ים המלח (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)

לאור זאת, באדם טבע ודין טוענים שעל פי חוק המים, השימוש במשאב הטבע הזה צריך להיות מוגדר ברישיון מסודר עם מכסות ברורות ומפוקחות.

אב בית הדין המחוזי בחיפה, השופט רון סוקול, קיבל כאמור את עמדת העמותה. הוא קבע כי במשך שנים רשות המים לא התעניינה בנעשה בים המלח והקציב לה 6 חודשים לקבוע את תנאי הרישיון, שבמסגרתו כי"ל תשתמש במי הים.

אז הנה סיכום האבסורד: ה"ירוקים" מפצירים בזרוע של הממשלה (רשות המים כפופה לשר יובל שטייניץ) למשול ולנהל משאב טבע נדיר, הממשלה מגמגמת ומושכת זמן, עד שבא בית המשפט ומורה לה לעשות זאת.

כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שתשמעו שר מקטר על כל הנודניקים שמפריעים לו למשול ולממש את מדיניותו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 484 מילים
איור (צילום: istockphoto)
istockphoto

מצוקת הדיור בעלי הבתים מתעשרים והשוכרים מתרוששים

השתוללות מחירי הנדל"ן הפכה את בעלי הדירות למיליונרים - והחריפה את מצב השוכרים ● הארגונים החברתיים מציעים שני פתרונות להקטנת הפערים: מעורבות ממשלתית חזקה בשוק הנדל"ן, ומיסוי על ירושות ● חלק מהפוליטיקאים מקדמים את הבנייה הציבורית, אבל אין דבר שיותר מפחיד אותם מלהטיל מס חדש על בוחריהם העשירים ● פרשנות

עוד 1,448 מילים ו-2 תגובות
יאיר לפיד ואביגדור ליברמן ב-2016 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
המהלך שאמור היה לזעזע את כל מערכת הבחירות

בלעדי יש עתיד תכננו לפרוש מכחול-לבן ולחבור אל ליברמן

ימים ספורים לפני סגירת הרשימות, בחודש שעבר, רקמו בכירים ביש עתיד מהלך פוליטי דרמטי: פרישה מכחול-לבן וחבירה אל אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, תחת דגל הרשימה החילונית ● מוביל המהלך היה הלל קוברינסקי, האיש המקורב ביותר ליאיר לפיד ● לפיד עצמו הוא שבלם את המהלך, והוא אומר היום לזמן ישראל: "בחיים לא הייתי שובר הסכם, בטח לא עם גנץ"

פרסום ראשון: בכירים ביש עתיד רקמו מהלך דרמטי בחודש שעבר, לפרוש מרשימת כחול-לבן ולרוץ במשותף עם אביגדור ליברמן וישראל ביתנו תחת הדגל של הרשימה החילונית.

לפי הסקרים שהזמינו הבכירים ביש עתיד, רשימה משותפת של יש עתיד וישראל ביתנו היתה עשויה לזכות בקלפי ב-26-27 מנדטים – יותר מאשר כל מפלגה לחוד. ליברמן, טוענים אותם מקורות, היה בסוד העניין ולא דחה את הרעיון על הסף.

המהלך, שנרקם ימים ספורים לפני תאריך הגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, ב-31 ביולי, אמור היה לזעזע את כל מערכת הבחירות ויכול היה לשנות את מפת המפלגות בישראל.

אלא שהתוכנית טורפדה על ידי יאיר לפיד עצמו, שאמר לחבריו במפלגה: "אני חתמתי על הסכם עם בני גנץ ועם בוגי יעלון ואני לא יכול להפר אותו. זה גם ייראה מאד רע בעיני הציבור".

יאיר לפיד: "אני חתמתי על הסכם עם בני גנץ ועם בוגי יעלון ואני לא יכול להפר אותו. זה גם ייראה מאד רע בעיני הציבור"

מקורות המקורבים לראשי יש עתיד סיפרו לזמן ישראל כי את המהלך כולו בישל הלל קוברינסקי, האיש המקורב ביותר ליאיר לפיד.

הלל קוברינסקי (צילום: Drivenets)
הלל קוברינסקי (צילום: Drivenets)

קוברינסקי, תא"ל במילואים ויזם הייטק, הוא האיש שהביא את לפיד לפוליטיקה בתחילת 2012 והוא זה שעומד מאחורי ההישג הגדול של יש עתיד בבחירות 2013, אז זכתה מפלגתו של לפיד ב-19 מנדטים. קוברינסקי שימש במשך השנים ראש המטה של יש עתיד ויועצו של לפיד כאשר כיהן כשר האוצר, והוא עדיין המוציא והמביא ביש עתיד.

המהלך של קוברינסקי נולד וצבר תאוצה על רקע הקרע בין השותפים בתוך כחול-לבן, אשר לפי  המקורבים הינו עמוק ורציני הרבה יותר ממה שנראה בעין ובשטח. החשדות בין הגורמים השונים עצומים, למרות חיבוקי האחווה על הבמות, ההצהרות בגבול עם עזה והארוחות המשותפות בכל פעם בבית אחר. גם פרשיות ח"כ עומר ינקלביץ, ההדלפות והחפרפרות השונות לא מוסיפות לאמון בין הצדדים.

לפי המקורבים, לפיד ואנשיו יודעים שאין להם סיכוי להקים ממשלה אחרי הבחירות עם הקואליציה במרכז ובשמאל, שנשענת על המפלגות הערביות. הם גם מניחים שבני גנץ יפצל את כחול-לבן וירוץ עם נתניהו אחרי הבחירות. המהלך נועד לטרוף את הקלפים ולהפוך את הפירמידה.

"גנץ לא הולך לשום אופוזיציה", אומר מקור ביש עתיד. "זה ברור לכולם. הוד בצר (ראש המטה של בני גנץ, ש"י) מדבר כמעט בגלוי על האפשרות הזו. אתה שומע איך גנץ מתבטא כלפי נתניהו. אין לו שום חשבונות קודמים אתו. להיפך, נתניהו מינה אותו לתפקיד הרמטכ"ל ונתן לו את השנה הרביעית, והוא יהיה אצלו שר הביטחון".

"התנאי של גנץ יהיה שהוא לא יתמוך בשום חוקי חסינות. זה יהיה מבחינתו מרחיק לכת. חוץ מזה לא תהיה לו שום בעיה", מסכם מקור נוסף בשיחה עם זמן ישראל.

בינתיים, אנשיהם של גנץ ומשה (בוגי) יעלון בכחול-לבן ממשיכים לטעון כי לפיד הורס להם את כל הסיכויים, בגלל ההתעקשות שלו על הסכם הרוטציה לראשות הממשלה, שחתם עם גנץ.

לפני שבועיים דיווחנו כאן על הבכירים שטוענים כי "לפיד עומד בינינו ובין הניצחון בבחירות". אתמול טענו גורמים בכחול-לבן שאיתם שוחחנו כי לפי הסקרים שיש בידיהם, כחול-לבן תקבל עוד שישה מנדטים אם לפיד יוותר על הרוטציה, וכי הלחצים על לפיד ממשיכים ויימשכו עד יום הבחירות עצמו.

יאיר לפיד מסר בתגובה לזמן ישראל: "היו אלף איש שדיברו והעלו אלף רעיונות, יש בלי סוף שמועות, אבל אני בחיים לא הייתי שובר מילה או הסכם, בטח לא עם בני גנץ שאני מאמין לו וחבר שלו".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 499 מילים

עכשיו זה רשמי: המתנחלים מקבלים הכי הרבה כסף

הפריבילגים החדשים דוח מרכז אדווה: ההשקעה הממשלתית לנפש בהתנחלויות מגיעה ל-8,548 שקל לתושב, בתקציבי חינוך, רווחה, תרבות ובריאות ● ב-15 הערים העשירות בישראל הסבסוד נמוך יותר ומסתכם ב-8,291 שקל ● בתחתית הרשימה נמצאים היישובים הערביים, ההתנחלויות החרדיות ועיירות הפיתוח ● הנתונים נאספו במשך 20 שנה

ההתנחלות יקיר בשומרון (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
ההתנחלות יקיר בשומרון

מי שגר בהתנחלויות בשני העשורים שהסתיימו ב-2017, נהנה מהסבסוד הממשלתי הגבוה ביותר לתקציבי חינוך, רווחה, תרבות ובריאות. הכוונה להתנחלויות האידאולוגיות, שמזוהות עם הימין ושאינן חרדיות. כך עולה מדוח מרכז אדוה, שבדק את נתוני האי שוויון בהשקעה הממשלתית ברחבי המדינה.

האוכלוסייה בהתנחלויות אלה הכפילה את עצמה בשני העשורים שנבדקו, אך הן שמרו על המקום הראשון בהשקעה הממשלתית לנפש – 8,548 שקל לכל תושב.

את המקום השני בדירוג ההשקעה הממשלתית תופסות הערים העשירות בישראל, המכונות גם "פורום ה-15", שכל תושב בהן מקבל 8,291 שקל. הכוונה לערים עצמאיות שלא מקבלות מענקי איזון ופיתוח, וחברות בהן בין היתר, ת"א, חיפה, באר שבע, אשדוד, חדרה, חולון, רעננה, כפר סבא ועוד. שיעור הגידול באוכלוסייה של ערים אלה גדל בשני העשורים שנבדקו ב-31%.

"על פני 20 השנים האחרונות אמנם חלו תזוזות במימון הממשלתי של הרשויות , אולם לכל אורך התקופה התקציבים הגבוהים ביותר הופנו להתנחלויות הלא-חרדיות"

אחר כך מדורגות עיירות הפיתוח, עם 7,496 שקל, ובמרחק רב מאחור ממוקמים היישובים הערבים, שמקבלים תקציב של 5,888 שקל לנפש בלבד.

למרות הדירוג הנמוך של הרשויות הערביות, הייתה תקופה אחת שבה הן נהנו מהשקעה נדיבה יחסית. בין 1997 ל-2007, יושמה תכנית חומש לקידום חינוך ערבי, כך שבסך הכל ההשקעה ברשויות שם עלתה ב-45% בעשורים שנבדקו.

ההתנחלויות החרדיות מדורגות בתחתית הרשימה, וההשקעה בהן אף ירדה בחישוב לנפש, אלא שייתכן כי השינוי נובע מהצמיחה המואצת במספר התושבים שם: מ-21 אלף תושבים ב-1997 ל-128 אלף תושבים ב-2017.

הכוונה להתנחלויות עמנואל, בית"ר עלית ומודיעין עלית, שממוקמות קרוב יחסית לקו הירוק ולא צפויות להוות מכשול בפני הסדר מדיני, אם וכאשר יתהווה כזה.

הדוח שמציג את המימון הממשלתי לרשויות מקומיות, מבחין, כאמור, בין ארבע קבוצות יישובים, ובין היתר מנתח את ההשתתפות הממשלתית למימון שירותי חינוך ורווחה, וכן את מענקי האיזון לרשויות עם הכנסות נמוכות במיוחד.

"ב-20 השנים האחרונות חלו תזוזות במימון הממשלתי של הרשויות המקומיות, אולם לכל אורך התקופה התקציבים הגבוהים ביותר הופנו להתנחלויות הלא-חרדיות״, אומר ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של אדוה.

מבט על ההתנחלות עפרה (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)
מבט על ההתנחלות עפרה (צילום: Lior Mizrahi/Flash90)

"גובה ההשתתפות הממשלתית ברשויות גוזר בסופו של דבר את איכות השירותים הניתנים לתושבים. התקציבים העודפים המופנים להתנחלויות הלא-חרדיות משקפים העדפה ממשלתית ברורה והשפעת לובי חזק של חברי כנסת".

הממשלה הגדילה את השקעתה בעיירות הפיתוח רק ב-31%, וזהו שיעור הצמיחה הנמוך ביותר בארץ. עיירות אלה נשענות באופן מסורתי על תעשיות מעוטות טכנולוגיה

עוד מציין הדוח, כי ההתנחלויות הלא חרדיות מקבלות יותר תקציבים מאשר חלק מהיישובים המבוססים ב"פורום ה-15". בסך הכל צמחה ההשתתפות הממשלתית ביישובי הארץ בכ-160% לכ-21 מיליארד שקל בסוף התקופה שנבדקה.

עם זאת, בעיירות הפיתוח גדלה השקעת הממשלה רק ב-31% במהלך העשורים שנבדקו, וזהו שיעור הצמיחה הנמוך ביותר בהשוואה לשאר חלקי הארץ.

עיירות אלה ממוקמות בדרך כלל רחוק מהמרכז ונשענות על תעשיות מעוטות טכנולוגיה. עיירות הפיתוח קלטו עד היום כ-850 אלף עולים מברה"מ לשעבר, הן מדורגות באשכולות חברתיים נמוכים וסובלות מיציבות פיננסית נמוכה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 425 מילים
  • רשידה טליב ממישיגן ואילהן עומאר (מימין) ממינסוטה (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite, File)
    AP Photo/J. Scott Applewhite, File
  • בנימין נתניהו ודונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Manuel Balce Ceneta, File))
    AP Photo/Manuel Balce Ceneta, File)
  • בנימין נתניהו וברק אובמה (צילום: AP Photo/Pablo Martinez Monsivais, File)
    AP Photo/Pablo Martinez Monsivais, File

פרשנות סטירת לחי לאמריקה

למרות הזלזול המופגן של נתניהו, רבים מחברי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב תמכו בעקביות בישראל ● ואז הגיעה פרשת עומאר-טליב ● הרבה אחרי עידן טראמפ ונתניהו, המחוקקים בארה"ב לא יסלחו לישראל על מניעת הביקור ● וההשלכות עלולות להיות מרחיקות לכת

עוד 790 מילים
אהוד ברק נואם בכנס המועצה לשלום וביטחון, ב-13 באוגוסט 2019 (צילום: פלאש90)
פלאש90

חילוקי דעות במחנה הדמוקרטי סביב התוכנית המדינית של ברק

התוכנית המדינית שהציג אהוד ברק בשבוע שעבר, הכוללת סיפוח גושי התנחלויות, מעוררת מחלוקת בקרב שותפיו במחנה הדמוקרטי ● "דברי ברק לא משקפים את עמדת מרצ, רחוק ממנה״ אומר בכיר במרצ ● מנגד, מדגיש מוסי רז, בראיון לזמן ישראל: "אם ברק מבין שהכיבוש הוא הבעיה המרכזית של ישראל, הוא כבר קרוב אליי יותר מ-110 חברי כנסת"

עוד 891 מילים

איילת שקד ומירי רגב בהתנצחות מתמשכת

רגב: "שקד מביכה בראיונות". שקד: "רגב משקרת ומסכסכת" ● רגב ממשיכה להתעקש ש"הקב"ה יחליט מי יהיה ראש הממשלה" ● בכירים ביש עתיד תכננו לפרוש מכחול-לבן ולעבור לליברמן ● יאיר לפיד: "חברי הליכוד כועסים על נתניהו ומתכוונים לנקום בו" ● 37 מרצים במכתב בהול למנדלבליט: "אל תתיר אירועים בהפרדה"

מירי רגב ואיילת שקד (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
מירי רגב ואיילת שקד
עוד 54 עדכונים

המשטרה החזירה את המפגינים לפתח תקווה

המעצרים השערורייתיים בפתח תקווה ביום שישי, החזירו את הברק לעיניים של המפגינים במוצ״ש ● וגם הביאו לשם בפעם הראשונה את אהוד ברק ● אמיר בן-דוד חזר מההפגנה ה-141 בכיכר גורן, שהייתה הפעם מלאה - דווקא בזכות המשטרה שביקשה לדכא אותה

  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • שושקה (אנגלמאייר) ויעל כהן-פארן בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ניצן הורוביץ בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד
  • ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
    יעל לפיד ואמיר בן-דוד

המעצרים השערורייתיים והשרירותיים של תשעה אזרחים בפתח תקווה, רק כי "הפרו את ההנחיות באופן בו צעדו בציר ההליכה של היועץ המשפטי לממשלה לבית הכנסת" (קשה להאמין, אבל זה הניסוח בהודעה שהוציאה המשטרה בעקבות המעצרים בשישי בצהריים), החזירו את הברק לעיניים של מפגיני פתח תקווה. וגם הביאו לכיכר גורן בפתח תקווה בפעם הראשונה את אהוד ברק.

כאלף מפגינים התכנסו הערב (מוצאי שבת) בכיכר. מאות מהם חזרו אליה אחרי היעדרות ארוכה. זו השבת ה-141 שההפגנה הזו נערכת – בלי ספק שיא של התמדה בתולדות המחאה בישראל.

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

היא כבר ידעה עליות ומורדות. היו הפגנות שרק הגרעין המייסד השתתף בהן, היו הפגנות של מאות ושל אלפים. ובימי השיא, כשתיקי החקירה נגד בנימין נתניהו היו במוקד תשומת הלב הציבורית, צעדו עשרות אלפי מפגינים בתל אביב.

בינתיים חזרו ההפגנות לפתח תקווה ומספר המפגינים קטן בהדרגה, כשממוצע הגיל נותר כל הזמן גבוה. זה אחד הנושאים שמעסיקים ומתסכלים את המפגינים לאורך חודשי ההתמדה הארוכים: הצעירים כמעט ולא באים.

האגרסיביות המשטרתית כלפי הגרעין המייסד, מילאה שוב את הכיכר, וצירפה למפגיני פתח תקווה הקבועים גם נציגים חדשים, ממחאת האתיופים וממחאת הנכים, במה שעוד עשוי להתברר כאירוע מכונן, שהצליח לחבר בין קבוצות המחאה השונות שפועלות בנפרד בארץ.

עו"ד סיגלית קסלר, ממייסדות מחאת פתח תקווה ומעצורות שישי בערב, הנחתה את ההפגנה והתקבלה בכבוד השמור לגיבורים. לקול צהלות המפגינים היא חזרה על משפט המפתח שכתבה אתמול בפוסט לזמן ישראל: "ילדתי ארבעה ילדים בלי אפידורל, המשטרה לא יכולה להפחיד אותי".

למעצרים בשישי קדמה הנחיה תמוהה שהוציא ביום רביעי ניצב עמי אשד, מפקד מחוז מרכז של המשטרה. תחת הכותרת "תנאים למחאות בשכונת כפר גנים בפתח תקווה", כתב אשד: "חל איסור לקיים מחאות  ברחובות הסמוכים לביתו של היועמ"ש לממשלה, המחאות תתקיימנה בכיכר גורן. על אף האמור, ניתן לקיים מחאה שקטה של עד חמישה אנשים ברחוב מייזנר פינת בן גוריון".

ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
ההפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

עו"ד קסלר הודיעה למפגינים על הכוונה לעתור השבוע לבג"צ נגד הנחיות המשטרה, שהוצאו לטענת המפגינים ללא סמכות, וחורגות מההנחיות שנקבעו בפסקי דין של בית המשפט העליון שדנו בעתירות קודמות. עו"ד דניאל חקלאי, שדיבר אחרי קסלר, אמר למפגינים: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק".

עו"ד דניאל חקלאי: "התפקיד שלנו לשמור על משטרת ישראל, שלא תהיה משטרה של דיקטטורה אלא משטרה ששומרת על האזרחים ועל שלטון החוק"

אהוד ברק הגיע לכיכר גורן מלווה בניצן הורוביץ, יו"ר המחנה הדמוקרטי, במוסי רז, ערן עציון ופעילים נוספים של המפלגה. ברק פרסם ביום שישי פוסט בפייסבוק שבו כתב, בין השאר, "ארדן, פתח תקווה זה לא אום אל חיראן, לאזרחים מותר להפגין" – הצליח לקומם נגדו מחדש את חברי הכנסת הערבים, ואז נאלץ להתפתל ולהסביר: "באום אל חיראן טוייחה החקירה, לא ניתן שזה יקרה שוב. ניצול אי הבנה לחרחור ריב בין יהודים לערבים – זה לא שותפות. זה המשך שיתוף הפעולה הבזוי עם נתניהו".

אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)
אהוד ברק בהפגנה ה-142 בפתח תקווה (צילום: יעל לפיד ואמיר בן-דוד)

הערב ברק יצא לסיבוב לחיצות ידיים וצילומי סלפי בין המפגינים. "לא באנו לנאום פה", אמר לי הורוביץ, "המפגינים מעדיפים שלהפגנות לא יהיה אופי פוליטי ואנחנו מכבדים את זה. באנו להביע תמיכה".

דקות מאוחר יותר קראו לברק והורוביץ מהבמה ("ראש הממשלה לשעבר ברק פה ואנחנו מבקשים שיעלה ויברך אותנו"), אבל התברר ששניהם כבר עזבו את המקום והמשיכו הלאה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
"בבוקר לח בשנת תרל"ח עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים שטמפפר בא ,וגוטמן בא וזרח ברנט ויואל משה סלומון עם חרב ואבנט........ ליד אומלבס הם חנו........" . ... המשך קריאה

"בבוקר לח בשנת תרל"ח עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים שטמפפר בא ,וגוטמן בא וזרח ברנט ויואל משה סלומון עם חרב ואבנט…….. ליד אומלבס הם חנו…….." . כשהייתי בכיתה ו' בבית ספר "ריאלי הדר" שבחיפה- נורית , המורה הנפלאה למוסיקה – לימדה אותנו למופע סיום השנה את ה"בלדה על יואל משה סלומון"- בהופעה שרנו מגוון שיריי" אנו באנו ": "ראשון לציון מארש" שיר על היקב בזכרון יעקב ועוד ועוד…. שירי חלוצים שלא נס ליחם . אני זוכרת את הסיפורים המרתקים על החלוצים ששורבבו בין שיר לשיר, את הריקודים,אני זוכרת כמעט הכל… אני זוכרת את ההתפעלות הילדותית: לא הבנתי איך הם,החלוצים, הצליחו כנגד כל הסיכויים: קדחת,מלאריה,ביצות ,ועוד הרבה אתגרים. היו במהלך החזרות רגעים שהצטערתי שלא נולדתי אז… בשנות "תרפפו", הצטערתי שפיספסתי את ההזדמנות להיות חלוצה. חלילה אני לא מתלוננת- נולדתי להורים ניצולי שואה שהגיעו לישראל סמוך לפתיחת השערים ,נולדתי לתוך מציאות עם מדינה ,דגל ,לאום,נולדתי למציאות עם ביטחון כלכלי,עם חוויה שאני בבית שלי . לא הייתי צריכה לייבש ביצות 😉 האתגר שלי היה לעשות בגרות,צבא,אוניברסיטה. אומלבס( המקום בו היו יואל משה סלומון וחבריו) היא היום פתח תקווה: עיר שביקרתי בה פעמים ספורות :אחת מהן היא כשחיפשתי ריהוט פלסטיק ל"מרפסת כוס קפה" 🙂 וגם… כשהלכתי להפגין בעד הדימוקרטיה – נגד ההתנהלות השלטונית שמתקיימת כיום. אתמול בערב באומלבס/פתח תקווה קרה משהו שעד עכשיו קשה לי לעכל: מפגינים ,רובם סבים וסבתות , הוכו ונאסרו : אזרחים שומרי חוק, אזרחים שמחו בעד הדימוקטיה- ספגו מכות רצח משוטרי משטרת פתח תקווה. צפיתי בסירטונים,בתמונות וצבטתי את עצמי………… מה פה קורה פה? האם אני מרגישה פייק בטחון? אם הייתי מגיעה אתמול יכולתי להיות אחת מהם… האם הבן שלי יכול לחוש את אותו בטחון שאני הרגשתי בגילו? ובעתיד? האם יוכל לחוש בטחון בעצמו,במדינה?……………… האם ההישגים שאני כישראלית כל כך גאה בהם – האם הם הולכים ומתפיידים? מה שאני כן יודעת- שאני אצא לשמור,להלחם עליהם-לפתח תקווה ולאיפה שצריך…. ואתם????

עוד 489 מילים ו-3 תגובות
ד"ר יעקב רוזנפלד ב-1946 עם חיילי צבא השחרור העממי ששומרים על ביטחונו במהלך מלחמת האזרחים עם הקוומניטנג (צילום: באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה)
באדיבות המכון האוסטרי לחקר סין ודרום-מזרח אסיה
סיפורו של ניצול השואה שהקים את מערכת הרפואה הסינית

"הרופא הענק עם האף הגדול"

ד"ר יעקב רוזנפלד מת ונקבר בישראל מבלי להותיר כאן חותם, אך הוא שינה לעד את פניה של הרפואה הסינית, ושגריר סין עולה לקברו בכל שנה ● "הוא היה רופא וחייל גדול, שהציל חיים רבים במסגרת שירותו בצבא סין" ● בזמן שהסינים משגרים רמזים מאיימים להונג קונג, הם מבקשים להעלות את דמותו על נס, ולהציג פנים אחרות של מדינתם

עוד 815 מילים

מאות הפגינו בפתח תקוה: "נתניהו למעשיהו"

ברק הגיע להפגנה ה-142 בככר גורן: "זו לא דמוקרטיה" ● אמיר אוחנה למפגינים: "הגבלות המשטרה מאוזנות" ● עמיר פרץ: "בהוראה מבלפור מרסקים את הדמוקרטיה" ● איימן עודה תקף את ברק שהישווה את הפגנות פ"ת לאום אל חיראן ● ישראל כץ הכחיש שנתניהו ביטל את נסיעתו לברזיל, וטען שמניעת הכניסה של חברות הקונגרס לא קשורה ללחץ של טראמפ

  • עו"ד דניאל חקלאי בהפגנה היום (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • ברק בהפגנה בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בככר גורן, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
  • מפגינים בפתח תקוה, הערב (צילום: רועי אלימה / פלאש 90)
    רועי אלימה / פלאש 90
עוד 30 עדכונים
סגירה