איך מנצחים את גוש הימין? זאת שאלה שנשאלת כבר מאז 1981 – כלומר, כבר קרוב לארבעים שנה. גם את מנחם בגין וגם את יצחק שמיר היה קשה לנצח וגם את אריק שרון. מכאן שסוד הקסם אינו קשור רק לבנימין נתניהו אלא קודם כל לליכוד.

המפלגה שעמדה ברוב המקרים מול הליכוד היא העבודה, ובמקרים אחרים קדימה. היום העבודה אינה מאיימת על הליכוד. גם אהוד ברק בהרכב החדש שלו אינו מאיים על הליכוד עם ארבעת המנדטים שלו. האבסורד הוא שמפלגתו של אהוד ברק, שהיא בסיכוי לא קטן לא עוברת את אחוז החסימה, ממקדת את הקמפיין שלה נגד… ביבי… כשלביבי כיום – על פי הסקרים – בסביבות 32 מנדטים. פי 8. ולא רק שהיחס הוא פי 8, אלא שהסיכוי שמפלגתו של ברק תחצה 10 מנדטים בקמפיין שהיא מציגה כיום הוא בערך כמו הסיכוי שהירח ייעלם, והסיכוי שמפלגתו של ברק תחצה את ה-20 מנדטים שקולה לסיכוי שהשמש תיעלם.

אלא אם ברק יפעל בניגוד לאופיו ולאופיים של שותפיו, ויצטנע, ויבין שהקרב שלו הוא קרב תחתית בשלב ראשון.

מה שמדהים זה, שלמרות ארבעת המנדטים, מפנטזים במפלגת "ישראל דמוקרטית" שהם בקרב על השלטון. אולי בגלל בכירותם של המועמדים. אולי זאת הסיבה שאנחנו רואים קמפיין שכבר היה – אבל מה, לצערנו, בתנאים אחרים, ביחסי כוחות אחרים. אין כמו לחזור לימים ההם, זה משהו כמו הסקס האחרון.

כך – כבר לפני לא מעט שנים – מרצ חיסלה את עצמה כמפלגה בגודל סביר (10-12 מנדטים) והפכה למשהו שחי על הגדר, רק מפני שמנהיגיה ראו את עצמם כמתמודדים בקרב על השלטון ועסקו המון בתחלואות השלטון של הליכוד, למרות שהסתובבו עם 5 או 4 מנדטים. זה היה מגוחך.

מפלגות פוליטיות דומות לקבוצות כדורגל. כשהקרב הוא קרב תחתית – תכנון המשחק הוא אחר מאשר הקרב על האליפות. כך בכדורגל וכך במערכת בחירות פוליטיות. בכדורגל המאמנים שנאבקים בירידה לליגה נמוכה יותר מבטיחים לעצמם במשחק נתון רק נקודה, על ידי שאיבה של תיקו אם הקבוצה שממול היא קבוצה חזקה ובעלת עליונות. כך בפוליטיקה. לא בונקר כמו בכדורגל – אבל אסטרטגיה של בידול. כלומר, הצגת אלמנט ייחודי לאותה המפלגה שנאבקת על חייה. אלמנט שיכול למשוך אליו מצביעים ולהביא לכך שמפלגה כזאת תעלה בסקרים ל-6 או אפילו 7 מנדטים.

רק אם "ישראל דמוקרטית" תעלה ל-6 או 7 מנדטים היא תוכל לעשות חבירות "מועילות" , שכן, החבירה היחידה המועילה היא כאשר אהוד ברק מספר אחד ונציגי המפלגה החוברת בהמשך הרשימה. מספרי 2 לא נספרים. מישהו יודע מיהו מספר 2 בליכוד? או במרצ?

איך עושים זאת? עושים זאת על ידי יצירת אג'נדה ייחודית. היא יכולה להיות בתחום האסטרטגי-מדיני ואפילו צבאי, ובעצם רק שם היא יכולה לחיות – לעבור – וליצור כוח. התקפות על ביבי ייתפסו כנביחות של כלב פודל על זאב .

אם נהיה קונקרטיים: אהוד ברק בחבירה עם מפלגת העבודה כשהוא מספר 1 – יכול להתקדם ל15-16 מנדטים, שמהם הוא יכול להמשיך לנתר עם אורלי לוי ולעבור מעל 20 (אני יודע שאם מחברים את מה שיש להם היום בסקרים זה מסתיים בחצי – אבל דינאמיקת החיבורים היא המהות שמקפיצה את המספרים האלה). עם 4 מנדטים הוא לא יהיה מספר 1 בחבירה עם העבודה. חבירה כזאת היא חסרת ערך.

בשלב השני, החיבור עם אורלי לוי הוא בנשמת אפן של "ישראל דמוקרטית" או העבודה – שכן לוי יכולה להפיק עבורם קמפיין חברתי שאין להם.

מכאן הקרב על השלטון נפתח. (חיבור – "ישראל דמוקרטית"-עבודה-אורלי לוי כשברק ראשון), ומכאן הקרב על השלטון הופך להיות צמוד – וצריך לדעת לעשות אותו. במצב הזה, אם יקרה, כחול-לבן תתכווץ משמעותית ואולי תהיה בסביבות 10 מנדטים.

למזלה של כחול-לבן, כיום אין ל"ישראל דמוקרטית" את הכלים לעשות זאת. היא עטופה באנשים שחוזרים על השגיאות שברק עשה כשנפל בפעם האחרונה ב-2009, רק משום שלא הבין שהוא לא בקרב על השלטון כשהוא לא מגיע לסביבות 20 מנדטים בסקרים. הוא לא למד שאם הוא מתחת למספר הזה – עדיף שידאג לקיומו הפוליטי כדי שלא ייעלם.

ציפי לבני ב-2013 עמדה להיעלם עם מפלגת התנועה. רק כאשר הבינה שהיא בקרב על חייה הפוליטיים הורידה הילוך ועברה לקמפיין שכולו מדיני. כך היא הצליחה לגרוף 6 מנדטים. 6 מנדטים שאיפשרו לה, יחד עם יצחק הרצוג ממפלגת העבודה, לעלות ל-24 ב-2015.

ככה עובדים.

אני יודע שהאסטרטגים בכל מקום יודעים יותר טוב. בעיקר כשלידם עומדים פוליטיקאים חדשים שעדיין לא מבינים כל כך איפה הם חיים, ובטוחים שהם כן מבינים, עד המכה שמגיעה על ראשם ולא על הכנף.

שיהיה לבריאות.

הניחוש שלי? "ישראל דמוקרטית" לא תצליח לעלות ל-6 מנדטים, ואהוד ברק יעשה נכון אם יפרוש באמתלה כלשהיא. לפחות שישמור על עצמו כשופר כנגד הימין. זה יותר חשוב מהסתובבות חסרת שחר בכנסת.

לסיכום: אם ברק מצליח להבין שהוא חייב עכשיו לעלות ל-6 כדי לעשות חבירה נכונה – אז הכל פתוח ואלוהים גדול. הוא יצליח לעלות ל-6 רק אם יתמקד בנושא מוגדר – כמו האסטרטגי (כולל איראן, טראמפ והפלסטינים) – יש מצב. הוא חייב לעשות זאת תוך שבוע מהיום.

זה לא קל, אבל כבר קרה גם ב-2009 וגם ב-1999.

ד"ר חיים אסא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת יצחק רבין. יו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

חיים אסא היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין. יו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

הידעתם שעד היום מצטטים קטעים מדברי ההספד של משה דיין על רועי רוטברג שנהרג עם עוד שלושה צעירים בהתקפת פידאיון על נחל עוז? שאלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן נכנס לתפקידו רק 4 חודשים לפני המלחמה? שהאירוע במסיבת הטבע ברעים היה הטבח הגדול ביותר בתולדות המדינה?
הא'-ב' של מונחי המלחמה בעזה, המשך.

ל'

ליבשטיין אופיר – ראש המועצה האזורית שער הנגב שנרצח בשבת השחורה. התגורר בכפר עזה.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973 מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר עזר לסיים את הקרבות בין ישראל לבין מצרים וסוריה. הפסקת האש יצרה את הבסיס להסכם השלום ההיסטורי בין קהיר וירושלים, שהוביל ליצירת יציבות יחסית באזור תחת מטריית ההגמוניה האמריקאית.

הצלחתו של הדיפלומט האמריקאי המיתולוגי שיקפה אסטרטגיה של צעדים הדרגתיים, בניגוד לשאיפה למפץ מדיני שיפתור את כל הבעיות. המטרה המרכזית של ד"ר קיסינג'ר הייתה להסיר את מצרים ממחנה הקונפליקט הערבי עם ישראל, וכמו במקרה של צרפת לאחר המלחמות הנפוליאוניות – לשלב אותה בסדר אזורי חדש, ובו בזמן לבודד את מדינות ערב הרדיקליות שנתמכו על ידי ברית המועצות.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

אזרחי ישראל,

"ישראל לפני הכל" זו לא רק סיסמה בקמפיין בחירות אלא עיקרון שהנחה אותי לאורך השירות הצבאי ומנחה אותי כל העת גם בחיים הציבוריים.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).