נושא
עיתונות
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

עיתונאי, פוליטיקאי, או גזר גמדי

לא פחות מארבעה ראשי מפלגות המתמודדות בבחירות הקרובות הגיעו משורות העיתונות ● לפיד, מיכאלי, הורוביץ וסער אינם הראשונים לעשות את המעבר מהתקשורת לכנסת, אבל הם עדות למגמה של היחלשות העיתונות כמוקד השפעה, בעיקר במרכז-שמאל ● בצד השני של המפה, לעומת זאת, המגמה הפוכה - עד שלא ממש ברור איפה נגמרת הפוליטיקה של ברדוגו ומתחילה העיתונות של ריקלין ולהיפך

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 896 מילים ו-1 תגובות

ראיון "ישראל היום מבליט כל דבר שנועד להשחיר את המחאה"

ד"ר דורון שולצינר, שחקר את סיקור המחאה החברתית של 2011, הגיע למסקנות עגומות לגבי מחאת בלפור ● "בזמן שחלף המסכות ירדו, והיום לאיש כבר אין אשליות בקשר לישראל היום - והעמודים הראשיים מהדהדים ציוצים של נתניהו ובנו לגבי הפצת מחלות, אלימות, ושמאל קיצוני" ● "אם אתה צורך רק אחד מהעיתונים, אתה חי במציאות שונה לחלוטין מזו שבה אנו חיים"

עוד 2,631 מילים

ראיון הנסיך הארי

הארי אנטן, פרשן הבחירות של CNN, מפגין את יהדותו כמעט בכל הופעה שלו בטלוויזיה ● כמי שגדל בברונקס, אנטן מדבר במבטא ניו-יורקי כבד ונוהג לברך ב"שלום" בסיום הופעותיו התכופות על המסך ● בראיון איתו הוא מדבר על הסיכויים של טראמפ להפתיע ולזכות בקול היהודי, על התגובות למנהג המפורסם שלו, ועל ההבדלים בין הפוליטיקה הישראלית לזו האמריקאית

עוד 1,203 מילים

תקשורת "אנחנו חוטפים מכות מהשוטרים כמו כולם"

על רקע קריאתו של נתניהו לעצור את רביב דרוקר והמעצר האלים של צלם "הארץ", כתבים וצלמים ותיקים מספרים על מעצרים והתנכלויות משטרתיות שחוו במהלך עבודתם ● לדבריהם, התחושה היא שהשוטרים בשטח אינם מתעמרים בעיתונאים באופן מיוחד - הם פשוט לא מבדילים בינם לבין מפגינים, ופוגעים בכולם בלי הבחנה ● אבל כאשר מדובר בחקירות יזומות, זה כבר סיפור אחר ● עוד עולה כי כתבים ערבים וחרדים סובלים מיחס גרוע יותר ● המשטרה בתגובה: "זו כתבה מוטה, שמטרתה להכפיש אותנו. מקרים חריגים נבדקים ומטופלים"

עוד 2,399 מילים

דבר העורכת למען האמת

״זמן ישראל״ הוקם במטרה לחזק את הדמוקרטיה הישראלית ומתוך נאמנות לאמת ולקוראי האתר בלבד ● זהו ניסיון אמיתי ותמים לעשות עיתונות קלאסית - אמינה, מעמיקה, מאתגרת, נטולת פניות או פחד - בכלים חדשניים ● ברוכים הבאים ל״זמן ישראל״

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
39
נשמע נהדר אך האתר והתוכן המצוי בו דומה מאוד לידידתו "הארץ". נאיבי ביותר לומר שזהו ניסיון לייצר "עיתונות קלאסית" אמינה למקור. בעידן הנוכחי, שקיפות העיתון תהה הרבה יותר מוערכת מאשר זריקת ... המשך קריאה

נשמע נהדר אך האתר והתוכן המצוי בו דומה מאוד לידידתו "הארץ".
נאיבי ביותר לומר שזהו ניסיון לייצר "עיתונות קלאסית" אמינה למקור. בעידן הנוכחי, שקיפות העיתון תהה הרבה יותר מוערכת מאשר זריקת ססמאות השייכות לעולם הישן. הרי יודעים אנחנו, כי אין אמת אחת, ואין פרספקטיבה אחת – ועל כן אין "אמינות" או "נאמנות לאמת". אני אכן מברכת את הצורך בעיתונות מעמיקה יותר ופחות מבזקית. אשמח אם תרימו את הדגל ותהיו העיתון הראשון שכותביו חושפים את האג'נדה שלהם.ובכך, מערכת המאזנת בין דעות ימין, שמאל ומה שביניהם. אם תצליחו לייצר מקום שמדבר לקהל רחב של אנשים, שגם מהצד השני יוכלו להיתקל בדעות שונות משלהם בלי לומר "העיתון הזה שמאלני או ימני" ולהעביר הלאה. בהצלחה!

נדהמתי לקרוא שאחד מיעדי האתר הוא לפעול בגין שחיקת מעמדם של שומרי הסף. בכך כבר הגדרתם את עצמכם מראש בצד של הרעים, בצד של אלה שהחליטו לחסל את הדמוקרטיה, לחסל את השלטון של הניבחרים. כיום, ... המשך קריאה

נדהמתי לקרוא שאחד מיעדי האתר הוא לפעול בגין שחיקת מעמדם של שומרי הסף. בכך כבר הגדרתם את עצמכם מראש בצד של הרעים, בצד של אלה שהחליטו לחסל את הדמוקרטיה, לחסל את השלטון של הניבחרים. כיום, יותר מאשר אי פעם, מעמדם של שומרי הסף כמו היועץ המשפטי לממשלה למשל, הוא מעמד של הדיקטטור המשפטי של הממשלה. האיש שעומד בראש המסע לחיסול הדמוקרטיה. מתוך כך עולה שלא רק שאינכם טובים יותר משאר התישקורת, אלא שאתם עוד סרח עודף של אותה תישקורת.

@shay Lempert: האתר בבעלות חברת ״זמני ישראל בע״מ״, הנתמכת על ידי סת׳ קלרמן. אתה יכול לקרוא עוד כאן, בידיעה של ״העין השביעית״: המשך קריאה

@shay Lempert: האתר בבעלות חברת ״זמני ישראל בע״מ״, הנתמכת על ידי סת׳ קלרמן. אתה יכול לקרוא עוד כאן, בידיעה של ״העין השביעית״: https://www.the7eye.org.il/319417

Miri Ayal: בהחלט נושא חשוב. נעשה ככל שביכולתנו לא להזניח אותו. תודה רבה לכל המברכים ... המשך קריאה

Miri Ayal: בהחלט נושא חשוב. נעשה ככל שביכולתנו לא להזניח אותו.

תודה רבה לכל המברכים 🙂

עוד 1,252 מילים ו-39 תגובות

דיוויד הורוויץ, העורך הראשי של קבוצת The Times of Israel, מספר על ההצלחה של האתר באנגלית בשבע השנים מאז שהוקם - והמטרות שהציב ל״זמן ישראל״, אתר האקטואליה העברי החדש של הקבוצה

היום, יותר משבע שנים אחרי שהשקנו את אתר The Times of Israel, אנחנו שבים, במידה רבה, "הביתה".

כש"הטיימס אוף איזראל" עלה לאוויר, בפברואר 2012, שמנו לנו כמטרה להיות ספק תוכן עצמאי, מהיר ואמין של חדשות, פרשנויות ודעות – על ישראל, המזרח התיכון והעולם היהודי – עבור דוברי אנגלית.

רבים מבין קוראי האתר, ניחשנו, יבואו מקרב מאות אלפי תושבי ישראל שאנגלית היא שפת האם שלהם. אבל רוב הקוראים, כך הנחנו, יהיו גולשים מרחבי העולם אשר יש להם זיקה רגשית עמוקה למתרחש בישראל, באזור וביהדות התפוצות, ואשר, קיווינו, יעריכו את הסיקור שהמערכת הירושלמית שלנו תספק להם.

בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר עם יותר מארבעה מיליון קוראים, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים בכל חודש

וכך היה. בתקופה קצרה יחסית, ״הטיימס אוף איזראל״ הפך לאתר חדשות המשרת מיליוני קוראים – ממוצע של יותר מארבעה מיליון, הצורכים כ-25 מיליוני עמודים באתר בכל חודש.

באופן טבעי, הרוב המכריע של קוראי האתר מגיע מחוץ לישראל – יותר מ-50% מהקוראים הם בצפון אמריקה – ובערך שישית מהגלישה באתר היא בתוך ישראל.

האמנתי אז (ואני עדיין מאמין) שהארץ הקטנה הזו שלנו – תוססת ופורחת, אך לנצח מאותגרת ומעוררת מחלוקת – זקוקה לאתר חדשות שיציע עדכונים לכל אדם, בכל מקום, במשך 24 שעות ו-7 ימים בשבוע.

דיוויד הורוiיץ (מימין) עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס
דיוויד הורוויץ (מימין) עם נשיא המדינה דאז שמעון פרס

אתר שיהיה הוגן ועל-מפלגתי בדיווחיו, ויציע מגוון רחב של דעות ותובנות בפלטפורמת הבלוגים פורצת הדרך שלו. ״הטיימס אוף איזראל״ כחלון המשקיף אל נעשה בישראל, עם זכוכית שקופה ככל שמתאפשר לנו.

כפי הנראה, מיליוני הקוראים של ״הטיימס אוף איזראל״ מסכימים עם ההגדרה הזו.

ככל שקהל הגולשים ב״טיימס אוף איזראל״ גדל, הרחבנו את פעילות האתר לשפות נוספות – צרפתית, ערבית ופרסית – עם אותן כוונות, של אספקת מידע אמין לקוראים המתעניינים בישראל אבל לא בהכרח דוברים את שפתה הרשמית.

צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו

היום, אנחנו שמחים להציג את ״זמן ישראל״ – אתר האקטואליה בעברית של קבוצת ״הטיימס אוף איזראל״. חזרנו הביתה.

לא חסר בישראל סיקור חדשותי בעברית. חדשות מתפרצות מופיעות בתוך שניות במספר אתרים, וכל מגזר פוליטי או חברתי בארץ מספק תוכן משלו בכל פלטפורמה אפשרית. יש הרבה עיתונות מצוינת. היקף הסיקור החדשותי בישראל הוא עצום. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית.

במהלך השנים, הוספנו למערכת ״הטיימס אוף איזראל״ יותר עיתונאים, והגענו למסקנה שעם כל הסיקור של ישראל בתקשורת העולמית, המרוכז רובו ככולו ביחסי ישראל והפלסטינים, ועם כל הסיקור המקומי בישראל עצמה, שלא פעם עסוק ברדיפה אחר כותרת ועוד כותרת, חלק נרחב ממה שמתרחש במדינה לא מסוקר דיו ואיננו ידוע מספיק לציבור.

דווקא ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, הוא זה שסיפק כמה מסיפורים החשובים ביותר על תעשיית ההיי-טק של ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ השקיע במשך שנים משאבים בסיקור היחסים המורכבים של יהדות התפוצות עם מדינת ישראל. ״הטיימס אוף איזראל״ תיעד את פעילות הסייבר והפצת הפייק ניוז שמשפיעים עדיין על החברה הישראלית.

דיוויד הורוויץ, משמאל, מופיע בפני ועדת ביקורת המדינה בכנסת בדיון על הונאת האופציות הבינאריות, בינואר 2017. (צילום: Luke Tress / The Times of Israel)
דיוויד הורוויץ, משמאל, מופיע בפני וועדת ביקורת המדינה בכנסת בדיון על הונאת האופציות הבינאריות, בינואר 2017. (צילום: Luke Tress / The Times of Israel)

היה זה ״הטיימס אוף איזראל״ שפירסם כמה מהתחקירים המעמיקים והנרחבים ביותר על מהות האשמות השחיתות כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. וזה היה ״הטיימס אוף איזראל״, באנגלית, שחשף ובסופו של דבר הביא לחקיקה נגד האופציות הבינאריות – תעשיית שחיתות בהיקף של מיליארדי דולרים שפרחה כאן במשך כעשור וגבתה קרבנות רבים מסביב לעולם.

צוות העיתונאים ב״זמן ישראל״, כמו חבריהם במערכת ״הטיימס אוף איזראל״, הם ישראלים החיים בארץ, שאכפת להם מגורל המדינה, ולא לוקחים את קיומה כמובן מאליו.

יש הרבה עיתונות מצוינת בישראל. עם ״זמן ישראל״, אנחנו שואפים לתרום לשיח הציבורי יותר עומק, נחישות וחשיבה מקורית

כדי שישראל תשרוד ותשגשג, היא צריכה לעמוד באתגרים שעומדים בפניה במישור העולמי, להגן על עצמה ולהביס את אויביה. אבל ישראל צריכה גם לקיים את ההבטחה הכפולה, בקיומה כמדינה לעם היהודי וכמדינה דמוקרטית.

השנים הבאות יהיו טעונות במישורים הללו. עיתונות אמינה, עיתונות רצינית, עיתונות עצמאית, עיתונות מעמיקה – תהיה הכרחית יותר מתמיד.

״זמן ישראל״ הוקם על מנת לספק עיתונות כזו בדיוק.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
עוד 590 מילים ו-4 תגובות

על רקע חשש לגירוש מטורקיה, ככל הנראה בחזרה לאיראן, נדא אמין - הבלוגרית האיראנית של Times of Israel - הגישה בקשה להיכנס לישראל ● התגובה של המדינה שלנו הייתה ראויה להערכה

עד לפני חודש בקושי הכרתי את שמה של נדא אמין – עיתונאית ילידת איראן, בלוגרית ופעילת זכויות אדם, שמתחה ביקורת על המשטר בארצה, היגרה לטורקיה ב-2014, וכתבה כתבת פרילאנס אחת ל-Times of Israel בשנה שעברה. מעולם לא פגשתי אותה. מעולם אפילו לא דיברתי איתה.

אבל אז היא יצרה איתנו קשר, וסיפרה לנו שהחיים שלה בסכנה.

נדא כתבה בלוג ב-Times of Israel בפרסית, והכתיבה שלה לאתר חדשות ישראלי, לצד הכתיבה שלה במקומות אחרים, הקשו על חייה בטורקיה.

נדא סיפרה לנו – בכתב, ובקומץ שיחות טלפון קצרות – על הסכנה הנשקפת לחייה. היא תושאלה שוב ושוב על ידי המשטרה הטורקית, ולאחרונה נאמר לה שהיא עומדת בפני גירוש מהמדינה. יתרה מכך: נאמר לה שאם לא תימצא מדינה שתקבל אותה אליה, היא תישלח בחזרה לאיראן, שם עשוי לקרות לה הגרוע מכל.

אמין אמרה שהייתה אמורה להיות לה הגנה מהאו"ם, אבל היא אינה חושבת שזה יצליח לשמור על בטחונה. היא לא כתבה נגד הרשויות בטורקיה, אבל הובהר לה שהביקורת הציבורית שלה על המשטר האיראני, והכתיבה שלה בכלי תקשורת ישראלי, הם מעשים בלתי נסבלים.

במקביל, היא יצרה קשר עם הרשויות בישראל, וביקשה להיכנס למדינה.

Tamar Pileggi
הבלוגרית האיראנית נדא אמין במערכת האתר בירושלים

נדא מדברת מעט אנגלית. מספיק בשביל להגיד לי, בטלפון, "מר הורוויץ, בבקשה תציל אותי".

לאחר איסוף פרטים נוספים עליה, יצרתי קשר עם מספר אנשים – ישראלים ואחרים – שחשבתי שאולי יצליחו לייעץ לי ולעזור לה.

והם עשו זאת. המוכנות לעזור הייתה ראויה לציון. כמעט אף אחד ממי שדיברתי איתו לא אמר לי שאין מה לעשות או שאין לו מה לעשות בנידון.

נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה המנוח הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובה של ישראל. אני נוטה לחשוב שלא.

אני לא יודע מי מהאנשים שפניתי אליהם היווה גורם משמעותי בעניין (ולא הייתי היחיד שפעל לטובתה, ארגון UN Watch פרסם עצומה למענה, ואיגוד העיתונאים כתב ישירות לשר הפנים אריה דרעי).

מה שאני כן יודע, הוא שזמן קצר לאחר ששיתפתי את הפרטים על המקרה של נדא, הרשויות בישראל נכנסו לפעולה. הבדיקות הנדרשות נעשו, כך נראה. ההחלטות שהיו צריכות להתקבל, התקבלו, כך נראה.

בקונסוליה הישראלית באיסטנבול, הקונסול הכללי שי כהן ומנהלת הקונסוליה יפה אוליביצקי, יצרן קשר עם נדא, ויצאו מגדרם כדי לעזור לה. המסמכים אורגנו ונאמר לי שנדא עומדת לקבל אישור לטוס לישראל, עם ויזה מתאימה.

הרגשתי כי משום שישראל, ו-Times of Israel באופן ספציפי, היו חלק מהגורמים לכך שהחיים שלה היו בסכנה, אנחנו מחויבים לנסות ולהבטיח שהיא לא תיפגע. גם מדינת ישראל הרגישה כך, באופן ברור למדי.

נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובת ישראל. אני נוטה לחשוב שלא

העזיבה שלה לא הייתה חלקה לחלוטין. כשהיא הייתה אמורה לטוס לתל אביב בפעם הראשונה, והגיעה לשדה התעופה, התגלה כי חסר לה טופס שהיה אמור להיות מונפק על ידי המשטרה הטורקית. נדא לא קיבלה אישור לטוס בלעדיו.

למרבה הצער, הטלפון הסלולרי שלה היה ללא סוללה באותה נקודה, והיא לא הצליחה לעדכן אותנו. אמין הייתה מתחת לרדאר לכמה שעות, ומישהו במקום כלשהו חיבר הגיעה למסקנה שגויה, והדליף לתקשורת הישראלית כי היא נעצרה.

אמין לא נעצרה, ויומיים לאחר מכן – בשעות הבוקר של יום חמישי – שבה לשדה התעופה, הפעם עם הטופס ביד, והצליחה לעלות לטיסה לתל אביב. עם הכלב שלה, עליי להוסיף, רועה גרמני במשקל 27 ק"ג בשם צ'יקה שהוא אהבת חייה.

ביליתי חלק מיום חמישי עם נדא, והקשבתי לפרטים נוספים מהסיפור שלה.

על פי הסיפור שלה, השנה וחצי האחרונות היו קשות עד מחרידות. היא אומרת כי רשויות הביטחון הטורקיות זימנו אותה לתשאול לא פחות משש פעמים. היא הואשמה בכך שהיא מרגלת, הוצע לה הרבה כסף כדי לעבוד עבור הטורקים, ואיימו עליה בגירוש לאיראן.

"זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?", שאלה את חוקריה. "לא", אמרו לה. "אז למה כל החקירות?". "אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל – ולא אוהבים שאת עובדת עם ישראל"

באחד התשאולים, היא שאלה את חוקריה: "האם זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?"

"לא", אמרו לה.

"אז למה כל החקירות?"

"אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל", הייתה התשובה, "ואנחנו לא אוהבים שאת עובדת עם ישראל".

נדא סיפרה לי כי לאחרונה פרצו לדירה שלה. היא חושבת שצ'יקה הפחיד את מי שנכנס לשם. בשבועות האחרונים היא לא ישנה בבית, היא פחדה מדי.

נאמר לה כי לאחר ה-5 באוגוסט היא תעמוד בפני גירוש, והיא נאבקה בהחלטה הזו בבית המשפט בטורקיה עד אשר ישראל פתחה בפניה את השער.

אני בטוח שיש עוד הרבה חלקים בסיפור שלה, ואין לי מושג איך הוא ימשיך מכאן. אבל בתור עיתונאי שמביע לעתים קרובות ביקורת על מה שקורה כאן, ודואג באשר לכיוון אליו מתקדמת המדינה, אני מרגיש היום די גאה במדינת ישראל.

עוד 704 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה