איך מנצחים את גוש הימין? זאת שאלה שנשאלת כבר מאז 1981 – כלומר, כבר קרוב לארבעים שנה. גם את מנחם בגין וגם את יצחק שמיר היה קשה לנצח וגם את אריק שרון. מכאן שסוד הקסם אינו קשור רק לבנימין נתניהו אלא קודם כל לליכוד.

המפלגה שעמדה ברוב המקרים מול הליכוד היא העבודה, ובמקרים אחרים קדימה. היום העבודה אינה מאיימת על הליכוד. גם אהוד ברק בהרכב החדש שלו אינו מאיים על הליכוד עם ארבעת המנדטים שלו. האבסורד הוא שמפלגתו של אהוד ברק, שהיא בסיכוי לא קטן לא עוברת את אחוז החסימה, ממקדת את הקמפיין שלה נגד… ביבי… כשלביבי כיום – על פי הסקרים – בסביבות 32 מנדטים. פי 8. ולא רק שהיחס הוא פי 8, אלא שהסיכוי שמפלגתו של ברק תחצה 10 מנדטים בקמפיין שהיא מציגה כיום הוא בערך כמו הסיכוי שהירח ייעלם, והסיכוי שמפלגתו של ברק תחצה את ה-20 מנדטים שקולה לסיכוי שהשמש תיעלם.

אלא אם ברק יפעל בניגוד לאופיו ולאופיים של שותפיו, ויצטנע, ויבין שהקרב שלו הוא קרב תחתית בשלב ראשון.

מה שמדהים זה, שלמרות ארבעת המנדטים, מפנטזים במפלגת "ישראל דמוקרטית" שהם בקרב על השלטון. אולי בגלל בכירותם של המועמדים. אולי זאת הסיבה שאנחנו רואים קמפיין שכבר היה – אבל מה, לצערנו, בתנאים אחרים, ביחסי כוחות אחרים. אין כמו לחזור לימים ההם, זה משהו כמו הסקס האחרון.

כך – כבר לפני לא מעט שנים – מרצ חיסלה את עצמה כמפלגה בגודל סביר (10-12 מנדטים) והפכה למשהו שחי על הגדר, רק מפני שמנהיגיה ראו את עצמם כמתמודדים בקרב על השלטון ועסקו המון בתחלואות השלטון של הליכוד, למרות שהסתובבו עם 5 או 4 מנדטים. זה היה מגוחך.

מפלגות פוליטיות דומות לקבוצות כדורגל. כשהקרב הוא קרב תחתית – תכנון המשחק הוא אחר מאשר הקרב על האליפות. כך בכדורגל וכך במערכת בחירות פוליטיות. בכדורגל המאמנים שנאבקים בירידה לליגה נמוכה יותר מבטיחים לעצמם במשחק נתון רק נקודה, על ידי שאיבה של תיקו אם הקבוצה שממול היא קבוצה חזקה ובעלת עליונות. כך בפוליטיקה. לא בונקר כמו בכדורגל – אבל אסטרטגיה של בידול. כלומר, הצגת אלמנט ייחודי לאותה המפלגה שנאבקת על חייה. אלמנט שיכול למשוך אליו מצביעים ולהביא לכך שמפלגה כזאת תעלה בסקרים ל-6 או אפילו 7 מנדטים.

רק אם "ישראל דמוקרטית" תעלה ל-6 או 7 מנדטים היא תוכל לעשות חבירות "מועילות" , שכן, החבירה היחידה המועילה היא כאשר אהוד ברק מספר אחד ונציגי המפלגה החוברת בהמשך הרשימה. מספרי 2 לא נספרים. מישהו יודע מיהו מספר 2 בליכוד? או במרצ?

איך עושים זאת? עושים זאת על ידי יצירת אג'נדה ייחודית. היא יכולה להיות בתחום האסטרטגי-מדיני ואפילו צבאי, ובעצם רק שם היא יכולה לחיות – לעבור – וליצור כוח. התקפות על ביבי ייתפסו כנביחות של כלב פודל על זאב .

אם נהיה קונקרטיים: אהוד ברק בחבירה עם מפלגת העבודה כשהוא מספר 1 – יכול להתקדם ל15-16 מנדטים, שמהם הוא יכול להמשיך לנתר עם אורלי לוי ולעבור מעל 20 (אני יודע שאם מחברים את מה שיש להם היום בסקרים זה מסתיים בחצי – אבל דינאמיקת החיבורים היא המהות שמקפיצה את המספרים האלה). עם 4 מנדטים הוא לא יהיה מספר 1 בחבירה עם העבודה. חבירה כזאת היא חסרת ערך.

בשלב השני, החיבור עם אורלי לוי הוא בנשמת אפן של "ישראל דמוקרטית" או העבודה – שכן לוי יכולה להפיק עבורם קמפיין חברתי שאין להם.

מכאן הקרב על השלטון נפתח. (חיבור – "ישראל דמוקרטית"-עבודה-אורלי לוי כשברק ראשון), ומכאן הקרב על השלטון הופך להיות צמוד – וצריך לדעת לעשות אותו. במצב הזה, אם יקרה, כחול-לבן תתכווץ משמעותית ואולי תהיה בסביבות 10 מנדטים.

למזלה של כחול-לבן, כיום אין ל"ישראל דמוקרטית" את הכלים לעשות זאת. היא עטופה באנשים שחוזרים על השגיאות שברק עשה כשנפל בפעם האחרונה ב-2009, רק משום שלא הבין שהוא לא בקרב על השלטון כשהוא לא מגיע לסביבות 20 מנדטים בסקרים. הוא לא למד שאם הוא מתחת למספר הזה – עדיף שידאג לקיומו הפוליטי כדי שלא ייעלם.

ציפי לבני ב-2013 עמדה להיעלם עם מפלגת התנועה. רק כאשר הבינה שהיא בקרב על חייה הפוליטיים הורידה הילוך ועברה לקמפיין שכולו מדיני. כך היא הצליחה לגרוף 6 מנדטים. 6 מנדטים שאיפשרו לה, יחד עם יצחק הרצוג ממפלגת העבודה, לעלות ל-24 ב-2015.

ככה עובדים.

אני יודע שהאסטרטגים בכל מקום יודעים יותר טוב. בעיקר כשלידם עומדים פוליטיקאים חדשים שעדיין לא מבינים כל כך איפה הם חיים, ובטוחים שהם כן מבינים, עד המכה שמגיעה על ראשם ולא על הכנף.

שיהיה לבריאות.

הניחוש שלי? "ישראל דמוקרטית" לא תצליח לעלות ל-6 מנדטים, ואהוד ברק יעשה נכון אם יפרוש באמתלה כלשהיא. לפחות שישמור על עצמו כשופר כנגד הימין. זה יותר חשוב מהסתובבות חסרת שחר בכנסת.

לסיכום: אם ברק מצליח להבין שהוא חייב עכשיו לעלות ל-6 כדי לעשות חבירה נכונה – אז הכל פתוח ואלוהים גדול. הוא יצליח לעלות ל-6 רק אם יתמקד בנושא מוגדר – כמו האסטרטגי (כולל איראן, טראמפ והפלסטינים) – יש מצב. הוא חייב לעשות זאת תוך שבוע מהיום.

זה לא קל, אבל כבר קרה גם ב-2009 וגם ב-1999.

ד"ר חיים אסא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת יצחק רבין. יו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

בשנות התשעים המוקדמות ראיתי את הסרט "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של ביל מארי בתפקיד שדר הטלוויזיה פיל קונורס, שנשלח לקריין ב"יום המרמיטה" בעיירה קטנה שכוחת-אל, מלווה במפיקה אנדי מקדואל היפה. פיל העיתונאי נקלע ללולאת-זמן, כשהוא מוצא עצמו מתעורר כל בוקר מחדש לאותו יום – "יום המרמיטה", ומתחיל כל בוקר את אותו יום מחדש.

פיל העיתונאי הוא האדם היחיד המודע לכך שהיום חוזר על עצמו, בעוד כל השאר אינם מודעים לכך שהיום בו הם נמצאים כבר היה והתרחש – אתמול, שלשום, ואין-ספור פעמים נוספות לפניהם.

בימי חול המועד הללו מתבקש איזה טקסט שבכוחו לרומם את הנפש למרות צוק העתים. ספרה החדש הקטן והיפה של חוה אלברשטיין "סמטת כנען", נראה לי כמעיין מים חיים.

סגולותיה המוכרות של חוה כזמרת וכמרואיינת ניכרות גם בכתיבתה: החוכמה, הצלילות, בהירות הביטוי, ההומור הדק, המעודן, כישרון הניסוח וכן גם הצירוף הנהדר של עומק ופשטות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.