אסור לישראל לוותר על תכנון אסטרטגי ארוך טווח

שלט בהפגנה בבלפור (צילום: איתי לנדסברג נבו)
איתי לנדסברג נבו
שלט בהפגנה בבלפור

חוקרי מדע המדינה והפוליטיקה הבינ"ל דרזנר, קרבס ושוולר טוענים, כי על ארה"ב "לרדת מהעץ" של אסטרטגיה-רבתי (גיליון מאי/יוני 2020 של כתב העת Foreign Affairs) בעידן הנוכחי, ובמקום זאת לאמץ גישה של מדיניות גמישה, המתאימה עצמה למציאות המשתנה. לכך מספר סיבות, לראייתם:

  1. העולם הופך לעולם א-קוטבי (Non-polar) – להבדיל מעולם חד-קוטבי, דו-קוטבי או רב-קוטבי – עולם בו יש יותר אי-סדר מאשר סדר.
  2. כח צבאי גרידא כבר איננו מפתח להצלחה (השגת הישגים) בזירה הבינ"ל.
  3. הנרטיב והזהות הלאומיים מטושטשים בעידן הנוכחי, מכיוון שאין קונצנזוס בהכרח סביב הערכים הבסיסיים עליהם מושתתת החברה, או שאליהם עליה לשאוף.

כל אלה מקשים על ניסוח וקידום של אסטרטגיה-רבתי – אסטרטגיה ארוכת-טווח, המיועדת להשיג מטרות בטווח הרחוק, ולאו דווקא הנראה לעין ("מתחת לפנס"). כשאינך יודע מהי המטרה ו/או מסכים עליה, כיצד תוכל לשרטט מפה שתוביל אותך אליה?

בשנת 2013 העלה החוקר רוס האריסון בספרו, "Strategic Thinking in 3D: A Guide for National Security, Foreign Policy, and Business Professionals", את השאלה/טענה, כי האתגרים והבעיות של החברה המודרנית הם כה מורכבים, עד כי קשה עד בלתי אפשרי לנסח אסטרטגיה ארוכת טווח ולממש אותה. הריסון ענה על השאלה בעצמו – למרות מורכבות האתגרים, אין זה אומר שיש לוותר על הצורך בגיבוש אסטרטגיה. אחרת, מדובר בהרמת ידיים וויתור מראש.

החוקר רוס הריסון טען כי מורכבות האתגרים והבעיות של החברה המודרנית, מקשה על ניסוח אסטרטגיה ארוכת טווח ומימושה. הוא ענה בעצמו, כי המורכבות אינה אומרת שיש לוותר על הצורך בגיבוש אסטרטגיה

משבר הקורונה הציף והקצין מחלוקות פנימיות בין הציבורים השונים במדינת ישראל. חוסר יציבות פוליטי, בדמות ארבעה סבבי בחירות בתוך כשנתיים, בתוספת משבר עולמי בעל רמת אי-וודאות גבוהה ביותר (לפחות בשלביו הראשונים), חידדו או הובילו להבדלי גישה ומטרות.

מדיניות ממשלתית של אכיפה בררנית כלפי ציבורים שונים בתקופות שונות, קבלת החלטות מהיום למחר (כמה פעמים שמענו "ההחלטה של הקבינט נדחתה למחר/לשבוע הבא" בשנה הזו?), חוסר שקיפות וחוסר במתן דוגמה אישית הובילו לרמת אמון הולכת ופוחתת בקרב ציבורים שונים כלפי מוסדות המדינה, בדגש על מוסדותיה הנבחרים (קרי, הכנסת והממשלה).

הממשלה, הכנסת והמפלגות נמצאות (באופן סדרתי) בתחתית הרשימה של מתן אמון האזרחים/ות במוסדות המדינה במדד הדמוקרטיה הישראלית. עוד נראה, כי תפיסת מהות המדינה ומקומו של שלטון החוק בה אינם ברורים מאליהם עוד.

ערכי המדינה הוכרזו ונכתבו במגילת העצמאות של מדינת ישראל. מאז ועד היום ישנם ויכוחים אין-סופיים על מעמדה המשפטי/מחייב של המגילה. מצד אחד, יש הטוענים, כי מדובר במסמך הצהרתי גרידא, שנבע מן הנסיבות של אותם ימים. מצד שני, יש הטוענים, כי מדובר במסמך שיש להציבו כבסיס לחוקי היסוד של מדינת ישראל, מכיוון שחוקים אלה אמורים להחקק לאורה של מגילת העצמאות והערכים שבה.

אולם בשורה התחתונה, אין ערעור בקרב רוב רובו של הציבור – על גווניו השונים – על הערכים המהותיים הכתובים בה: הקשר ההסטורי והדתי של עם ישראל לארץ ישראל, זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, מקום הציונות בהגשמת הבית הלאומי, ותמיכת אומות העולם במטרה זו (לגיטימציה בינ"ל).

בנוסף ציינה ההכרזה, כי:

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".

הערכים המודגשים כאן נזנחו/שונו ב"חוק הלאום", בגרסתו הנוכחית. כבר בהעברת "חוק הלאום" (חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי) חרגה הכנסת מן הערכים אליהם התחייבה מדינת ישראל מראשית הקמתה. רוב אזרחי/ות ישראל יכולים/ות להסכים על מרבית הנוסח של חוק הלאום (כמגדיר את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי), אך שינוי חלק מהערכים זועק לשמיים (לפחות בהעדר חקיקה מקבילה של ערך השוויון כחוק יסוד).

משבר הקורונה הציף והקצין מחלוקות פנימיות בין הציבורים השונים במדינת ישראל. חוסר יציבות פוליטי, בדמות 4 סבבי בחירות בכשנתיים, בתוספת משבר עולמי בעל רמת אי-וודאות גבוהה חידדו הבדלי גישה ומטרות

מדינת ישראל חזקה וגאה אמורה לזכור את אשר צווינו:

"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים, י', יט').

במיוחד בימים אלה שלפני חג הפסח הבא עלינו לטובה, עלינו לזכור מאין הגענו, וגם, ובעיקר – לאן אנחנו הולכים.

עם כל אי ההסכמות הבוערות בחברה כיום – סביב סוגיות של ימין ושמאל, חרדים-דתיים-חילונים, יהודים וערבים, סוגיות מגדריות, ועוד ועוד – עלינו לזכור כי יש למצוא את המשותף והמחבר בינינו, את מה שניתן להסכים עליו, ולא להקצין את אי ההסכמות.

בחלקן, אי ההסכמות האלו לגיטימיות, במיוחד במדינה יהודית ודמוקרטית. על פוליטיקה אפשר וצריך להתווכח. לשם כך היא נועדה. אך חלקן אמורות היו להיות מוצאות מזמן "מחוץ לגדר":

  • הסתה, כולל מגורמים ממשלתיים, כלפי ציבורים שונים.
  • מיטוט שומרי הסף ושלטון החוק לטובת אינטרסים פוליטיים צרים.
  • פירוק החברה למרכיביה בשיטת "הפרד ומשול" כדי לשמור על הגה השלטון.
  • התנהלות הגובלת/חשודה בפלילים תוך הישארות בתפקיד ציבורי-ממלכתי.

עלינו לשמר את המסגרת הבסיסית עליה מושתתת המדינה, אחרת לא ישאר כלום לאף אחד. מצב של Win-Lose של אוכלוסיה אחת על חשבון אוכלוסיה אחרת ("אויבת"), יביא לכך שלאותה אוכלוסיה, שחושבת שכרגע ידה על העליונה, בסופו של דבר לא ישאר כלום. Win-Lose סופו להגמר ב-Lose-Lose לכולנו.

הנוסחה של "בלוק" ימין אוטומטי, אשר ממשכן את תקציב המדינה לטובת מתן הטבות לאוכלוסיות מסוימות, תסתיים בכך שלאותו ציבור שמשלם מסים לטובת הטבות אלה, כבר לא יהיה כסף לשלם (במיוחד עקב משבר הקורונה, שאת אותותיו הכלכליים נראה בשנים הקרובות).

בהקשר של השסע החרדי-חילוני, למשל, מדובר בנוסחה מתמטית פשוטה – ציבור חרדי הולך וגדל, לעומת ציבור חילוני/מסורתי/דתי-לאומי קטן (באופן יחסי), והמשך התלות במסים לטובת מימון פעילויות כאלה ואחרות, יביא לכך שפשוט לא יהיה כסף להעביר לאותו ציבור. הברז יסגר (אם לא מרצון, אז פשוט מחוסר יכולת. ראו בהקשר זה ניתוח מגמות תעסוקה בקרב הציבור החרדי).

כנ"ל לגבי הצורך ההולך וגובר בשילוב וקידום האוכלוסיה הערבית במשק הישראלי. אם המספרים הכלכליים לא ישתפרו בשנים הקרובות, וכ-50% ממדינת ישראל יורכבו בעתיד הלא רחוק (במונחים של מדינה) מן הציבור החרדי והערבי, פשוט לא יהיה כסף לתמוך בציבורים הללו, אובייקטיבית. מעבר לאי-הסכמות על אסטרטגיה וטקטיקה, מדובר בחשבון פשוט.

הנוסחה של "בלוק" ימין אוטומטי, אשר ממשכן את תקציב המדינה לטובת מתן הטבות לאוכלוסיות מסוימות, תסתיים בכך שלאותו ציבור שמשלם מסים לטובת הטבות אלה, כבר לא יהיה כסף לשלם

על אף כל ההבדלים, כולנו פה ביחד, באותה סירה. הגיע הזמן לשנס מתניים ולהמנע מהכללות – "חרדים", "ערבים", "שמאלנים", "ימנים" וכו' וכו' – ולהסתכל למציאות בעיניים. אם לא נשנה את דרכינו – כחברה וכמדינה – בשנים הקרובות, זה עלול להיות מאוחר מדי. אם לא נסתכל קדימה בראיה אסטרטגית רחבה, ולא פוליטית-מגזרית צרה, כולנו נפסיד. לא ישאר לאף אחד כלום.

האם נהפוך ל"ארץ אוכלת יושביה", שצעיריה בורחים ממנה למקום טוב יותר ברחבי העולם, או שנסכים על מה שאפשר להסכים עליו, גם אם זה לא 100%, ונדאג לכך ש"זה נהנה וזה אינו חסר"? על הממשלה שתוקם לאחר הבחירות הקרובות לכוון לשם. לא לוותר על אסטרטגיה ארוכת טווח, הצופה פני עתיד. כן, גם בעידן כזה של אי-ודאות גוברת. אחרת, אנה פנינו? ההתנהלות הפוליטית-מגזרית הנוכחית איננה בת-קיימא. עלינו לחשב היטב את צעדינו בתחומים שונים – חברתית, כלכלית, ערכית – ולא לחכות להגעה לנקודת אל-חזור.

זהו בדיוק ההבדל בין מדינאות לבין פוליטיקה מפלגתית צרה. ואין לנו – לכולנו – זמן לבזבז. לכו להצביע.

רכז התכנית הבינ"ל בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ומרצה בתכנית. עוסק בתהליכי קבלת החלטות, מדיניות חוץ, אסטרטגיה וסוגיות מדיניות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול…).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,080 מילים
כל הזמן // שבת, 10 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

המחלקה לחקירות שוטרים פתחה בחקירת תקיפתו בהפגנה של חבר הכנסת עופר כסיף

ליברמן על הניסיונות של לפיד להקים ממשלה: "ההצעה לנפתלי בנט הועברה על דעתי; אסור לו להחמיץ את ההזדמנות הזאת" ● מחר יגיע לישראל שר ההגנה האמריקאי, לויד אוסטין, שייפגש במהלך ביקורו עם נתניהו וגנץ

עוד 13 עדכונים

ארץ חומצת אבות

אחרי שנתניהו יירד מהבמה, בדרך הטבע כמובן, ישתרר שקט מבורך. רק אנשי ימין יזחלו החוצה מהריסות הליכוד לטנף על האיש שפרם מפלגה ותפר למידותיו מעור של פוליטיקאים חסרי חוליות.

השבוע קיבל (עוד) מנדט כדי לגמור את העבודה. נקווה שזו שירת הברבור כי באמת מיצינו. אני יודעת שאני כותבת את אותו פוסט כל הזמן, רק מחליפה פסקאות, זה כמו בבדיחה, תסלחו לי, על החיילים שמחליפים ביניהם תחתונים במקום ללבוש נקיים. גם נתניהו ממחזר תחתונים, רק השותף מתחלף. בסיבוב האחרון השאיר אותו חשוף שת.

אחרי שנתניהו יירד מהבמה, בדרך הטבע כמובן, ישתרר שקט מבורך. השבוע קיבל (עוד) מנדט כדי לגמור את העבודה. נקווה שזו שירת הברבור כי באמת מיצינו. אני יודעת שאני כותבת את אותו פוסט כל הזמן, רק מחליפה פסקאות

השבוע ראיתי סרט על רודן, לא חשוב שמות, קווי האופי דומים כאילו נולדו לאותו אב קדמון. תמיד מבעית לראות שליטים מאבדים צלם מתוך הכוח להשחית. גם נתניהו הפך מפוליטיקאי שאפתן למכונת הרס. המפתחות, איך לא, בידיים של סוחרי-דת ציניים, שהתמיכה בו חוזרת אליהם במטבע קשה ועל חשבון הפריפריה, זקנים ועניים.

זה נשמע כמו התחלה של טלנובלה אבל זה משחקי הכס. בלי חמלה. צריך כאן מבול, בחיי, ארץ חמדת אבות הפכה תחתיו לארץ חומצת אבות. 4 מערכות בחירות בשנתיים, האחרונה היתה צריכה להתרחש בעוד 16 שנה(!) אלמלא השליט במנוסה.

ככה הרגיל אותנו, גם לכך שראש ממשלה נאשם בפלילים זה סביר, אבל תובעת במשפטו שבנתה פרגולה בלי אישור היא עבריינית נרדפת, שפוליטיקאים יערקו ממפלגה למפלגה תמורת אתנן, הקטע בו בנט, העוזר הקטן שלו, בא עם סל דרישות שגדולות מסכום המנדטים שקיבל ומסרב להבטיח ליאיר לפיד שלא ילך עם נתניהו, מעיד על הריקבון העמוק שנתניהו השריש במערכת הפוליטית.

הליכוד כבר לא מפלגה אלא עסק משפחתי פרטי מניב, שרים וח"כים הם סטטיסטים בהצגת יחיד, תלמידו של כהנא נבחר לכנסת בעידודו של מי שהלך לפני עמוד תליה בהפגנות נגד יצחק רבין,

נשיא המדינה מעניק לו מנדט להקים ממשלה יום אחרי פתיחת משפטו, כשהמשפט יתנהל 3 פעמים בשבוע כאילו אין מדינה מסובכת לנהל. וכאילו כל זה לא מטריד דיו, אחרי פתיחת משפטו נשא נאום-שטנה נגד מערכת המשפט והאשים אותה בהפיכה שלטונית, מששעבד שוב את מהדורות החדשות על עורכיהן הכנועים לנאומים, שאין בהם דבר מלבד ארס שמצית אש זרה בחסידיו.

הליכוד כבר לא מפלגה אלא עסק משפחתי פרטי מניב, שרים וח"כים הם סטטיסטים בהצגת יחיד, תלמידו של כהנא נבחר לכנסת בעידודו של מי שהלך לפני עמוד תליה בהפגנות נגד יצחק רבין

המדינה נעה תחתיו כמו עץ בסופה, ברצותו יסית נגד ערבים וברצותו – יהפוך עורו ויקרבם למען מטרותיו, אולי גם יקריב. ההמון כבר ילך אחריו. אהבה קנאה שנאה ידידות. הכל בדולר.

המדינה נראית כמו הגיף המפורסם של ג'ון טרבולטה שמסתובב אנה ואנה ולא מבין מה קורה פה. גם נתניהו איבד את כוח-העל שהכל מייחסים לו, רואים עליו את העייפות ואת הפחד והזיעה הקרה. תראו את העיניים המתרוצצות, תנועות הלעיסה בפה קפוץ כשהוא נרגז, זה לא יוסף, כמו ששרה כוורת. זה לא יוסף, זה לא יו-סף. הוא לא יותר מעגל זהב שתוכו קש. הכי מייאש שהתרגלנו לחרא הזה.

אבל אין רע בלי טוב, כי מנסור עבאס מנהיג שנדנד את העץ וכפה על כולנו להתמודד עם השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו. חבל שיאיר לפיד שמסתמן כמבוגר אחראי ושקול לאורך קרוסלת הבחירות (ובלי תעודת בגרות, שחצנים) לא דיבר בגלוי על צירוף המפלגות הערביות. הוא איחר להבין את גודל השעה ונתן לפוליטיקת הכזב לעקוף אותו בסיבוב.

עכשיו נחכה שהנוכל המושחת והטפיל מימינה יפלו לבור שכרו למדינה המעונה הזאת. המקום הזה חולה. כולם יודעים שכל מה שצריך זה שהמלך הרקוב ייעקר משורש ויושלך הצידה. הוא קורא לזה הפיכה אבל אל תשימו לב, הרגלתם אותו לחרבן למדינה על הראש וקשה לו לעשות בסיר כמו כולם.

התחלתי בבדיחה עם זקן ולכן אסיים בפראפרזה על מערכון של אפרים קישון, ממילא מיציתי את ארסנל המילים שיכולתי לכתוב על ראש הממשלה ובעלה וגם המדינה נראית כמו סטנד אפ ניישן.

המדינה נראית כמו הגיף המפורסם של טרבולטה שמסתובב אנה ואנה ולא מבין מה קורה פה. רואים על נתניהו את העייפות ואת הפחד והזיעה הקרה. תראו את העיניים המתרוצצות, את תנועות הלעיסה בפה קפוץ

ובכן, שיחה בין חברים מתגלגלת לחינוך ילדים והמארחים מספרים שהבן שלהם מסרב ללכת לגן. האורחים מציעים להם להיות תקיפים, הילד חייב ללכת לגן.
"אנחנו לא מכריחים", נלחצים ההורים. "נחכה שיסכים בעצמו".
ואז מצטרף לחבורה גבר לא מגולח שסיגר כבוי שמוט בזווית פיו ושואל: "יש'כם אש?"
"בנימין", שואל אותו המארח בהיסוס. "מחר תסכים ללכת לגן?"

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 679 מילים ו-1 תגובות

לפני שבועיים הכריע גוף הסנאט של הסטודנטים באוניברסטית איווה כי אין מקום להעניק ליהודים בקמפוס ייצוג משלהם - מחשש שבחירה בנציג יהודי תהיה הכרזה פוליטית בנוגע למדיניות ישראל בשטחים ● בדרך כלל, ארועים כאלו הופכים מייד לכר פורה למעורבות והפגנות ארגונים חיצוניים ● הפעם הם הצליחו להתווכח על הנושא לבדם ואפילו להגדיר את ההבדל בין אנטישמיות וביקורת על ישראל

עוד 1,265 מילים

בספטמבר 1941 נרצחו בבאבי יאר, בתוך יומיים בלבד, למעלה מ-33 אלף יהודים ● הבמאי סרגיי לוזניצה גדל ליד מקום הטבח שנים אחרי, ולא ידע מה באמת קרה שם ● עם הזמן התבררה לו ההיסטוריה הכל כך בעייתית של רוסיה ואוקראינה ● עכשיו הוא יצר 24 סרטים קצרים על העבר של גיא ילדותו - ועל מחיקתו

עוד 891 מילים

למקרה שפיספסת

החומרים שמהם עשויים מנהיגים

איזו דרך הובילה את ביל קלינטון לנשיאות, מה עשתה אופרה וינפרי אחרי שהורדה בדרגה, וכיצד הפכו ביל גייטס וג'ף בזוס לענקים ● המיליארד היהודי דייוויד רובינשטיין פגש את כולם בתוכנית הטלוויזיה שלו, והפך את הראיונות לספר רב מכר ● בסוף המסע הוא גילה שתשוקה, מיקוד, יושרה, חזון והיכולת ללמוד מטעויות הם החומרים מהם עשוייה מנהיגות

עוד 780 מילים

לאן הולכות המטרות כשהאגם קפוא? או - בזכות בחירות חמישיות

באופן אידאלי אנו חושבים על המוח האנושי כעל מכונת היגיון, אך במציאות בכלל, וזו הפוליטית שלנו בפרט, ברור שיותר מכל דבר אחר – מוח זו מכונה לדפיקה סדרתית של הראש בקיר.

משום מה אנו נוטים לראות במוח שלנו סוג של מחשב, בעוד שמחשב ומוח הן שתי מכונות שונות לגמרי. המוח הוא יצור אבולוציוני שניבנה כמכונה אובססיבית ליצירת מטרות, בעוד שמחשב הוא כלי עזר לבני אדם. איננו מעוניינים שמחשב ייצר לעצמו מטרות, אלא רק שיעזור לנו להשיג את המטרות שלנו.

החל מהקפה של הבוקר ועד להתגייסות למלחמה, מה שמניע אותנו הוא המטרה התורנית, שמשום מה הקפיץ לנו המוח דווקא עכשיו, ואנו חייבים, חייבים, להגשימה. ומה שמעצבן בהמצאה האבולוציונית הזו הוא, שהטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה. או כפי שחז"לנו ניסחו כה יפה "אין אדם עובר מן העולם וחצי תאוותו בידו".

הטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו, המוח, לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה

למעשה, הבעיה הגדולה עם מנגנון המטרות שלנו היא לא שאיננו מגשימים אותן, אלא דווקא אם הצלחנו להגשימן. הגשמת המטרה לא רק מייצרת ריקנות, המחייבת מאמץ מוחי להעלות ולגבש לנו מטרה חדשה, אלא, חמור מכך, היא עלולה לזרוק אותנו מהדרך הכל-כך מוצלחת בה הלכנו – אל ישימון חסר דרך.

דוגמה טובה היא הציווי האלוהי הראשוני של: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". ציווי שבנה מטרה ארוכת טווח, ולאורה אנו חיים כבר אלפי שנים. הבעיה נעוצה כמובן בכך שמטרה ארוכת טווח שכזו לא קיבלה פרמטר תפוגה. כמה זה "מלאו את הארץ"? מיליארד אנשים זה כדור מלא? עשרה מיליארד? מאה מיליארד? ומתי הארץ נחשבת כבושה? כשנכלה את משאביה? את זה הציווי לא ניפק, אך רבים עדיין חיים לאור הציווי הזה רק משום הסיפוק שבהליכה בדרך הסלולה, ולעזאזל התוצאות.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד. כך למבני כוח פוליטיים קיימת נטייה מובנת לשמר מטרות, בפורמלין אם נדרש, מבלי להתחשב במציאות המשתנה.

כך בריטניה משמרת בית מלוכה וטקסים פוליטיים משונים שאבד הכלח על מטרתם, רק כדי להימנע מערעור המערכת. כך המערכת הפוליטית האמריקנית משמרת פחד מיסטי מסוציאליזם וקומוניזם למרות שאיומים אלו כבר חוסלו מזמן, וכך גם אצלנו.

המערכת הפוליטית הישראלית נבנתה סביב מטרה אחת – הקמת בית לאומי ליהודים שנרדפו בעולם. תשובה לבעיה הסופר-בוערת בימים שלאחר השואה. מטרה זו גיבשה תנועה חזקה ודינמית שפעלה ביעילות והצליחה בצורה יוצאת דופן, ובית לאומי אכן הוקם ליהודים, מדינה – היא מדינת ישראל.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות שלנו במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה הרבה יותר – כל המבנה השלטוני יוצר עבור מטרה זו. מבנה שתוכנן לאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מאפשרות של הגעה למוקדי כוח. כך, כדי להימנע מבניית מוקדי כוח ערביים, המבנה של הייצוג לכנסת לא נבנה במתכונת הרגילה של נציגי אזורים, כפי שנהוג בדמוקרטיות אחרות. כך, הדומיננטיות שהוקנתה למשרד הפנים במישור המוניציפלי היא עוד מכשיר שכזה, שלא לדבר על מערכת ניהול הקרקעות שנבנתה בעליל לטובת המטרה הציונית.

כל האנרגיה הציונית הזו לטיפול בעם שלנו אכן צלחה. המטרה הושגה, וכיום, כשמרבית העם היהודי נמצא בישראל, ואלו שלא כאן עושים זאת מבחירה, אפשר להגיד לא רק שהציונות הגשימה את מטרתה המיידית, אלא שהצורך בהגנת היהודים ומדינתם חרג מגבולותינו והפך לקונצנזוס גלובלי במרבית מדינות העולם. אנו השגנו את המטרה מעבר למשוער, ודווקא ההצלחה הזו היא אם המשבר הפוליטי הקשה אותו אנו חווים היום.

אנו תקועים היום עם אוכלוסייה שעיקר עניינה הוא איכות החיים שלה והצלחתה האישית, אך עם מערכת פוליטית לא רלוונטית שמחפשת לשמר את המטרה שהושגה דרך מבט טלסקופי – המחפש, מעצים, ולעיתים אף ממציא איומים על המטרה. כל זאת תוך התעלמות מהנוף החדש של מדינה בה מרבית האוכלוסייה רוצה ושואפת לנורמליות אזרחית.

חוסר הרלוונטיות נמצא בשימור האידאות הפוליטיות, אך יותר מכך הוא נמצא בשימור מבנה הדמוקרטיה שלנו. מבנה בו הנציגים אינם נבחרים ישירות ולא על בסיס גיאוגרפי, מה שמקנה כוח יתר לאוכלוסיות מסוימות (המתנחלים למשל) וכוח חסר לאוכלוסיות אחרות (ערבים למשל).

אלה מבנים השואפים לשמר את עצמם גם במחיר של אובדן רלוונטיות והגעה למשבר, ונראה כי המשבר הפוליטי המתמשך בו אנו נמצאים הוא אכן משבר שכזה. משבר בו הטרמינולוגיה סובבת סביב המטרה הציונית ומי משרת אותה, אך הגרעין שלה הוא רלוונטיות מבנה המשטר לאזרחי המדינה.

חוסר הרלוונטיות של הדיאלוג הפוליטי עתיד להימשך, וכך גם משבר הבחירות בו אנו שרויים, אלא שאגב המשבר המתמשך הזה, מה שאנו עדים לו הוא שינוי זוחל של שיטת הממשל שלנו. שינוי שמגיע בשיטת הסלמי, בפיסת שינוי אחת בכל מערכת בחירות.

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה בהרבה – כל המבנה השלטוני יוצר עבורה. מבנה שמאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מהגעה למוקדי כוח

השינוי החל ברעיון ההזוי לראש ממשלה חליפי וממשיך ברעיון ה"רק לא ביבי", וללא ספק יתחולל גם בסיבוב הנוכחי. סיבוב, שעם או בלי השבעת ממשלה חדשה, יהיה גם הוא ללא ספק קצר, וללא ספק ייצר גם הוא פיסה נוספת של שינוי במבנה השיטה הדמוקרטית שלנו. ורק נותר לקוות ששינויי המבנה שיביא יהיו טובים וחכמים מספיק כדי לבנות לנו אג'נדה שלטונית חדשה, שתוכל להוביל אותנו בדרך טובה יותר מזו בה אנו הולכים היום. ושלא נזדקק לבחירות שישיות לשם כך.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 876 מילים ו-1 תגובות
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אחרי שנים של הכחשה העולם הערבי משנה את גישתו לשואה: בבחריין ובאיחוד האמירויות התקיימו טקסים לזכר ששת המיליונים, וברשתות החברתיות שיתפו גולשים בתחושותיהם ● לאחר שבעונה הראשונה סדרת הריגול האיראנית המצליחה מתחה ביקורת על משרד החוץ של הרפובליקה, עם עליית העונה השנייה של "גנדו" חוששים הצופים מצנזורה של השלטונות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,058 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

המהפכה של תל אביב

הגלובוס הירוק הולך לעיריית תל אביב שמבצעת מהפך תחבורתי חסר תקדים ● הגלובוס השחור מוענק לממשלה בגין עלייה דרמטית במספר המשלוחים החיים ● וטיפ לסוף השבוע: לפני שנגמר האביב והכל יצהיב, צאו אל הנדנדה שמשקיפה על עמק איילון

עוד 598 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
צֶ'רְצִ'יל 80

נאום יום השואה של ראש הממשלה לא היה נאום בחירות ציני. ב"יד ושם" נתניהו סיכם את נצחונו ההיסטורי הגדול במלחמת העולם השלישית כנגד הנגיף הנאצי. מעכשיו, לא רק לווינסטון צ'רצ'יל אלא גם לבנימין נתניהו יש "V Day" משלו. Vaccinations Day.

עוד 1,321 מילים ו-3 תגובות

לא משבר, הזדמנות לפתרון

מערכת הבחירות הנוכחית התאפיינה בלגיטימציה שניתנה למפלגות הערביות, אך מנגד גם התחזק בזירה הציבורית מעמדן של מפלגות ימין רדיקליות ● שיעורי ההצבעה הנמוכים מלמדים על אובדן האמון בדמוקרטיה ● אסור לתת לאיומים במערכת בחירות נוספת להביא לכך שמי שלא זכו לרוב בבחירות ימשיכו לאחוז בהגה השלטון ● דעה

עוד 1,210 מילים

המשטרה: כסיף תקף שוטר; כסיף: מדובר בעבריינים שקרנים

לוין: התנהגות ברוטלית כזו לא ראויה כלפי אף אזרח לא כל שכן ח״כ ● סער: חרפה ● סמוטריץ׳: בלתי מתקבל על הדעת ● פייזר לישראל: אם לא תשלמו על החיסונים תועברו לסוף התור ● גנץ מזהיר את עבאס ובנט מהמו״מ עם נתניהו: ״תקבלו הבטחות ולא ייצא מזה כלום״ ● נתניהו ספד לנסיך פיליפ: ״משרת ציבור יוצא דופן״ ● רגב על השעיית אבישי בן חיים מחדשות 13: השמאל סותם פיות

עוד 47 עדכונים

ארועי יום השואה הוכיחו: לנתניהו אין ממשלה

בחירות חמישיות הן הדבר שהכי מפחיד את חברי הכנסת של הליכוד - הם יצטרכו להתמודד בפריימריז ואולי ימצאו את עצמם בחוץ ● מתוך תקווה קלושה הם נאחזים ברמזים עלומים שמשגר נתניהו ● בישיבת הסיעה אמר כי הוא "מדבר עם שלושה גורמים" ושלח את חברי הליכוד למסע של ספקולציות ● בכיר בליכוד העריך כי לנתניהו יש ערוץ תקשורת עם גדעון סער - רק לא בטוח שזה יעזור לו ● פרשנות

עוד 446 מילים

המאבק על מיקום שדה התעופה השני של ישראל מעלה הילוך ● דוח של האגף לתכנון ופיתוח הכפר במשרד החקלאות קובע נחרצות: מיקום שדה התעופה בעמק יזרעאל יחסל את החקלאות דווקא בשטחים החקלאיים החשובים בארץ ● הפיתוח שם יפגע בביטחון המזון של המדינה ● גידולים כמו חיטה, אפונה ותירס ייאסרו כליל ● ומשקי הלולים והרפתות יספגו מכה קשה ● המאבק של הצפון והדרום נמשך

עוד 715 מילים

אתה חי רק פעמיים

הוא הרג שומר נאצי, ברח מהגטו בזהות בדויה, תפס טרמפ על רכבת של הצבא הגרמני והסתובב בברלין במדים של הנוער ההיטלראי ● לפני שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, הוא עוד הספיק להילחם לצד הכוחות הפולנים ולהצטרף לצבא הבריטי ● ואחרי הכול, הוא הוטבל, נישא לקתולית ושמר שנים את יהדותו בסוד ● סיפורו יוצא הדופן של חיים הירשמן הפך כעת לספר שכתב בנו, ג'ון קאר

עוד 1,797 מילים

התופרת האחרונה של אושוויץ הלכה לעולמה

נשות הנאצים חיכו לשמלות הערב הנפלאות שלהן, ודרשו עוד ועוד ● התור היה ארוך, והגיע לפעמים לחצי שנת המתנה ● הן קיבלו תנאים משופרים במחנה המוות כדי שיוכלו להמשיך ולתפור, וכך שרדו את השואה ● חודשים ספורים לפני יום הולדתה ה-100, נפטרה מסיבוכי קורונה ברטה קוהוט, אחרונת השורדות ממעגל התפירה של אושוויץ

עוד 1,020 מילים

בנט: "אעשה הכל כדי לחלץ את ישראל מהכאוס"

סמוטריץ' פגש את נתניהו וממשיך לפסול את רע"ם ● היועמ"ש לנתניהו וגנץ: "למנות בדחיפות שר משפטים" ● עודה נגד ממשלה בראשות בנט ● הליכוד התלונן במשטרה נגד סדי בן שטרית ● ישראל לבית הדין בהאג: אין לכם סמכות לחקור ● ועדת פרס ישראל הודיעה שפרופ' גולדרייך ראוי לקבל פרס ישראל ביום העצמאות ● בג"ץ מאפשר לשר גלנט להדיר אותו מהפרס למשך חודש

עוד 51 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה