צריך להגיד בקול את מה שנרמז, נלחש או אפילו נאמר בגלוי – על ידי שרי הממשלה, אנשי ביטחון ואנשי תקשורת: בנימין נתניהו החליט לא להשיב את החטופים, כי שלמות ממשלתו חשובה לו מהשבתם.
ההחלטה הזו היא לא מהיום – היא מהיום הראשון של המלחמה, כשדחה עסקה להשבת כולם תמורת אי פלישה לעזה, והוא פועל מאז במלוא המרץ לאי השבתם. זו ההחלטה והוא פועל להגשמתה בכל המישורים: הציבורי, הפוליטי, הצבאי.
דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.
הצעת חוק הממתינה עדיין בכנסת מבטיחה להכניס יותר חרדים להשכלה גבוהה. יוזמיה מציגים אותה כפריצת דרך לשוויון הזדמנויות. אך הנוסח המתגבש לקראת הקריאות האחרונות עושה דבר רחב בהרבה מפתיחת דלת: הוא משנה את טיבו של המרחב שמאחוריה.
הצעת החוק עברה קריאה ראשונה במאי האחרון ומעוצבת כעת בוועדת החינוך לקראת הקריאות השנייה והשלישית. בינואר הגישה יוזמת ההצעה נוסח שהיה מרחיב את ההפרדה המגדרית מעבר לכיתות הלימוד ובכלל זאת לקפיטריות, לספריות ולמעבדות.
שגית אלקובי פישמן היא דוקטורנטית בחוג לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן; חוקרת את האופנים בהם מתפתחים נרטיבים בסביבות שיתופיות ודיגיטליות והשלכותיהם על זהויות קולקטיביות מתהוות, בדגש על אירועים בעלי השפעה גלובלית.
הנשמה מלאכותית בבג"ץ
לפני שהוסמכתי ללשכת עורכי הדין בישראל והתחלתי את הקריירה המשפטית שלי בארץ כעורכת דין בהייטק, הצטרפתי למפלגת מרצ.
להצטרפות למפלגה יש קווי דמיון מסוימים לחתימה על חוזה: מועמדים פוטנציאליים מתבקשים לקרוא את חוקת המפלגה כדי להבין את האידאולוגיה שלה, את הזכויות והחובות המוגדרות, ואת הנהלים שנועדו להבטיח דמוקרטיה פנימית.
עפרה קפלן היא אישה חרדית, תושבת הצפון. ילדות בדרום אפריקה של האפרטהייד, רקע אקדמי (כלכלה והיסטוריה, אוניברסיטת קיימברידג', אנגליה) וניסיון כעורכת דין מסחרית מעניקים לה פרספקטיבה ייחודית. עפרה מועמדת להיות מזכ"לית משותפת במפלגה הפוליטית "כל אזרחיה".
הדיון הציבורי על חוסן בישראל נוטה לעיתים להתמקד כמעט באופן בלעדי בטיפול נפשי. כאשר יישובי הצפון מצויים כבר זמן רב בתקופה של מתיחות ביטחונית, התגובה המיידית היא לרוב הרחבת מערכי טיפול, פתיחת קווי סיוע והגדלת מספר המטפלים בשטח.
טיפול נפשי הוא כמובן חיוני. הוא מאפשר לאנשים להתמודד עם טראומה, עם חרדה ועם אובדן. אך אם אנחנו רוצים להבין באמת מהו חוסן אזרחי עלינו להרחיב את המבט.
יפתח בנבנישתי הוא מנכ"ל עמותת מרכז משאבים (מיסודו של פרופ' מולי להד) בקרית שמונה, הארגון המוביל בארץ בטיפול בתחום הטראומה והחוסן.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם





























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ד"ר ענתי היקרה – הסיפור כולו הוא כסף – ובבסיסו פרנסה. לפחות חצי מליון איש ממשיכים וימשיכו להצביע לראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו משום שהם או קרובי משפחתם מדרגה ראשונה מתפרנסים מהשלטון – הם מועסקים על ידו באופן ישיר (משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, השלטון המקומי, חברות השלטון המקומי) או עקיף – מכרזים ועסקאות עם הממשלה ועם השלטון המקומי. גם בצד השני – מחאה או הימנעות מהשתתפות במחאה הסיפור הוא כסף-פרנסה. בשבועות האחרונים אני משוחח עם שני אנשים, שניהם בעלי מקצועות חופשיים, שניהם מקבלים עבודות וחוזים מטעם הממשלה וגופיה או השלטון המקומי וגופיו. שניהם אמרו לי במפורש – אנחנו הפגנו כל שבוע נגד המהפכה המשטרית. בחודשים האחרונים אנחנו פוחדים, מספיק שיצלמו אותנו בהפגנה, יתייגו אותנו כמתנגדי משטר, והלך עלינו מבחינת הפרנסה. נפסיק לקבל עבודות. ארגון המחבלים של שקרניהו הוא נקמן, ויש לו זכרון קצר וגם ארוך.
ד"ר שידלובסקי, גם עם דרור אידר לא היית מדבר.
אין שום הבדל בינך ובין אותם מרצים מ"בצלאל" שהחרימו את דרור אידר.
דקלומיך כדקלומיהם.
הגותך כהגותם.
הפרצוף האמיתי של השמאל.
דרור אידר מסכם את חוויותיו כמרצה לספרות בבית הספר לשמאלמנות "בצלאל":
שלוש שנים לימדתי שירה בבצלאל, היחיד בחדר המורים שהחזיק בהשקפת עולם שמרנית־ימנית מוצהרת. באחת מישיבות המורים דיברה ראש המחלקה על פלורליזם ועל החיוב בשמיעת דעות אחרות. בתגובה, אמר אחד המרצים שהוא מתייחס לישראל כפלנטת הכיבוש במובן של פרימו לוי – "פלנטת אושוויץ". ואז שאל, האם בפלנטת אושוויץ היינו נותנים לקצין אס.אס ללמד שירה? לטעמי, החרפה היותר גדולה היתה שאיש מהמרצים בחדר לא סתם את פי האידיוט. שנתיים לאחר מכן, נפטרו ממני. המרצה ההוא עדיין מלמד שם לתפארת הכרזות התלויות על קירות המוסד
—————
אף אחד לא קם.
כולם שרים את אותה המנגינה מדקלמים את אותן הסיסמאות.
כמו תוכים.
מאז ימיהם בתנועת הנוער לא היה צורך להפעיל את המוח. כי "כולם" חושבים בשבילך.
כפי שטענתי תמיד:
השמאלנות מעוותת את הנשמה וסותמת את המוח.
ואלה עוד מרצים לאמנות!