החות'ים בתימן תקפו שתי מכליות נפט סעודיות במסגרת מבצע צבאי, כך מסר הארגון. בהמשך אישרה סוכנות הידיעות הסעודית כי אחת משתי המכליות עלתה באש לאחר שהותקפה בעת שהפליגה בים האדום.
סוכנות הידיעות הסעודית הרשמית דיווחה, בציטוט גורם ברשות התחבורה הכללית, כי התקיפה גרמה לשרפה בחרטום המכלית אנסליה, אך כל אנשי הצוות בטוחים. הסוכנות לא ציינה מי תקף את כלי השיט.
הרשויות אבטחו את המכלית ואת אנשי צוותה ונקטו צעדים להגנה על הסביבה הימית. הגורם הגדיר את התקיפה כהפרה של החוק הבין־לאומי, לפי הדיווח.
בהודעתם מסרו החות'ים כי תקפו שתי מכליות, אנסליה וליילה, בטענה שכלי השיט הפרו מצור ימי שהטיל הארגון הנתמך בידי איראן על ערב הסעודית בים האדום. לדבריהם, המכליות הותקפו בכמה טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים.
גורם ביטחון ימי מסר מוקדם יותר היום כי אנסליה שידרה קריאת מצוקה בקשר, ודיווחה כי נפגעה מטיל בעת ששהתה בגבולות החיצוניים של נמל ג'יזאן הסעודי בים האדום וכי פרצה בה שרפה.
גם חברת ניהול הסיכונים הימיים הבריטית ואנגארד מסרה כי המכלית אנסליה, המפליגה תחת דגל סעודיה, נפגעה מעצם לא מזוהה בצידה הימני, במרחק של כ־70 מייל ימי, שהם כ־130 קילומטרים, מדרום־מערב לא־שוקייק שבערב הסעודית, בשעה 20:00 לפי שעון גריניץ'.
סוכנות פעולות הסחר הימי של בריטניה מסרה אף היא כי קיבלה דיווח על תקרית באותו אזור. לדבריה, רב־החובל של מכלית דיווח כי כלי השיט נפגע מקליע לא מזוהה שגרם לשרפה, שבה נאבק הצוות. הסוכנות מסרה כי לא דווח על נפגעים או על נזק סביבתי.
לא היה ברור מייד אם הדיווח הבריטי התייחס לאנסליה, אף שהמיקום והפרטים תאמו את הדיווח של ואנגארד.
ואנגארד מסרה כי לפי הדיווחים החות'ים לקחו אחריות לתקיפה, וכן טענו כי פגעו בכלי שיט נוסף, ליילה, אולם לדבריה טענה זו טרם אושרה.
באותה הודעה שבה הודיעו על תקיפת שתי המכליות טענו החות'ים כי אילצו כעשר ספינות לסגת ולשוב על עקבותיהן. רויטרס לא הצליחה לאמת את הטענה באופן מיידי.
חמש מכליות שינו ביום רביעי את מסלולן בים האדום, ושתיים מהן סימנו את תעלת סואץ כיעדן החדש, לאחר שהחות'ים הזהירו כלי שיט להימנע מנמלים סעודיים, כך עולה מנתוני מעקב אחר ספינות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואמנם בלי גולדה ולא ירושלים אך קרה לי סיפור דומה. בסוף שנות התשעים במאה הקודמת הלכתי בדיזנגוף וכשפניתי לשד' בן גוריון נצמד אליי כלב קטן ונחמד. לאן שהלכתי, הלך אחריי. עליתי הביתה, ארבע קומות ברגל, והוא טיפס בקלות ובמיומנות. בדק בכל קומה שאני לא נכנס לאחת הדירות. פתחתי לו את הדלת. הוא נכנס ראשון, בדק את המקום שנראה לו בסדר. הסתכל עליי ולא זז. קראתי לשכנה. היא היתה מנוסה בכלבים. מיד התחילה לצעוק עליי שאני לא בסדר (לא התרגשתי, "עוד באירופה" היא היתה נוירוטית ושתלטנית) ובמקביל נתנה לכלב מים וניסתה למצוא לו גם אוכל במקרר הריק.
לא כל כך ידעתי מה עושים עם כלב בבית, אז הלכתי לישון והשארתי לו איזה שטיחון בתקווה שיבין את הרמז.
בבוקר קמתי מוקדם. ידעתי שצריך "להוציא את הכלב". ירדנו ביחד בדממה ארבע קומות. חצינו את הכביש לשדרה ופנינו לכיכר אתרים. הלכתי חסר אונים מסביב לכיכר תוך שאני שואל את עצמי האם זה מספיק כבר ה"להוציא את הכלב" ואפשר לחזור הביתה. בין הכיכר לשדרה יש ירידה קלה. הגעתי לשדרה והבחנתי שהכלב לא לצידי. הבטתי אחורה, הוא עמד בקצה כיכר אתרים כמו חיכה שאסתכל עליו, נתן בי מבט אחרון והמשיך במסעו דרומה. אני זוכר את המבט שלו שאומר "תודה ושלום" שניה לפני שנעלם.
ברטרוספקטיבה של יותר מעשרים וחמש שנה, הוא נראה לי כמו גרוש טרי המריח מחדש את ריח החופש והחוויות. לא מתעכב יותר מידי בסטוצים מזדמנים. משוטט בדרכים במטרה למצוא מקומות אירוח חדשים עם אוכל טוב יותר, כרית שינה נוחה יותר ויחס הולם.