ישיבת הממשלה בראשות ראש הממשלה יצחק רבין ב-30 באוגוסט 1993, שבה הוצגה לראשונה טיוטת הסכמי אוסלו (צילום: צביקה ישראלי/לע"מ)
בדיוק היום לפני 30 שנה, ב-30 באוגוסט 1993, נערכה ישיבת הממשלה ההיסטורית שבה הציג ראש הממשלה יצחק רבין את הסכם אוסלו המתגבש. בסופה של הישיבה אישרו חברי הממשלה "טיוטת הצהרת עקרונות משותפת עם הפלסטינים" לקראת החתימה על ההסכם, שנקבעה ל-13 בספטמבר באותה שנה.
על פי החוק, במלאת 30 שנה לדיונים, פורסם פרוטוקול הישיבה (שחלקים ממנו נותרו מצונזרים, מטעמי ביטחון). פרסום הפרוטוקול כבר מעורר ויכוחים, שיתפשטו בימים הקרובים ברחבי הרשתות החברתיות, בין מי שמסתובבים מאז בתחושה של החמצה היסטורית לבין מי שלא יחמיצו הזדמנות לנגח את "פושעי אוסלו".
תחזית: אף אחד לא ישנה את דעתו בעקבות הוויכוחים הללו, כל אחד ימצא בפרוטוקולים חיזוק לדעה שהוא החזיק בה גם קודם לכן, וכל מה שנאמר שם יעורר געגוע או סלידה – שבאופן מפתיע, אינן מנותקות גם מהתחושות ביחס לוויכוחים שקורעים את החברה הישראלית היום.
איש לא ישנה את דעתו, כל אחד ימצא בפרוטוקולים חיזוק לדעה שהחזיק בה קודם, וכל מה שנאמר שם יעורר געגוע או סלידה
כך, לדוגמה, נשמע אז הדיון שהתנהל סביב שולחן הממשלה ביחס להפגנות נגד ההסכם המתגבש.
חיים רמון, שהיה אז שר הבריאות, העלה את הנושא לדיון וביקש "להקפיד על כך שלא זו בלבד שזכותם (של המתנגדים להסכם) להפגין וזכותם לנקוט בכל האמצעים הלגיטימיים, אלא שהממשלה תבטיח את זכות זו".
ראש הממשלה רבין היה מסויג יותר ואמר "לא צריך להגזים" ורמון השיב לו "אני מציע להגזים, מכיוון שזה קרב על הדמוקרטיה – ובדמוקרטיה צריך לאפשר לאזרח להפגין באמצעים לגיטימיים והשלטון צריך לאפשר לו לעשות זאת".
רבין התעקש: "אבל לא הטרדות בלתי פוסקות. הבעיה היא מה זה אמצעים לגיטימיים".
התשובה על השאלה מהם אמצעים בלתי לגיטימיים התקבלה בארבעה בנובמבר 1995.